יחסים ארוכים הופכים אותנו דומים

אפקט מיכלאנג'לו

כפסיכולוגים תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים, נוח לנו לחשוב דרך דימויים הקרובים אלינו."תופעת מיכלאנג'לו" היא מושג שהושלך מתחום האמנות אל תחום היחסים הרומנטיים: על פי תופעה זו, עם הזמן, בני זוג משנים לאט לאט זה את זה,("ראיתי את המלאך בתוך השיש וגילפתי אותו לחופשי." כותב מיכלאנג'לו) כמו שאנו מלמדים בקורסי הפיסול להסיר פיסות שיש  שיש כדי לגלות את הדמות הפנימית שמסתתרת בפנים . 

כלל אצבע פסיכולוגי ידוע, אומר שאם את/ה נכנסת/ה למערכת יחסים מתוך ציפייה לשנות את בן זוגך -זו גישה בעייתית שעלולה להוביל לכישלון מערכת היחסים. יש להבחין בין אפקט מיכאלאנג'לו  לבין מושגים כ "תביעה לשינוי" המדגישה את ההיבט התובעני,  בעל הצורך בשליטה מתוך ציפייה לשינוי, או קיבוע במערכות יחסים: Relationship Fixation,  המדגיש את ההתמקדות האובססיבית בשינוי בן או בת הזוג שלך במקום לקבל אותו כפי שהם, ובמקום עבודה על צמיחה אינדיבידואלית בתוך מערכת היחסים.

אפקט מיכאלאנג'לו מדבר על שינוי הדדי, הנעשה בצורה לא מכוונת ולא מודעת ויוצר דמיון בין בני הזוג.

ההכרה המרכזית ששנים בעבודה כפסיכולוג בתל אביב העמיקה בי,  היא שמערכות יחסים מעצבות ומשנות אותנו, לכן גם-אני מאמין שהכלי המרכזי בטיפול הוא מערכת היחסים הטיפולית.  אנחנו תוצר של יחסים ואנחנו ממשיכים להשתנות דרך יחסים ואין מערכת יחסים משמעותית יותר ממערכת יחסים זוגית.

כותבת אולגה טוקרצ'וק-ב-"נדודים": " פסיכולוגיה של אי: לפי פסיכולוגיית המסעות, האי מייצג את מצבנו הקמאי, הקדום ביותר, לפני שלב החיברות, כאשר האגו כבר התגבש דיו כדי להגיע לרמה מסוימת של מודעות עצמית, אך טרם קשר יחסים מלאים ומספקים עם הסביבה.

מצבו של אי הוא מצב של הישארות בגבולותיך שלך, מצב שלא הופר בידי כל השפעה חיצונית. מצב זה מזכיר במידה מסוימת אוטיזם ונרקיסיזם. כל הצרכים באים לידי סיפוק באופן עצמי. רק ה"אני" נראה מציאותי. ה"אתה" וה"הם" אינם אלא רוחות רפאים מטושטשות, ספינות ההולנדי המעופף שמופיעות אי-שם באופק ומיד נעלמות. ובעצם, לא ברור אפילו אם אין מדובר רק באשלייה של העין, שרגילה לקו ישר המחלק באופן מושלם את שדה הראייה ל"למעלה" ו"למטה". 

קורס ציור, Stéphanie Béliveau, קשר זוגי כעיצוב הדדי

מכנה משותף והתכנסות אליו

קורס רישום -Barbara Kroll, יחסים כתנועה הדדית פנימה

מושג אחר , מתחום הטיפול הזוגי בה מתוארת התופעה הוא "התכנסות" - כאשר בני הזוג  הופכים עם השנים יותר ויותר דומים (או מתכנסים אל תוך מכנה משותף). מחקרים מראים כי זוגות יכולים להתחיל להידמות זה לזה באישיות, ברמת הרווחה הנפשית, בתגובות רגשיות ובבריאות. במחקר שעקב אחר זוגות, שהיו ביחד כמעט ארבעה עשורים בממוצע, במהלך שמונה שנות המעקב במחקר; בני זוג התאימו את קווי הבסיס זה לזה, בתכונות כמו פתיחות, נעימות ונוירוטיות, וגם התנודות שלהם בתכונות אלו היו מסונכרנות. מחקרים אחרים מצאו כי זוגות מתחילים לחלוק העדפות ריח וטעם, רמות הורמונים ותגובות קורטיזול. גם אם השפעה זו לא תמיד טובה. מחקר אחר, שכותרתו האכזרית היא "אל תגרור אותי למטה", מצא שהמשתתף המאושר יותר בזוג נוטה להיות פחות מאושר באופן משמעותי עם השנים.

