סדנאות למבוגרים: הציור של ג'אן מירו

 סקירה זו ניתנה בקורס ציור נס ציונה באוגוסט 2021, במסגרת סקירת הציור הסוריאליסטי

 הצייר הסוריאליסטי ג'אן מירו מצא מקלט בעולם הטבע - אפילו בזמנים הסוערים ביותר. למעשה, מינואר 1940 עד ספטמבר 1941, בדיוק עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הקדיש האמן סדרה של 23 ציורים על נייר לפרשנויות המופשטות שלו לטבע ולמוזיקה. "הרגשתי רצון עמוק לברוח", אמר האמן על תקופה זו, . "סגרתי את עצמי בתוך עצמי בכוונה. הלילה, המוזיקה והכוכבים החלו למלא תפקיד מרכזי כהשראה לציורים שלי". הסדרה, שזכתה לכינוי "קונסטלציות", אהובה על מבקרי המוזיאונים ונחשבת על ידי היסטוריונים של האמנות כאחת מסדרת  היצירות החשובות והמבריקות ביותר מבחינה סגנונית בקריירה של מירו.

הדרכים המורכבות והסותרות שבהן אמנות ויצירתיות מתפקדות בתוך מנגנוני השימור וההגנה שלנו. הדרכים שבהן הן פועלות כצורות הישרדות נפשיות- תמיד עניינו אותי כפסיכותרפיסט (נס ציונה, רחובות ראשון לציון). כמו כל מבנה נפשי האמנות והיצירתיות הן כלי היכול לשמש בצורות שונות . כבריחה ממציאות חיצונית או פנימית. צורת התמודדות יעילה,(סובלימציה כפי שטען פרויד), הבניה  ונתינת ממשמעות לעולם פנימי, ולפעמים סוג של שיחזור של טראומה המתגבר אותה. 

על רקע מוזיקה שנעה בין בלוז עמוק של חצות ועד צלילים ורודים של שחר, היצירות מלאות בצורות מופשטות, מרחפות, גחמניות, המזכירות לפעמים תווים מוזיקליים; בהסתכלות על הציורים, אפשר לדמיין בקלות סימפוניה קוסמית גדולה מצלצלת. אבל לסדרה המשמחת בהחלט- יש היסטוריה טעונה באופן מפתיע. הנה כמה מילים על הקונסטלציות של מירו. סדרת הציורים המהפכנית של ג'אן מירו נעשתה על רקע של מלחמה וכאוס. לאחר סיום מלחמת האזרחים בספרד ופרוץ מלחמת העולם השנייה, ברח ז'אן מירו עם משפחתו לכפר וארנגוויל-סור-מר בנורמנדי, בצפון צרפת. הסדרה היא תוצר  של אורח החיים החסכני של שנכפה על האמן והנסיבות המוגבלות; במקום לעבוד על קנבס, מירו החל לצייר על גיליונות נייר קטנים באמצעות צבעי שמן וטמפרה.

במכתבים לסוחר שלו, פייר מאטיס, דיבר מירו על כך שהעבודות הללו היו רגע חשוב ביצירתו. כאשר חיילים גרמנים החלו להתקדם על צרפת באותו אביב, מירו חזר לספרד, שם השלים בשקט את הסדרה בפלמה דה מיורקה.

האקלים הפוליטי הסוער ברחבי אירופה לא איפשר למירו להציג את סדרת ה"קונסטלציות" שהושלמה בצרפת או בספרד,  בשנת 1944, האמן שלח את העבודות לניו יורק. בשנה שלאחר מכן, ב-1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה, הסדרה הוצגה סוף סוף בגלריה של פייר מאטיס בניו יורק.

