מתי עדיף לחשוב לבד ומתי קבוצה תורמת?

השבוע התבשרנו שאילון מאסק  הודיע  לעובדי טסלה שהם מחויבים לעבוד לפחות 40 שעות במשרד, אחרת יפוטרו.

השאלה מה נכון יותר, מה יעיל יותר ומה תורם יותר : עבודה במשרד המאפשרת תקשורת מתמדת וישירה או עבודה מהבית היוצרת פחות אינטראקציות –היא שאלה פתוחה. כבר עסקתי במודלים של עבודה קבוצתית מול עבודה אישית כאן.

המחקר  הפסיכולוגי העדכני מראה שלעיתים פחות תקשורת עשויה לתרום יותר מתקשורת מתמדת.  הבנה זו של תקשורת קבוצתית או של תקשורת באופן כללי אינה חדשה. כבר ב1963 פרסם דונלד ויניקוט את מאמרו החשוב "לתקשר ולא לתקשר" שהינו למעשה המשכו של המאמר "על היכולת להיות לבד" בו הוא דן בחשיבותה של חוסר התקשורת בטיפול הפסיכולוגי ובדינמיקה הנפשית הפנימית. הרעיון של שמירה על  מתח בין ה"אין" וה "יש"-או של "הימצאות יתר על המידה" הוא רעיון המעסיק אותי באופן אישי באופן מתמיד.

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות.  בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי בזום. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." 'הסדנה' מציעה גם טיפולי נוירופידבק כאפשרות לטיפול קצר מועד או משלים לפסיכותרפיה.

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

ג'סי שור מאוניברסיטת בוסטון הציג לראשונה  ב-2015, מחקר שחקר את תפקיד הקישוריות בן אנשים במהלך פתרון בעיות בקבוצה. במילים פשוטות, האם זה שימושי ומועיל  עבור כולם לדבר עם כולם, כדי שכולנו נדע  מה קורה בכל חלק בצוות? או שמא עדיף לפעמים להגביל את התקשורת שלנו לכמה אנשים?

שור ועמיתיו הקימו 51 קבוצות שכל אחת מהן מונה 16 אנשים. הם ביקשו מהקבוצות לשחק משחק מי עשה זאת? (whodunit) מקוון, שהושאל מאחד מצוותי המו"פ של משרד ההגנה האמריקני, שבו המשתתפים מוצאים ומחברים רמזים כדי לגלות כדי לחזות את המי, מה, איפה ומתי של מתקפת טרור (בדיונית) .

המשתתפים קיבלו ממשק משתמש כדי לחלוק את הממצאים שלהם עם חברי צוות אחרים, אבל החוקרים שלטו בדיוק כמה אנשים יהיו בתוך כל קבוצה וראו את העדכונים של כל אדם. בקבוצות מסוימות, ההודעות של כל משתתף הועברו לרוב חבריו לקבוצה; זה היה קצת כמו ערוץ צ'אט קבוצתי, המשדר מידע לכולם. בקבוצות אחרות, ההודעות עברו רק לכמה חברים אחרים. החברים האלו יכלו אז לבחור לשתף את זה עם עוד זוג אנשים, אבל אף אחד לא יכול היה לשתף את כל הצוות בבת אחת. בדרך זו, זה התקשורת הייתה קצת כמו דוא"ל, שבו סביר יותר שתעביר מידע לאנשים נבחרים במקום לשלוח לכולם עדכון בכל שלב בתהליך. הודעות עדיין יכולות לעבור דרך לכל הקבוצה דרך שרשרת תקשורת, אבל כל אדם משמש מעט כמסנן.

גסה טורו -סדנת פיסול-הפסיכולוגיה של היחיד והקבוצה

למרות שניתן לצפות שהצוותים הללו יתקשו להגיע להסכמה, הבעיה העיקרית הייתה קונפורמיות: חברי הצוות התכנסו במהירות לקונצנזוס מבלי לבחון באמת את האפשרויות האחרות.

