דימויים ומטפורות חזותיות באמנות

 ציור ופיסול משתמשים בשפת הדימוי.

ציור, פיסול, אמנות פלסטית, מוזיקה, שפה: מתארים את המציאות, זו הפנימית וזו החיצונית, זה תפקידם, הראשוני, והברור ביותר. אנו משתמשים בהם כדי לתאר את עצמנו לעצמנו .וכדי לתקשר את עצמנו עם אחרים. אבל מעבר לזה אלו אמצעים לעיצוב המציאות.

המשמעות של מה שנמצא שם משתנה דרך מילים ,דימויים ואמנות .

העולם אינו אותו עולם מרגע שהתחלנו לפסל אותו ,לצייר אותו, לדבר אותו ולכתוב אותו. מרכז השימוש היצירתי בשפה כמו גם באמנות הוא הדימוי והמטפורה.

כפסיכולוגים תל אביב בסדנה להליכים יצירתיים אנו חושבים על הדרך ליצור שינויים. בעצמנו ובעולם סביבנו. חשיבה עושה שימוש בשפה. האמנות היא סוג של חשיבה באמצעות חומר, ודימויים ויזואליים ורגשיים. דימוי חדש, מטפורה שונה, יכולה לגרום לשינוי, הן בתפיסה והן בפעולה.

פסיכותרפיה כמו אמנות, היא משחק בדימויים, החלפת דימויים תוקעים בדימויים חדשים המאפשרים צמיחה. מטפורות ודימויים הם סיפור קטן, ואנחנו אנשים של סיפורים הרבה יותר מאשר של מספרים ולוגיקה.  (George Lakoff, Mark Johnson  Metaphors We Live By)

דימוי ומטפורה בציור ופיסול 

צורות אמנות רבות משתמשות במטאפורות ללא מדיום לשוני, כגון ציור, צילום, ריקוד, רישום, פיסול, שירה, מיצב ומיצג. ציורי ואן גוך למשל, תוארו על ידי היסטוריונים של האמנות כ"צרור של מטפורות", ופיקאסו תאר את יצירותיו שלו כמטאפורות 'פלסטיות'.

 הסוריאליזם הפך דימויים ומטפורות דמויות חלום למרכז העניין שלו. ו"הרדי מייד" יצר דימויים מטפוריים תוך שימוש בחפצים שהוצאו מהקשרם (פיקאסו יצר את "ראש השור" באמצעות מושב וכידון אופניים).

מטפורה משמשת לעתים קרובות באמנות ככלי מחאה מוסרי ופוליטי.(אמנות המחאה הנשית למשל), איטון מנתחת מטפורות ביצירות אמנות אשר 'מרמזות' על קשר בין אנשים לבין חפצים. לעתים קרובות, אישה מוצגת כחפץ שיש לצרוך או להשתמש בו (Eaton, 2012) ראו פסלים של נשים: תולדות הניכור .

אמנות כשפה: דימויים מתקשרים

לאמנות יש מטרות רבות שלעיתים סותרות זו את זו בדיוק כמו כל שפה או תקשורת The Language Metaphor in Art -Harold Osborne, הפונקציות של השפה על פי יאקובסון) , חלקן מכוונות פנימה כחלק מהדיאלוג הפנימי וחלקן עוסקות במפגש ודיאלוג עם הצופה, הקורא, או המאזין. (האפשרות ליצר פרדוקס שלא קורס, סתירה מורכבת -היא אחת התכונות החשובות של המטפורה).

אחת המטרות של אמנות כתקשורת היא להשפיע עלינו ובמובן מסוים לשנות את התנהגותנו או את הדרך בה אנו חושבים ומרגישים.

