תסמונת המתחזה -מחקרים אחרונים
"לפני כמה שנים הוזמנתי לכינוס של אנשים גדולים וטובים: אמנים ומדענים, כותבים ומגלי דברים. והרגשתי שבכל רגע יבינו שאני לא כשיר להיות שם, בין האנשים האלה שבאמת עשו דברים. בלילה השני או השלישי שלי שם, עמדתי בחלק האחורי של האולם, בזמן הופעת בידור מוזקלי, והתחלתי לדבר עם ג'נטלמן נחמד מאוד, מנומס, מבוגר, על כמה דברים, כולל השם הפרטי המשותף שלנו. ואז הוא הצביע על האולם מלא האנשים, ואמר כמה מילים שמשמעותן : "אני רק מסתכל על כל האנשים האלה, ואני חושב, מה לעזאזל אני עושה כאן? הם עשו דברים מדהימים. אני פשוט הלכתי לאן שנשלחתי".ואני אמרתי, "כן. אבל אתה היית האדם הראשון על הירח. אני חושב שזה חשוב ".והרגשתי קצת יותר טוב. כי אם ניל ארמסטרונג מרגיש כמו מתחזה, אולי כולם מרגישים זאת. אולי הם לא היו אנשים מבוגרים וגדולים, רק אנשים שעבדו קשה וגם התמזל מזלם ומשהו יצא מהעומק שלהם. כולנו עושים את העבודה הכי טובה שאנו יכולים, וזה כל מה שאנחנו באמת יכולים לקוות לו".- ניל גיימן
אנחנו חיים בעידן המאליל הצטיינות והערכה עצמית גבוהה. המדיה החברתית והרשתות החברתיות מקצינות תופעות של השוואה חברתית ומביאות לתופעות של הפרעות אכילה מטפוריות ופיזיות ונפשיות. תקופה בה הנרקיסיזם מגיע לשיאים חדשים כמו גם הפחדים ממנו. על רקע זה פורחת תסמונת המתחזה.
תסמונת המתחזה היא תופעה התנהגותית שתוארה לראשונה על ידי פאולין רוז קלנס כחוסר ביטחון ביכולות או בהישגים שלנו, למרות ההצלחות מוכחות שהשגנו. זוהי תופעה נפוצה ומתסכלת מאוד, שבה אנשים אינם מצליחים להפנים את הצלחתם וכתוצאה מכך חווים תחושות של חוסר ביטחון, חרדה ו/או פחד להיחשף כמוליכים שולל בעבודתם, למרות הוכחות הניתנות לאימות (Kananifar et al. 2015). קיים קשר מבוסס בין תסמונת המתחזה להפרעות רגשיות אחרות, כולל דיכאון, חרדה והחמרה של בעיות בריאות התנהגותיות אחרות (Bravata et al., 2020). למרות שאין הגדרה רפואית מקובלת לתסמונת, ניתן לסכם את ששת הקריטריונים המקוריים שזיהה קלנס כך: פרפקציוניזם, תחושת גיבור על , פחד מכישלון, שלילת יכולת ופחד מהצלחה (Thomas, Bigatti 2020.)