בתחילה, בשלב 'הסיור' או איסוף המידע של המשחק, הקבוצות המחוברות יותר פעלו היטב: היכולת להעביר "לידים" לכל שאר החברים גרמה לכך שהצוות אסף במהירות הרבה רמזים פוטנציאליים על המתקפה. אבל עד מהרה הם איבדו את היתרון כשהם נאלצו לחבר את המידע הזה כדי ליצור תיאוריה קוהרנטית לגבי הדרך שבה תתרחש מזימת הטרור. למרות שניתן היה לצפות שהצוותים הללו יתווכחו כדי  להגיע להסכמה, כמו בחבר מושבעים, הבעיה העיקרית הייתה קונפורמיות: חברי הצוות התכנסו במהירות לקונצנזוס מבלי באמת לבחון את האפשרויות האחרות. "אנשים לא עושים סיעור מוחות יעיל - הם לא נלחמים  על הכיוון שלהם", מסביר שור.

הקבוצות הפחות מקושרות, לעומת זאת, סבלו מעט בשלב איסוף המידע, אך גם הציגו  סבירות נמוכה יותר להגיע לקונצנזוס מהיר מדי.

 ללא העדכונים המידיים מכל חברי הצוות, סביר יותר שכל חבר יבנה תיאוריות משלו, כלומר היה מגוון גדול יותר של רעיונות זמין לפני שהצוות בכללותו לפני שהחליט על הפתרון הטוב ביותר.

סדנת פיסול בחימר- הפסיכולוגיה של התקשורת והחוסר תקשורת

ממצא זה, כשלעצמו, מצביע על כך שצוותים עשויים לשקול להגביל את התקשורת בין החברים. מעט צ'אט זה טוב, אבל אתם לא בהכרח רוצים לדעת מה כולם עושים במהלך החלקים היותר יצירתיים של פתרון הבעיות הדורשים יצירה ובדיקה של הרבה רעיונות.

בהשראת תוצאה זו, בחנו שור ועמיתיו כיצד קצב התקשורת שלנו יכול להשפיע גם על פתרון הבעיות גם אם אתם עובדים בקבוצה קטנה, יש לכם אפשרות לקבל עדכונים מתמשכים, או להגביל את התקשורת שלכם לכמה מפגשים קבועים - אבל מה הכי טוב?

כדי לגלות זאת, ביקשו החוקרים מהמשתתפים למצוא פתרונות לחידה קלאסית המכונה בעיית "איש המכירות הנוסע", שבה הם קיבלו מפה של 25 ערים שונות והיו צריכים לחשב את הדרך הקצרה ביותר שעוברת בכולן. זה עדיף לפתור בצורה של תהליך איטרטיבי, כשאתה משחק עם אפשרויות שונות - ולעתים קרובות חוזר אל השלבים הקודמים - כדי למצוא את הנתיב האופטימלי. לכאורה בעיה מסוג זה  אמורה להביא לידי ביטוי מכסימלי את הפוטנציאל התקשורתי של הקבוצה.

סדנת פיסול בתל אביב-על הפסיכולוגיה של היחד

המשתתפים חולקו לקבוצות של שלושה. באמצעות ממשק מקוון, חלק מהקבוצות הורשו ליצור אינטראקציה מתמדת - היה להן משוב מידי על הפתרונות שחבריהם לצוות ניסו. לאחרים הייתה תקשורת רק לסירוגין בין תקופות של עבודה עצמאית. ולחלק מהקבוצות לא הייתה תקשורת פנימית בכלל - הם בילו את כל הזמן בעבודה לבד.

החוקרים מדדו את ההשפעות על שתי תוצאות - הביצועים הממוצעים של הצוות והביצועים הטובים ביותר בכל צוות. (זה חשוב בעבודה בחיים האמתיים - אתם רוצים שכולם יבצעו את העבודה טוב יותר, אבל אתם לא רוצים שהאנשים המובילים ייגררו על ידי הממוצע.)

מתח בן הדרישות השונות  היה המפתח. לקבוצות עם אינטראקציה מתמשכת היו ביצועים ממוצעים טובים, אבל זה שיטח את הביצועים של האנשים עם הביצועים הטובים ביותר. כפי שראו החוקרים גם בניסוי הקודם, חברי הצוות כולם נטו להתאים את עצמם לפתרונות בינוניים.

לאנשים שעבדו באופן עצמאי הייתה בעיה הפוכה - הייתה שונות רבה בין המשתתפים וכמה פתרונות מבריקים, אבל למשתתפים הגרועים ביותר לא הייתה הזדמנות להפיק תועלת מהפתרונות של אחרים, כלומר הם הורידו את הממוצע הקבוצתי.

