מרק רותקו: טכניקה ציורית ופסיכותרפיה

מארק רותקו, שנולד כמרקוס יעקובלביץ' רוטקוביץ' ב-1903, היה צייר אמריקאי ממוצא יהודי הנחשב לאחד מגדולי האמנים העכשוויים. עבדותו מזוהה לעתים קרובות עם התנועה האקספרסיוניסטית המופשטת, ובעיקר תנועת שדות הצבע. שצמחה באמצע המאה ה-20 וביקשה להעביר תוכן רגשי ופילוסופי עמוק באמצעות ציור  מופשט. פילוסופיית האמנות של רותקו נטועה עמוק באמונתו כי לאמנות יש כוח לעורר רגשות מורכבים ולעסוק במצב האנושי ברמה עמוקה

רותקו: אמנות כמכשיר רגשי

מארק רותקו גרם לצופים בציוריו לחוות רגש מציף כשהתבוננו במשטחי הצבע לכאורה פשוטים שלו. מטרתו המוצהרת הייתה לעורר בנפשו של הצופה רגשות של אהבה, פליאה, יראה והתמסרות, אובדן ועצב . כפסיכולוגים בתל אביב, אנו אמונים על האבחנה הקלאסית בין אמוציות לרגשות -אמוציות הן חוויות רגשיות ברמה התחושתית פיזית - כמו רעב או כאב - אשר לא פעם מתורגמים לרגשות. אמוציות הם הנתונים הגולמיים, תגובה למציאות, בעוד שרגשות יכולים להיות פרשנות המושפעת על ידי הסיפורים שיצרנו בראש שלנו על סמך אירועי העבר או פחדים מהעתיד. רותקו מראה שהאבחנה הזו היא מלאכותית. הציורים שלו עוקפים את המודעות שלנו ומדברים עם הלא מודע. ועם זאת יש לי כצופה חוויה רוחנית דתית, פילוסופית ולא רק אמוציונלית, תחושה שהרגש הוא חלק משלמות מוכללת שאני יכול לתאר אותה אולי כנקודת מבט אחרת גבוהה יותר. "רואים רחוק רואים שקוף"

כיצד הצליח רותקו לעורר רגשות כאלה באנשים שצפו בציוריו? באינספור המכתבים, שכתב בחייו, מדבר רותקו על הטכניקה והחומרים שלו ככלים יצירתיים.

קורסי ציור ראשון לציון-מופשט - רותקו

התהליך היצירתי של רותקו

רותקו השתמש בכל ספקטרום הצבע. עם זאת, כמו ציירים אחרים (התקופה הכחולה א הוורודה של פיקאסו) הוא נטה לגוונים מסוימים בשלבים נפשיים שונים של חייו. באמצע שנות ה-50 הוא העדיף אדומים וצהובים בוהקים במקום כחולים או ירוקים כהים, שבהם השתמש לקראת סוף חייו כשהדיכאון השתלט עליו. רותקו בדרך כלל ערבב את הצבעים שלו בעצמו ומרח אותם על קנבס לא מטופל- ללא פריימר כג'סו. הוא הבריש שכבה דקה של שמן פשתן שלתוכה הוסיף צבע. לאחר מכן הוא תיקן את הבסיס הזה בצבעי שמן מדוללים פחות שלהם אפשר להתפזר סביב הקצוות הלא ממוסגרים של הציור. מעל אלה, רותקו מרח תערובות צבע רב שכבתיות. תערובות אלו היו מדוללות ברמות שונות. זו הסיבה שהם השפיעו בצורה עדינה מאוד על הצבעים הקודמים ועם זאת העניקו להם עומק. התהליך העניק לציוריו שקיפות וזוהר. הטכניקה כללה יישום שכבות הצבע רבות עם שינויים קלים בגוון, זו על זו. רותקו הניח את הצבע במשיכות מכחול קלות ומהירות מאוד, ודימה את התהליך ל"הכנסת" הצבע לציור. על ידי חלוקת משטחי הצבע למלבנים בעלי גבולות חדים , הוא יצר מערכות יחסים בין משטחי הצבע שאפשרו לו עוד רובד של מניפולציה של צבעים. על ידי יצירת מתח דינמי ניגודים וסתירות, רותקו נתן אווירה דרמטית לציוריו. הצבעים יצרו דיאלוג רק על ידי הקרבה הפיזית שלהם, והשפעתם על הצופה הייתה מעין מתח של הקיבעון, tension of fixation, אותו תיאר רותקו כטראגי.

