המחיר שמשלמת אמא לאורך החיים

"יום אחד", אמרה, הבאתי לחדר שלו מגש של ארוחת בוקר. עבדתי משש בבוקר כי הייתי צריכה למסור כתבה בהמשך היום, ועוד לא התקלחתי ולא הסתרקתי. לבשתי את הבגדים הכי ישנים שלי,  הרכבתי משקפיים ולא הייתי מאופרת. הוא הרים אלי את העיניים ואמר, 'אימא את כל כך מכוערת'...

אני תקועה בדירה קטנה בעיר הולדתי עם ילד חולה ואימא שלי, שהתקשרה חמש פעמים ביום להגיד לי שהכול באשמתי כי אני בוטה מידי וכי המשכתי לעבוד אחרי החתונה. בארץ הזאת, אמרה לי כעת, "נשים מכירות רק בכוחה של העבדות ומבינות רק את הצדק הפטליסטי של העבד. אבל לפחות היא אוהבת את הבן שלי," אמרה, "אם כי שמתי לב שאנשים הכי אוהבים ילדים בדרך כלל לא מכבדים אותם."

רייצ'ל קאסק-קודוס

אימהות ואושר

הקשר בין אושר להורות ולאימהות כפי שכתבתי במקומות רבים מורכב. גידול ילדים  רחוק מלהיות אושר בלתי פוסק. שנה אחר שנה, סקרים הבוחנים מה אימהות  הכי רוצות ליום האם מגלים שהתשובה מספר אחת שלהן היא זמן לבד. ככל שילדים גדלים, נראה שהרגשות המעורבים של אימהות נמשכים. מחקרים מצביעים על כך שהרבה אימהות, חשות טינה מסוימת כלפי צאצאיהן הבוגרים, במיוחד כאשר מערכת היחסים מרגישה כלא שוויונית.

פסל שקוף ביציקת אפוקסי-במסגרת סדנאות אפוקסי-הפסיכולוגיה של אימהות.

 חלק מהתבגרות הנפשית שלנו  נעשה דרך קשר כפול -אנחנו גם הורים וגם ילדים. אנחנו לומדים את הורנו  ולא פעם מעריכים אותם בדיעבד דרך המסע שלנו כהורים. מסע שמאפשר לנו להבין מבפנים לא פעם את אותן התנהגויות שהתלוננו עליהם כילדים. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו רואים את הורנו -לא רק כאימא שלנו או אבא שלנו-המחויבים והנמדדים דרך יכולת ההענקה שלהם לנו, אלא כבני אדם בפני עצמם.

פיסול קרמי עם השלמות אפוקסי-הפסיכולוגיה של ההורות

מה תורם לרווחה נפשית של אימהות

כ-פסיכולוגים בתל אביב תהינו מה קובע את רמת הסיפוק והלך הרוח של אימהות. נראה כי רמת האושר והרווחה הנפשית נקבעת בשלב מוקדם באימהות, ותלויה במידת העזרה שיש לאימא. חוקרים מצאו שגם לאחר תיקון  הפקטור של הסיבות סוציו-אקונומיות, אימהות חד הוריות, שאינן חיות בזוגיות, בדרך כלל פחות מאושרות מאימהות נשואות, מה שלא מפתיע בהתחשב בלחצים הכלכליים ולחץ הזמן הפנוי-מולם אימהות חד הוריות מתמודדות.  אבל לא רק לחצים כלכליים מעיקים.  האחריות הבלעדית, הצורך לקבל החלטות לבד- עולות אצלי בטיפול פסיכולוגי כמרכיב של לחץ שאימהות יחידניות צריכות להתמודד איתם ושפחות מובן לאנשים בזוגיות.

 כמובן שכל זה תלוי באיכות השותפות. קיום בן זוג תומך משפיע באופן משמעותי על בריאותה הנפשית והפיזית של האם, מצב הרוח, שביעות הרצון ועוד.

גודלה של המשפחה  הינו גם גורם משפיע . אבל  כמו גורמים אחרים יש בו מרכיב חברתי ואישי של ציפיות הנגזרות מרמת התמיכה המצופה  בילד. מחקרים מצביעים על אושר יורד לאחר שני ילדים, לאחר 3.14 ילדים. ואני משער שאילו המחקרים הללו היו נעשים ביפן או קוריאה (או במשפחות רוסיות שאני מכיר בישראל) רמת האושר של האם הייתה פוחתת לאחר הילד הראשון או אפילו בשלב המחשבה על הילד הראשון לכן כנראה האפשרות של אי הורות הפכה לאופציה קיימת כל כך.

אפוקסי ליצירה -קורס אפוקסי ויציקות. הפסיכולוגיה של אימהות.

משמעות כמרכיב מרכזי בהורות

 כ-פסיכולוג בתל אביב ההיבטים של האימהות המפחיתים את האושר ברורים לי, העומס והעול, החרדות והאחריות. גם התרומה של ילדים לצורכים הנפשיים של האם והאב ברורה פחות או יותר ובמרכזה תחושת המטרה והמשמעות. כפי שמחקר אחד סיכם את העדויות, "בהשוואה ללא הורים, להורים עם ילדים בבית יש רמות נמוכות של רווחה רגשית... ורמות גבוהות של משמעות חיים."

באופן הגיוני, אם כן, הרווחה הכללית של האם צריכה לעלות ככל שילדים גדלים, מכיוון שהלחצים של גידול הילדים הצעירים יורדים, בעוד שתחושת המשמעות שילדים בוגרים מביאים לאימהותיהם נשארת גבוהה. אבל נראה שההפך הוא הנכון. ב-2016, שלושה מדענים חברתיים בחנו את שביעות הרצון מהחיים של נשים עם ובלי ילדים. הם גילו שבמהלך שנות הפוריות, אימהות ואימהות לעתיד היו מאושרות יותר מאשר נשים שהן לא אימהות. עם זאת, בגיל 40 ומעלה, רמות שביעות הרצון של אימהות מהחיים היו בדרך כלל מעט נמוכות יותר מאשר מקבילותיהן חסרות הילדים.

חוקרים שחקרו אימהות מצאו גם שכמעט 54 אחוז אמרו שהקשר שלהם עם ילדם או ילדיהם הבוגרים היה ''אינטימי אבל גם מגביל ומצמצם', ושיש להם "רגשות מעורבים" לגבי הקשר, או אמירה אמביוולנטית אחרת. המנבא החזק ביותר לאמביוולנטיות כלפי ילד בוגר היה האם האם המשיכה לתמוך בהם כלכלית. והמנבא הגדול ביותר ללחץ בין אישי בין ילד מבוגר לאם היה תשובתה החיובית לשאלה ''האם את מרגישה שאת נותנת יותר ממה שאתה מקבלת במערכת היחסים הזו?''

קורס רישום בתל אביב-הפסיכולוגיה של אימהות

יש קשר בן הילדים שאנו להורנו ובן מערכת הציפיות שלנו מילדנו ומערכת התפיסות שלנו לגבי החיים ומשמעותם. לעיתים אנחנו מסרבים להתבגר בזמן ולראות את הורנו כבני אדם עד שמאוחר מידי. אני מהרהר לעיתים בפסוק מספר שמות-”כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ“- לא כצווי דתי-אלא כאמירה עמוקה על טבע החיים.