כבר דיברתי לא פעם על התפיסה הפוסט מודרנית של ידע. אין ידע תמים. הידע ומחקר המדעי הוא חלק מרכזי ממנו, מסמן את גבולות הגזרה של מה שאנו רוצים לא לדעת. אם האישי הוא פוליטי, הידע בוודאי ובוודאי פוליטי. לפיכך מעניין לסקור את המחקר, לא רק כדי לסמן במה הוא עוסק ומה התכנים והעובדות העולים ממנו, אלא כדי לחשוב על במה הוא ממעט לעסוק ומהי התנועה המסתמנת בחיפוש אחר הפוטנציאל היצירתי וכדי לחפש נקודות מבט ופרספקטיבות חדשות ולשאול שאלות נוספות. כפסיכולוגים בתל אביב העוסקים ביצירתיות במסגרת הסדנה לתהליכים יצירתיים אנו תוהים לגבי הקשר של מושג ההתחזות עצמו והערכים הרגשיים והמוסריים הנקשרים אליו במיוחד בעידן הפוסט אינטרנט שבו ניתן להציג זהויות מרובות בקלות יחסית ואלו לא בהכרח לא אוטנטיות. מעניין לעסוק בפחד מהתחזות בהקשר תרבותי ולא פחות מכך באספקטים היצירתיים של ההתחזות. למשל מקומה החשוב של היומרה האמנותית בתהליך היצירתי. כמו גם מקומם ותפקודם של שומרי הסף והשפעתם על חווית תסמונת המתחזה.
לבסוף, תסמונת המתחזה נפוצה באקדמיה ובמקצועות הבריאות והטיפול הנפשי והרפואי ונשים וקבוצות מודרות סובלות ממנה יותר. קבוצות אלו הן גם הפוטנציאל המהפכני והרדיקלי ביותר בחברה בשנים האחרונות. הפמיניזם, תנועת המחאה הנשית, התרבות הקווירית, תנועות המחאה השחורה ותנועת הגיוון הנוירולוגי שאני רואה בה תנועה חברתית לכל דבר, יכולות לשנות את התפיסה המושגית ואת המטען הרגשי של חווית ההתחזות ולא רק לנרמל אותה כשלב מעבר רגשי הכרחי אלא להפוך אותה לסמל לטקס מעבר, לשונות במובן החיובי ולמקור גאווה.
יאנג וינג-צילום תלת ממדי באפוקסי-סדנת אפוקסי-המרכיב המשלים שבפסיכולוגית הספק העצמי.
המגמות הבולטות במחקר של תסמונת המתחזה בשנים האחרונות:
גיוון והכלה:
ישנה התמקדות הולכת וגוברת על האופן שבו תסמונת המתחזה מתבטאת בצורה שונה בקבוצות דמוגרפיות שונות, כולל מגדר, גזע ורקע סוציו-אקונומי. מחקרים בודקים כיצד קבוצות מודרות עשויות לחוות רמות גבוהות יותר של רגשות התחזות עקב הטיות מערכתיות.
הממצאים מצביעים על כך שנשים, מעמדות סוציו אקונומיים נמוכים, וקבוצות חלשות מבחינה אתנית או חברתית - נוטות להרגיש תופעה זו יותר. כאשר התחושות האלה קשורות לרמות נמוכות יותר של ביטחון עצמי, רמות גבוהות יותר של פרפקציוניזם לא מסתגל ורמות נמוכות של אושר. המצב מצביע על תפקיד משמעותי של מגדר וביטחון עצמי כאחד הגורמים המשפיעים על התופעה. מחקרים אלו מציעים שינוי בפרספקטיבה, וממסגרים את IS כ"התחזות", המונעת על ידי אי-שוויון מערכתי ולא מחוסר התאמה אישי.
מחקרים בולטים:
Gender differences in impostor phenomenon: A meta-analytic review-Paul C. Price
.Brandi Holcomb, Makayla B. Payne.
The Roles of Gender Stigma Consciousness, Impostor Phenomenon and Academic Self-Concept in The Academic Outcomes of Women and Men-Kevin Cokley, Germine H Awa
The impact of the impostor phenomenon on the math self-efficacy of males and females in STEM majors-Blondeau, Lauren Alexandra
"פירוק תסמונת המתחזה בקרב סטודנטים שחורים לייעוץ גנטי" -Nikkola Carmichael, Kimberly Zayhowski, Joselyn Saenz Diaz,
"קורלציות שכיחות ובריאות הנפש של תסמונת המתחזה בקרב סטודנטים לסיעוד"-
“Exploring Student Perspectives on Mental Health and Imposter Syndrome"
Murali, R., & Avudaiappan, V. (2024).
