אפוקסי ליצירה. אמנות ואמנים העובדים בשרף אפוקסי

אחד השימושים באפוקסי ליצירה הוא ליצירת פסלים ועבודות אמנות ביציקה או בטכניקות אחרות.  יצירות אלו מנצלות את תכונותיו של האפוקסי בצורות שונות. בדף זה אעלה מספר עבודות של אמנים ידועים שעשו שימוש באפוקסי רזין בעבודתם כאשר הם מנצלים את שרף האפוקסי בצורות שונות ומעצימים איכויות שונות של החומר.

חוויאר מארין

מרין הינו פסל מקסיקני, יליד 1962, העובד בסגנון פיגורטיבי רב הבעה. רבים מפסליו הם בגודל ענק ומוצגים כפסלי חוצות. הוא יוצר את המקור בשעווה, חימר, או פלסטלינה לפיסול, ואז יוצק אותם בברונזה או באפוקסי. הגימור של רבות מעבודות אינו חלק, הוא משאיר עדויות לחיבורים. קושר חלקים בחוטי ברזל ואפילו לעיתים משאיר חלקים מהתבנית. הוא רואה באלו טביעות אצבעות של תהליך היצירה ואלו מוסיפים  עוצמה והבעה לפסלים.  אל תוך האפוקסי רזין הוא מכניס תוספים מגוונים כעלי טבק, זרעים, סיבים שונים ועפר כדי לתת לשרף -איכות טבעית יותר. לעיתים היציקות שקופות למחצה ואז נוצרות איכויות עדינות ושבירות יותר לפסלים.

חוויאר מרין-יצירות באפוקסי

חוויאר מרין- אפוקסי בפיסול

עבודות ביציקת אפוקסי-חוויאר מרין

שרה לוקס

שרה לוקס ,"The Old In Out" -"הפנימה והחוצה הישן"- היה במקור חלק ממיצב ותערוכה גדולים יותר באותה כותרת הכוללת תשעה חלקים דומים - אסלות יצוקות שרף אפוקסי בגוונים צהובים שקופים שונים אך בעיקר דמויי שתן שהוצגו בגלריה ברברה גלדסטון, ניו יורק, בשנת 1998. לאחר בתערוכה המיצג פוצל והעבודות נמכרו בנפרד. כפי שאופייני לפסלי היציקה של לוקאס, הקצוות הגסים של תהליך היציקה נותרו מסביב לחלק האחורי של היצירה, תוך שימת דגש שמדובר באיכויות של עבודת יד. היא אמרה: 'העבודה שלי עוסקת באדם אחד שעושה מה שהוא יכול - זה לא תעשייתי. אני אוהבת את הפן עבודת יד של האמנות. אני לא מתלהבת לללטש את זה: אני נהנית מהחלקים המחורבנים מסביב לגב העבודה. כשזה מספיק טוב זה מושלם״. (מצוטט ב-Young British Artists II, [עמ' 4].) בניגוד ליציקות השרף הנקי-קצוות של חפצים ביתיים מאת רייצ'ל ווייטריד, אשר חוקרות את החלל הנגטיבי ואת ההיבטים הליניאריים של הפיסול, לשירותים של לוקאס יש צורה אורגנית מפותלת, הן בקווי המתאר המעוגלים שלו והן בשרידים המשוננים של תהליך היציקה, המקשר אותו מקרוב עם הגוף.

התואר The Old In Out מגיע מסלנג רחוב לונדוני לפריצה, אך יש לו גם קונוטציות מיניות ובהקשר זה גם צואתיות. עם זאת, משחק המילים על מושגים של גנבה ותנועה גופנית מהירה הלוך ושוב, אפילו תנועת מזון או הנוזל העוברים פנימה ויוצאים מהגוף, סותר את הטבע הדומם והגבישי של האובייקט. למרות צבעו הבהיר והצהוב-שתן לשרף יש איכות של זכוכית. שקיפותה מעניקה יופי אסתטי, ומתעלה מעל לקלילות של כותרת היצירה, מעלה את הנבוב לרמה חדשה. 