אבל החוקרים אינם מסכימים על הגורמים מאחורי הממצאים הללו. וחלקם התחילו לתהות: האם בני הזוג אכן משתנים לכיוון של דימיון, או שהם פשוט חושבים שזה מה שקורה? ומחשבה זו בתורה יוצרת את המציאות.

מה הגורמים להתכנסות? 

התכנסות יכולה להיות להיגרם על ידי כמה דברים שונים. ישנם חוקרים החושבים שניתן להסביר זאת במידה רבה על ידי בחירה ראשונית. מחקרים מראים שאנו נוטים לצאת ולבחור באנשים שאנו דומים להם מלכתחילה. בני זוג באים בדרך כלל מרקע ותרבויות דומים, הם בגילאים דומים וצפו באותן תוכניות טלוויזיה, אומר  מתיו האמונד, פסיכולוג מאוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון בניו זילנד. אם כבר יש להם הרבה במשותף, הגיוני שזוגות עשויים להמשיך להשתנות בדרכים דומות לאורך זמן.

עם זאת, חוקרים אחרים חושבים שההתכנסות חורגת מעבר לבחירה הלא מודעת באנשים דומים, וקשורה לסוציאליזציה - כלומר בני הזוג מעצבים זה את זה כדי שיהפכו דומים יותר לעצמם. זה יכול להיגרם מהשפעה עקיפה. שותפים חולקים חיים, עוסקים בפעילויות משותפות ומדברים עם אותם אנשים. אבל זה יכול לכלול גם השפעה ישירה יותר - נניח, עידוד או דחייה של התנהגויות מסוימות, או הכוונת שיחות לנושאים מסוימים. (לנטייה הזו ניתן לפעמים שם מאיים יותר מ"תופעת מיכלאנג'לו", תיאוריית השליטה החברתית).  אם נבחן  את המחקר "אל תגרור אותי למטה". לבן זוג הפחות מאושר יתכן  שיהיו פחות חברים, אמרה לי אולגה סטברובה, שותפה לכתיבת המחקר ופסיכולוגית באוניברסיטת טילבורג, בהולנד. אולי חוסר התמיכה מחוץ למערכת היחסים עלול להשאיר את בן הזוג המאושר יותר עם אחריות רגשית יותר, או שתחושת השליליות של האדם האומלל יותר, עלולה לחלחל באינטראקציות היומיומיות של הזוג.

לתיאוריית הסוציאליזציה יש גם מבקרים. כחלק ממחקר התכנסות גדול, האמונד ושותפיו למחקר ציפו לגלות ששותפים הפכו דומים יותר במגוון מדדי רווחה, גישה ותכונות. אבל לאחר סקר של כמעט 200 זוגות, הם מצאו התכנסות מועטה אם בכלל. השותפים אמנם השתנו עם הזמן - אך ללא תלות זה בזה. אחת הסיבות, אמר לי האמונד, יכולה להיות שרבים מהזוגות האלה היו ביחד במשך זמן רב - בממוצע כ-27 שנים. לא ברור אם אורך מערכת היחסים הוא הגורם לתוצאה זו, מכיוון שכמה מחקרים על זוגות מבוססים יותר מצאו התכנסות, אבל הוא תוהה אם אותו תהליך של התכנסות  עשוי להיות רק משהו שעזר לבני הזוג להתחבר בשלב מוקדם. "אתה פוגש מישהו חדש; אתה מתאהב. זה הזמן שבו אתה משנה את האישיות שלך ואת מערכות האמונות שלך", הסביר. "אתה מנסה למצוא דרך להתאים, ואז, אחרי כמה שנים, אתה הולך לכיוונים אחרים... התכנסנו די כדי שנוכל להרגיש בטוחים ודומים זה לזה, ועכשיו אנחנו רק הולכים לגלות את עצמנו."