The Role of Equity in Imposterization in Academia"
Lopez, J. C., & Matos, E. (2024).
"Women in STEM and Executive Positions: The IS Barrier"
Olanipekun, S. (2024).
"Navigating IS in LGBTQ+ Academic Spaces"
Brett, A. (2025).
השפעה על בריאות הנפש:
כפסיכולוג בתל אביב אני נתקל בתסמונת המתחזה אצל מטופלים ובעיקר מטופלות בהקשר הקליני. מחקרים אחרונים קושרים יותר ויותר את תסמונת המתחזה לבעיות נפשיות כמו חרדה, דיכאון, שחיקה ואפילו טראומה. הבנת המחיר הפסיכולוגי של הרגשת "הונאה" הפכה לתחום חקירה משמעותי. מחקרים אחרונים מספקים מבט מעמיק על האופן שבו תסמונת המתחזה (IS) משפיעה על בריאות הנפש, בוחנים את הקשרים שלה עם פרפקציוניזם, נרקיסיזם ותכונות אישיות שונות כמו גם חוסן נפשי. המסקנות מדגישות את הצורך בהתערבויות משולבות המכוונות הן לאסטרטגיות התמודדות אינדיבידואליות והן לרפורמות מערכתיות. להלן ממחקרים בולטים:
Imposter Syndrome: - A Threat To Mental Health.
N. Barari, et al.
The Impostor Phenomenon: Toward a Better Understanding of the Nomological Network and Gender Differences. M. Fleischhauer, et al.
"Occupational Distress Among Physicians: IS and Burnout"
Olson, K. (2024)
Burnout and Psychological Distress Among Medical Residents
Amir, N., et al. (2024).
Social Media and IS Among Young AdultsSharma, M., et al. (2024).
Psychological Resilience as a MediatorHe, M., et al. (2024).
דינמיקה במקום העבודה:
יש מגמה החוקרת את תסמונת המתחזה בתוך הגדרות ארגוניות. המחקר מעריך כיצד תרבות מקום העבודה, סגנונות מנהיגות ודינמיקה של עמיתים תורמים או מקלים על תחושות חוסר התאמה בקרב עובדים.
Gender Dynamics and Workplace Culture
Malik, P., & Rawat, A. (2024)Organizational Policies and Family Responsibilities .Costa, K., & Thusi, N. (2024)
חוגי פיסול בנס ציונה-הפסיכולוגיה של תסמונת ההתחזות
.Peer Mentoring and Role ModelingWilkerson, A. V., et al. (2024).
Racial Dynamics in the Workplace
Hussey, T. (2024)
טכנולוגיה ועבודה מרחוק:
עם עליית העבודה מרחוק וסביבות מקוונות, חוקרים בוחנים כיצד שינויים אלה משפיעים על תסמונת המתחזה, במיוחד בקרב אנשי מקצוע שעלולים להרגיש מבודדים או מנותקים מעמיתים.
פרספקטיבות פסיכולוגיות רחבות יותר:
ישנה תנועה לקראת שילוב פסיכולוגיית אישיות, תיאוריית הגדרה עצמית וחוסן להבנת תסמונת המתחזה, על מנת לספק ראייה מורכבת יותר של האופן שבו גורמים אישיים והקשרים מתחברים כדי לעצב חוויות של ספק עצמי.
Why Do We Feel Like Intellectual Frauds? A Self-Determination Theory Perspective on the Impostor Phenomenon in Medical Students- Neufelda et al,
Taasoobshirazi,et al 2023
החלקים החסרים בפאזל של תסמונת המתחזה:
1. תפקיד התרבות: האם תסמונת המתחזה היא מושג מערבי?