האם תהיתם איך יצירות אמנות מסוימות יכולות להעביר כל כך הרבה משמעות ורגש מבלי להשתמש במילים? איך הן יכולים לגרום לך לחשוב, להרגיש ולהטיל ספק בעולם סביבך? איך הם יכולים לדבר אליך בצורה העוקפת שפה והיגיון? אם כן, אז חווית את כוחן של מטפורות חזותיות באמנות.  מטפורות חזותיות הן דימויים המייצגים משהו אחר, לרוב מופשט או מורכב, באמצעות השוואה או אנלוגיה (Fritsch-Oppermann). הן דרך להביע רעיונות שמילים לבדן אינן יכולות לתפוס. הם דרך ליצור תקשורת בין האמן לצופה, בין הצורה לתוכן, בין הנראה לבלתי נראה, בין הקיים להיעדר.

ההיסטוריה של מטפורות באמנות

מטפורות חזותיות אינן תופעה חדשה באמנות.(מטאפורה כמנגנון בסיסי של אמנות-ציור) הם שימשו במשך מאות שנים על ידי אמנים מתרבויות ותקופות שונות, בהקשר של אמנות עכשווית, מטאפורות חזותיות קיבלו משמעות ורלוונטיות חדשה.

מהן מטפורות חזותיות?

על פי וקפדיה מטפורה היא אמצעי לשוני שנעשה בו שימוש על מנת להאיר מושג אחד על ידי שימוש בתכונותיו של מושג אחר. כל מטפורה מבוססת על אנלוגיה, קשר של דמיון, בין שדה משמעות אחד לאחר. המטפורה מצהירה על דמיון בין התחומים, שאינו נמצא במשמעות הישירה שלהם.

מטאפורה אמנותית ויזואלית, אם כן, היא מטאפורה שמתבטאת באמצעות דימויים, ולא במילים. לדוגמה, ציור של לב שבור יכול להיות מטפורה חזותית לעצב, קולאז' של גזרי עיתונים יכול להיות מטאפורה חזותית לכאוס מול סדר.

כיצד מטאפורות חזותיות מתקשרות רעיונות מורכבים?

מטפורות חזותיות מעבירות רעיונות מורכבים על ידי שימוש בדימויים מוכרים כדי לייצג מושגים לא מוכרים או מופשטים. לעיתים דרך חתירה תחת ומרד בדימוי המוכר תוך שימוש בכלים כמו אנלוגיה, השוואה, ניגוד, סמליות, אירוניה ואמצעים רטוריים שונים. מטאפורות חזותיות מבססות אסוציאציות ומרמזות על משמעויות. באמצעות שימוש באלמנטים חזותיים כגון צבע, צורה, מרקם, קומפוזיציה ופרספקטיבה, מטאפורות אלו יוצרות דגש, ניגודיות, הרמוניה מתח ואיזון. בנוסף, תוך שימוש בטכניקות של ציור, פיסול, צילום או עריכה (סגנון, חומרים, מדיום וז'אנר), הן תורמות ליצירת מצב רוח, טון ואווירה בנרטיב החזותי ("שפות האמנות: כיצד ציירים ייצוגיים ומופשטים ממשיגים את עבודתם במונחים של שפה"-Karen Sullivan).

יצירות אמנות מפורסמות עם מטפורה חזותית

גרניקה מאת פבלו פיקאסו (1937): ציור זה הוא מטפורה חזותית לזוועות המלחמה, במיוחד להפצצת העיר הבאסקית גרניקה על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת האזרחים בספרד. פיקאסו משתמש בצבעי שחור, לבן ואפור כדי ליצור מצב רוח עגום וקודר. הוא משתמש בצורות מעוותות ומקוטעות כדי ליצור תחושה של צעקה, כאוס ואלימות. הוא משתמש בסמלים, כמו השור, הסוס, הנורה והפרח, כדי לייצג היבטים שונים של הקונפליקט, כמו תוקפנות, סבל, חוסר אונים, הארה ותקווה.

