קורס רישום למתחילים: הפסיכולוגיה של הרישום

 "בעיקרון, פרספקטיבה היא סוג של הפשטה. זו הפשטה של הקשר בין עין, מוח ואובייקט. זוהי תבנית  נוף אידיאלי, המדומיין כאילו הוא נראה על ידי אדם חד עין וחסר תנועה, המנותק בבירור ממה שהוא רואה. זו נקודת מבט של אל ההופך לצופה, אדם שאליו מתכנס כל העולם, ועם זאת הוא גם צופה בלתי מעורב ורואה כל".- רוברט יוז, הלם החדש. 

 אני לא מסתיר את העובדה שאני מתייחס לרישום, כמו גם לציור ולפיסול כפעילויות שמשמעותן חורגת מהפעילות הטכנית של יצירת קו על דף.

  רישום, ציור או כל אמנות אחרת מקבלת את משמעותה מעולם הרגש והמחשבה שלנו. וצריכה להתייחס איליו כדי שלא יהפוך לשרטוט טכני ( בעצם אני מאמין שגם שרטוט טכני הוא חסר משמעות ללא האדם המביט בו ונותן לו משמעות). אני חושב על רישום בשתי צורות עיקריות: האחת מתייחסת אליו כחשיבה, כסוג של עיבוד, ואני מתכוון לחשיבה במובנה הרחב ביותר, מובן הכולל גם הרגשה וגם חלימה. 

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות. מנהל "הסדנה" -מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי המאגד מורים לאמנות בתחומים שונים,  פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית . בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי בזום. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

" מוח צר הוא זה  שאינו יכול להסתכל על נושא מנקודות מבט שונות."- ג'ורג' אליוט, מידלמארץ'. פסיכולוג תל אביב על לימוד רישום כצורת חשיבה חדשה.

אני גם חושב על רישום מנקודת מבט אחרת: רישום כמין מערכת מקבילה למציאות, כאשר היחס בינה למציאות הפנימית והחיצונית הוא כשל מטפורה, או דימוי. רישום או ציור אומרים לנו משהו על העולם בדרך המורכבת שבה מטפורה יוצרת בנו משמעות. מערכת יחסים מורכבת העוקפת את ההיגיון המילולי הישיר, ואת החשיבה הלינארית.

"החלומות הם על זמניים: החולם יכול לפתח בו בזמן פרספקטיבות מרובות על חוויה רגשית, באופן שאינו אפשרי בהקשרים של זמן ליניארי והגיון של סיבה ותוצאה, כאלה המאפיינים את תהליכי החשיבה השניוניים בערות. ( הבו-זמניות של פרספקטיבות  מרובות, שהאמנות הקוביסטית של פיקאסו ובראק כה הטיבה ללכוד, השפיעה על אמנות המאה העשרים בכל הסוגות-שירתם של ת"ס אליוט ועזרא פאונד, הרומנים של פוקנר והרומנים המאוחרים של הנרי ג'ימס, המחזות של הרולד פינטר ושל יונסקו והסרטים של קישלובסקי ודיוויד לינץ, כמו על אמנות הפסיכואנליזה)." 'להיעשות פסיכואנליטיקאי' -תומס ה. אוגדן.

פרופסור שלמה מלמד-ציור בשמן. "ניסיתי להעמיד דברים בפרספקטיבה אבל לפעמים אתה פשוט קרוב מדי להם."- קורמק מקארתי, לא  ארץ לזקנים. פסיכולוגים רחובות על חוסר היכולת האנושית ליצור פרספקטיבה רגשית "נכונה".

"בסופו של דבר, היכולת להרחיב את תשומת הלב  והיכולת לחדד ולצמצם את תשומת הלב, שתיהן יחד 

יכולות מפתח ליצירתיות. מחקר נירולוגי שנערך על ידי רוג'ר ביטי (Roger Beaty) מציע שלאנשים יצירתיים

יש יותר קישורים מוחיים בן שני אזורים שלכאורה סותרים.... אנשים יצירתיים מוגדרים על ידי היכולת שלהם לערב בן

 מה שנראה כמו מצב של חלימה בהקיץ או מחשבות לא ממוקדות, לבן מיקוד אינטנסיבי,  ויכולת הנעה למטרה. 

במילים אחרות לאנשים יצירתיים יש מוח מבולגן."  Harvard Business Review-Scott Barry Kaufman, הרגשות שהופכים אותנו יצירתיים.

לאה ניר-רישום פסטלים יבשים.הר שעדיין מרוחק יכול להראות  כגבעת חפרפרת".- הווארד פאסט, בוקר באפריל. פסיכולוג אונליין על כשלי חשיבה ותפיסה הנובעים מחוסר ההבנה שלנו את נקודת המבט המוגבלת שלנו. 