רוב מה שאנחנו יודעים על תסמונת המתחזה מגיע ממחקרים שנערכו במדינות מערביות, במיוחד בארצות הברית. אבל מה עם שאר העולם? בתרבויות קולקטיביסטיות, שבהן מדגישים לעתים קרובות ענווה והרמוניה קבוצתית, רגשות של ספק עצמי עשויים להתפרש אחרת - או אפילו כחיוביים ולא כסימן לחוסר ביטחון.
אנו זקוקים למחקר נוסף כדי להבין כיצד נורמות תרבותיות מעצבות את החוויה של תסמונת המתחזה. האם זה בא לידי ביטוי שונה בחברות קולקטיביסטיות בהשוואה לאינדיבידואליסטיות? האם יש גורמים תרבותיים שמגנים מפני רגשות אלו או מחמירים אותם? חקר השאלות הללו יכול לעזור לנו לפתח דרכים כוללניות יותר להתמודדות עם תסמונת המתחזה ברחבי העולם.
2. ציר הזמן החסר: כיצד מתפתחת תסמונת המתחזה עם הזמן?
רוב המחקרים על תסמונת המתחזה מספקים תמונת מצב של איך אנשים מרגישים בנקודת זמן אחת. אבל מה קורה בטווח הארוך? האם תסמונת המתחזה דועכת ככל שאנשים צוברים יותר ניסיון וביטחון עצמי, או שהיא נמשכת לאורך כל חייהם?מחקרי אורך יכולים לעזור לענות על שאלות אלו. לדוגמה, כיצד משתנה תסמונת המתחזה כאשר מישהו עובר מבית הספר לכוח העבודה, או מתפקידי מנהיגות מוקדמים בקריירה? האם ישנם שלבי חיים קריטיים שבהם אנשים פגיעים יותר לרגשות אלו? הבנת ציר הזמן של תסמונת המתחזה יכולה לעזור לנו לזהות מתי וכיצד להתערב בצורה היעילה ביותר.
חוגי ציור לנוער-הפסיכולוגיה של נערות כהסללה לתסמונת המתחזה.חקר מדעי המוח של תסמונת המתחזה עשוי לפתוח אפיקים חדשים לטיפול. שיטות מיינדפולנס, או נוירופידבק למשל, הוכחו כמווסתות מחדש את תגובת המוח ללחץ - האם הן יכולות גם לעזור למסגר מחדש מחשבות הקשורות למתחזה?
4. מדיה חברתית:
בעולם ההיפר-מקושר של היום, המדיה החברתית ממלאת תפקיד עצום בעיצוב האופן שבו אנו רואים את עצמנו. פלטפורמות כמו אינסטגרם ולינקדאין מעודדות לעתים קרובות השוואה, כאשר אנו גוללים בין דגשים שנאספו בקפידה של חייהם וקריירה של אנשים אחרים. עבור מישהו שנוטה לתסמונת המתחזה, זה יכול להיות מתכון לאסון.אבל האם גם מדיה חברתית יכולה להיות חלק מהפתרון? קהילות מקוונות וקבוצות תמיכה יכולות לספק אימות ועידוד, לעזור לאנשים להבין שהם לא לבד במאבקים שלהם. יש צורך במחקר נוסף כדי להבין כיצד מדיה חברתית משפיעה על תסמונת המתחזה - לטוב ולרע.
5. מעבר למקום העבודה: תסמונת המתחזה בחיי היומיום:
רוב הדיונים על תסמונת המתחזה מתמקדים במסגרות מקצועיות או אקדמיות. אבל הרגשות האלה לא מפסיקים כשאנחנו עוזבים את המשרד או הכיתה. אנשים רבים חווים את תסמונת המתחזה במרחבים רגשיים וחלקי חיים אחרים, כגון הורות, מערכות יחסים או עיסוקים יצירתיים. (למשל, אמנות, ציור או פיסול)?האם ישנם טריגרים ייחודיים לתסמונת המתחזה בקריירות לא מסורתיות (למשל, יזמות)? כיצד תסמונת המתחזה משפיעה על אנשים בתפקידי טיפול או התנדבות?
