קורס פיסול ברשת מתכת,  סדנאות וקורסים

פיסול ברשת ממתכת יכול להרגיש כמו פיסול בחלל: לפסל את החורים, את האוויר הכלוא ביניהם.

יש סוגים רבים של רשתות, מחומרים שונים, בעוביים שונים: רשת לולים, רשתות אלומיניום, רשתות מפלדת אל-חלד, רשתות ברזל שמתיישנות ומחלידות עם הזמן.

יש רשתות זהב ונחושת. רשתות צפופות יותר ופחות. יש רשתות יצוקות ורשתות ארוגות.

הרשת 'זוכרת': היא שומרת בתוכה כל תנועה קודמת, כל קימוט וכל מגע. ברשת כמו  בזיכרון:

 מרגע שנוצר קמט, כמעט בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, נוצר שינוי לתמיד.
 אבל אפשר, לפעמים, ליצור, לצייר עבורו  הקשר חדש שמשנה אותו. שמעניק לו משמעות אחרת.

קורסי פיסול ברשת: דיוויד בגבי- שקיפות הגוף

דיוויד בגבי: יצירת גופים רוחניים באמצעות פיסול רשת ברזל

השליטה בחומר

הבחירה של דיוויד בגבי ברשת מתכת כמדיום עיקרי היא חדשנית ומעוררת  הרהורים ותובנות כאחד. הרשת, חזקה ככלוב ואוורירית בו זמנית, הופכת לחומר מחשבתי שממנו  טווה האמן את העדינות והדינמיות של צורות אנושיות. באמצעות עיצוב ופיסול מדוקדקים, החומר מתעלה על מקורותיו התעשייתיים, ומגלם את הרכות, הפגיעות והחושניות הטבועות בגוף האנושי.

צללים ואור: משחק התפיסה

במשחק הגומלין של צללים ואור, הפסלים של בגבי מתעוררים לחיים. כל יצירת אמנות הופכת לישות דינמית, הצללים שלה מרחיבים את הנרטיב והצורה של הפסל אל החלל שמסביב. מערכת היחסים הזו בין ההיבטים המוחשיים והבלתי מוחשיים של יצירותיו מגדילה את נוכחותם והשפעתם, ומאפשרת לצופים לחוות את יצירות האמנות ממגוון מימדים של הבנה והערכה.

הצורה האנושית: חומר ביטוי

מרכיב מרכזי ביצירתו של בגבי היא צורת הגוף האנושי, אותה הוא מציג ברגישות יוצאת דופן לאנטומיה ותנועה. הפסלים שלו לוכדים את תמצית ההבעה האנושית - מאלגנטיות שקטה לתנוחות גולמיות ומרגשות. נראה שכל יצירה טומנת בחובה נשמה, ומספרת סיפורים של זהות, חוויה ורגש באמצעות שפת הצורות והביטוי הגופני.

סדנאות פיסול ברשת -דיוויד בגבי-שקיפות הרשת מאפשרת דיאלוג עם מה שמעבר לה-פיסול חוצות בלונדון

סימביוזה סביבתית

לפסלי בגבי יש מערכת יחסים הרמונית עם הסביבה שלהם. הם לא רק תופסים מקום בחלל; הם מקיימים איתו אינטראקציה. דרך הדיאלוג עם החוץ הם מגדירים ומוגדרים מחדש. בין אם ממוקמים על רקע עולם הטבע או בתוך גבולות אדריכליים, הפסלים מעוררים מצבי רוח והשתקפויות שונים, ויוצרים  מפגש בין היצירה, החלל והצופה.

ההתפתחות של סגנון וטכניקה

המסע האמנותי של בגבי מסומן על ידי התפתחות מתמשכת של סגנון וטכניקה. תוך שמירה על התמקדות בצורת האדם, פסליו השתנו, ואמצו צורות, סולמות ומורכבויות חדשות. החדשנות המתמדת שלו שומרת על יצירתו חדשנית ומרתקת, ומדגישה את מעמדו כפסל אמן המוקדש לצמיחה וחקירה אמנותית.

חוגי פיסול ברשת -דיוויד בגבי- הגוף כמתח בן קיום לאי קיוםפיסול באור-דיוויד בגבי- רשת מאפשרת משחקים מורכבים של אור וצל

סופי ריידר: מיזוג של צורות ונרטיבים באמנות

במגוון של הפיסול העכשווי, סופי ריידר תופסת עמדה ייחודית, המוגדרת בזכות היצירתיות העמוקה שלה, חקר הנרטיבים המיתיים והיכולת להפיח חיים בחומרים דוממים. הפסלים שלה, הכוללים בעיקר הכלאות מסתוריות של בני אדם ובעלי חיים,עוסקים בקישור  של חוטי דמיון חדשים וטווית משמעויות ושבילים בפנטזיה של הקיום. עבודתה של ריידר אינה רק אמנות חזותית - היא סינתזה של סיפורים, מסורות והבנה עמוקה של הממדים המיסטיים של החיים.