התמדת הזיכרון מאת סלבדור דאלי (1931): ציור זה הוא מטפורה ויזואלית ליחסיות ולסובייקטיביות של הזמן, ריקבון ותמותה ונהר הלא מודע הזורם תחת המודעות.

פחיות המרק של קמפבל מאת אנדי וורהול (1962): ציור זה הוא מטפורה ויזואלית לצריכה ולייצור ההמוני של המאה ה-20. וורהול משתמש בחזרות, מעגליות ואחידות כדי ליצור תחושה של מונוטוניות וחיקוי. הוא משתמש בדימוי מסחרי ואייקוני של פחית מרק, כדי ליצור תחושה של היכרות ואירוניה, וכדי למרוד אבל גם לנצל את חווית המסר האינדיבידואלי של האדם כצרכן, שמציע הקפיטליזם.

מטאפורות חזותיות באמנות עכשוויות:

יצירות ציור עכשווי ופיסול עכשווי -עושות שימוש במטאפורות חזותיות לחשיפת המשמעויות הנסתרות, הקונפליקטים המודחקים והקולות המושתקים בתרבות בת ימנו. פסלים עכשוויים משתמשים במטאפורות חזותיות כדי לאתגר את הגבולות, הכללים והציפיות של עולם האמנות והציבור.

חוסר היתכנותו הגשמית של המוות במוחו של יצור חי" מאת דמיאן הירסט (1991)

"חוסר היתכנותו הגשמית של המוות במוחו של יצור חי" מאת דמיאן הירסט (1991): יצירת אמנות זו היא מטפורה חזותית לפרדוקס ולמסתורין של החיים והמוות, והניסיון לאחוז בם להמחיז ולתפוס אותם -והדרך האירונית שבה התמודדות עם המוות באמנות ובתרבות המערבית המחופצנת, כושלים . הירסט משתמש בכריש נמר שנשמר בפורמלדהיד כדי לייצג את הפחד והקסם שבמוות. הוא משתמש במיכל זכוכית כדי לייצג את הבידוד והחיפצון של המוות.

פליקס גונזלס-טורס (1991)-דיוקן רוס

ללא כותרת (דיוקן רוס בלוס אנג'לס) מאת פליקס גונזלס-טורס (1991): יצירת אמנות זו היא מטפורה חזותית לאובדן ולאהבה. גונזלס-טורס משתמש בערמת סוכריות עטופה בנייר כסף צבעוני כדי לייצג את בן זוגו, רוס, שמת מאיידס. משקלו של הממתק, 175 פאונד בדיוק, משקף את משקל הגוף האידיאלי של רוס. פעולת אכילת הממתק מסמלת את הפעולה הפרדוכסלית של זכרון כהפנמה ובו בזמן התפוגגות, אבל, וניצחון החיים הממשיכים.

אמנות הפוסט אינטרנט עושה שימושים רבים במסכים מקבילים כדרך לייצג מציאויות מקבילות או את הפוסט מציאות והפוסט אמת. "דמות נשית" של ג'ורדן וולפסון, מציג רובוט בעל צורה נשית, ושואל שאלות על מערכת היחסים בין האנושי ללא אנושי, וקריסת הגבולות ביניהם (ראו-קִיבֶּרְנֶטִיקָה, סייבורג והמוח והגוף המורחב). מיצגי הוידאו של ג'ון רפמן- עוסקים בגבול ההולך ומטשטש בין הווירטואלי לאמיתי -והאופן שבו הטכנולוגיה משנה את חיינו, ובמיוחד, האופן שבו היא משפיעה על הזיכרון והזהות שלנו. עמליה אולמן עוסקת בדימויים נשיים ברשתות החברתיות וטשטוש הגבולות הפסיכולוגי בן בדיה למציאות. "Stock Images of War", סדרת צילומים שיצרה בשנת 2017. מציגה סצנות של עימות ואלימות, אך התמונות מורכבות מחפצים וחומרים יומיומיים. לדוגמה, תמונה אחת מתארת אזור מלחמה שנוצר באמצעות מגזרות נייר של טנקים ורובים. אחר מציגה קבוצת חיילים העשויה מאריזות חומרי ניקוי ביתיים. התמונות שובבות ומטרידות כאחד, מדגישות את האבסורד שבאלימות ובמקביל חוקרות את הדרכים שבהן אנו מעבדים וצורכים דימויים של מלחמה.