משנת 1949 עד 1956 צייר האמן כמעט אך ורק בצבעי שמן, תוך שימוש בפורמטים אנכיים בעיקר של ציורים. גדלי הקנבסים החלו מ3 מטרים לגובה. רותקו הסביר את בחירתו בציורים בפורמט גדול ברצון שלו לכוון את הצופה ל"מרחק הנכון" מהציור כדי שיכנס לאווירה. "אני מבין שמבחינה היסטורית ציור תמונות גדולות תפקד כמשהו מאוד גרנדיוזי ומפומפוזי. אבל הסיבה שאני מצייר אותם - ואני חושב שזה תקף לציירים אחרים שאני מכיר - היא בדיוק בגלל שאני רוצה להיות מאוד אינטימי ואנושי. לצייר תמונה קטנה זה להציב תמונה מאחורי מסך מרחיק. אבל כאתה מצייר התמונה גדולה יותר, אתה נמצא בה. זה לא משהו שאתה פוקד (מחוצה לו) ". רותקו עשה את ציוריו כדי שיראו אותם ממרחק מסוים, 45 סנטימטרים. כך הצופה ירגיש מוכנס אל שדות הצבע, יהיה חלק מהחוויה הרגשית. זו הסיבה שיש אלו הבוכים כשהם נחשפים לציור של רותקו.

טכניקת עבודה

קורס ציור תל אביב: מרק רותקו -פנל 1

מחקר שנעשה על ציוריו של רותקו במוזיאון הרווארד לאמנות מדגים את טכניקת העבודה שלו

הציורים נבנו בשכבות המורכבות האופייניות של רותקו; הוא השתמש בצבעים שערבב עם מגוון אמצעים כדי ליצור וריאציות במרקם ובברק על פני השטח של הציור.

רותקו התחיל בצביעת הרקע בצבע שזיף/ארגמן בצבע מאוד דליל ונוזלי שנספג בקנבס. באזורים אלה, אפשר להבחין בתנועת משיכת המכחול הרחבה והנזילות. בניית הצורות הכהות יותר על גבי הרקע חושפת תהליך של יצירת שכבות קפדניות של צבע על פני הבד.

בניגוד לצבע הדליל של הרקע שנספג לתוך הקנבס, הצטברות הצבע הסמיך והמרוכז יותר בצורות ה"צפות" יוצרת איכות תלת ממדית. משיכות המכחול הקלילות כנוצה של רותקו בגבולות האובייקטים יוצרות אשליה המתעתעת בתפיסת העומק והמרחב.

רותקו יצר תערובות צבע כדי להשיג את הגוון והאפקט המדויק שהוא רצה. כדי ליצור את ציורי הקיר של הרווארד, הוא ניצל הן פיגמנטים מסורתיים, כגון כחול אולטרה מרין, והן פיגמנטים סינתטיים חדשים יותר כמו Lithol Red, שפותחו בתחילת המאה ה-20 והשתמשו בהם בעיקר בתעשיית הדפוס משנות ה-50 ואילך. צבע השזיף שבו השתמש לרקע היה תערובת של אולטרה מרין ו-Lithol Red שעורבבו עם מדיום מקשר (binding medium) עשוי דבק בעלי חיים (Animal glue) . בצבעים הכהים, רותקו השתמש בפיגמנטים אחרים כמו שחור על בסיס פחמן, כחול פתלוציאנין (PB 15) ואליזרין (PR83).

על ידי ערבוב פיגמנטים עם מגוון מדיות וטכניקות מכחול שונות בתוך אותו ציור, רותקו יצר וריאציות עדינות של מט ומבריק שהעשירו עוד יותר את משחק האור על פני השטח. לדוגמה, הצורה הכתומה בפאנל 1 מתוארת לעתים קרובות כ"זוהרת" יותר מהרקע הארגמן. אפקט זוהר זה מושג עם שימוש בביצה שלמה כמדיום מתווך וקושר בצבע הכתום, המנוגד לארגמן המאט, המבוסס על דבק בעלי חיים, של הרקע.

ניתוח שכבות-פנל 1 -רותקו

רותקו ביצע שינויים בציוריו, וכמה יצירות נושאות עקבות גלויים של שינויי חשיבה כאלו . בפאנל חמישי, למשל, הוא הפחית את גודל המשטחים המאורכים והפינות העליונות של הצורה הבהירה יותר על ידי תוספת של לבן בתערובת של Lithol Red וכחול אוטלרה מרין.  תמונות מוקדמות של הציור מראות שרותקו לא התאמץ להסתיר את התיקונים הללו. השינויים בולטים עוד יותר במצב הדהוי של הפאנל: ה-אולטרה מרין בולט לעין מול הלבן, היכן שה-Lithol Red דהה לחלוטין מהתערובת הסגולה.

