פרפקציוניזם מכוון ילדים-טיפול משפחתי

 פרפקציוניזם קיצוני כפתולגיה משפחתית.

פרפקציוניזם יכול להפוך תופעה מעגלית בן דורית  במשפחות. אמהות ואבות מסתכנים בהעברת נטייה זו לדור הבא, תוך יצירת דפוס של חוסר שביעות רצון.

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי אונליין. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." 'הסדנה' מציעה גם טיפולי נוירופידבק כאפשרות לטיפול קצר מועד או משלים לפסיכותרפיה.

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

"פרפקציוניזם הוא מערכת אמונות הרסנית וממכרת המניעה את צורת המחשבה העיקרית הזו: אם אני אראה מושלם, ואעשה הכל בצורה מושלמת, אני אוכל להימנע או למזער את הרגשות הכואבים של בושה, שיפוט ואשמה."- ברנה בראון, מתנות חוסר השלמות. פסיכולוג תל אביב על פרפקציוניזם כמערכת הגנה נפשית אובססיבית.

לאה ידעה שהיא תהיה שופטת בבית המשפט העליון כשהתחילה ללמוד משפטים. היא הייתה מצטיינת דיקן ובעלת הציונים הגבוהים ביותר במבחן ההסמכה במחזור שלה. בכול זאת, צירוף של נסיבות מציאותיות ופסיכולוגיות שברו אותה היכן שהוא לאורך הדרך. היא פרשה מהעיסוק במשפט ועוסקת בעריכה מדעית.

היא אומרת לי שהיא לא דוחפת את ילדיה להצטיינות ועם זה היא נרעשת מכך שלבנה שהצטיין תמיד, יש פתאום כישלונות בתוכנית המצטיינים תלפיות בצבא. ושבתה הצעירה, הנמצאת אצלי בטיפול בשל אנורקסיה, אולי לא תהיה "יוצאת דופן" בשום דבר. 

קורס אפוקסי-יציקת ציפור-הפסיכולוגיה של העיוורון הפרפקציוניסטי. -"פרפקציוניזם הוא קולו של המדכא, אויב העם. הוא ישאיר אותך מכווץ ומשוגע כל חייך, וזה המכשול העיקרי בינך לבין טויוטה ראשונה מחורבנת. אני חושבת שהפרפקציוניזם מבוסס על האמונה האובססיבית שאם תרוץ בתשומת לב מספיקה, תדרוך על כל אבן דרך בדיוק כמו שצריך, לא תצטרך למות. האמת היא שאתה תמות בכל מקרה ושהרבה אנשים שאפילו לא מסתכלים על הרגליים שלהם יצליחו הרבה יותר טוב ממך, ויהנו הרבה יותר בזמן שהם עושים את זה".אן למוט, ציפור על ציפור: כמה הדרכות על כתיבה וחיים. פסיכולוג תל אביב על פרפקציוניזם כהרסני ליצירתיות.

המונח הפיסיכולוגי המתאר את התופעה נקרא: פרפקציוניזם מכוון אחרים.(other-oriented perfectionism) אנשים עם סוג זה של פרפקציוניזם מכוונים את הציפיות הלא מציאותיות שלהם כלפי חוץ, אל בן זוגם, עמיתיהם לעבודה - או ילדיהם.  כולנו במידה זו אחרת רואים בילדנו הארכה נרקיסיסטית שלנו, כולנו רוצים שהם יצליחו במידה זו אחרת גם עבורנו, עבור סיפוק האגו שלנו. כשאנחנו אומרים שאנחנו גאים בהם-פעמים רבות לזה אנחנו מתכוונים. הרבה מאתנו דוחפים אותם להיצטיינות לא רק בגלל שזה הדבר הנכון עבורם-אלא בגלל שזה אמור לפצות אותנו על כל מה שלא השגנו עבור עצמנו.