חוגי ציור לנוער-מאיה

דימויים ומטאפורות משנים אותנו, הם אינם רק קישוטים לשוניים ההופכים את השפה לעשירה יותר. הם יוצרים גשר מושגי חשוב בן תחומים. הם מניעים את הדמיון שלנו ומפעילים את יכולות יצירת המשמעויות שלנו. הם מאפשרים לנו לראות את הדברים מפרספקטיבה חדשה. ואולי חשוב יותר מהכול- המטאפורות והדימויים שאנו חיים על פיהם מעצבים, מפסלים ומציירים את ההתנסות שלנו. 

זה נכון במיוחד לגבי דימויים שאנו יוצרים כדי לתאר את חיינו הפנימיים. עולם הדמיון בו אנו משתמשים לעולם לא נובע רק מעצמנו, הוא משקף הנחות חברתיות עמוקות שהופנמו.

 דימויים ומטאפורות לגבי המוח והחשיבה, פועלים על ידי השפעה על הדרך בה אנו מחפשים תיקון לפצעים שלנו. נניח שאנו נאבקים עם קול ביקורתי פנימי. כזה שבאופן מתמיד גוער בך על חוסר היכולת שלך והכשלונות וגורם לך להרגיש רע. ניתן לקרוא לקול הזה- סופר אגו עויין בעל הנעת יתר. המקדחה הפנימית שלנו. המצליף האישי. אפשר לראות בו חשיבה אוטומטית שלילית. לחישה משחיתה של שד רע. או דיאלוג פנימי לא חיובי. כל אחד מהתיאורים הללו נשען על מודל פסיכולוגי שונה ועל תפיסה שונה של עצמנו. הדימוי בו נשתמש לא ישנה רק את החוויה שלנו, אלא יקבע את הדרך בה ננסה לשנות את ההתנהגות שלנו.נוכל להחליט ללכת לטיפול נפשי ופסיכותרפיה כדי לערוך מסע חיפושים אל מקורות הקול, או שנוכל לעבוד על החמלה העצמית שלנו כדי להפוך את הדיאלוג הפנימי לעדין יותר. נוכל לנסות לתקן את עצמנו דרך תרפיות התנהגותיות כמו סי בי טי. כדי לתקן את חוסר הרציונליות של התוצאה. נוכל להעסיק מכשפה או מגרש שדים או לקבל ברכה מרב. נוכל לתרגל מיינדפולנס ומדיטציה כדי להפסיק  את השיחה הפנימית -להתעלם ולהתרחק מהתוכן שלה. לרוע המזל כאשר דמויים ומטאפורות לוכדים את הדמיון התרבותי והחברתי זה לא בגלל התועלת בהם, אלא בגלל שהם מתאימים לעולם המוכר לנו, הם משחזרים  ורושמים מחדש את הסכמות התרבותיות השולטות כבר במדייה, כמו הטכנולוגיה הדומיננטית של ימינו ( ראה שוב רישום וציור- שימוש בסכמות). הטכנולוגיה הדומיננטית של העת העתיקה הייתה טכנולוגית מים: בורג ארכימדס, שימוש במים כמקור אנרגיה, מערכות השקייה וכדומה. היוונים והרומאים פיתחו באותה תקופה, תיאוריות רפואיות ונפשיות אודות נוזלים  גופניים שיש לנקז או לשנות את זרימתם. בתקופת הרנסנס הגוף האנושי נתפס כמנגנון שעון מתוחכם. תקופת המהפכה התעשייתית, מנוע הקיטור, הפיזיקה של ניוטון, התפיסה המרקסיסטית והשינויים החברתיים שנוצרו- השפיעו על זיגמונד פרויד ועל תיאור הנפש כמערכת של לחצים , או כלכלה נפשית המחפשת נקודת איזון. התיאוריה הטכנולוגית הדומיננטית של זמננו היא החשמל והמחשוב. אנו רואים במוח מחשב. אנו מוזהרים מעומס יתר שעלול לגרום לקפיצת נתיך הביטחון שלנו. עלינו לטעון מחדש את הסוללות שלנו. אנחנו חושבים על הזיכרון דרך מושגי אחסון ושליפה במחשב. אנחנו חושבים על תרפיה כתכנות מחדש. אנחנו לא מכונות או מחשבים, אנחנו מורכבים יותר, ובדרכים שונות לחלוטין. אנחנו שקועים בדרך החשיבה הטכנולוגית של זמננו המעצבת ומגבילה את הדמיון שלנו- עד כדי הרעבה של הנפש ופניה קיצונית לתיקונים מגיים ורוחניים כמו כתות מסוגים שונים. אנו מאמינים שניתן לתקן את עצמנו על ידי התערבות מכנית ומתוסכלים מכך שפתרונות נפשיים עובדים בדרך שונה לחלוטין. אנו לא מוכנים לקבל את חוסר הפתרון, את חוסר האונים, הסתירות הפנימיות, ונקודות המבט הרבות הקיימות בו זמנית-כחלק מהקיום האנושי. הבטיחו לנו משהו אחר. מושגי הזמן שלנו עברו האצה, שינויים פסיכולוגיים ונפשיים דורשים מושגי זמן שונים ואולי מושגי שינוי שונים.