קורס פיסול ברשת: סופי ריידר-ליידי ארנב-חושניות

טשטוש הגבולות: צורות אנושיות וחיות

יצירות האמנות של סופי ריידר שוזרות בצורה מורכבת את עולם האדם והחי לצורות ייחודיות ומעוררות רגש. ה'ליידי-ארנב' האייקוני שלה - שילוב מהפנט של גוף אישה עם ראש של ארנבת, וה'מינוטאור' המלכותי הם ייצוגים מובהקים של המיזוג הזה. בידיה של ריידר, ברונזה ורשת ברזל מתעלים על המהות הארצית שלהם, ומתעצבים ליצורים המשוטטים במחוזות המיסטיים של מיתוס, פולקלור ודמיון.

שליטה בחומר: רשת מתכת וברונזה

בחירת החומרים של ריידר -רשתות ברזל מגולוונות וברונזה, ממלאות תפקיד מרכזי בביטוי ובהשפעה של הפסלים שלה. רשת הברזל החזקה שבמקורה יועדה ליצירת כלובים לבעלי חיים, שהחללים בה מגדרים אותה לא פחות מהחומר- מאפשרת יצירת צורות הפועמות בתחושת נזילות ותנועה. הברונזה, עםההקשרים ההיסטוריים והעמידות הנצחית שלה, מוסיפה מימד של המשכיות, ומעגנת את יצירות האמנות בממלכה שחורגת ממגבלות זמניות.

חוג פיסול ברשת: סופי ריידר-מיתולוגיה אישית

נרטיבים של אהבה ומערכות יחסים

נושא שחוזר על עצמו בעבודתו של ריידר הוא חקר האהבה, האינטימיות והיחסים הבין אישיים. הפסלים שלה מתארים לעתים קרובות חיבוקים עדינים, נגיעות אכפתיות וצורות מקושרות המסמלות את הדינמיקה המגוונת של מערכות יחסים. באמצעות ביטויים אלה, ריידר מסיירת וחוקרת את השטחים של פגיעות, תשוקה והצורך האנושי המהותי בקשר וחיבור. הרשת הינה גם דימוי מהותי למערכות היחסים שמגדירות את האדם וגם ביטוי פרדוקסלי לדרך שבה אנו מוגדרים מבחוץ וכלואים דרך הגדרה זו.

אינטראקציות עם החלל: ממלכות ציבוריות ופרטיות

הפסלים של סופי ריידר מאכלסים בחינניות ומתקשרים עם חללים שונים, מגלריות פרטיות ועד לנופי חוצות רחבי ידיים. בכל מסגרת, היצירות מנהלות דיאלוג שקט עם הסביבה, מסתגלות ותורמת לממדים הסיפוריים והאסתטיים של החלל. פסלי החוצות  הגדולים מהחיים מדגימים במיוחד את יכולת ההסתגלות של יצירותיה של ריידר, והופכים לציוני דרך שמושכים, מסקרנים ומעוררים השראה.

פיסול סביבתי: סופי ריידר

השפעת המיתולוגיה והמסורת

ריידר שואבת השראה מהמיתולוגיה, המסורת והמעיינות האינסופיים של הדמיון האנושי. עבודתה מהדהדת הדים של סיפורים עתיקים ונרטיבים אוניברסליים החוקרים את תעלומות החיים, המורכבויות ואת הטבע העמוק והמיתולוגי של הרוח האנושית. היצורים המיתולוגיים המאכלסים את היקום האמנותי של ריידר משמשים גשרים המחברים בין מחוזות הארצי והשמימי, ההיסטורי והפנטסטי.

קורסי פיסול: מינוטואר: סופי ריידר

פייטרו ד'אנג'לו-פיסול ברשת מתכת-לכידת דמויות בפעילות יומיומית

פייטרו ד'אנג'לו-פיסול ברשת ברזל- הרשת כצילום

רות אסאווה פיסול ברשת

רות אסאווה היא אומנית אמריקאית ממוצא יפני.ילידת 1926 -היא החלה ליצור את המבנים השקופים האדריכליים הללו בשנות החמישים,

ובשנים האחרונות היא זוכה להערכה מחדש כמי שהקדימה את זמנה. פסלי הרשת שלה אוירירים ,עדינים,מלאי דמיון וחיות. הם מורכבים,ומשתנים באופן מתמיד,ובוחנים את הקו והחלל. הם יוצרים צורות אורגניות(פקעות ,פירות,צמחים). צורות בתוך צורות הנושאות תחושה של הכלה-לידה והריון.

