הפסיכולוגיה של רישום:

רישום וציור כקליטה ועיבוד מציאות

המשמעות הפסיכולוגית של רישום

"נהוג לומר שליאונרדו דה וינצ'י רשם טוב כל כך כיוון שהוא ידע על טבע הדברים, נדמה לי שנכון יותר לומר שהוא ידע על טבע הדברים- כיוון שהוא רשם טוב כל כך"-סיר קנט קלארק

רישום וציור הם דרך לחשוב, לבנות רעיונות ולחקור בצורה יצירתית, דרך תרגום של חשיבה ורגש לצורות ויזואליות דו מימדיות על דף, באותה מידה שהוא אמצעי להביע אותם. כאשר איננו מוכנים או מסוגלים לבטא את המחשבות שלנו במילים, אנו יכולים לפעמים להפוך אותם אותם לקווים, סימנים וכתמים. ילדים, אמנים, מעצבים, אדריכלים ואחרים מציירים כדי ליצור, לחקור ולבדוק תפיסות ומודלים מנטליים. ראו רישום בעיפרון ,דיו ,פיסול-אנטוני גורמלי.

מהו רישום:

" לכל רישום יש במידה רבה או פחותה תוכן רעיוני ואסתטי".(Terry E. Rosenberg)

המונח "רישום" הוא תיאור רחב שיכול לחול על יצירות רבות, השונות באופן משמעותי בטכניקה ובכוונות שלהן. כפי שהתפיסה וההגדרה של ציור השתנתה עם הזמן גם ההגדרה של רישום מאתגרת.

המונח 'רישום' מציין תהליך של יצירה, באמצעות עיפרון, עט, מברשת או מכשיר אחר, קווים או משטחים על נייר. הרישום שם דגש על הקו ועל רישום הנפחיות והצורות בעזרת אור-וצל ולא באמצעות צבע (למרות שיש גם רישומים בצבע). הציור עשוי להיות תמונה או ייצוג של אובייקט כלשהו; הוא עשוי להיות בעל אופי סמלי כמו מילים או שפה; או שזה יכול להיות צורה כלשהי של עיצוב מופשט שאינה מייצגת או מסמלת שום דבר מסוים, אך נותנת תחושה של שילובים הרמוניים של צבעים או קווים. ניתן לסווג רישומים בדרכים רבות אחרות לפי מטרת האמן או שיטת העבודה שננקטה והמשמעויות המועברות.

L. S. Hollingworth עושה את הסיווג הבא: "(1) העתקה, (2) ציור מייצג, (3) ציור אנליטי או דיאגרמטי, (4) רישום אימפרסיוניסטי, (5) רישום סמלי ו-(6) קריקטורה.

רישום כתקשורת פנימית וחיצונית

רישום יכול להיות חלק בלתי נפרד מהדיאלוג הפנימי שלנו עם עצמנו והדיאלוג שלנו עם אחרים. רישומים הם סוג של ייצוג חיצוני, כלי קוגניטיבי שפותח כדי להקל על עיבוד מידע. ציורים שונים מדימויים בכך שהם משקפים מושגים פתוחים, לא תפיסות, של המציאות. מחקרים מראים שהבחירה והייצוג של אלמנטים והסדר שבו הם מצוירים משקפים את האופן שבו התחום נתפס עלי היוצר . תמיכה לטענה זו נאספה ממחקר על מפות סקיצות, גרפים ופתרונות אנלוגיה גיאומטרית. אנו חושבים ומרגישים בתמונות לא פחות במילים. החלומות שלנו הם הדגמה לפסיכולוגיית המעמקים היוצרת אותנו. ציור או ביטוי צורני התפתח במקביל לשפה.

לכן גם רישום הוא סוג של תרפיה. הטיפול הפסיכולוגי עושה שימוש נרחב ברישום, הן ככלי איבחוני והן ככלי לשינוי.

