פיסול שקוף באור: הלן פשגיאן.

פיסול באפוקסי ואור -הלן פשגיאן.

הלן פשגיאן  מקליפורניה, אחת מחלוצות אמנות האור והחלל  שרק לאחרונה זכתה להכרה, סיפרה בראיון לא מזמן על אחד הרגעים המרכזיים שעיצבו את חייה ואת האמנות שלה. רגע של פליאה בסביבות גיל 3, אליו ניסתה לחזור כל חייה.  משפחתה  נהגה לנסוע מידי קיץ מביתם הנוח בפסדינה  אל בקתת הקיץ שלהם במפרץ מבודד מצפון לחוף לגונה.  שם היא נהגה לטייל עם הוריה בקביעות בן בריכות הגאות הרדודות, כאשר יום אחד, היא הבחינה לפתע באופן שבו האור נוצץ מעל פני המים הסחופים ברוח, ואז, פחות ממטר רחוק יותר, באופן שבו אותו אור מוחזר, בצורה שונה לחלוטין מהחול המסולסל.

"עכשיו נכון," היא הסבירה, "המוח  בן ה-3 שלי -לא ממש הצליח להבין מה קורה, אבל הייתי שבויה לחלוטין במשחק האור הזה". היא עצרה לפני שנאנחה אנחה מלאת פליאה  : "ואני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול."

הלן  פשגיאן ב-SITE סנטה פה עם כדורים עשויים שרף אפוקסי ואקריליק, בתערוכתה "נוכחות", חגיגה של תרומתה לתנועת האור והחלל והחידושים שלה בפלסטיק תעשייתי. פשגיאן יוצרת פיסול ומיצבים סוחפים החוקרים תפיסה ואור בצורה חומרית "הזיכרון הראשון שלי הוא של אור - בהירות האור - האור מסביב."- ג'ורג'יה אוקיף. פסיכולוג תל אביב על חווית החיים כחשיפה לאור. 

למעשה, אותו זיכרון התרחש לפני כמעט 85 שנה, ובינתיים אותו פעוטה המוקסמת מאור, הפכה לנערה מתבגרת רזה (שאהבה  שחייה וגלישה במדרונות ההרים ליד אחוזת אלטדנה של המשפחה) ואז לחוקרת באקדמיה המתמחה בתולדות האמנות (במיוחד בורמיר ורמברנדט הציירים של תור הזהב ההולנדי, האמנים שגילו את האור ועשו בו שימוש כמו שאיש לא עשה לפניהם). לימודיה הובילו אותה  דרך B.A. בפומונה קולג',  לימודי M.A. בקולומביה ואז אל סף תואר דוקטור בהרווארד. 

דיסק  עדשה  עשוי יציקת  אפוקסי מהתערוכה של פשגיאן ב-SITE סנטה פה. מה שנראה מבצבץ החוצה כמו כדור אור כחלחל במבט מלפנים, מתגלה כדק כמו להב, כפי שניתן לראות בתצורה הצהובה-ירוקה  ."האמת נולדת משתיקה ומחשבה עמוקה. אני שומר את הנושא כל הזמן לפניי ומחכה עד שהבקרים הראשונים ייפתחו לאט, לאט לאט, לאור מלא וברור".- אייזק ניוטון, פסיכולוג רחובות על האור בבוקר כדימוי לדרך שבה האמת הטיפולית נגלית.

 ברגע מכריע אחר, היא התעוררה לילה אחד מתוך תחושה של דחיפות שהיא חייבת לחזור "לריחות האקליפטוס ולאור הנפלא של דרום קליפורניה", כדי למצוא דרך מוחשית לגעת באמנות ובאותו אור. היא לא הייתה בטוחה איך, אבל הייתה בטוחה שדרך זו אינה מחקר אקדמי אלא עבודה עם האור הממשי הזה. כך היא הפכה לאחת מהחברות המייסדות של קבוצת האמנים (הכוללת את רוברט ארווין, ג'יימס טורל, פיטר אלכסנדר ואחרים) שיצרו את תנועת אמנות האור והחלל שהפכה מרכזית בסצנת האמנות של דרום קליפורניה של סוף שנות ה-60 ה-70 ומאז. היא הייתה אחת האמניות הפחות מוכרות בקבוצה . כלומר, עד לאחרונה, כאשר יצירות האמנות הייחודיות והמופנמות שלה - עמודים, דיסקים-עדשות וכדורים שלא  רק מופעלים על ידי האור אלא איכשהו אוגרים ומשחררים אותו  משכבות בתוך שכבות -זכו להכרה כפורצות דרך.

