סדנה ביצירתיות-מתח יצירתי.
סדנה ביצירתיות-על היכולת להכיל מתח יצירתי.
במרכז הסדנה ביצירתיות עומד המתח היצירתי: " בהקשר זה , מן הראוי לציין שהיכולת לשאת מתח וחרדה אופיינית ליוצרים. מדברים שנאמרו במקומות רבים בספר זה השתמע כי הכוח המניע של חלק ניכר מהפעילות היצירתית הוא מתח רגשי מסוג זה או אחר...מכל מקום הצורך לרפות את המתח אף הוא טבעי למדי; ומה שנראה כראוי לציון כשמדובר ביוצרים הוא יכולתם לדחות צורך זה בהרפיית המתח, לוותר על פתרונות קלים, ולהמתין עד שהם עצמם יגיעו לסינתזה מספקת יותר." -הדינמיקה של היצירה -אנתוני סטור.
במושג המתח היצירתי נגעתי בסדנה ליצירתיות פעמים רבות דרך מושגי המתח, הפרדוקס, והסתירות הפנימיות המאפיינות את התהליך היצירתי. מעבר לכך, אני רואה בו עיקרון מארגן- מושג הנמצא מתחת לכל המושגים האחרים עליהם אני מדבר. כמו דיאלוג, מגע התמסרות וכו' . היכולת לשאת מתח יצירתי הוגדרה כבר על ידי ג'ון קיטס -" דברים שונים חברו במוחי ועד מהרה התברר לי איזו איכות דרושה הייתה כדי ליצור 'אדם של הישגים' במיוחד בספרות -איכות ששייקספיר ניחן בה במידה עצומה- כוונתי ל'יכולת שלילית'. כלומר כאשר אדם מסוגל לשאת אי ודאויות, מסתורין, ספקות, ללא כל חיפוש עצבני אחרי עובדות והיגיון. ". אנטוני סטור.
אני הולך צעד רחוק יותר מקיטס וסטור , אני טוען שיצירתיות היא לא רק יכולת לשאת את המתח, היא הנאה ממנו, הייתי אומר התמכרות איליו. התמכרות לפחד המלווה מתח. התמכרות לאדרנלין כשעומדת בפנינו בעיה חדשה, התמכרות לחרדת הדף הריק או הקנבס הלבן פוקדת את הצייר בתחילת עבודה. כשאני דן בהרס והרסנות כמרכיב ביצירתיות- אני לא יכול שלא לחשוב על ההנאה הרגשית שחשתי כל פעם שקראתי תיאוריה חדשה שהרסה תפיסה קודמת של המציאות. ( עולות בדעתי עכשיו- "המבנה של המהפכות המדעיות" של תומס ס. קון, ו"תולדות המיניות" של פוקו). זהו עונג חושני כמעט מההבנה שהמציאות כמו שכולם מבינים אותה שגויה. הצורך הרגשי בספקנות מתמדת, העונג הנגרם כתוצאה מהספק. מהעמדה של המציאות והחשיבה בסימן שאלה מתמיד-קשורה לתפיסה של מתח דינמי ולא של איזון . כרצון לשמור ולאשר את מרכיב אי הודאות ואי הידיעה החיוניים כל כך לתהליך היצירה. מתח דינמי הוא בחירה בתנועה לעומת יציבות. תנועה ומתח הם מאפיינים של מה שחי. של מה שמתפתח, של חיפוש.
הניגוד למתח היצירתי הדינמי הוא כאמור האיזון, הרצון להיות שלווים, מאוזנים, יציבים. איזון קשור בתפיסה שלנו את הסדר, ובמובנים עמוקים הוא מבטיח לכאורה גם שלווה מוסרית. יש בו משהו "נכון". אבל כשבוחנים מקרוב את המשמעות שלו, הוא בעצם פשרה לא מספקת, הנמנעת מבחירה. איזון הוא אמת פרדוקסלית, אמת סטטיסטית שלכאורה מספקת תעודת ביטוח מפני שגיאה. אני כותב את המילים הללו בזמן של תחושת התערערות של הדמוקרטיה ואפילו של מושג האמת. אני תוהה איך אדם מאוזן היה בוחר את עמדתו בתקופת עליית הנאציזם. כפי שסיר סטיוארט מיל כתב כבר ב1834 (Mutual Improvement Society) "אנחנו מניחים שכל דבר הנקרא מאוזן-חייב להיות הגיוני" הוא ממשיך וטוען ש"עצם הרעיון של איזון-מוציא אותנו מאיזון". אני חושב על תפיסת הצדק כפי שהיא מבוטאת בפסל המפורסם של האלה עם העיניים העצומות החותרת לאיזון על ידי שקילה. לעומת תפיסת הצדק במשפט שלמה שהופכת את מושג האיזון לפרודיה של עצמו ( לקרוע את הילד לשניים-ולתת חצי לכל אם). כמו כל מושג אחר -האיזון הוא פרדוקסלי, במובן עמוק דמוקרטיה היא משטר של איזונים ובלמים, התפיסה החיובית של איזון שמייל למעשה חוזר אליה, אחרי שהוא מונה את כל כשליו של המושג- היא של "הטוב בעולמות האפשריים".
במונחים של יצירתיות, איזון הוא קוטל זרע. ליצור דבר חדש תמיד מערער את האיזון. אם משהו עובד, למה לשנות אותו? אומרת ההשקפה השמרנית בעסקים ובחיים? איזון עוסק בשמירה על הקיים, בהמשכיות.
-אמנות שאינה מונעת על ידי הדחף הבסיסי ליצור השקפה לא מאוזנת על העולם היא כנראה גרועה או חלשה"
בספרו "על האיזון" (On Balance ADAM PHILLIPS) כותב הפסיכואנליטיקאי הבריטי-אדם פיליפס - על הרודנות של האיזון, ועל הצורה שבה הוא מביס את עצמו.
אני מעדיף את הלא שלם על השלם, כיוון שהיכן שהוא בתוכי, אני לא באמת מאמין שהשלם אפשרי, אני חש תמיד שהוא סוג של אשליה, של מצב זמני, תיאור מוגבל שיקרוס עם הזמן. השלמות היא אפילו יותר מכך היא שקר שעלי לחשוף. לכן גם מושגי היופי עבורי תמיד כוללים בתוכם סדק או פגם, כדי שאוכל לקבל אותם.
אבל אמונתי בלא- שלם היא פרדוקסלית כשלעצמה ורווית מתח בפני עצמה- כיוון שהלא שלם תלוי בשלם, הפגם הקטן שיוצר את היופי תלוי ביופי.
"היכולת להבחין במה שנחשב בדרך כלל לצורה ולדגם טובים הוא אחד הקווים המשותפים לכל היוצרים בתחומי היצירה השונים. קו אחר שנראה במבט שטחי כהיפוך לקודמו הוא העדפת המורכב, הבלי סימטרי והבלתי שלם. מבחנים המציעים לנבדק שורה של דגמים מראים כי האנשים היצירתיים דוחים את הפשוט ואת המוגמר ומעדיפים את המסובך והבלתי גמור. יש מתאם בן העדפה זו לבן עצמאות, מקוריות, שטף מילולי, ריבוי תחומי התעניינות, אימפולסיביות, ושפע פנימי."-הדינמיקה של היצירה -אנתוני סטור.