הרצף שבן  שבן פרפקציוניזם חיובי ופרקציוניזם פתולוגי וכזה המופנה כלפי אחרים הוא רצף של אפורים ולא גבול חד בן שחור ולבן. בקצה הסקלה, נראה שפרפקציוניסטים רבים בעלי מכוונות לאחרים, תופסים את עצמם כחסרי פגמים ואת האחרים כפגומים. וכשהחיים לא מתנהלים כפי שהם חושבים שצריך, התפיסות הללו הופכות להאשמות: "אילו רק היית עושה דברים כמו שצריך, הייתי מאושר יותר, היה לי סוף סוף טוב, אתה הורס את החיים שלי עם הכישלונות שלך".

.פרפקציוניסטים באופן כללי הם  אנשים שנוטים לא להיות מרוצים משום דבר. אלא שאצל פרפקציוניסטים מסוג זה הטענה מופנת לאחרים -"זה לא אני; זה אתה." 

נינה לוי-פסלים-הפסיכולוגיה של אובדן גבולות בהורות. "פרפקציוניזם הוא  צורת הגנה נפשית שאין כמותה עבור ילדים שננטשו רגשית. מצב מתמיד של חוסר ההשגה הקיומית של השלמות חוסך את הילד מוויתור ואובדן , אלא אם או עד שהצלחה מועטה מאלצת אותו לסגת לדיכאון של הפרעה דיסוציאטיבית, או משגרת אותו באופן היפראקטיבי להפרעת התנהגות מתחילה. פרפקציוניזם מספק גם תחושת משמעות וכיוון לילד חסר הכוח והלא נתמך. במסווה של שליטה עצמית, השאיפה להיות מושלם מציעה חיקוי של תחושת שליטה. שליטה עצמית בטוחה יותר כשאיפה מכיוון שהורים נוטשים בדרך כלל שומרים את העונשים החמורים ביותר לילדים שקולניים לגבי רשלנותם".- פיט ווקר. פסיכולוגים תל אביב על פרפקציוניזם כהימנעות מחווית אובדן אצל ילדים. 

מתחת לפרפקציוניזם מכוון אחרים מסתתר חוסר ביטחון ולעתים קרובות נרקיסיזם. הדרך שלהם  להסיט את תשומת הלב מהבעיות והקשיים שלהם היא ההתמקדות בחוסר השלמות של אנשים אחרים.

הורה עם סוג כזה של פרפקציוניזם צפוי להיות בלתי מרוצה תמידית, וליצור סביבה ביתית מתוחה ודומננטית . יתרה מכך, על ידי גידול  ילדיהם בסטנדרטים מחמירים, אמהות ואבות מסתכנים בהעברת נטייה זו לדור נוסף של אומללות.

גורדון פלט, פרופסור לפסיכולוגיה וחוקר באוניברסיטת יורק בקנדה ופול יואיט, המנהל את המעבדה לפרפקציוניזם ופסיכופתולוגיה באוניברסיטת קולומביה הבריטית כתבו ספר .הנקרא  "פרפקציוניזם בילדות ובגיל ההתבגרות: גישה התפתחותית".

 הם ניתחו 10 מחקרים שיחד מצביעים על כך שלאחד מכל שלושה ילדים ומתבגרים יש איזו צורה "לא מסתגלת בעליל" של פרפקציוניזם. למרות שחלק ניכר מהמחקר בתחום זה התמקד באמהות, אבות תורמים באותה מידה לפרפקציוניזם מכוון ילדים 

שיעורי הפרפקציוניזם מכוון אחרים שווים בשני המגדרים  כפי שעולה ממחקר שערך פרופסור קונרד פיוטרובסקי ושאחזור איליו בהמשך.

חוגי ציור לילדים ונוער-הפסיכולוגיה של הפרפקציוניזם. "בשורשיו, פרפקציוניזם אינו באמת קשור לאהבה עמוקה לדיוק והקפדה . הוא עוסק בפחד. פחד לטעות. פחד לאכזב אחרים. פחד מכישלון. פחד מהצלחה".- מייקל לאו. פסיכולוגים בתל אביב על פרפקציוניזם כחרדה קיומית.

פרפקציוניזם בעל מכוונות לאחרים  יכול לנבוע מסיבות רבות ולא רק מהורים הדורשים שלמות חסרת פגמים. במחקרם של פלט ויואיט  עולה  שילדים יכולים לפתח את הנטייה הזו מגידולם במשפחה "מאוד מעריכה" עם תפיסה "איכותית"  ואליטיסטית של פעולות מסוימות ואנשים מסויימים, לעומת תפיסה נחותה של אחרים.

