הפסיכולוגיה של תוקפנות ויצירתיות
אני מאמין במתח ולא באיזון. או ליתר דיוק במתח כאיזון לתפיסה של איזון. אני לא חושב שהרמוניה ושלווה הופכים אותנו ליצירתיים. אבל הלוואי והייתי שלו והרמוני, מי רוצה להיות יצירתי תמיד? (למרות שאני מאוד לא מחבב את ג'ורדן פטרסון-הכותרת 'קללתה של היצירתיות' בסרטון בסוף דף זה, מדויקת בעיניי) . לידה היא פעולה אלימה, בקיעה של אפרוח מהביצה מחייבת-תוקפנות. אכילה, קשורה לטרף ובמקור להרג. אנחנו חיים בעולם של סתירות. אנחנו פרדוקסים מהלכים. אנחנו יכולים לשאוף לשלום עלי אדמות, אנחנו חייבים לשאוף לשלום עלי אדמות, אבל אסור לנו לשכוח שנוצרנו למלחמת קיום. אנחנו גם חיות, ואנחנו צריכים לתת למהות החייתית שלנו מקום, אחרת לא נהיה בני אדם.
יצירתיות ותוקפנות כרוכות יחד. הפסיכולוגיה תפסה מראשיתה את היצירתיות כסוג של ביטוי חיובי של תוקפנות, סובלימציה שלה. פרויד תפס את הדחף המיני והתוקפנות כהנעה הבסיסית של האדם להתפתחות. ידועה האמירה של יונג- "אדם שלא בונה ויוצר, ינפץ ויהרוס." ואף צעד אחד עמוק יותר היוצר אבחנה של תוכן בן יצירתיות ליצרנות- "כדי להיות יצירתי ולא רק יצרני, עליך לפעמים להרוס"'. הקשרים המורכבים בן יצירתיות ותוקפנות אוששו במספר מחקרים (שגם העידו על הבדל בן בנים ובנות בנושא).
ישנו מרכיב מהותי בעצם הגדרתה של החשיבה היצירתיות העוסק בהתקפה על הקיים, במרד -כך ברתלט מגדיר יצירתיות " יצירתיות הנה הרפתקה מחשבתית של סטייה מהנתיב המקובל, שבירה של דפוסים, פתיחות להתנסויות, ונכונות לתת לדברים לקרות." (Bartlett (1958. ויניקוט יותר מכל הוגה אחר בתולדות הפסיכולוגיה- חיבק את התוקפנות וראה בה מפתח לחדווה היצירתית ולעצם ההגדרה של העצמי כנפרד: "לפעמים תוקפנות פרושה ספונטניות “. "המילה התוקפנית ביותר בשפה ולפיכך המסוכנת ביותר-היא העמידה על הזכות להתקיים-המילה 'אני'."
אמנות פרושה להשמיע את קולך, לרצות להשמיע ולהישמע. זה מחייב מאבק, זה מחייב צעקה. לא פעם הרצון לעשות אמנות נובע מכאב והצורך לבטא אותו. אנחנו הופכים את הסביל לפעיל. את הבכי לשאגה או לשיר. ציור , פיסול וכל סוג אמנות אחר-מקבל צורה של סכין, של אגרוף, או של אזמל פסלים. אמנות היא תביעה למקום משלך, לזהות משלך, לכך שיראו אותך. המאבק הוא חלק מהותי ממהות היצירתיות. מהמוטיבציה ליצור, והדרך בה אנו יוצרים.
" החיות ההרסנית של האדם היא פשוט תסמין להיותו חי"-ויניקוט 1968
סדנת פיסול בחימר- עיינה סגל כהן
"ההרסנות הטבועה בחיות חשובה לויניקוט עד כדי כך שהוא זוקף לזכותה את עצם היצירה של תחושת החיצוניות. העולם החיצוני נעשה חי ואמתי אם הוא שורד את החיות ההרסנית של האדם. 'האחר' נעשה אמתי על ידי כך שהוא שורד את השפעת ההתנגשות עם החיות של האדם."-מייקל איגן -תחושת המוות הנפשי.
"אתם תבינו את מה שאני מתכוון איליו, ותסכימו להפשטת יתר, כאשר אתייחס לדרך שבה אחד משני העולמות מחכה לילד, וסוג העולם שאתה ואני נולדנו לתוכו עושה את כל ההבדל. אחד: תינוק בועט בשד של האם, היא מרוצה שהתינוק שלה חי ובועט למרות שיתכן שזה כאב, והיא לא נותנת לעצמה להיפגע לשם השעשוע. שני: תינוק בועט בשד של האם, אבל לאם זו יש רעיון מקובע שמכה על השד גורמת לסרטן. היא מגיבה משום שהיא לא מסכימה לבעיטה. דבר זה מבטל משמעות כלשהיא שעשויה להיות לבעיטה בעיני התינוק. התינוק נפגש עם עמדה מוסרנית ולא ניתן לחקור את הבעיטה כדרך למקם את העולם היכן שהוא שייך, שזה בחוץ." ויניקוט 1970
"הכל היה קרוע, הכל היה מלוכלך, הכל היה נהדר."- תיאור הסטודיו של פרנסיס ביקון
"התחושות של יאוש ודכדוך שימושיות יותר לאמן מהתחושה של סיפוק כיוון שיאוש ודכדוך מותחים לקצה את הרגישות שלך." פרנסיס ביקון-בסרטון בסוף דף זה.
"בציורים נראה כאילו האוויר נשאב החוצה מהחלל ,והדמויות מול הזכוכית משוועות לאוויר".
"הייתי צריך להיות, לא יודע, רמאי, שודד, או זונה. אבל היוהרה גרמה לי לבחור בציור. היוהרה והמזל." פרנסיס ביקון
"ציור יכול להיות אלים כזיון, אורגזמה או זקפה. התוצאה לעתים קרובות מאכזבת, אבל התהליך מרגש."-פ. ביקון
שור-יציקת אפוקסי שקוף- קורסי האפוקסי-דני יפרח.
"אפילו בנוף היפה ביותר, על העצים, מתחת לעלים, יש חרקים האוכלים זה את זה. אלימות היא חלק מהחיים."-פ. ביקון
טכניקה מעורבת-פיסול קרמי, פיסול בעיסת נייר, ציפוי אפוקסי שקוף, חבל, צבעי אקריליק.
"הציור שלי אינו אלים, החיים שלי אלימים."-פ. ביקון
החוג לפיסול רונית אליהו-טכניקה מעורבת, פיסול בעיסת נייר, פיסול קרמי, ציפוי אפוקסי קריסטלי שקוף.
"אם אתה באמת אוהב את החיים עליך ללכת תמיד בצלו של המוות."-פ. ביקון
פיסול בחוט ברזל, תאורה, שברי זכוכית מחוסמת, יציקת אפוקסי שקוף.
"אתם רואים אותו רעיון חוזר כאן על עצמו. באופן טבעי, העובדה שהמטופלת נעשתה מודעת להרסנות אפשרה את הפעילות הבונה שהופיעה במהלך היום. אולם כעת אני מבקש שתראו את הכיוון ההפוך: החוויות הבונות והיצירתיות אפשרו לנערה להגיע לחוויה של ההרסנות שלה [...] תוכלו לראות בפעולת התיקון של אדם כלשהו בנייה של חוזק עצמי המאפשר לו או לה לשאת את ההרסנות שבטבעם". (ויניקוט, 2014, עמ' 228, פסיכולוגיה קלינית ראשון לציון).