פסיכותרפיה כשפה של דימויים

טכנולוגיה חברתית ומחשבתית דומיננטית אחרת של ימינו היא המחשבה הכלכלית והעסקית. ספרי עזרה עצמית רבי מכר שואבים ממושגים ודרך חשיבה עסקית. אנחנו מדברים על ניהול רגשי נכון, פסיכולוגיה חיובית,  נכסים ומשאבים נפשיים, השקעה בעצמי, אופטימיזציה של עצמנו,( "מי הזיז את הגבינה שלי", "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים", "אבא עשיר, אבא עני", כיצד לרכוש חברים והשפעה בחברה"). אנחנו שופטים ומצמצמים את עצמנו דרך תפיסה אינסטרומנטלית של יעילות כלכלית וניהולית. אנחנו בוחרים בפעילות המקדמת אותנו אל עבר היעדים והמטרות שהצבנו, ומחסלים פעילויות "המזבזות משאבים" או שאינן "יעילות". אנחנו מודדים את עצמנו באופן מתמיד- כי אי אפשר לנהל את מה שלא נמדד ( וכך אנחנו בהפרעת אכילה ודיאטה מתמדת). אנחנו יעילים לשם היעילות, אנחנו מצוינים לשם המצוינות, אנחנו תחרותיים לשם התחרות, אנחנו חייבים להיות ווינרים ולא לוזרים ולא משנה מה המטרה-שליטה הופכת למטרה, הכלי והדרך הופכים למטרה. 

עולמות דימויים אחרים לתיאור הנפש (המעוררים בי פחות התנגדות) -הם למשל עולם הטבע והצומח-השתילה והצמיחה (לא במקרה המטפורה העיקרית לגדילה), הסבלנות שבהמתנה לאביב, מחזור החיים והעונות המתמיד. חיפוש המצע, הקרקע והאקלים הנכונים לנו כדי שנגדל. אנחנו מפזרים זרעים, לעיתים הילדים שלנו צומחים פרא. לעיתים עלינו לנקש עשבים שוטים. לעיתים עלינו פשוט להמתין לגשם. זהו עולם הנתון פחות לשליטתנו, אנחנו נמצאים בו במערכת יחסים עם מציאות, ועם אנשים אחרים.  איננו חותרים למטרות, אנו שטים במפרשית. 