 ההורה של ילדים המפתחים את הנטייה עשוי להיות פרפקציוניסט מכוון כלפי העצמי (SELF-ORIENTED PERFECTIONISM) עם בעיות גבולות: אם הוא עצמו צריך להיות מושלם כדי להיות בסדר, והילד הוא שלוחה שלו, לכן  גם הילד צריך להיות מושלם. כדי שלא ירגיש פגום  בעצמו.

גורם נוסף  לפרפקציוניזם מכוון אחרים הוא בעיות אמון ואכזבות בילדות. כאשר להיות פגיע זה כואב מדי, אנשים עלולים לבקר  עד הרסנות את האחרים כדי לשמור אותם  במרחק ביטחון.

חוגי אמנות לנוער-הפסיכולגיה של הסבל הפרפקציוניסטי. "פרפקציוניזם שואב את האוויר מהייחודיות שלך ומשאיר אותך ריק והרחק ממי שאתה יכול להיות."- דריל סטיוארט.  טיפול פסיכולוגי בתל אביב-על החיפוש אחר שלמות כתהליך מזוכיסטי. 

מחקרים מראים כשגם כשפרפקציוניסטים מסוג זה, מנסים לעזור למישהו אחר, לעתים קרובות הם צועקים או משפילים אותו כדי לגרום לו  לעשות דברים בדרך שהם חושבים שהוא הכי טובה. במחקר משנת 2016 שהופיע ב-Journal of Child and Family Studies, אימהות שהיו להן מטרות מכוונות ביצועים עבור בנותיהן המתבגרות, נטו  לעסוק בהורות דרך מושגים  של שליטה . פרפקציוניזם מכוון אחרים  קשור לשתי תופעות פופולריות עכשוויות: הורות הליקופטר והורות סמכותית.

מחברי המטה-אנליזה משנת 2020  הבוחנת 14 מחקרים מצאו קשר קטן אך מובהק סטטיסטית בין "דאגות וחרדות פרפקציוניסטיות", כגון ביקורת עצמית קיצונית בהורים, לבין מצוקה פסיכולוגית בילדים, הכוללת חרדה ותסמיני דיכאון.

לא רק הילדים במצוקה בשל הפרפקציוניזם, גם ההורים סובלים. במאמר שפורסם ב-2020, מצא קונרד פיוטרובסקי שפרפקציוניזם מכוון ילדים יכול להוביל לחוסר שביעות רצון מההורות ולתחושת עומס מהתפקיד ההורי. הנטל הזה יכול להיות כל כך קשה עד  שהורים חווים חרטה על שהפכו להורים מלכתחילה. במאמר סיכם פיוטרובסקי גם את תוצאותיו של מחקר אחר שלו, שאמר: "ככל שהפרפקציוניזם הכללי מכוון אחרים של האם גבוה יותר, כך חזקה יותר האמונה שלה שעשתה טעות כשהפכה לאם"

טיפול משפחתי- פרפקציוניזם מכוון ילדים."פרפקציוניזם לא מאמין בתהליך  של אימונים וכישלונות בדרך. הוא לא מאמין בשיפור. פרפקציוניזם מעולם לא שמע שכל דבר ששווה לעשות -שווה לעשות בצורה רעה - ושאם נרשה לעצמנו לעשות משהו בצורה רעה אולי עם הזמן נהיה די טובים בזה. פרפקציוניזם מודד את עבודת המתחילים שלנו מול העבודה המוגמרת של מאסטרים. פרפקציוניזם משגשג על השוואה ותחרות. הוא לא יודע איך להגיד "ניסיון טוב" או "כל הכבוד". המבקר הפנימי אינו מאמין בשמחת יצירה - או בצהלה כלשהי בכלל, לצורך העניין. לא, פרפקציוניזם זה עניין רציני".- ג'וליה קמרון, 'למצוא מים: אמנות ההתמדה'. פסיכולוג רחובות על חיפוש השלמות כאפשרות של הימנעות.