"אמנות העצמי במידה מסוימת היא האמנות של מרחק-קירבה. המשימה כיצד להיות במרחק האופטימלי מעצמך בכל רגע נתון,

לא רחוק מידי אבל לא קרוב מידי, משתנה כל הזמן. אם אנחנו מתאימים לעצמנו לחלוטין,

אנו עשויים ליהנות מרגע של התמזגות מיסטית, אבל אנחנו עלולים להיות גם פנטים,

לראות בעין אחת, או לא לראות כלל. איחוד מוגזם עם עצמנו עלול לגרום לנו לקחת את עצמנו

ברצינות רבה מידי, לא להשאיר מספיק מקום לאחרות שבתוכנו. אם אנחנו רחוקים מידי מעצמנו

אנו יכולים לאבד את עצמנו בתוך ההדים....הגאולה בחלקה היא למידת האמנות של סטייה מעצמך בזמן הנכון."

מייקל אייגן-תחושת מוות נפשי

כאן ניתן לקרוא עוד על השפעת שינוי הפרספקטיבה בזיכרון.

רותי-רישום בצבעי מים "הרחק אי שם בשטחים האחוריים הלא ידועים של הקצה הלא אופנתי של הזרוע הספירלית המערבית של הגלקסיה שוכנת שמש צהובה קטנה, לא נחשבת. אותה מקיף במרחק של בערך תשעים ושניים מיליון מיילים -כוכב לכת כחול ירוק קטן וחסר חשיבות לחלוטין, שצורת החיים שלו שמקורה בקוף כל כך פרימיטיבית שהם עדיין חושבים ששעונים דיגיטליים הם רעיון די מדליק".- דאגלס אדמס, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. פסיכולוגים ראשון לציון על נקודות מבט שונות על החיים בגילאים שונים. 

"ועדיין הסתכלות במספר תיאורים בו בזמן ואפילו של עיר דמיונית, מעוררת מחשבה בדרך מסוימת"-ליבנייץ אומר-"כל צייר יכול לראות את העיר מנקודת מבט אחת בלבד בזמן נתון,  כך שהוא ינוע בעיר, יצייר אותה מראש גבעה בצד אחד, ואז מעל מגדל, ואז מתוך כיכר גדולה במרכז , והכל על אותו קנבס.  כשאנחנו מסתכלים בציור-אנחנו מתחילים להבין כיצד אלוהים חווה את העולם  -כיוון שהוא רואה אותו מכל נקודת מבט -בו בזמן." מונאדולוגיה-גוטפריד וילהלם לייבניץ.

אליה קרן-רישום בצבעי שמן "התפיסה של אנשים אחרים ושל העולם האינטרסובייקטיבי בעייתית רק למבוגרים. הילד חי בעולם שהוא מאמין חד משמעית שהוא נגיש באותה צורה לכל הסובבים אותו. אין לו מודעות לעצמו או לאחרים כסובייקטיביים פרטיים, והוא גם לא חושד שכולנו, כולל הוא עצמו, מוגבלים לנקודת מבט מסוימת אחת של העולם. לכן הוא אינו חושף את מחשבותיו, שבהן הוא מאמין כמייצגות את המציאות, לשום סוג של ביקורת. אין לו ידע של נקודות מבט. עבורו אנשים אחרים הם ראשים ריקים המופנים אל עולם אחד ומובן מאליו שבו הכל מתרחש, אפילו חלומות, שנמצאים, כך הוא חושב, בחדרו.  ושבו החשיבה עצמה,  לא שונה ממילים שהוא אומר".- מוריס מרלו-פונטי, פנומנולוגיה של התפיסה.- פסיכולוגים בתל אביב על הדרך בה ילדים מציירים את העולם ואת עצמם.

סדנת יציקת כפות ידיים מבטון "כשאנחנו בתוך הסיפור, כשאנחנו חלק ממנו, אנחנו לא יכולים לדעת את התוצאה. רק מאוחר יותר אנחנו בדיעבד חושבים שאנחנו יכולים לראות מה היה הסיפור. אבל האם אי פעם אנחנו באמת יודעים? והאם מישהו אחר, אולי, שיגיע  קצת מאוחר יותר, יבין את הסיפור באותה דרך?, למישהו אחר באמת אכפת? ... ההיסטוריה נכתבת על ידי הניצולים, אבל מהי אותה היסטוריה? זו הנקודה שניסיתי להבהיר עכשיו. אנחנו לא יודעים מה הסיפור כשאנחנו בתוכו, וגם אחרי שאנחנו מספרים אותו אנחנו לא בטוחים. כי הסיפור לא נגמר".- ג'יימס רוברטסון, והארץ שקטה. פסיכולוגים ברמת גן על החיים כסיפור המסופר לעולם מנקודת מבט מוגבלת. 

