אישה מציירת את עצמה

הפסיכולוגיה של המבט הנשי בציור

סוזן וולדון-1920, פסטלים על נייר.

המבט הנשי כהישתקפות

"אשה מביטה בעצמה תמיד. היא כמעט תמיד מלווה בדמות עצמה. בשעה שהיא הולכת לאורך חדר או בזמן שהיא בוכה על מות אביה. היא לא תוכל להימנע מלדמיין כיצד היא נראית מבחוץ , הולכת או בוכה.  מילדות מוקדמת היא למדה ושוכנעה, למדוד ולסרוק את עצמה באופן מתמיד. 

וכך היא לומדת לקבל את הדמות הנבחנת והבוחנת בתוכה כשני מרכיבים משלימים אך מובחנים של זהותה כאישה. עליה לבחון את כל מה שהיא, וכל מה שהיא עושה, כיוון שהדרך בה היא נראית היא בעלת חשיבות מכרעת למה שבאופן נורמלי נחשב כהצלחה עבורה. עצם תחושת הקיום שלה בתוך עצמה, מוחלפת במבט הבוחן את עצמה מבחוץ ...

בפשטות ניתן להגיד-גברים פועלים, נשים נראות. גברים מסתכלים בנשים, נשים מסתכלות בעצמן כפי שהן נראות על ידי גברים.

מערכת יחסים זו אינה רק מגדירה את הקשר בן גברים ונשים אלא בן נשים לבן עצמן. האישה מסתכלת על עצמה בעיניו של גבר...

היא הופכת את עצמה לאובייקט, וביתר דיוק לאובייקט נראה, לתמונה, או ציור."

ג'ון ברגר- Ways of Seeing

קרא גם היסטוריה מקוצרת של ההגות הפסיכולוגית והאמנותית של המבט במאה העשרים.

"הסדנה" - היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו. אנו מציעים גם טיפול פסיכולוגי מרחוק (פסיכולוג אונליין)

איילת שקד-פסל ביציקת בטון מלוטש ומצופה אפוקסי.

המבט האנורקסי

"חשבתי שהזיכרון יהיה פגיע יותר כמקור שיקרי , ושנערות יעריכו בצורה אמינה יותר את ממדי גופן כשהן מסתכלות במראה מציאותית.  זה לא אושש בניסוי, להפך, תפיסת הגוף שלהן עוותה יותר כשהן הסתכלו בהשתקפות שלהן במראה." (Maria Øverås-מחקר על שיפוט עצמי במראה של אנורקסיות).

נעמי רינת -פיסול בחימר, טכניקה מעורבת

"כעסתי כיוון שלא הייתה לי מספיק משמעת עצמית להיות באמת אנורקסית, בולמית או שניהם. כעסתי על תפיסת המוסר הטיפשית שלי שגרמה לי לבקש עזרה לפני שיהיה לי מספיק זמן; מספיק זמן לסיים את מה שהתחלתי; מספיק זמן להיות שמחה באמת עם הפרעת האכילה. מה שלא הבנתי הוא שלעולם לא אהיה שמחה דרך ההקסמות שלי מהפרעת האכילה. מה לא הייתי נותנת  כדי לספר לעצמי ההיא שלי , אותה מתעמלת בת השש שזה בסדר לרוץ אל המוט ולקפוץ, כי רגליים של אנשים "נורמליים" גם כן רועדות כשהם רצים. מה לא הייתי נותנת כדי לספר לה שבגד הגוף נועד לאפשר תנועה חופשית לשרירים החזקים שלה.  ולא כדי שתסתכל במותניה ותחשוב שהן רחבות יותר משל כל הבנות האחרות. מה לא הייתי נותנת כדי לספר לה שאין צורך לקפוץ בחיפזון למים, אחרי שהיא מסירה את המגבת; כיוון שהעולם  לא מבוהל ממראה גופה כפי שהוא. מה לא הייתי נותנת כדי לספר לנערה בשלב טרום ההתבגרות שזה נורמלי שגופה ישתנה, יגדל ויהפוך לאחר." (Laura Ostrow-סיפורים של תקווה-בוכה מול ההשתקפות שלי)

חני הוכמן, פיסול בבטון

מבט כתרגום

"אני מבססת הכל על חוויות החיים שלי כאישה וכמהגרת. אני מתחילה משם, ואז אני מחפשת דמויות - אמיתיות או מדומיינות - ופרטים ומרחבים, כלים כדי להעביר את הרעיונות, הקונפליקטים והסיפורים האלה. לאחר שעברתי כמה משברי זהות, שנגרמו מהגירה, עקירה ופירוק נישואיי, אני מתכווננת מחדש במודע ובתת מודע ללא לאות ומארגנת את עצמי. אני תמיד עוברת  בין ביטויים ואישיות שונות בהתאם לשפה שאני מדברת, אף פעם לא מגיעה לזהות קבועה. לא לכאן ולא לשם. אני יכולה ללכת הביתה? איפה הבית?...
בעוד שלכאורה  העבודה החדשה שלי נראית שונה מהעבודות הקודמות שלי, ליבת תחומי העניין שלי נשארה זהה. זה עוסק בתהליך ההתהוות ועל מה שנדרש כדי לעצב עצמי.

להיות בלתי מורגש הוא הרצון של האדם למזג את העצמי עם בית הגידול שלו. לחקות מבטא, שפת גוף או אופנה מספיק כדי להשתייך, לשרוד. בעצם, אני מתכוונת- "לעבור". אני יכולה לעבור כאישה אמריקאית עד שמישהו ישים לב למבטא שלי. הובלתי את עצמי דרך סדרה של טרנספורמציות - פנימיות וחיצוניות, מודעות ולא מודעות - כדי להשיל את השייכות התרבותית שלי. 

המבט הטרנסי

חיקוי מייצר כל הזמן החלקות, עודפים והבדלים. סיסיות וטרנסיות לומדות על תפקידי מגדר ומראה חיצוני באמצעות חיקוי, מהגרים לומדים שפות ומנהגים חדשים באמצעות חיקוי. יש הבדל בין להיות אמריקאי ל"התאמרקנות". להתאזרח. כמעט אותו דבר אבל לא לגמרי. אלו נתונים של הכפלה. תרגום הזהות למצב של משא ומתן מתמשך, למצב של תהליך, חשוב לי מאוד. הדמויות שלי אף פעם לא משלימות את השינוי . הם תמיד במצב לא גמור." אילונה שווארק-"האישה שמציגה את עצמה בפני הצופה כ"תמונה" בתהליך של ארגון לנצח," 2019. (ראו בשבחי אי הודאות המינית)

אילונה שווארק-"האישה שמציגה את עצמה בפני הצופה כ"תמונה" בתהליך של ארגון לנצח," 2019.הדפס פיגמנט
16 × 52 אינץ'-הפסיכולוגיה של האישה היוצרת את עצמה כחיקוי

רות אייל-פיסול בחימר

ג'ני סיוויל

פרידה קאלו

שרון בן יהודה- חוג ציור תל אביב.