מעבר לסיבות האינדיוודואליות בגללן יכול לצמוח פרפקציוניזם מכוון ילדים עליהם מדברים המחקרים הללו, אני יכול לראות גם סיבות חברתיות היוצרות קרקע נוחה לצמיחת נטיה כזו. אנחנו חיים בחברה המשתנה בקיצוניות, רובנו חווים חרדה ביחס לעתיד. רובנו כך עולה ממחקרים שונים מאמינים שהעולם שבו ילדנו יתבגרו, יהיה קשה יותר מזה שבו אנחנו גדלנו. נוסף לכך אנחנו באמת מבולבלים לגבי ההורות שלנו, ואיך להיות הורים טובים. פריחתן של תוכניות הורות ושל ספרי הורות מעידים על כך שאנחנו יכולים פחות להסתמך על החושים והאינסטיקנטים שלנו בגידול ילדים ומחפשים יותר ויותר הכוונה חיצונית. על רקע זה צומחות תפיסות תחרותיות של "מצויינות" ודחיפה של הילדים מהרגע שבו הם נולדים. כולנו הפכנו למחנכים דרום קרואניים, ספרים כגון "המנון הקרב של אמא נמרה"של ‫‫איימי צ'ואה-בעצם הופכים את התפיסה של הפרפקציוניזם מכוון ילדים-לאידאל נשגב. 

בכתבה על החינוך הצפון קוראני שפורסמה בכלכליסט אומרת אירה ליאן, חוקרת תרבות קוריאה: 

 "מדברים הרבה על הלחץ המופרז ועל אחוזי ההתאבדות, נראה שכולם מבינים שיש בעיה, ובכל זאת המגמה ממשיכה", 

. "כשאני מדברת עם אנשים צעירים הם תמיד מספרים עד כמה הלימודים שלהם היו קשים ומלאי מתח, אבל כשאני שואלת אותם אם הם ידחפו את הילדים שלהם לאותו מסלול, כולם אומרים שכן". 

צריך לזכור שבכול מה שקשור להגדרה של פתלוגיה נפשית, ההגדרות הן  גם תרבותיות וחברתיות ולא אבסולוטיות.  אני מאמין שילדים צריכים להאהב בשל מה שהם ולא מה שהם יכולים או צריכים להיות על פי תפיסה זו או אחרת. הלוואי.

לצייר אובססיה- "התרבות שלנו אובססיבית לשלמות, במיוחד כשזה מגיע לדרך שבה נשים נראות. הפרמטרים של קבילות בכל הנוגע למראה גופני הם כל כך מגבילים עד שרק קומץ נשים באמת נכנסות לקטגוריה הזו. ולשאר הנשים כמונו נשאר או לדחוס את עצמנו לתבניות שלא מתאימות ולשנוא את עצמנו כל הזמן, או שאנחנו פשוט מוותרות לגמרי".-ינסי ליאל. פסיכולוגים רחובות על פרפקציוניזם כהפרעה בדימוי גוף המכוונת כלפי נשים. 

"הורים היפר-ביקורתיים, מביישים.

 הורים הפועלים בדרך ביקורתיות ודרך שיימינג, מעבירים לילדיהם את אותו המסר שהורים פרפקציוניסטים מעבירים – שהם אף פעם לא מספיק טובים. לעתים קרובות הורים מביישים בכוונה את ילדיהם מבלי להתחשב ולהבין את ההשפעה ההרסנית שיכולה להיות לבושה על תחושת העצמי של הילד. אמירות כמו "אתה צריך להתבייש בעצמך" או "תתבייש לך" הן דוגמאות ברורות. עם זאת, קל יותר לילד להתגונן מפני סוגים אלה של אמירות שיימינג גלויות מאשר צורות עדינות, מתוחכמות, ונסתרות יותר של שיימינג, כגון בוז, השפלה ושיימינג פומבי.
ישנן דרכים רבות שבהן הורים מביישים את ילדיהם. אלו כוללות- זלזול, האשמה, בוז, השפלה וציפיות מילוליות לכישלון.
הערות כמו "אתה מבוגר מכדי לרצות שאשקר לך-אודות עצמך" או "אתה בוכה כמו תינוק" משפילות להחריד ילד. כאשר הורה עורך השוואה שלילית בין ילדו לאחר, כגון "למה את לא יכולה להתנהג כמו ג'ני? תראי איך היא יושבת בשקט בזמן שאמא שלה מדברת", לא רק משפילות אלא גם מלמדות את הילד תמיד להשוות את עצמו עם אחרים ולמצוא את עצמו חסר בהשוואה.
-האשמה.