רישום כחשיפה של תהליכים נפשיים ומנטליים

חוקרים מסתכלים לעתים קרובות על רישום כדרך החושפת את תהליכים המנטליים והקוגניטיביים שלנו.
רישום הוא אחת מצורות הביטוי האנושיות הבודדות ששרדו מהתקופה הפרהיסטורית (Lange-Küttner, 2020). היא גם נחשבת לפעילות מהנה ומשחקית לילדים ומבוגרים ומייצגת עבורם אמצעי חשוב לתקשורת לא מילולית (Longobardi et al., 2022). מסיבה זו, ציורי ילדים מעניינים פסיכולוגים לנוער וילדים. הפסיכולוגים ההתפתחותיים פיאז'ה ואינהלדר (1956) השתמשו בפרטים הטכניים של ציורים כדי לפענח את מושגי החלל של ילדים, בעוד ש-Goodenoug השתמש ברישומים כדי למדוד IQ. פסיכואנליטיקאים ניסו לפרש את הדינמיקה הפסיכולוגית של ילדים באמצעות המאפיינים הגרפיים והתכנים הסמליים של ציוריהם . באופן כללי, פסיכולוגים מאמינים שרישום יכול להוות צוהר לעולמו הפנימי של האדם, המאפשר להעביר רגשות, ייצוגים ותפיסות מנטליות (Bozzato et al., 2021; Kallitsoglou et al., 2022). דרך רשום וציור, הילד והאדם אינם יוצרים ומייצגים העתק ריאליסטי של העולם החיצוני אלא את מה שהם מרגישים, חושבים ויודעים על המציאות (Quaglia et al., 2015).

חומרי רישום והשפעתם על החשיבה

ציור ורישום בדיו, עיפרון ופחם: חשיבה ועיבוד רגשי עושים שימוש בכלים ובחומר, ויש חשיבות למהות החומר. כבר דיברתי על הדרך שבה הכלים ושיטות עבודה קובעים את התוצאה שנקבל ואת השאלות שנשאל.

לחשוב עם פחם שונה מאשר לחשוב עם עיפרון מחודד, לחשוב עם דיו נוזלי ומכחול שונה מאשר לחשוב עם עט כדורי. לחשוב בכחול שונה מאשר לחשוב בלבן על שחור.

וכדי שהחשיבה הרישומית תהיה יצירתית, אני מעדיף חומר לא ממושמע, עם אופי משלו, חומר שחושב עבור עצמו, שיש בו מרכיב של מקריות וחוסר שליטה. לכן אם אני רושם בעיפרון אעבוד עם יד שמאל, ואם אעבוד במכחול אחפש מכחול פרוע במיוחד. וכיוון שמדובר בחשיבה, אין לי רצון דווקא לשחזר את עצמי או את האובייקט, אלא לגלות בו ובעצמי משהו חדש. משהו שלא ידעתי עליו.

נסים-חוג ציור ורישום תל אביב

רישום כתהליך קוגניטיבי ורגשי:

"רישום הוא סיכון, אם הסיכון נעלם באיזה שלב, הפעולה הזו אינה רישום יותר" -The Naked Drawings of Lorne Coutts

חשיבה כפי שאני חושב עליה אינה פעולה טהורה של המוח, הכוונה- אינה פעולה רציונלית נקיה ובטח שאינה מתרחשת רק במוח. אנחנו חושבים בעזרת כל הגוף ולעיתים בעזרת חלל שלם סביבנו (כפי שתוכלו לקרוא בתאוריית המוח המורחב). חשיבה אנושית היא גם לעולם לא רציונלית בלבד, היא תהיה תמיד מעורבת ברגשות ותחושות, מושפעת ומעוותת על ידם. (כל תחום הכלכלה ההתנהגותית -בוחן את החשיבה האנושית דרך מושג הרציונלית ומגיע למסקנה שאנו לא יצורים רציונליים לחלוטין- כמי שעולה מכותרת ספרו רק המכר של דן אריאלי-"לא רציונלי ולא במקרה"). אם כך אני חושב על לחשוב, גם במובן של להרגיש- ובטח בתחום הרישום. כ-פסיכולוגים תל אביב ב"סדנה לתהליכים יצירתיים", אנו רואים ברישום כמעט כמו בחלום, דרך הפותחת חלון אל הנפש דווקא מכיוון שאינה מילולית ופועלת בשפה שלכאורה עוקפת את היצוג הישיר של הדברים עצמם. רישום הוא דרך בה הלא מודע של אדם אחד מדבר עם הלא מודע של אדם אחר או עם עצמו.