רותקו כטיפול פסיכולוגי

לעבודתו של רותקו, נכתב לא פעם, יש השפעה טיפולית על צופיה. מניסיוני האישי, כפסיכולוג תל אביב סדנה לתהליכים יצירתיים אני יכול לאשר את המשיכה המטפיזית המופלאה הזו של רותקו. בכל פעם שאני נאבק בחיים, אני מרגיש נמשך לציוריו של רותקו.

בין מודרניזם לפוסטמודרניזם

היו שטענו שיצירתו של רותקו היא ביטוי לתרבות פוסט-מודרנית, המדברת על יחסות תרבותית, תהום של משמעות ודקונסטרוקציה של כללים אתיים. אין אמת אובייקטיבית בפוסט-מודרניזם, אין נרטיב כולל להיאחז בו.

רותקו עצמו הבחין באתוס הפוסט-מודרני של יצירתו: "האמת חייבת להתפשט מעצמה, מה שעלול להיות מטעה מאוד." - אמר.

אלא שפוסט מודרניזם תמיד התקיים במתח וליד תפיסות מודרניסטיות וזה הדרך היחידה לתפוס אותו. ההערות של רותקו על "האמת," הן ביקורת על היומרה לעליונותו האמנותית של האקספרסיוניזם המופשט, המבוטאת במאמרו של מבקר האמנות קלמנט גרינברג ("ציור מודרני" 1960 בתוך The Collected Essays and Criticism, Volume 4). רותקו זיהה ודחה את הפונקציה הרודנית של האידיאולוגיה המודרניסטית, כפי שדחה אידיאולוגיות אחרות.

קורס ציור רחובות: ציורי סיגרם, רותקו

ציורי סיגרם של רותקו, סדרה המוצגת בטייט מודרן בלונדון, מדברת על החשדנות שלו הן כלפי היומרה המודרניסטית והן כלפי המצב הפוסט-מודרני. סדרת הציורים זו הוזמנה להצגה במלון אליטיסטי במנהטן, אך רותקו מעולם לא נתן אותם לקבלן. הוא חש בושה על מכירת "עבודתו הרוחנית" לתרבות הצריכה העגומה של האליטיזם הניו יורקי -הפוסט מודרניסטי שהעריץ אמנים כאנדי וורהול . במקום זאת, הוא נתן את ציוריו לטייט בלונדון לתצוגה פומבית. האישי הוא פוליטי.

ניטשה, יונג, יהדות

לעניין של רותקו בפילוסופיה, במיוחד בכתביו של פרידריך ניטשה, הייתה השפעה עמוקה על האמנות שלו. רעיונותיו של ניטשה על החזרה הנצחית, הרצון לעוצמה והחיפוש אחר משמעות הדהדו עמוקות ברותקו. הוא האמין שאמנות, בדומה למושג "השיבה הנצחית" של ניטשה, יכולה להציע לצופים חוויה נצחית טרנסצנדנטית.

ציוריו של רותקו, במיוחד עבודותיו המאוחרות, מתוארים לעתים קרובות כבעלי כוח תרפויטי על הצופה. מנקודת מבט יונגיאנית, הוא עוסק באינסוף או באלוהים ויוצר סדר מופשט בכאוס הנפשי של הסוריאליזם הפרוידיאני. הוא מציג את השפעת הלא מודע, לא דרך דימויים ומטפורות סיפוריות, אלא בצורה ישירה בדיוק כמו שהיהדות מדברת על אלוהים -מעין הפשטה של האור, הזמן והמרחב, חסרת צורה וחסרת שם, ובלתי ניתנת להגדרה. חייו הפנימיים של הצרכן הקפיטליסטי שלפעמים מתואר כאינדיבידואל , דוחים את רעיון האמת העמוקה שיש במצב הפסיכוטי. השפיות לפי הפסיכולוגיה הקפיטליסטית נמדדת בתפקוד ובכסף, או במילים אחרות בהסתגלות אופרטיבית הדוחה את הפרדוקסים הקיומיים שמעמידים לנו החיים.

רותקו נגע בפסיכוטי - ולפעמים נפל לתוכו אך לעולם לא התאיין לחלוטין. משטחי הצבע של ציוריו קורנים, מרחפים, מדברים על האינסוף ומציעים את השמים כתהום, אבל בסופו של דבר, הם עדיין מורכבים ומוגבלים בצורות של מלבנים וריבועים. " צורות, לא יכולות להיות מזוהות בצורה בטוחה, ממוקמות בקלות או להיקשר", אמר הביוגרף של רותקו, ג'יימס ברסלין.

בשנות ה-40 קרא רותקו את הטקסטים הפסיכואנליטיים של קרל יונג. ועשה עבודת ניתוח יונגיאנית לציוריו, מטרתו של רותקו הייתה לפרוס את האמנות כמדיום להבהיר ולאחד ארכיטיפים יונגיאניים חסרי התאמה בתוך נפשו של הצופה - ושל האמן עצמו. במילותיו של רותקו עצמו, הוא רצה לגרום לקהל שלו "לבכות" לפני הנשגב.