הרכבת התערוכה הייתה מעייפת. למאטיס ולמירו היה חוזה שבו האמן חייב להעביר לסוחר את כל התפוקה שלו בתמורה לקצבה חודשית, הסכם שהמלחמה סיבכה. מירו סירב בתוקף לשלוח את יצירות "קונסטלציה" שלו בזה אחר זה, וכתב למאטיס: "אני מרגיש שזה אחד הדברים הכי חשובים שעשיתי, ולמרות שהפורמטים קטנים, הם נותנים רושם של גדול. ציורי קיר…. אני אפילו לא יכול לשלוח לך את המוגמרים, כי אני חייב להחזיק את כולם מולי כל הזמן כדי לשמור על המומנטום והמצב הנפשי שיש לי צורך בו- כדי לעשות את כל הקבוצה".

אולם, בסופו של דבר, התערוכה הוכיחה את עצמה כרגע מרכזי עבור אמנים ואינטלקטואלים אירופאים גולים בארה"ב, שקיבלו את פני היצירה מאירופה בהתרגשות והתלהבות כאחד. יש לציין כי היסטוריונים של האמנות מאמינים שלתערוכה הייתה השפעה עמוקה על קבוצה מתפתחת של אמנים צעירים אקספרסיוניסטים מופשטים בניו יורק, במיוחד ג'קסון פולוק.

ג'קסון פולוק- קומפוזיציה-אורכית

ברבות מ"כוכבי הכוכבים" של מירו, צורות מופשטות וגאומטריות רוקדות מקצה לקצה על פני הנייר וללא נקודת מיקוד ברורה, כאשר קווים שחורים מתערבלים לפעמים, המחברים בין העיגולים השונים, הירחים וצורות פרצי הכוכבים - הקומפוזיציות דומות לאלו של פולוק  שפיתח את סגנון ציור בטפטוף.

מתחילת הסדרה, ג'אן מירו השקיע מאמץ גדול בשמירה על ה"קונסטלציות" מאוחדות. הוא האמין שהעבודות המחישו את מצבו הנפשי המשתנה במהלך 21 החודשים הראשונים של המלחמה, כאשר כל ציור לקח כחודש אחד להשלמתו. מירו האמין שכדי שהעבודות יובנו במלואן, הן צריכות להיות מוצגות יחד בקפידה.

 כשלמירו נמאס מהשותפות שלו עם מאטיס, האמן ניסה לעקוף את הסוחר שלו ולהציג את העבודות ישירות במוזיאון לאמנות מודרנית. בצורה מחתרתית מעט, הסדרה הוברחה מספרד ואל המוזיאון. הוא ליווה את המשלוח עם הנחיות מפורטות כיצד יש להתקין את העבודות. הוא ציין כי יש להציג את הציורים יחד, וציין כי "בשום פנים ואופן אין להפריד אותם". הוא גם ביקש להציג אותם באופן כרונולוגי כדי "להסביר את האבולוציה שלי ואת מצב הנפש שלי". הוא אפילו הסביר כיצד יש למסגר ולתלות את העבודה.

אבל תקלה בלתי צפויה סיכלה את התוכנית הזו. משלא הצליח לעמוד בעלות המשלוח, MoMA דחתה את המשלוח של מירו והעבודות הועברו למאטיס, כנציג ברירת המחדל של מירו בארה"ב, ששילם עבור קבלתן.

עם זאת, הסוחר התעלם מהוראות האמן, ובמקום להציג את כל העבודות יחד, מאטיס הציג מבחר מתחלף של 16 יצירות. מה שעוד יותר מסבך את התצוגה על פי הנחיות האמן הוא שמירו נתן עבודה אחת בסדרה, Morning Star (1940), לאשתו, והיצירה הזו מעולם לא נשלחה לניו יורק.

העבודות התאחדו לבסוף לראשונה ב-1993, ברטרוספקטיבה של מירו במוזיאון לאמנות מודרנית. בשנת 2017, אקוובלה גלריות, בשיתוף עם גלריית פייס, איחדה את האוסף שוב לתערוכה שוברת הקופות "Calder | Miró Constellations."

סדנאות האפוקסי ציורים בהשראת מירו

סדנת אפוקסי-ציורים בהשראת מירו-