לימודי ציור ורישום-הפסיכולוגיה של התקשורת הבן אישית

תקשורת לסירוגין התבררה כתוצאה של הטובה ביותר - היא הייתה בדיוק השילוב האופטימלי בן  שני המדדים הללו: הביצועים הממוצעים של הקבוצה היו גבוהים, מבלי להפחית את הביצועים של הטובים יותר. "הקבוצות יכלו לבנות על מגוון הרעיונות שנוצרו באופן עצמאי, ואז לשלב אותם", אומר שור. "זה היה הטוב משני העולמות."

התוצאות של שור משלימות  מחקר של פרופסור אניטה וויליאמס וולי מאוניברסיטת קרנגי מלון. וולי חקרה 260 עובדי תוכנה, המחולקים לקבוצות של חמישה, שהוטל עליהם לעצב אלגוריתם רפואי חדש במהלך תחרות של 10 ימים. היא גילתה שצוותים שעבדו עם "פרצי תקשורת" קצרים, ואחריהם תקופות ארוכות יותר של שקט תקשורתי , פעלו טוב יותר מאשר תקשורת פחות אינטנסיבית שנמשכה לאורך זמן. שוב, נראה שהעדכונים לסירוגין הם הטובים ביותר.

אנתוני גרומלי-סדנת פיסול-חקר הפסיכולוגיה של היחסים בן הפרט והקבוצה.

הצוות של וולי מציע שתקשורת "מתפרצת" יכולה לעזור לשמור על מומנטום ומוטיבציה בדרכים שונות. הדבר ברור לכל מי שניסה להתמקד במשימה תוך כדי קבלת זרם קבוע הודעות : התמודדות עם כל התקשורת מרוכזת במכה אחת מפחיתה את הסחת הדעת.

תקשורת קצרה אך אינטנסיבית עוזרת גם ליצור תחושות של התלהבות, שעלולות להתפוגג בהתמודדות עם הזנה איטית ויציבה של הודעות ללא משוב מידי. על ידי סנכרון התקשורת שלהם לתקופות קצרות יחסית, הקבוצות הטובות ביותר יכלו להתעדכן בהתקדמות אחת של השנייה, לחלוק רעיונות ולתאם את הפעילות שלהן קדימה, לשלהב זו את זו באינטראקציות הללו, תוך כדי השארת מספיק זמן לריכוז אינטנסיבי לאחר מכן. לממצאים דומים הגיעה גם ד"ר רוית כהן מיתר מאוניברסיטת תל אביב במחקר בארץ.

קורסי רישום וציור רחובות-הפסיכולוגיה של החשיבה הקבוצתית

במאמר שזכה להדים רבים ופורסם באטלנטיק תחת השם "מדוע 10 השנים האחרונות של החיים האמריקאים היו טיפשיות במיוחד?"  הצביע אחד הפסיכולוגים האמריקאים רבי ההשפעה ביותר , ג'ונתן  היידט  על סוג התקשורת הייחודית המתמידה שיצרו הרשתות החברתיות כגורם מכריע בהידרדרות החברה והתרבות האמריקאית. הרידוד, ההתלהמות וההתכנסות הקונפורמית סביב רעיונות חד משמעיים ולא מורכבים מאפיינים לדבריו את שיטפון התקשורת האופיינית שיצרו הרשתות החברתיות  ( הוא מצביע על גורמים מורכבים יותר הקשורים לסוג האלגוריתמים שיצרה פייסבוק, אבל  לכך לא ניכנס כאן).

בהתחשב בתוצאות הללו, זה עשוי להיות מפתה לחפש חוק קשיח ומוגדר לרמת התקשורת האופטימלית, אבל היחס המדויק בין שיתוף פעולה פעיל ובדידות תלוי כמעט בוודאות במשימה שעל הפרק, במדיום ובאופי המשתתפים.

קורסי ציור נס ציונה-הפסיכולוגיה של הקבוצה מול היחיד.

מה שברור, עם זאת, הוא שאנחנו כנראה לא צריכים להיות מחוברים זה לזה כל הזמן. בין אם אנחנו עובדים מרחוק או במשרד, זה מהותי וחשוב לתקשר - אבל מהותי וחשוב לא פחות, לא לתקשר.