7. היבטים חיוביים של תסמונת המתחזה
המחקר על היתרונות של תסמונת המתחזה בראשיתו. כרגע המחקר נוטה להתמקד בהשלכות השליליות של תסמונת המתחזה, עם חקירה מועטה של יתרונות פוטנציאליים או היבטים הסתגלותיים.שאלות מחקר פוטנציאליות:
האם תסמונת המתחזה יכולה לגרום לאנשים לעבוד קשה יותר, לחפש משוב או לשפר את כישוריהם?
האם יש הקשרים שבהם רגשות מתחזים מובילים לענווה, שיתוף פעולה או אמפתיה רבה יותר?
איך אנשים יכולים לרתום את תסמונת המתחזה כמניע ולא כמחסום? האם תסמונת המתחזה היא לא שלב הכרחי בניידות חברתית?
התפקיד החיובי של היומרה היצירתית.
8. השפעת גורמים סוציולוגיים תרבותיים ומערכתיים
פער: בעוד שגורמים בודדים נחקרים היטב, יש פחות מחקר על האופן שבו תרבות בכללה ונושאים מערכתיים תורמים לתסמונת המתחזה.
שאלות מחקר פוטנציאליות:
כיצד התרבות, האמנות , ספרות, קולנוע , טלוויזיה מציגות גיבורים הנראים כסובלים מתסמונת המתחזה כמו למשל "הכישרון של מר ריפלי" פטרישיה הייסמית' בספרות ובקולנוע או האדם הבלתי נראה(Invisible Man) מאת רלף אליסון.
כיצד מנגנונים לניידות חברתית ומגדרית כמו גם מנגנונים שמרניים המופיעים כחלק מהתרבות משפיעים על חוויית ההתחזות.
איזה תפקיד ממלאים סגנונות מנהיגות, הורות, וחונכות בהפחתת או הגברה של רגשות מתחזים?
האם התערבויות ארגוניות, חינוכיות ותרבותיות יכולות להפחית את תסמונת המתחזה ברמה מערכתית?
9. מדידה והמשגה
פער: ההמשגה והמדידה של תסמונת המתחזה נותרו לא עקביות, עם ויכוחים אם זו תסמונת, תכונת אישיות או תגובה מצבית.
שאלות מחקר פוטנציאליות:
האם יש לנסח מחדש את תסמונת המתחזה כתגובה נורמלית לציפיות גבוהות ולא כמצב פתולוגי?
האם כלי מדידה עכשוויים מספיקים כדי ללכוד את המורכבות של תסמונת המתחזה?
כיצד שיטות איכותניות (למשל, ראיונות, נרטיבים) יכולות להשלים גישות כמותיות בחקר תסמונת המתחזה?
10. השפעת התרבות הקווירית על תסמונת המתחזה.
זהות ואותנטיות: קווירים מנווטים לעתים קרובות בשכבות מרובות של זהויות ומסכות. הלחץ להתאים את עצמם לנורמות החברתיות תוך אימוץ האני האמיתי יכול ליצור דיסוננס שמזין את תסמונת המתחזה. המאבק הזה לאותנטיות הוא נושא שכיח בנרטיבים קווירים.
ציפיות תרבותיות: התרבות הקווירית מאתגרת לעתים קרובות נורמות וציפיות מסורתיות לגבי מגדר ומיניות. אנשים עשויים להרגיש כמתחזים כאשר הם אינם מתאימים בצורה מסודרת לקטגוריות אלו או כאשר הם חווים הומופוביה מופנמת או טרנספוביה. זה יכול להוביל לתחושות של חוסר התאמה, במיוחד בסביבות שאינן מאשרות.
נראות וייצוג: היעדר ייצוג בתקשורת ובחברה יכול לתרום לתחושות של חוסר נראות או חוסר התאמה. אנשים קווירים עשויים שלא לראות את עצמם משתקפים בנרטיבים מוצלחים, מה שמוביל לספקות עצמיים.