Alva Gallagher-יציקת פסלים שקופים -סדנת אפוקסי, מיזוג בני זוג

הזמן גורם כנראה לבני זוג לחשוב שהם הופכים דומים יותר, גם אם זה לא נכון. במערכות יחסים מאושרות, בני זוג נוטים להיות בעלי רעיונות חיוביים לא מציאותיים זה על זה, טוען האמונד. אם אתה מודאג יותר ויותר לגבי רווחת בעלי חיים, למשל, אתה עשוי להניח שבן הזוג שלך מחזיק באותן אמונות. המציאות עשויה להיות מעט שונה, והכרה בכך עלולה להכניס קונפליקט. או, אפילו  עלולה לגרום לך לחשוב: אם אנחנו לא בדיוק מותאמים, אולי זה לא האדם המתאים עבורי. מן הסתם קל יותר להתעלם מהאפשרות הזו אחרי שנים של ביחד.

אבל התכנסות אינה גורם הכרחי למערכת יחסים טובה; אם כבר, זה סימפטום של  מערכת כזו, אמר לי וויליאם צ'ופיק, פסיכולוג מאוניברסיטת מישיגן סטייט. אם אתה מרגיש שאתה ובן זוגך רואים את העולם דרך אותה נקודת מבט , זה אומר שאתה מרגיש קרוב אליהם. אבל אתה לא צריך להיות דומה לבן הזוג שלך בכל דרך, וגם לא צריך בהכרח לרצות להיות; אם אחד מבני הזוג נכנס לפאניקה במצבי לחץ, זה עוזר אם  השני נשאר רגוע. אם אחד מבני הזוג נוטה להתקשרות לא בטוחה, מחקרים מראים ששותף בטוח יותר יכול לשקם  ולבנות את האמון שלו. ואכן, מחקרים מצאו שכאשר בני זוג חושבים שהם דומים, זה מנבא את הקרבה ההדדית, היענות הדדית זה לזה ורגשות האהבה עליהם הם מדווחים, יותר מאשר המידה שבה הם באמת דומים..בין אם ההתכנסות היא מציאות, השלכה או קצת משניהם - מה שחוקרים טוענים הוא שסביר - שהאפקט החיובי הוא במידה רבה זהה: מה שחשוב הוא שהם ירגישו מחוברים ומובנים, ואפשר לשמור על האחדות הזו תוך כדי הכרה בשוני. אם בני זוג רואים זה את זה בכנות, הם יכולים להיות מכוונים יותר לגבי אילו חלקים הם מבטאים כאשר הם יוצרים את התקשורת ביניהם. לאנשים שאנחנו אוהבים יש כוח עצום לשנות אותנו - וכמה שזה נשמע מפחיד, זה דבר טוב.

כמטפל וכאדם הנשוי לאותה אישה במשך 30 שנה, נדמה לי שהצלחת קשר זוגי היא לעולם נס קטן. כמה אנחנו יודעים באמת על בן זוגנו כשאנו מחליטים על מיסוד מערכת היחסים. כמה שליטה יש לנו על הדרך בה החיים ישנו אותנו? נדמה לי שכל אותם מחקרים על ההתכנסות מערבים בצורה מוזרה סיבות ותוצאות. כמו בכל מערכת אבולוציונית, המותאמים שורדים. אותן מערכות יחסים ששרדו שנים רבות, הן פשוט אותן מערכות יחסים בהן, גם הגרעין הבסיסי של אישיות השותפים וגם השינויים שנגרמו עקב התנסויות וסביבה,  היו כאלו שאפשרו הישרדות של מערכת היחסים, מין הסתם הישרדות זו  תלוייה במכנה משותף גדול. לכן ההתכנסות בזוגות שנשארו יחד מובנת מאליה. 

taşa dÖNÜŞEN-פיסול קרמי -התכנסות ושינוי הדדי

4 ספרים מומלצים על נשואים ומערכות יחסים

How We Love-by Milan Yerkovich and Kay Yerkovich

Negotiating the Nonnegotiable-by Daniel Shapiro

Marriageology-by Belinda Luscombe

Marriage Rules-by Harriet Lerner

"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד פסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים ברחובות, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים-- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." אנו מספקים גם שירות פסיכולוג אונליין לטיפול מרחוק.