הדיסק, צורת אפוקסי אמורפית, מואר בהתאמה אישית במחזור עמעום. מכאן והלאה, הוא בולט כמו כדור" -לא, אתה לא מצלם דברים. אתה לוכד אותם. צילום פירושו ציור באור. וזה מה שאתה עושה. אתה מצייר תמונה רק על ידי הוספת אור לדברים שאתה רואה."- קטיה מיכאל. 

תהליך הגילוי (מחדש) של פשגיאן  החל ב-2011, עם תערוכה קטנה, אבל זכה ב2021 לתאוצה עם תערוכה  רטרוספקטיבית שבחנה  מחדש של ההיסטוריה האמנותית של קליפורניה במרכז גטי פסיפיק .  2021 הייתה אכן "שנת הפלאות"-  ה-annus mirabilis האמתית של הלן  פשגיאן, עם תערוכת היחיד הראשונה שלה בניו יורק מאז 1971  בליהמן מופין ואז תערוכת תנועת אמנות האור וחלל במרכז לאמנות עכשווית של קופנהגן שבה הוצגה לראשונה תרומתה הייחודית לתנועה. בנוסף לכך יצא ספר  מונוגרפיה מפואר בצבע מלא העוסק בה, "כדורים ועדשות".

יציקת אפוקסי קריסטלי שקוף- הלן פשגיאן.  "כשאתה מדליק נר, אתה גם מטיל צל."- אורסולה ק. לה גווין, פסיכולוג ברחובות על הצל כחלק מהאור

פשגיאן, שעדיין חיה ועובדת בפסדינה קליפורניה, נשאלת באופן קבוע אם היא חושבת שהתעלמו מהאמנות שלה במשך כל כך הרבה זמן בעיקר בגלל שהיא אישה, והתשובה שלה תמיד זהה. "לא," היא אומרת בפשטות.

אחרים לא מסכימים: למשל, ג'יימס טורל שגם הוא  גדל בפסדינה (אביו היה המנהל של בית הספר התיכון של פשגיאן, ומשפחותיהם היו חברים) ולמד גם הוא  בפמונה, למרות שהוא צעיר בשמונה שנים מפשיגאן  והיה ביניהם קשר מועט מאוד . "כמובן, שזה פעל נגדה. למעשה, היו לה שלושה דברים שפעלו נגדה: היא הייתה אישה, היא הייתה יפה, והיא באה ממשפחה עשירה. אז לא היה סיכוי שייקחו אותה ברצינות בסביבה התחרותית המאצ'ואיסטית ההיא. אבל למרבה המזל, סוף סוף עכשיו היא מוכרת, הגיע הזמן, והיא ראויה לכל קמצוץ מההכרה הזו". טורל השתתק. "אני חושד שאחת הסיבות לכך שהיא כל כך מתעקשת שהיותה אישה לא פעלה נגדה בימים ההם היא שהיא לא רוצה לראות בעצם היותה אישה כבעלת משקל בתיקון לטובתה היום".

הלן פשגיאן. Untitled Sphere (ירוק בהיר), 2014.  אפוקסי ריזין ואקריליק-"האור חשוב לנו, בני האדם. הוא  משפיע על מצבי הרוח שלנו, התפיסות שלנו, רמות האנרגיה שלנו. פנים הניבטות בין עצים, מנומרות מהצללים והאור בעל הגוון ירוק המוחזר מהיער, יראו שונה לגמרי מאותן פנים שנראה על חוף באור שמש קשה, יבש, או בחדר המחשיך בשעת הדמדומים, עם צללים של וילון ונציאני מפוספסים עליהן כמו מדי אסיר."- ג'ון מרסדן, כל מה שאני יודע על כתיבה. פסיכולוג אונליין על האדם כאובייקט בתוך הקשר הצובע אותו- ומעניק לפעולותיו משמעות.

"פשוט המשכתי לעשות את העבודה שלי,," אומרת פשגיאן, "ולמען האמת העדפתי לעשות את זה בדרך הזו לבד. ואכן, די נשארתי בפסדינה כל הזמן, שמבחינת החבר'ה בצד המערבי רחוקה מכל האקשן בדיוק כמו שג'ורג'יה אוקיף ואגנס מרטין בחרו לעבוד  כאן בניו מקסיקו, ועשיתי זאת מאותן סיבות כמו שהם עשו, ולאותה מטרה . בכל מקרה, לא התעלמו ממני לחלוטין הייתה לי נוכחות יציבה בתערוכות, אם כי קטנה יותר. ואז גם לקח זמן רב עד שהחומרים שחקרתי - השרפים  והאפוקסים וכן הלאה - הבשילו עד לנקודה שבה באמת יכולתי להתחיל לעשות איתם מה שרציתי".

