התמודדות עם המוות באמנות.

"אין מקום עלי אדמות שבו לא יוכל המוות להשיג אותנו-אף אם נסתכל ללא הרף לכל הכיוונים כאילו היינו בארץ זרה והרת סכנות…. לו הייתה דרך כלשה להסתתר ממהלומת המוות-לא אני הוא האדם שייסוג מפניו…והרי זו איוולת לחשוב שתוכל להצליח בכך… כדי ליטול מהמוות את יתרונו הבולט עלינו, הבה נאמץ לנו דרך שונה בתכלית מן הדרך הרגילה, הבה נגזול ממנו את זרותו, הבה נפקוד אותו, נתרגל אליו, הבה נמלא בו את תודעתנו יותר מכל דבר אחר… איננו יודעים מתי נכון לנו המוות, לכן הבה נחכה לו בכל מקום. להתאמן במוות פירושו להתאמן בחירות. מי שלמד איך למות, למד כיצד להשתחרר מעבדות".- מונטיין.

המוות שלא במפתיע הוא אחד הנושאים הנרחבים ביותר באמנות. 'ממונטו מורי', 'ואניטאס'-"זכור כשתמות".

המוות  באמנות

בעוד יצירות רבות היללו את החיים אחרי המוות. ההתעסקות במוות עצמו הייתה דרך לבחון מהם החיים הראויים. המוות כמורה למשמעות- לעתים לחיים מוסריים, לעתים לחיי תשוקה ולעתים לחיי אהבה. המוות נתפס לפעמים כסוג של מאמן כושר הקורא לדחוס את החיים,  להתאמץ, כי עוד מעט יגמר האימון, חיי כל יום כאילו תמות מחר . בספרו של הסופר והאנתרופולוג קרלוס קסטנדה-"משנתו של דון חואן"-המספר על תפיסת העולם של האינדיאנים היאקים במקסיקו-מייעץ דון חואן לקסטנדה להרכיב את המוות תמיד על כתפו האחת כיועץ. המוות מקבל דמות של ינשוף, והופך לסמל של חכמה-מין גלגול של אתנה. 

בקוטב הנגדי-גישה אחרת, ניהיליסטית יותר, דיכאונית יותר, חסרת אלוהים יותר-ביטאו קהלת ואיוב- "כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם – כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל.״ המוות הוא שלילת המשמעות האולטימטיבית. הוא מרוקן הכל , מוחק הכל. החיים הופכים לאשליה. סמואל בקט,המחזאי, הסופר והמשורר האירי, זוכה פרס נובל לספרות- מדבר על "האבסורד" כמרכיב המרכזי של הקיום. אין טעם בכלום, עדיף להתאבד. " שום דבר אינו אמתי יותר מכלום".

"חוסר היתכנותו הגשמית של המוות במוחו של יצור חי"-דמיאן הירסט, 1992.

מוות באמנות פלסטית

בתחילה, דמייאן הירסט סומן כפרובוקטור  הגדול של האמנות , ואחר כך הפך לאמן החי העשיר ביותר. וזה אולי הפסל שסימן יותר מכל את המהפכה . פוחלץ כריש נמר, תמיסת פורמלין, אקווריום זכוכית ופלדה. ב2004 משולם סכום שיא עבור עבודה של אמן חי - 8 מיליון דולר בעבור הכריש. אנחנו לא מדברים על המוות אומר הירסט, אנחנו מדברים על המגבלות שלנו ועל הפחדים. על ניסיון לכלוא את המציאות ולשלוט בה.

'מוות וחיים'-גוסטב קלימט-1910-1915

"אני זה שצריך למות כשיגיע הזמן למות, אז תן לי לחיות את חיי כמו שאני רוצה."