אני אוהב במיוחד את הדימויים של המסע : הדרך בה הולכים פחות,  הליכה לאיבוד, למצוא את אמריקה, נווה מדבר, חזרה הביתה. 

אבל אפשר גם לראות בחיים שדה קרב, העפלה לפסגות הרים, משחק ספורטיבי, או ריצת מרתון, בישול או אפיה, וכמובן אמנות, ציור או פיסול .

\רישום בחוטי ברזל

הפסיכולוגיה של הדימוי

"ציור טוב תמיד מדבר בשתי לשונות הוא אומר אני פרח, ואומר אני לא פרח. "-הצייר הדני טל ר. מדבר על הצייר מרסדן הארטלי בסרטון בסוף דף זה.

נוירופידבק כעבודה על הפלסטיות המוחית: 'אחד הדברים שג'ורג' אהב לחשוב עליהם היה איך בעלי חיים חושבים ומתקשרים. "יש מדען אחד" אמר ערב אחד אחרי שהאורות כבו, מדען באמת טוב, שאמר שהרבה בעלי חיים יכולים לחשוב לא פחות טוב מבני אדם, לא רק דולפינים ואולי כל מיני ציפורים כמו ינשופים, ובעיקר כלבים, שיודעים מה אתה חושב ויכולים ממש לשוחח איתך אם תתרכז חזק בסוג הנביחות ובקולות אחרים שהם משמיעים, ובמיוחד בהבעה בעיניים ובפנים שלהם, ואיך הם משתמשים בלשון ומכשכשים בזנב, ושיום אחד אולי נוכל לנהל שיחה אמיתית עם כלבים והם יספרו לנו מה הם חושבים, כי הם חושבים דרך חוש הריח שלהם כמו שאנו חושבים דרך מילים, ויש דרכים שלמות של מחשבה ותחושה וראייה שאנחנו לא מכירים, זה כמו ממד נוסף, אחר, כמו שבחיים לא תבין מה זו ראייה אם תיוולד בלי עיניים, לא תוכל לדמיין תמונות, אף אחד לא יכול היה לספר לך כי תמונות לא קיימות אצל אדם בלי עיניים, אז ככה אנחנו לא מבינים באיזה מין עולם חיים בעלי החיים כי אנחנו לא נולדנו עם חוש ריח שמתקרב אפילו לשלהם, והם משתמשים בו כמו בשפה כדי לבטא רעיונות באופון שונה לגמרי ממה שאנחנו מסוגלים לדמיין. המוח שלנו פשוט לא בנוי ככה, אז אולי אף פעם לא נבין."-תומס ה' אוגדן-"די בכך".

רישומי חוטי ברזל-סיון א. הפסיכולוגיה של הדימוי

חוגי ציור-הפסיכולוגיה של הדימוי והמטפורה

ציור בעזרת אפוקסי קריסטלי. לאיכויות מופשטות יש שפה משלהן המתחמקת מהשפה שנועדה להצביע על אובייקטים בעולם וליצור זהות מושגית עימם. צבע למשל בפני עצמו כמו מוזיקה עובד בצורות מורכבות על המודע ועל הלא מודע- ונוגע ברגשות בצורה ישירה. ציור בעזרת פיגמנטים לאפוקסי  ואפוקסי קריסטלי- הוא טכניקה היוצרת צבעים מרהיבים וצורות  . אפוקסי קריסטלי שקוף משמש כאפוקסי שקוף לעץ, כחומר יציקה לפסלים, וכמדיום ציור. אנו מעבירים סדנת אפוקסי וכן מוכרים מגוון של סוגי אפוקסי-אפוקסי ליציקה מחיר

שמי זיו אייל. אני אמן, מורה לאמנות ופסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי מרחוק.