רות אסאווה-פסלת פורצת דרך שנשכחה

רות אסוואה -פיסול נשי

"אבל הכי מכריע, לא היה לקסיקון להסביר או להבין את מסלולה של אסאווה עצמה- מחווה מאובקת בנורווק למעצר במהלך מלחמת העולם השנייה ועד להיות באותו חדר כמו ליד דמויות מיתולוגיות כמו רוברט ראושנברג, מרס קנינגהם ווילם דה קונינג. במשך שישה שבועות בשנת 1948, כשהיא עדיין סטודנטית למלגה ב-Black Mountain, אסאווה הצטרפה להוריה ליד לוס אנג'לס כדי לעזור להם לשקם את חייהם כחקלאים לאחר המלחמה. תחושת האחריות שלה כלפי משפחתה סתרה את הרעיון של האמנית האנוכית שבה דגלו בני גילה כל כך. ואסאווה לא הייתה אחת שהדגישה את הההתנסות שלה באי צדק כדי לצבור נקודות. במה שנותר ממספר בקשות למלגת גוגנהיים במהלך שנות ה-50, שבהן היא נדחתה שוב ושוב (היא המשיכה להגיש בקשה עד שנות ה-90), אסווה אף פעם לא מזכירה את הכליאה שלה."

רות אסוואה:  טראומה שהופנתה לבניית חיים

"רק הרבה יותר מאוחר בחייה של אסאווה, כשהייתה בשנות ה-60 לחייה, היא התעמתה עם החוויה שלה במחנות (בהם נכלאו אמריקאים ממוצא יפני בזמן מלחמת העולם השניה) באנדרטת ברונזה שהוקמה ב-1994 בעיר סן חוזה. בה, היא מתארת בקפידה סצנות בסנטה אניטה ורוהור - כמו גם את אלה של הכליאה של הקהילה היפנית-אמריקאית הגדולה יותר ושל מאבקם לצדק לאחר מכן. המילוליות של העבודה אינה אופיינית לעבודתה המופשטת יותר. אבל היצירה הייתה גם השתקפות של המחוות הגדולות יותר שהיא החלה לעשות כמחנכת וכפעילה, פעולות שפנו לבסוף, באופן ישיר ככל האפשר, לא רק לחוויה שלה כנערה, אלא למה שקרה בכללותו, שלושה דורות של יפנים-אמריקאים. במכתב לחברה שנכתבה זמן לא רב לאחר חשיפת האנדרטה, היא הסבירה: "הייתי צריכה  לחפור עמוק בעבר שלי כדי למצוא את החוטים המשותפים עם מהגרים יפנים אחרים שסבלו את המאבק ואני שמחה שהייתי חלק ממנו". תוצאת הנסיון שלה הייתה הכרחית. גם אם אסאווה תמיד טענה שהאמנות - והיכולת שלה להציע לנו דרך לחשוב בביקורתיות על העולם - היא זו שהצילה אותה למעשה. בראיון משנת 1980, היא ניסחה זאת כך:
 
ובכן, אני לא חושבת שאמנות בפני עצמה היא חשובה. אני חושבת שהסיבה שהאומנויות חשובות היא כי זה הדבר היחיד שאדם יכול לעשות כדי לשמור על האינדיבידואליות שלו. אני חושבת שזה מאוד חשוב - לקבל החלטות משלך. אם מונים את כל מה שאנחנו נלחמים עבורו - בתי ספר טובים יותר, שירותי בריאות טובים יותר, יותר מודעות חברתית - אנחנו נותנים לאנשים אחרים לקבל את ההחלטות עבורנו. אנחנו לא לוקחים את החיים שלנו לידנו ומקבלים את ההחלטות האלה בעצמנו." מתוך כתבה בניו יורק טיימס מאת תסליה לה פורס

מתוך המיצב "קלע דוד" של האומנית רחל פריזר, מוזיאון אשדוד ע"ש קורין ממן, מרץ 2009.

פיסול ברשתות מתכת יקרה ואבנים: רחל פריזר

  

חויאר סינסויאן (Javier Senosiain) ארכיטקט מכסיקני בעל חיבה לדפוסים מורכבים.  בית הקונכייה הזה נבנה ב2006 תוך שימוש ביכולות של מבנה רשת עם בטון מזוין-והכוונה הייתה לבנות מבנה אורגני בעל צורה זורמת.

Casa Organica של סינסויאן  נבנה בשנת 1985. הרעיון ההתחלתי של הפרויקט נוצר בהשראת קליפת בוטנים. הוא כולל שני חללים סגלגלים רחבים, עם הרבה אור שאליהם מצטרף חלל עמום צר. שני החללים אמורים לסמל את שעות היום והלילה.  סינסויאן  מנסה לרדוף אחרי התחושה בה האדם נכנס לכדור הארץ. החלל עוסק בשילוב הגנים החיצוניים. החלק הפנימי כמעט בלתי נראה שכן הוא בנוי כדיונה ירוקה. הליכה בגן פירושה הליכה על הגג, מבלי להבחין בכך.

כפסיכולוג בתל אביב פיסול ברשת מתכת מהווה עבורי עדות למורכובותה האינסופית של ההכרה האנושית והדימיון האנושי. הרשת היא דימוי לפרדוקסים הנעוצים בעצם הקיום האנושי. המתחים בן פנים וחוץ. בין חשיפה להעלמות, בין גבול לכלא. בין להיות ללא להיות -הם רק חלק מהאפשרויות שפיסול ברשת מעורר