כאשר ילד עושה טעות, כמו לשבור אגרטל בזמן משחק , הוא או היא צריכים לקחת אחריות. אבל הורים רבים עוברים הרבה מעבר לכך, ותוקפים את הילד. הם כביכול מלמדים אותו  לקח על ידי האשמה והשפלה של הילד: "אידיוט טיפש שכמותך! אתה חושב שכסף גדל על העצים? אין לי כסף לקנות אגרטלים חדשים!" הדבר היחיד שזה משיג הוא לבייש את הילד עד כדי כך שהוא לא יכול למצוא דרך להתרחק מהמצב בראש מורם.
-בּוּז. 

ביטויי גועל או בוז מתקשרים לדחייה מוחלטת. מבט של בוז (לעיתים קרובות לעג או שפה עליונה מורמת), במיוחד ממי שמשמעותי לילד, יכול לגרום לו להרגיש מגעיל או פוגע. כשהייתי ילדה, לאמי הייתה גישה שלילית ביותר כלפיי. רוב הזמן היא הביטה בי בסוג של הבעה מצפה שאמרה, "מה אתה זוממת עכשיו?" או במבט של חוסר הסכמה או סלידה על מה שכבר עשיתי. המבטים האלה היו מאוד מבישים עבורי, וגרמו לי להרגיש שמשהו נורא לא בסדר איתי.
-הַשׁפָּלָה. 

ישנן דרכים רבות שבהן יכול הורה להשפיל ילד, כגון לגרום לו ללבוש בגדים שהתלכלכו. אבל כפי שקבעה גרשן קאופמן בספרה 'בושה: כוחה של אכפתיות', "אין חוויה משפילה יותר מאשר זו בה אדם אחר שהוא בבירור החזק והחזק יותר ינצל את הכוח הזה כדי להכאיב לנו". אני אישית יכולה להעיד על זה. בנוסף לבושה במבטיה המזלזלים, אמא שלי הענישה אותי לא פעם בכך שהכתה אותי בענף עץ, והיא עשתה זאת לא פעם בחוץ, לעיני השכנים. ההשפלה שחשתי הייתה כמו פצע עמוק בנשמתי.
-אי עמידה בציפיות.

 הורים שיש להם צורך מופרז  בכך שילדם יצטיין בפעילות או מיומנות מסוימת, צפויים להתנהג בדרכים הלוחצות על הילד לעשות יותר ויותר. לדברי קאופמן, כאשר ילד נהיה מודע לאפשרות האמיתית שבה הוא לא עומד בציפיות ההורים, הוא או היא חווה לעתים קרובות תודעה עצמית כובלת. התודעה העצמית הזו - הצפייה הכואבת בעצמו כאכזבה - משביתה והרסנית מאוד. כאשר מצפים מאיתנו למשהו בדרך זו, השגת המטרה הופכת לקשה יותר, אם לא בלתי אפשרית.
דרך נוספת שבה הורים מעוררים בושה בילדיהם היא על ידי העברת מסר ישיר להם שהם מאכזבים אותם. הודעות כמו "אני לא מאמין שאתה יכול לעשות דבר כזה" או "אני מאוכזב ממך עמוקות" בליווי טון דיבור והבעת פנים  המעידים על כך שהילד כמו שהוא לא מוצאחן בעיני ההורה-יכולים לרסק את רוחו של ילד."
- בוורלי אנגל, 'תסמונת הילדה הנחמדה: תפסיקי להיות  קורבן של מניפולציות והתעללות - והתחילי לעמוד על שלך'. פסיכולוגים  נס ציונה: יש מרחק בן דחיפה לשלמות להתעללות רגשית, אבל העמדה שלהם באותה משבצת יכולה ללמד על המחירים שילדים משלמים על הדחיפה לפרפקציוניזם.