רייצ'ל ווייטרד

,מיצב של 100 יציקות של החלל תחת כיסאות.

רייצ'ל ווייטרד עוסקת בפסלים שלה בחפצים יומיומיים, בדברים שאנחנו לא מביטים בהם באמת ,לא חושבים עליהם. הדברים במחסן שלנו, או אלו שזרקנו על הגג. היא גורמת לי לחשוב על שינה לילה אחד  בבית הישן של ההורים שלי לפני שפנינו אותו, על העצב שיש במכונת הכביסה הישנה שעומדת ליד השרותים, ועל פנוי הבית שנמכר והחפצים האלו בתוכם גדלתי- ערומים במכולת הזבל ברחוב לפני מכירת הבית. זה גורם לי לחשוב על אבא של עדי שניסיתי לשכנע אותו לזרוק דברים ישנים שמילאו את המחסן במילים אלו רק חפצים-ובתגובה שלו-מה אנחנו? גם אנחנו רק חפצים.
הפיסול שלה גם רזה ולכאורה דל אבל מעורר מחשבה ומשפיע. בפסלים וברישומים של רייצ'ל ווייטרד, הגדרות יומיומיות, חפצים ומשטחים הופכים להעתקי רפאים של  המוכר . באמצעות היציקה היא משחררת את הנושא שלה - מיטות, שולחנות וארגזים ועד למגדלי מים ובתים שלמים - משימוש מעשי,והופכת אותם לאמנות , חדורת זיכרון.

ווייטרד  היא אמנית שמאז סוף שנות ה-80 התמסרה כמעט כולה ליצירת יציקות. ממילוי בקבוק מים חמים מגומי בגבס נוזלי ושימוש בו כתבנית, כיורים ואמבטיות ומזרונים, פנים של חדר בצפון לונדון, ואז בית שלם באיסט אנד המיועד להריסה. יש לה מדפי ספרייה יצוקים ואפילו אחד ממיכלי המים שנמצאים בכל מקום על הגג של ניו יורק.

"מגדל מים" הוא יציקת שרף אפוקסי של החלק הפנימי של מגדל מים עשוי עץ ארז שפעל בעבר ונבחר במיוחד בשל המרקם שסוג עץ זה יעניק למשטח. השרף השקוף לוכד את איכויות השמים שמסביב; הצבע והבהירות של הפסל משתנים במהלך היום, והוא הופך להשתקפות כמעט בלתי נראית בלילה. ווייטרד  כינתה את העבודה הזו "תכשיט בקו הרקיע של מנהטן". שקוף צף, קיים ולא קיים, הוא נותן השראה לתושבי העיר והמבקרים כאחד להביט שוב במגדלי המים המוצקים וכבדי המשקל שהם בדרך כלל רואים מבלי לשים לב.

מיימה קראץ:

בית גולגולת דג. מיימה קראץ- גולגלת דג-יציקת אפוקסי

"אור נעלם"-עשב מטאטא הנחש-אפוקסי רזין

עבודתה של מיימה קראץ היא סמלית ועוסקת בטבע ויחסנו כלפיו., היא טיילה וחנתה ברבים מהאיזורים הפראיים והפארקים הלאומיים של דרום מערב ארה'ב. נושאי העבודות שלה לקוחים מהמדבר והתחושות מולו, הזוהר החולף של הסביבה המדברית הקשה והכיולים העדינים של המערכות האקולוגיות השבריריות הללו. המדבר גם מספק לה את חומרי היצירה: תרמילי זרעים, כנפי חרקים, שורשי קקטוס, עצמות בעלי חיים מולבנות, עלים, עשבים ופרחים.  קראץ מארגנת בקפידה את האלמנטים האורגניים הללו לצורות, דפוסים וקומפוזיציות, היא יוצקת אותם בשרף אפוקסי. עבודותיה נקיות ואסטיות מאוד. היא יוצרת את האפוקסי בתבניות סיליקון ומשתמשת בתא ווקום כדי ליצור חומר נקי נטול פגמים ובועות.

בית לסת השטן(צמח), אפוקסי ביציקה