סטס -עבודה במסגרת קורסי האפוקסי, פאב בבאר שבע בתהליך הכנה. סדנאות האפוקסי מפגישות אותי דרך אחרת ליצירת פרספקטיבה."אנו חיים במורה יחסית, מה שסביבנו קיים - זו מציאות, ומציאות טובה מאוד; אנחנו מבולבלים, כביכול, ומאוחר מדי לשנות את זה. עלינו לחיות בתוכה ואיתה"- הנרי ג'יימס, קערת הזהב. פסיכולוגים נס ציונה על פרספקטיבה אנושית ומוגבלת כלקיחת חלק בחיים ומעורבות אמיתית בהם.

 אומנות יוצרת פרספקטיבה ונקודת מבט אחרת על הדברים. הסדר המוכתב על ידי פרוטוקול. הדיאלוג הפנימי המדבר על חתירה למטרה דרך שלבים הירארכיים. קודם יש לעשות כך ואחר כך-. כך. 'סדר' הוא כפיית נקודת מבט מסוימת קבועה מראש על הדברים. נקודת מבט ופרספקטיבה שהוכיחו את עצמם בעבר. יש בזה היגיון רב. זו למידה מהניסיון. אולם הניסיון שלנו מלמד אותנו את הדרך הנכונה אבל גם מגביל אותנו. ההתנסויות שלנו אינן כל התנסויות, הטראומות והכישלונות שלנו יכולים לנבוע מצירוף נסיבות מיקרי או יחודי. היתרון העיקרי של  צעירים הוא חוסר הניסיון, המאפשר להם לחשוב במושגים אחרים  על האפשרי והלא אפשרי. 

לצייר אדם ביקום עויין-"הסתכל שוב על הנקודה הזו. זה כאן. זה הבית. זה אנחנו. זה כל מי שאתה אוהב, כל מי שאתה מכיר, כל מי שאי פעם שמעת עליו, כל בן אדם שחי אי פעם. הסכום המצטבר של השמחה והסבל שלנו, אלפי דתות, אידיאולוגיות ותורות כלכליות, כל צייד ומלקט, כל גיבור ופחדן, כל יוצר והורס של ציוויליזציות.  כל מלך ואיכר, כל זוג צעיר מאוהב, כל אימא וכל אבא, כל ילד מלא תקווה, ממציא וחוקר, כל מורה מוסר, כל פוליטיקאי מושחת, כל "כוכב על", וכל "מנהיג עליון", כל קדוש וחוטא בתולדות המין שלנו חי כאן- על גרגר האבק הזה התלוי על  קֶרֶן שֶׁמֶשׁ.

כדור הארץ הוא במה קטנה מאוד בזירה קוסמית עצומה. חשבו על האכזריות האינסופית שבה עשו שימוש תושבי פינה אחת של הפיקסל הזה כנגד התושבים הלא שונים באמת בפינה אחרת, כמה תכופות אי ההבנות שלהם, כמה הם להוטים להרוג האחד את השני, כמה נלהבת שנאתם. חשבו על נהרות הדם שנשפכו על ידי כל אותם גנרלים וקיסרים, כך שבתהילה ובניצחון, הם יוכלו להפוך לאדונים רגעיים של שבריר נקודה.

היומרות שלנו, החשיבות העצמית המדומיינת שלנו, האשליה שיש לנו איזשהו עמדה מיוחסת ביקום, מאותגרים על ידי הבנה של יחסיות -נקודת האור החיוורת הזו. הפלנטה שלנו היא כתם קטן בודד בחושך הקוסמי העוטף הגדול. ככול שאנו יודעים, בכל המרחב העצום הזה, אין שום רמז לכך שתבוא עזרה ממקום אחר כדי להציל אותנו מעצמנו.

כדור הארץ הוא העולם היחיד שידוע לנו עד כה כמכיל חיים. אין מקום אחר, לפחות בעתיד הקרוב, שאליו המין שלנו יוכל לנדוד. לבקר נוכל, להתיישב- עדיין לא. . נרצה או לא, כרגע כדור הארץ הוא המקום שבו אנו עומדים.

נאמר  על האסטרונומיה שהיא חוויה משפילה ובונה אופי. אולי אין הדגמה טובה יותר של האיוולת של התנשאות אנושית מאשר הדימוי הרחוק הזה של עולמנו הזעיר. בעיניי, זה מדגיש את האחריות שלנו לנהוג יותר טוב אחד עם השני, ולשמר ולהוקיר את הנקודה הכחולה החיוורת, הבית היחיד שהכרנו אי פעם".

- קארל סייגן, נקודה כחולה חיוורת: חזון של העתיד האנושי בחלל. פסיכולוג רחובות על שינוי נקודת מבט ופרספקטיבה כדרך להתמודדות עם כאב הנפשי.