ג'ימי הנדריקס -: "נועז כמו אהבה"

'לילה' -פרדיננד הולדר-1890-

הולדר צייר ציור סימבוליסטי אוטוביוגרפי-פורטרט עצמי שלו, כמי שהמוות מעיר אותו. מוקף בגברים ונשים ישנות, בניהן אגוסטין דופין-אהובתו ואם בנו וברטה סטוקי אישתו. הולדר הופך את האישי לאוניברסלי, מדבר על  עצמו כדרך לדבר על הלילה והמוות. הציור משלב ראליזם ודקורטיביות מוקפדת-סדר ואיזון-כמו מחזה יווני קלסי. אם המוות בדרך כלל תואר כ'שינה הגדולה'-הולדר הופך אותו על פניו, המוות כמעורר מהלילה שהוא החיים. 

"אחשוורוש בסוף העולם"-אדולף הירשל-1888

"למרות כל ההתקדמות הרפואית, אחוזי המוות נשארו קבועים ומוחלטים, מאה אחוז."-ג'יסון אחרי משמרת של 24 שעות, בית החולים קפלן.

אנה אנקה קורסי ציור רחובות

המוות בפסיכולגיה

אמא שלי בקשה ממני ומהאחיות שלי שנעזור לה למות כשיגיע היום והיא תרצה בזה. היא טענה שהיא מעדיפה למות ולא לסבול את ייסורי הזקנה, היא אוספת דרכים. זו נראתה לנו עמדה אמיצה, בהתחלה אמרנו לה להפסיק לדבר שטויות, אבל אחר כך אמרנו-טוב. אלא שיש הבדל גדול בן העמדה התיאורטית למציאות. אמא שלי התבררה כמי שנאחז בחיים בציפורניו. מתברר שפחד המוות חזק מהכל, והקרבה למוות משנה את כל התפיסות שלנו.  אנחנו שופכים מיליארדים על ניסיונות לדחות את המוות ולו במעט, אחוז ניכר מהם בשנים האחרונות לחיינו. יש תחושה שהמערב מכחיש את המוות בכל כוחו. בפתח ספרה "קפה מוות" -אומרת עמיה ליבליך שמשני הנושאים שהיו טאבו לשיחה בחברה הבורגנית-המוות והסקס, נותר אחד-המוות. הספר מתעד התכנסות של קבוצה במטרה לדבר על המוות. קבוצות כאלו החלו להיווצר במערב בשנים האחרונות.

חרטות לפני המוות

בספר אחר שהתפרסם ב2001 ראיינה אחות הוספיס אוסטרלית בשם ברוני וור (Bronnie Ware)-אנשים ב12 השבועות האחרונים למותם-הספר התפרסם בשם-"חמש החרטות הגדולות לפני המוות"-ואלו הן החמש:

1-הלוואי והיה לי האומץ לחיות את החיים הנכונים לי, לא החיים שאחרים מצפים ממני.

2-הלוואי ולא הייתי עובד קשה כל כך.

3-הלוואי והיה לי האומץ לבטא את רגשותיי.

4-הלוואי והייתי שומר על קשר על החברים שלי.

5-הלוואי והייתי מרשה לעצמי להיות שמח יותר.

האקזיסטנציאליזם

הפילוסופיה והפסיכולוגיה העמידו את היחסים שבן המודעות למוות למשמעות החיים כאחת השאלות המרכזיות לדיון. האקזיסטנציאליזם שצמח במאה העשרים שם את האדם הפרטי ותחושותיו במרכז הבמה. וטען שהקיום קודם למשמעות, כלומר האדם קודם כל קיים ורק אחר כך בעל משמעות. לפיכך ניתן לחיות גם ללא משמעות. אולם המשמעות היא אחת הסיבות העיקריות לבחירה בסוג החיים שמנהלים או בסוג המוות בו בוחרים. המוות מחדד את העובדה שתמיד יש לנו בחירה. שהבחירה והחופש לבחור הם החיים עצמם והנטל שעלינו לשאת.  הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית שוויקטור פרנקל הוא אחד ממיצגיה הידועים-ראתה באדם יצור תבוני המחפש באופן מתמיד משמעות אל מול המוות. ולא רק מחפש אלא יוצר את המשמעות, אחראי לה. החרדה והתהום מקבלות תפקיד מרכזי בחיים, החרדה כמרכיב אינהרנטי בבחירה, ובפעולה.