אפרת כהן-חוג רישום וציור-ראשון לציון

שני הקטבים של תפיסה המציאות ברישום

"אני פשוט אוהב להרהר על רעיונות מסוימים, ואוהב לרשום, זו הדרך שלי לחשוב."-בן ניקולסון

רישום בהקשר רחב יותר. בהקשר של חשיבה, בהקשר של יצירתיות. בהקשר של הצורה שאנו קולטים בה את העולם.(Patrick, 1937; Getzels and Csikszentmihalyi, 1976; Mace and Ward, 2002; Yokochi and Okada, 2005).

בשל האופי הדינמי והכאוטי של המציאות, התפיסה מפלחת וממיינת דפוסים משטף המידע המציף אותה. למשל היא יוצרת מארועים סיפור -במילים אחרות, הם נתפסים כבדידים, מובחנים ומתוחמים, מופעלי סיבתיות , עם התחלות וסופים ( Casati & Varzi, 1996; Newtson& Engquist, 1976; זקס, טברסקי ואייר, 2001). אובייקטים ואירועים נתפסים ונזכרים כבעלי היררכיה ומבנה, המורכב מחלקים, או תת-אירועים.(Abbott, Black, & Smi 1985; Bower, Black, & Turner, 1979).

יש שני קטבים לרישום. בקוטב אחד אנו מבנים סדר. והסדר נעשה בעצם על ידי שני תהליכים מרכזיים, פירוק והפשטה. בקוטב השני, יש ניסיון לקלוט את העולם בצורה ישירה יותר. עושר הנתונים, הרבדים השונים שלהם והמפגש שלהם את מערכת התפיסה שלנו יוצר חוויה מבלבלת ומציפה. אנחנו לא יודעים מהיכן להתחיל. זוהי דרך לבוא במגע עם הכאוטיות של העולם בצורה ישירה יותר.

בקוטב של הסדר. מה שאנחנו עושים כיצורים המחפשים היגיון ומבנה, הוא לנסות לנקות את הרעש של האובייקט. יש המון נתונים שאנחנו מקבלים מהמציאות ואנחנו מבחינים רק בנתונים שנראים לנו חיוניים או שאנו מותנים להבחין בהם.

יצירת סכמות: הפשטה ופירוק

סדר כמו שאמרנו בנוי על הפשטה ופירוק. בשיטה הפשוטה של העתקה על ידי רשת. אנחנו מפרקים את הציור למרובעים קטנים, בכל מרובע יש לנו קו בזווית שונה, ובאורך מסוים. פירוק למרכיבים מאפשר לנו להעתיק את הרישום. הפשטה במובן הבסיסי-כשמה היא- עשיית הדברים פשוטים יותר, למשל במקום לנסות לרשום את כל המורכבות של צורת הקווים, אני אהפוך אותם לקווים ישרים. ואוותר על הפרטים הקטנים. דרך ידועה אחרת היא פירוק לצורות גיאומטריות פשוטות, לריבועים, למלבנים, לעיגולים, פירוק לצורות פשוטות יכול להיעשות בצורות דו ממדיות, או לצורות תלת מימדיות, כמו במקרה של הבובות המשמשות אותנו ללמוד רישום של הגוף, אם נדע לרשום גלילים ואיך הם נראים במרחב, איך הם נראים כשהם פונים אלינו בכל מיני זוויות, נוכל להרכיב מהם, כמו לגו- רישום של גוף בכל תנוחה שהיא. יש עשרות שיטות להפשטה ופירוק ברישום ונבחר בהן לפי הנושא, ולפי ההתאמה לנו. הפשטות הופכות לסכמות ודפוסים, אנחנו לא חושבים כל פעם על הדרך לתפוס את מה שאנחנו מציירים אלא יש לנו שיטה. סכמות זו הדרך החסכונית והיעילה שבה המוח מאחסן דברים בזיכרון. הן גם הופכות לצורות חשיבה וקליטה ולהרגלים. סכמות יכולות להיות להתפתח ולהפוך למורכבות מאוד, כמו קאטות בקראטה או בג'ודו. סדרה של תנועות שאם אנחנו שולטים בהם ומפנימים אותן-הן אמורות להתאים לכל תנועה של היריב במציאות,הן בעצם סוג של תוכנה, אלוגריתם, סדרה של הוראות. וכשאני עובד ברישום דרך סכמה, אני מתעלם מהאינפורמציה המבלבלת שהמציאות נותנת לי, ועושה סדר.