העבודה הטכנית הידנית אותה עשתה בעצמה, בניגוד לאמנים רבים אחרים (קונס ודומיהם), תמיד הייתה במרכז העיסוק שלה. היא תיארה כיצד לאחר חזרתה לקליפורניה באמצע שנות ה-60, היא הוזמנה לבלות שנה עם כמה אמנים אחרים בבחינת הפוטנציאל האמנותי של חומרים החדשים, שבתקופה זו נכנסו לשימוש מסחרי.  היא יצקה גוש עבה בקוטר 60 אינץ' של שרף פוליאסטר, חומר עם ריח חריף ומסוכן בריאותית , ולאחר מכן בילתה שבועות בליטוש שלו, משייפת את הקצוות שלו עם מלטשות חשמליות, עד שנוצרה  עדשה מבריקה  שהותקנה אנכית על גבי דום, והפכה ללהיט הבלתי מעורער של תערוכת האמנים בגלריה קלטק.  אותה עדשה הייתה להיט גדול כל כך שתוך כמה לילות מפתיחת התוכנית, איכשהו היא נגנבה, ולא נראתה שוב.

הלן פשיגיאן בעבודת ליטוש על העדשות הגדולות -ליטוש אפוקסי- סדנת אפוקסי. 

בעוד שרוב אמני תנועת האור והחלל האחרים (שהגיעו מתחום הציור) היו עסוקים בפירוק החומריות של האובייקט. פשגיאן הלכה לכיוון אחר, תוך ניסיון לעצב אובייקטים שבאמת מממשים אור. היא המשיכה ויצרה מערכת של כדורים צבעוניים, מעין גולות ענקיות, בגודל כדור באולינג (אפוקסי שקוף וצבעוני העוטף צורות אקריליות יצוקות), פרפרי תעתוע -חלקם הפנימי כמו השתנה באופן מתמיד מרגע לרגע כשנקודת התצפית עליהן השתנתה. האפקט היה של קיום וחוסר קיום במקביל. מציאות ויופי קיימים ונעלמים ושאי אפשר להחזיק בהם בצורה פיזית או אפילו הכרתית לאורך זמן.  . היא עשתה הפסקה בת עשרים שנה בעיסוק באמנות כדי לטפל בהוריה המזדקנים . אבל בסביבות 2006, היא צללה שוב למחויבות אומנותית מלאה וייצרה  סדרה של יצירות מבלבלות יותר ויותר.

הלן פשגיאן- "ללא כותרת" 2006-2007. יציקת אפוקסי קריסטלי עם אלמנטים אקריליים . 6 אינץ' (קוטר). "הו, אהובתי, ואין דבר מלבד צללים/ שבהם את מלווה אותי בחלומותיך/ ואומרת לי את שעת האור".- פבלו נרודה, 100 סונטות אהבה. פסיכולוגים בתל אביב על צל ואור כדימוי לחיים הממשיים המורכבים.

התחלה הייתה סדרה חדשה של עבודות עדשות - דיסקים בגודל 30, 45 ו 60 אינץ' שיוצרו בדיוק בצורה הפוכה מאותה עדשה שנגנבה ב-Caltech.  "התחלתי להתנסות ברצף של יציקות פוליאוריתן דקות לתבנית קעורה רדודה: 12, 15, 18 שכבות בכל עבודה, כל אחת מהן מגלה פיגמנטציה מעט שונה על פני משטחים בגדלים מעט שונים" היא אומרת (הטריק הוא איך לשמור על הצבעים טהורים, כך שהם לא יהפכו לבוציים כשהם נראים אחד מאחורי השני לאחר שהעדשה הותקנה על כן שקוף).

הלן פשגיאן, ללא כותרת, 2020, יציקת אפוקסי עם פיגמנטים על כן אמן מותאם אישית, קוטר 60 אינץ'. תצוגת התקנה, Lehmann Maupin, ניו יורק, 2021  "זו הייתה השעה שבה חפצים מאבדים את דחיסות הצל המלווה אותם במהלך הלילה וצוברים מחדש צבעים בהדרגה, אך נדמה שהם חוצים בינתיים לימבו לא וודאי, ננגע באופן  קלוש, פשוט ננשם על ידי האור; השעה שבה האדם הכי פחות בטוח בקיומו של העולם".- איטלו קלווינו, האביר הלא קיים והויסקונט המפוצל. פסיכולוגים רמת גן על חווית חוסר המוצקות של העולם. 