קורסי פיסול -"אחרי הסערה"-שרה ברנהרט-1876

"העיר עלתה בלהבות, הרובע בו גרו היהודים העניים, הם נשאו את המיטות והמצעים, את האמא ואת התינוק לרגליה, למקום בטוח לקצה אחר של העיר. אבל לפני הכל, אני נולדתי מת." -מרק שאגל אוטוביוגרפיה, החיים שלי, 1922. 

פיסול בסיליקון-חוג פיסול תל אביב, סיליקון, רשת ברזל, חימר, אפוקסי שקוף.

בודהיזם

"ידיעת המוות המייאשת הופכת לכאורה כל מאמץ לעקר. לא נותר אלא לכלות את הזמן בריגוש ובהרפתקה, מכיוון שהתשוקה לחיים ממילא אינה בת סיפוק, אפשר במקום זה, "להעביר את הזמן".... "אכול ושתה כי מחר נמות" אין בו נחמה: להפך הוא הופך את ידיעת המוות לבלתי נסבלת. במילים אחרות: אנו משלים את עצמנו שנהייה קיימים לעד; רובנו אף נוטה להאמין שבאופן כזה או אחר נוסיף להתקיים אחרי מותנו."-אסתר פלד -להרבות טוב בעולם, בודהיזם, מדיטציה, פסיכותרפיה.

פיסול בבד, קורס פיסול רעננה, יציקת פוליאוריטן, אפוקסי ליציקה, צמר בליבוד, חימר, גלזורות, עץ.

ההפתעה

"זה דבר מוזר, מוות של אדם אהוב. כולנו יודעים שהזמן שלנו בעולם הזה מוגבל, ושבסופו של דבר כולנו נגמור מתחת לאיזה סדין ולעולם לא נתעורר. ובכל זאת זה תמיד הפתעה כשזה קורה למישהו שאנחנו מכירים. זה כמו לעלות במדרגות לחדר השינה שלך בחושך ולחשוב שיש עוד מדרגה אחת יותר ממה שיש. כף הרגל שלך נופלת מטה, באוויר, ויש רגע חולני של הפתעה אפלה כשאתה מנסה לשנות את הדרך שבה חשבת על דברים."

- לימוני סניקט, 'חזרת'.

הדס דיאמונט- הקורס לפיסול בבטון, , רשת מתכת, ציפוי בטון, תאורה, ציפוי אפוקסי.

החיים

"יאלום עסק בעבר לא מעט ביגון ובאבל, וגם בדרך הנכונה להתכונן למוות, בין היתר בספריו "כולנו בני חלוף" ו"להביט בשמש". אבל כאשר המוות הגיע אל האדם הקרוב אליו ביותר, הוא גילה שבעצם לא ידע כלום. אחד הסיפורים היותר חשופים ומרגשים בספר הוא זה שבו הוא מתאר כיצד אחרי מותה של מרילין, החל פתאום לפעם בו דחף מיני חזק: "אני מודע להתפתחות מסקרנת (ומביכה): עניין מוגבר בשדיים של נשים, במיוחד בשדיים גדולים במידותיהם. איני יודע אם אישה כלשהי הבחינה בזה, אבל אני מוכרח לחזור ולהזכיר לעצמי להביט בפנים ולא בשדיים של חברותיה הרבות של מרילין שמבקרות אצלי". יאלום מודה שהוא מתבייש באובססיות המיניות האלה, ומחפש בספרות המקצועית התייחסות לשכול ומיניות. הוא מגלה שעוררות מינית היא תופעה נפוצה יחסית אצל מי ששכלו את יקיריהם."-שני ליטמן הארץ, 1.7-2021.

הפסיכותרפיה של האבל והמוות:

אומרים שהחיים שלך מהבהבים לנגד עיניך רגע לפני שאתה מת. זה נכון, זה נקרא חיים."-- טרי פראצ'ט, 'היבשת האחרונה'.

"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד פסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים ברחובות, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים-- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." אנו מספקים גם שירות פסיכולוג אונליין לטיפול מרחוק.