אני לא מסתכל על צורת הראש של האדם מולי, אני מצייר ביצה ומחלק אותה לשלוש-כדי למקם, עיניים, אף ופה. המוח לא רק יוצר סכמות, הוא גם הופך אותן לסמלים. כמו מילים בשפה, ואז יש לי דרך להשתמש בסכמות בצורה מורכבת הרבה יותר, עם יחסים של משמעות בן סכמות.

עד עכשיו דיברתי על התהליך של יצירת הסכמות ברישום כתהליך של קליטה, תהליך חד כיווני. אבל בעצם הסכמות שאנו יוצרים, הסמלים והמשמעויות משתלטים לנו על הראיה והקליטה.

אין לנו זמן ללמוד מחדש כל דבר שאנחנו רואים, לפרש אותו, כשאני מצייר עין אני לא מסתכל על העין של האדם ממול ומצייר אותה, אני מצייר וגם משתמש בסמל של עין שלמדתי בגיל חמש, הידיעה משתלטת לי על הראיה והקליטה. הקושי הכי גדול בללמד וללמוד רישום, זה לצייר את מה שאנחנו רואים , לא את מה שאנחנו יודעים.

רישום בצורה ישירה

ויש גם את הצד השני של אותה משוואה-מה שאנחנו לא יודעים, שאין לנו מילים או משמעות עבורו-אנחנו לא רואים. כאן כפסיכולוג בתל אביב, אני רוצה להכניס את הנושא הזה גם להקשר הפסיכולוגי, "האמיתי הוא מה שמתנגד להפוך לסמל בצורה מוחלטת"- אומר ז'ק לאקאן.

יש רעיון שחוזר על עצמו בפסיכולוגיה בצורות שונות. הידיעה , הסכמות והסמלים משתלטים לנו על החשיבה והקליטה, אנחנו חוזרים על אותם דפוסים ולא מצליחים להשתחרר מהם. המפתח לחופש, לשינוי ויצירתיות, הוא מגע חדש, במציאות הלא מעובדת, והכיאוטית, במציאות באמת, לפני שהפכנו אותה לסמלים, ונתנו לה פרשנות ומשמעות.

המציאות- אומרת התפיסה הפסיכואנליטית והפילוסופית ובעצם גם המדעית הזו-היא לעולם לא מה שאנחנו חושבים שזו המציאות, אנחנו תמיד רואים דפוסים והפשטות של המציאות. וכיוון שהן הרבה פעמים עובדות עד רמה מסוימת , אנחנו לא מחליפים אותן.אבל זה תמיד עד רמה מסוימת, לכל הפשטה יש את הגבולות והמגבלות שלה. כל מבנה של משמעות-כולל בתוכו שגיאות המצטברות בשלב כלשהוא למסה קריטית, ויוצרות עיוות משמעותי.

אם ככה אני מסכם-עשיית סדר, דרך פירוק והפשטה, היא שיטה יעילה מאוד ללמוד רישום. המגבלות שלה הן ניתוק מהמציאות במובן מסוים, ובנייה של סדר סמלי .כאן אנחנו פונים לצד השני של רישום, של אמנות בכלל וגם של פסיכותרפיה, פילוסופיה ומדע.

קליטה של המציאות באופן ישיר. בצורה בלתי אמצעית. הצד היצירתי של רישום.