הפוליאוריתן  לא מסוכן לעבודה כמו שרף הפוליאסטר, אם כי הוא מכיל ציאניד, כך שפשגיאן עדיין נאלצת לעבוד עם מסכות נשימה ומשקפי מגן. על ידי ניסוי וטעייה, היא פיתחה פרוטוקולים מדויקים עבור היציקה - 50 שלבים בסדר קפדני. "חצי מהעבודה היא טכנית וחצי אסתטית, ואני צריכה לחלק את המיקוד שלי בין שני המצבים, כשאני מחויבת לחלוטין לאחד או לשני מרגע זה או אחר". אבל התוצאות עוצרות נשימה.

כשהם זה לצד זה בצד המרוחק של החדר בתערוכת SITE סנטה פה  , מוארים על ידי אלומות אור רך (במחזוריות בת חמש דקות הנעה בין שקיעה -זריחה-והתבהרות) נראה שהם מרחפים.  עננים דמוי ערפל מטושטש היוצרים תחושה של שינויי גוון ותצורה מתמידים עד לחוסר וודאות של מה שאנו למעשה רואים. פשגיאן אומרת שהיא אוהבת לגרום לעין ולמוח לעבוד האחד כנגד השני בסוג של מערבולת  על סף הידיעה. לפעמים נדמה שההופעה מתקבצת לרגע לצורת עין המביטה לאחור אל הצופה, והאפקט יכול להיות כמעט קיומי.

הקלילות המבלבלת של יציקות האפוקסי השקוף של הלן פשגיאן. "שמי הלילה הם רק סוג של נייר פחם/ כחול-שחור, עם תקופות של כוכבים מפוצצים/ המכניסים את האור פנימה, חור הצצה אחר חור---/אור לבן כעצם, כמו מוות, מאחורי כל הדברים.- מתוך איסומאנייק, שנכתב באפריל 1961"-- סילביה פלאת', אוסף השירים. פסיכולוגים ראשון לציון על הצורך לשמור חשכה פנימית כגרעין נפשי. 

עם זאת, הקטע  המרשים של תערוכה מושאל ממוזיאון מחוז לוס אנג'לס לאמנות- במרחב חשוך דמוי האנגר,  מוצבים  12 עמודי רפאים . עמודות כפולות שקופות המורכבות  מיריעות אפוקסי מעוצבות.  כאשר בתוך החלל של כל אחד מהן , פשגיאן יצרה סבך אחר של צורות רפלקטיביות מסתוריות המקרינות משחק צללים המתפתח ללא הרף של תמונה וצבע על העור החיצוני של הצינורות הסלולריים: בהליכה לידם, אתה רואה דברים ואז אתה לא, חוויה שאני קורא לה- פואטיקה של ההיעדר. בה "האין" ו"היש" -מתערבבים ויוצרים האחד את השני.

כמעט בלתי אפשרי ללכוד את העבודות של  פשגיאן בצילום סטילס, למרות שהספר  המוקדש לה מתקרב לזה; וידאו מעביר יותר את האיכות המורכבת שלהן, אם כי עדיין כמעט לא את כל החוויה של להיות בנוכחות היצירות הללו.  שמה של התערוכה הוא "נוכחות". אולם באופן פרדוקסלי, המילה "נוכחות" מרמזת על ההפך הגמור מנוכחות שאפשר לתחום בזמן הווה; אלא היא מזמנת את החוויה של הוויה על פני זמן, של האור כזמן, שפשגיאן מרגישה שהיא מרכזית.

הלן פשגיאן: "אור בלתי נראה" תערוכת בכורה ב-LACMA- שימוש ביציקות אפוקסי נוזלי שקוף למחצה.  "הבידוד סובב את הגולם המסתורי בתוכו, ממקד את המוח במקום אחד,זמן אחד, מקצב אחד - תנועת האור. האי אינו מכיר קולות אנושיים אחרים, אין עקבות אחרות. באורות בעומק הים אתה יכול לחיות כל סיפור שתרצה לספר לעצמך, ואף אחד לא יגיד שאתה טועה: לא השחפים, לא הפריזמות, לא הרוח".- מ.ל. סטדמן, האור בין אוקיינוסים. פסיכולוג תל אביב על חיפוש נקודות נפשיות המאפשרות איפוס וכתיבה של הסיפור הרגשי בדרך חדשה. סרטוני יו