הסדנה לציור: תצלומים משפחתיים

ציור של תצלומים משפחתיים

המטען הרגשי של תצלומים משפחתיים הוא מסע בזמן ובנקודות ראות.

לכידת זיכרונות במשיכות מכחול: ציור מתצלומי משפחה

צילומי משפחה הם יותר מסתם תצלומים; הם שער לזיכרונות, ארוחות משפחתיות, ימי הולדת, בילוי של יום על החוף.

הם אוגרים בתוכם רגשות, חברות, מערכות יחסים ורגעים יקרים. בעוד שהתצלומים עצמם מספרים סיפור, תרגום תוך כדי פענוח מחודש שלהם לקנבס בתהליך של ציור -יכול ליצור ביטוי ייחודי ואישי באמת לחוויות אלו-מעין חיבור של מיתולוגיה אישית.

כ-פסיכולוג בתל אביב העוסק בהוראת ציור, אני רואה בציור המתבסס על צילומים משפחתיים מעין טיפול פסיכולוגי או חקירה פסיכולוגית של הזהות העצמית . התהליך נוגע בנושאים כמו נקודת המבט בזיכרון, היחסים בין עבר ועתיד ואפילו אותו ארכיאולוגיה של העבר שמאשימים אותנו הפסיכולוגים בנבירה בה (מדוע אנחנו שואלים על העבר?).

צילום משפחתי כנקודת מוצא אמנותית

"כך הגעתי לרעיון של שימוש בתצלומי המשפחה כחוט השדרה של הרומן, של שימוש בדימוי הוויזואלי כמגדיר את החלל של הרומן. בשימוש בתצלומים היה אלמנט מרגיע:

מול הכאוס של קורות המשפחה, מול אוסף הבדותות והעובדות, מול טשטוש הזהויות, יכולתי

להיצמד לתצלום, להגיד מה רואים וללכת עם מה שרואים ולא רואים. בעולם שלא היו בו

משענות הפכו המבט והראייה למשענת העיקרית.

במהלך הכתיבה גיליתי שהתצלום בתור משענת לסיפור הוא בסיס רופף מאוד,

שלכל תצלום יש כמה סיפורים מתחרים ושאנשים לא רק נזכרים בעצמם כשהם מביטים בתצלום

אלא גם, ובעיקר, ממציאים את עצמם. גם המבט שיקר, אבל בשקר שלו הייתה טמונה האפשרות לספר."

רונית מטלון מדברת על כתיבה אבל כל מה שהיא מציינת נכון לגבי ציור ופיסול. אנחנו לומדים את האדם

שאנחנו מציירים אנחנו לומדים את הסיטואציה, אנחנו מכניסים אותה לתוכנו, אנחנו עורכים אתה חשבונות,

אנחנו הופכים אותה לסמל.

המטען הרגשי של תצלומים משפחתיים הוא מסע בזמן ובנקודות ראות. אנחנו הילדים שהיינו שם,

אנחנו המבוגרים שמביטים בילד שהיינו. אנחנו מפענחים את המציאות שיצרה אותנו, אנחנו ממציאים

את המציאות שיצרה אותנו, אנחנו מצליחים לשנות את העבר בדרך היחידה שאפשר, על ידי ההווה.

ציור מצילומי משפחה הפך לפרקטיקה אמנותית פופולרית, המאפשרת לאנשים:

לשמור ולחדד זיכרונות: לציורים יש איכות נצחית בהשוואה לצילומים, מה שמבטיח שהסיפורים האלה יישארו חיים עבור עצמנו ולדורות הבאים.

הוספת מגע אישי: פעולת הציור מוסיפה רובד של פרשנות ורגש, ומאפשרת לאמן לתרגם את הזיכרון לשפה אישית דרך התצלום ולהביע פרספקטיבה ונקודת מבט ייחודית.

לדמיין מחדש ולפרש מחדש את העבר: באמצעות בחירות אמנותיות בקומפוזיציה, צבע ועבודת מכחול, אמנים יכולים לספר מחדש את הסצנה שנלכדה בתצלום, ליצור נרטיב חדש או לשרטט פרטים שלא הבחינו בהם בעבר.