רישום כראייה חדשה ורישום כחשיבה יצירתית. אוגוסט רודן מי שעשה מהפכה בפיסול ונחשב לאבי הפיסול הפיגורטיבי המודרני, ביקש מהמודלים שלו לזוז בזמן שהוא עורך רישומים. הוא מוותר על שיטת הרישום הסכמתית "הנכונה" ומצייר מהר. הרישומים לא מדויקים ברמה האנטומית, אבל הם תופסים את התנועה והמהות של הדמויות. את הרגש בתוכן. העוצמה הרגשית המתפרצת של הפסלים שלו, בנויה על הרישומים הללו. פסל אחר מודרני יותר, בן זמננו, שעובד בדרך הזו הוא אנתוני גורמלי (ראו רישום ופיסול -אנטוני גורמלי) הוא כבר מוותר על המודלים בכלל ומצייר מציאות פנימית, הוא יוצר רישומים מהירים בדיו של דמויות, בצורה דומה לרודן מבחינה טכניקה, רישומים שמובילים לכמה מהעבודות המשפיעות ביותר בפיסול בן זמננו.

שיטות הרישום המנסות לגעת במציאות בצורה ישירה, מבוססות על רעיון מרכזי אחד, ניסיון לתפוס את המציאות לפני שאנחנו מעבדים ומפרשים אותה, לפני שהראיה והקליטה שלנו שולפות סכמות של משמעות המשתלטות לנו על המציאות. לפני שהמוח מתחיל לעבד.

ההשהיה הזו של תהליך העיבוד נעשית בטכניקות שונות, ציור מהיר מאוד, ציור של הרקע ולא של האובייקט, ציור של כתמים במקום של קווים, ציור עם יד שמאל, ציור הפוך , ציור מהצד הימני של המוח, ציור אינטואיטיבי ועוד הרבה שיטות אחרות. חלק גדול מהן פועל דרך ניסיון להשעות את התהליך הקוגניטיבי, כך שלא יצור סכמות, שלא יעבד את המציאות אלא לרגע, יקלוט משהו ממנה בצורה ישירה. היכולת הזו להיחשף למציאות שאנחנו חווים כאוטית ומבחינה רגשית כמפחידה, בדרך כלל קורה לפרקי זמן קצרים, אנחנו לא יכולים לעמוד ביותר מדי מציאות-כמו שאמר ט. ס. אליוט. חוסר משמעות וחוסר סדר מאיימים עלינו, אנחנו לא יכולים לחיות בעולם ללא חוקיות, שבו אנחנו לא יכולים לחזות מה יקרה. לכן המצאנו את הדת, לכן המצאנו את המדע.

זה גם הבסיס לתפיסה של התהליך היצירתי המתרחש , ניסיון לגעת בחומרים הלא מעובדים של עצמנו ושל המגע שלנו במציאות, הלא מודע, והלא ידוע- החומר שלא נכנס לסכמות שיצרנו לגבי עצמנו ולגבי העולם מסיבות רבות.

המגע בו יכול לאפשר לנו על פי התפיסה הזו ליצור שינוי, ליצור דפוס והבנה חדשה של עצמנו והעולם. אלפרד ביון אחד הפסיכולוגים המשפיעים ביותר בתולדות הפסיכואנליזה מדבר על כך שהמטפל צריך להקשיב "ללא זיכרון וללא תשוקה".

זה גם הבסיס ליצירתיות שלנו, לחשיבה יצירתית, לאפשרות של ראיה חדשה, של יצירת משהו חדש.

אם אני חוזר לרישום. היכולת לרשום היא תנועה בן שני הקטבים הללו של הראיה והחוויה. בן הקוטב הכאוטי , הלא מעובד של מגע במציאות בצורה ישירה לבן הקוטב של הסדר והסכמות.

אנחנו צריכים לשמור על מתח, ועל תנועה. אף אחד מהם לא יכול לעמוד בפני עצמו.

ספרים על רישום כתהליך פסיכולוגי:

Berger on Drawing-ג'ון ברגר