סדנאות למבוגרים, אמנות-הפסיכולוגיה של תסמונת המתחזה
11. השפעת הפמיניזם ותנועות המחאה הנשיות על תסמונת המתחזה:
הפמיניזם אתגר היסטורית תפקידים וציפיות מגדריות מסורתיות, תוך עידוד נשים לעסוק בקריירה, בחינוך ובעמדות מנהיגות. עם זאת, כאשר נשים נכנסות לתפקידים אלו, הן עלולות לחוות את תסמונת המתחזה, להרגיש לא ראויות או לא מספקות למרות הכישורים וההישגים שלהן. הלחץ להצליח במרחבים הנשלטים על ידי גברים יכול להחריף את התחושות הללו.
סתירות ופרדוקסים : הפמיניזם הכיר יותר ויותר בחשיבותה של שזירה ומערכות יחסים מורכבות , תוך הכרה בכך שנשים חוות דיכוי בצורה שונה על סמך גזע, מעמד, מיניות וזהויות אחרות. נשים מרקע שוליים עלולות להתמודד עם תחושות מורכבות של תסמונת המתחזה בשל מחסומים מערכתיים וסטריאוטיפים חברתיים, מה שמוביל אותן להטיל ספק במקומן בתנועות פמיניסטיות ובסביבות מקצועיות.
ציפיות תרבותיות: תנועת מחאת הנשים הדגישה את הציפיות החברתיות המונחות מנשים, כולל הלחץ להיות מושלמות, מטפחות והקרבה עצמית. ציפיות אלו יכולות לתרום לתחושות של חוסר התאמה וספק עצמי, שכן נשים עשויות להרגיש שהן חייבות להוכיח את עצמן כל הזמן במישור האישי והמקצועי כאחד.
ייצוג ומודלים לחיקוי: הנראות של נשים בתפקידי מנהיגות ואקטיביזם גדלה עקב תנועות פמיניסטיות. עם זאת, הלחץ לייצג את כל הנשים עלול להוביל לתחושות של חוסר התאמה בקרב אלו בתפקידים אלו. נשים עשויות להרגיש שהן חייבות לגלם את האידיאלים של הפמיניזם בצורה מושלמת, מה שמוביל לתסמונת המתחזה המוגברת.
דינמיקה במקום העבודה: תנועות פמיניסטיות דגלו בשוויון הזדמנויות ויחס הוגן במקום העבודה. למרות ההתקדמות הללו, נשים עדיין עלולות להיתקל בסקסיזם ואפליה, מה שיכול לחזק את רגשות ההתחזות. המאבק על הכרה וכבוד במסגרות מקצועיות עלול להוביל לספק עצמי, במיוחד כאשר נשים אינן נלקחות ברצינות או מתמודדות עם מיקרו-אגרסיות.
נרטיבים תרבותיים: ספרות ותקשורת פמיניסטית חוקרת לעתים קרובות נושאים של ספק עצמי והחיפוש אחר זהות. נרטיבים אלה יכולים להדהד עם נשים החוות תסמונת המתחזה, לספק תוקף ותחושה של חוויה משותפת. הם גם יכולים לעורר נשים לאתגר את תפיסותיהן העצמיות ולאמץ את הישגיהן.
העצמה וחוסן: פמיניזם מעודד נשים לאמץ את החוזקות שלהן ולעמוד על ערכן. העצמה זו יכולה לסייע בהפחתת תסמונת המתחזה על ידי טיפוח תחושת סוכנות וקבלה עצמית. נשים מעודדות להגדיר מחדש הצלחה בתנאים שלהן, מה שיכול להקל על הלחץ להתאים לסטנדרטים חיצוניים.
שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association - ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). מייסד ומנהל הסדנה לתהליכים יצירתיים.