גישות לציור מצילומי משפחה:

כל תהליך של ציור או פיסול הוא לעולם פרשנות, לעולם ציור מקורי -גם כשאנו לכאורה מעתיקים בצורה מדוייקת.

ניתן לנקוט במספר גישות בעת ציור מצילומי משפחה:

דיוקנאות ריאליסטיים: גישה זו מתמקדת בלכידה מדויקת של התכונות והביטויים הפיזיים של האנשים בתצלום, במטרה ליצור ייצוג מציאותי.

פרשנויות אימפרסיוניסטיות: הדגשת מצב הרוח והאווירה באמצעות עבודת מכחול בעלת עוצמה ורגש וצבעים מרהיבים, גישה זו מאפשרת פרשנות סובייקטיבית יותר של הרגשות והזיכרונות של התצלום.

ייצוגים סמליים ומטאפוריים: אמנים יכולים להעצים את משמעות התצלום עבורם אישית, על ידי שילוב אלמנטים או מטפורות סימבוליות, הזרקת רבדים עמוקים יותר של משמעות וביטוי אישי.

טכניקות מדיה מעורבת: שילוב של ציור עם קולאז', רישום או מדיה אחרת יכול להוסיף טקסטורה, עומק ואסתטיקה ייחודית ליצירה, ולהעשיר עוד יותר את הבעת הזיכרון.

אמנים ידועים שעשו שימוש בצילומים משפחתיים :

מספר אמנים בעלי שם חקרו את נושא המשפחה והזיכרון באמצעות ציור, והעניקו השראה למי שיוצא למסע אמנותי זה:

אליס ניל: ידועה בזכות הדיוקנאות הנועזים שלה הלוכדים את המהות של של האנשים שציירה , ניל שילבה לעתים קרובות בני משפחה וחברים בעבודותיה, והטביעה בהם חום ואינטימיות.

נורמן רוקוול: האיורים האיקוניים של רוקוול מתארים סצנות משפחתיות אידיליות, לוכדות את ההנאות והמורכבות של החיים האמריקאיים, ומשמשות תזכורת לכוחם של רגעי היומיום.

פרידה קאלו: קאלו ניסחה מחדש את היצירתיות הנשית. דרך הדיוקנאות העצמיים שלה והתיאורים הסוריאליסטיים של יחסים משפחתיים, קאלו חקרה נושאים של זהות, כאב וחוסן, והציעה פרספקטיבה אישית ואינטרוספקטיבית עמוקה על דינמיקה משפחתית וארועים טראומטיים כהפלה ונכות.

מאיר פיצ'חדזה- צייר ישראלי יליד גיאורגיה, שצייר את נופי ילדותו ובו כמו מודבקות, שייכות לא שייכות הדמויות. אותן פגש בתצלומים משפחתיים ישנים. דמויות עקורות, דמויות של גלות, זרות לנוף המקיף אותן. מביטות נכוחה אל הצופה ומבקשות ממנו לעצור לרגע ולהתבונן בפנים.

ראו גם "אמנות הציור של היסטוריה משפחתית" מאת סוזן אבוט החוקר את המשמעות הרגשית וההיסטורית של דיוקנאות משפחתיים וגישות ספציפיות לציור מצילומי משפחה.

ציור מצילומי משפחה יכול להיות חוויה מתגמלת ומעשירה, המאפשרת לאנשים להתחבר לעברם, לשמר זיכרונות ולהביע את רגשותיהם באמצעות הכוח הטרנספורמטיבי של האמנות. כ-פסיכולוגים בתל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים- אנו חושבים על ציור מסוג זה כתהליך פסיכולוגי מורכב הקשור במורכבות של עצם תהליך הזיכרון האנושי. תהליך של יצירת סיפור נרטיבי המתבסס על חשיפה של זכרונות ומסגור שלהם מחדש בעלילה מנקודת מבט חדשה של הצייר בהווה. נקודת מבט המשנה את הזיכרון ומעניקה לו עומק חדש ופרשנות חדשה.