לעבודה האמנותית של רותקו הייתה גם השפעה עצמית טיפולית. בטקסטים של יונג, אנו מוצאים הצעות לטיפול בסכיזופרניה בצורה של חקר עצמי באמצעות ציור. האמן הפסיכוטי מתרגם לאמנות את המרכיבים הארכיטיפיים של חווית הילדות והקונפליקטים- הפנימיים האישיים. התוצאה, הציור, נועדה להעלות את החוויה הפנימית לרמה של "מיתוס היסטורי". על פי יונג, החיים הפנימיים והחיצוניים שלנו בנויים לפי אותם מיתוסים. ועל ידי הפיכת המיתוס לחווייתי, הצייר והקהל נכנסים לדיאלוג טיפולי עם עצמם.

ג'יימס ברסלין תיאר את הפוטנציאל הטיפולי של עבודתו של רותקו:

"הציורים החדשים שלו יצרו מרחב נשימה. עם זאת, הציורים הללו אינם מבקשים פשוט 'לעלות' על חומותיה של מציאות חיצונית בלתי ניתנת לשינוי, על ידי התרוממות כלפי מעלה אל חופש ללא מעצורים או מיסטיקה. במקום זאת, על ידי (לדבריו של רותקו) ריסוק סף הפירוק - יצירותיו משחררות אותנו ממשקל, מוצקות והגדרה של קיום חומרי, שאת הלחצים המצמצמים שלו אנחנו עדיין מרגישים. רותקו משלב חופש ואילוצים, ואם הציורים האלה יוצרים 'דרמות' באמצעות הצורות כפרפורמנס', הם מציגים גם מאבק לחופש". (עמ' 168).

לימודי אמנות- ציור מופשט-רותקו

חופש, תרפיה ואמנות

רותקו קשר את החיפוש האמנותי בציוריו לחופש הרוחני שראה ביהדות ובבודהיזם, הדרך לחופש, הפנימי והחיצוני, מתקרב, מתחכך, נוגע בפירוק הגבולות הברורים והקטגוריות. רותקו נמשך לאובדן הפסיכוטי של המציאות משום שעל גבולותיו אנו מוצאים את האפשרות לחירות. בין סדר לכאוס, בשפתם של ארכיטיפים יונגיאניים, אנו מוצאים את הדרך הנשגבה אל החופש.

"השימוש של האנליטיקאי בשיגעון, אם הוא נעשה בשרות תהליכי הצמיחה ולא רק עבור אוננות נרקיסיסטית, מאפשר למטופל להתחבר למה שהוא הניח שלא ניתן לשאת אותו. החוויה יכולה להתחבר לעצמה על פני תקופות של התמוטטות במידה והאדם מקבל בעלות על השיגעון ולומד את האמנות של מתן האפשרות לשיגעון לתרום לתנועה הכוללת. כפי שמדגישה מילנר, מה שנראה כמשוגע, ואולי הוא אכן משוגע, יכול להסתבר כמציל. ללא שיגעון האדם אינו יכול להיות חופשי באמת. למרות שאי שפיות אמיתית משעבדת באופן מחריד." -כותב הפסיכואנליטיקאי מישל אייגן.- ב-"תחושת המוות הנפשי".

אחד הביטויים המשמעותיים ביותר של פילוסופיית האמנות והרוחניות כמרפא נפשי שיצר רותקו- היא יצירת סדרה של ציורי קיר בקפלת רותקו ביוסטון, טקסס. העבודות המונומנטליות הללו, שהושלמו ב-1971, מהוות את שיאו של המסע הרוחני והאמנותי שלו. רותקו ראה בקפלה מרחב להתבוננות ומדיטציה, שבו יוכלו הצופים לחוות תחושת התעלות דרך ציוריו. האווירה הרצינית והמדיטטיבית שיצר בקפלה מדגימה את אמונתו במקומה של הרוחניות בשפיות האנושית ביכולתה של האמנות ככלי ליצירת מפגש ברוחני .

קורסי ציור למתקדמים- הציור המופשט, רותקו

, למי שמתעתד להגיע לברוקלין,....;- כדאי להתבונן מידי פעם על הציורים של הצייר האמריקאי ממוצא יהודי רותקו. הציורים הענקיים והשחורים שלו, הנמצאים בממדים  קטנים גם באינטרנט, הם ניגוד ליום יום הקדחתני -היסטרי, ובכך הם מאזנים אותו." (חיי חורף -אורלי קסטל בלום).

קורס ציור נס ציונה- ציור כפסיכותרפיה-רותקו