חשיבה יצירתית-א-מוסרית

פסיכולוגיה של יצירתיות א-מוסרית

אחת הקלישאות השחוקות ביותר בקורסים לחשיבה יצירתית -היא לחשוב מחוץ לקופסה, אחת מההשלכות שממעטים לדבר עליהן  של אותה חשיבה מחוץ לקופסה, היא חיפוש דרכי קיצור, או דרכים לא חוקיות להשגת המטרה. לחשיבה יצירתית וליצירתיות יש גם צד אפל  שחייבים להכיר בו, ואולי כחלק אינהרנטי - יצירתיות שלילית. 

אני זוכר את הדופק הולם בי בזמן שהקראתי תשובות מתוך מחברת ריקה בבית ספר היסודי. אני זוכר את האדרנלין שוטף וממלא אותי ואת מיני החישובים שעשיתי כמו כמה להיות יצירתי בתשובה, כמה לבלוט וכמה להישאר ממוצע. אני זוכר שהיו שנים בהן לא הכנתי כלל שעורי בית. חזרתי להכין שעורים, בלי להסביר לעצמי למה. בדיעבד אני חושב שאולי זה הפך מורכב מידי לשקר בצורה הזו, או תבע מחיר נפשי גדול מידי, ואולי גם האפשרויות שלא מיציתי בתשובות שבעל פה, החלו לעניין אותי.

פסיכולוגים תל אביב: יצירתיות ומוסר

כפסיכולוג בתל אביב שעובד עם לא מעט אנשים יצירתיים בתחומים רבים-אני מאמין שאנשים יצירתיים לא יכולים שלא לראות ולהבין את האפשרויות הקיימות מחוץ להסדרים החברתיים ולנורמות המקובלות  ולשקול אותן. יצירתיות מטבעה מנסה לחדור אל מעבר ולהיות מודעת לעצמה כתוצר של תהליכים וצורות חשיבה שיש להטיל בהן ספק באופן מתמיד. מי שמטיל ספק תמיד יהיה בסכנה של להפוך לכופר, או למנודה, או לפושע. פן אחר של אותו נושא היא התייחסות אל תווי האופי של האישיות היצירתית-אי כיבוד של סמכות, תוקפנות, ומרד -הם מאפיינים החוזרים במחקרים רבים של יצירתיות. סביר שבלפחות חלקם של המקרים-המרד והתוקפנות יהיו כנגד החוקים החברתיים או המוסר.

קדושים מקוללים-עבודה של סיגל לון- החוג לפיסול ולקרמיקה

במובן מסוים יש בי יותר הערכה לאותם אלו העוברים על החוק או הנורמה בעיניים פקוחות ומשלמים מחיר רגשי ולעיתים ממשי על כך, מאלו המעמידים את היצירתיות שלהם לטובת גופים גדולים, מבלי לתהות על השימוש שעושים גופים אלו בכלים שהם סיפקו להם. הדילמות הללו אינן תיאורטיות כפי שיודע כל מי שיש לו יד או רגל במציאות, וההשלכות של פיתוחים יצירתיים פעמים רבות יכולות להיות הרסניות.

כשפגשתי את עדי, מיד מצאנו שפה משותפת, ציניות והומור שחור. ישבנו בספסלים האחוריים של הכיתה ולחשנו אבחנות ארסיות בסגנון רמפול (ששנינו אהבנו ושאביגדור פלדמן ממשיך בכישרון רב במציאות הישראלית).  אף אחד ואף אחת לא יצא נקי (כן, אני מרגיש אשם על מה שביטאנו שם- שנאה שנבעה מלא מעט רגשי נחיתות, מזל שאף אחד לא שמע.), אני משער שהרגשנו בנקודה כלשהיא שרמת הרעילות שלנו, מסכנת גם אותנו, ועברנו לנשיקות וגיפופים שהיו צורה ישירה יותר של חיפוש מגע וקרבה. ודרך אפילו כיפית יותר להגדיר את הברית שלנו כנגד העולם.

חשיבה המטילה ספק בגבולות ובמקובל

"הייתי צריך להיות, לא יודע, רמאי, שודד, או זונה. אבל הייתה זו השחצנות שגרמה לי לבחור בציור. שחצנות ומזל." -פרנסיס ביקון.

פרנסיס ביקון-ציור של כלב-1956

כפסיכולוגים בתל אביב, אנו רוצים לטעון שא-מוסריות טבועה ביצירתיות, כפי שהיא טבועה באמנות. ושאי אפשר אחרת. אם אמנות משרתת נורמות מוסריות או אג'נדה מוסרית היא הופכת להיות שטוחה.   יצירתיות תמיד תנסה להסתכל במציאות הבלתי מעובדת על ידי נורמות , יצירתיות היא תמיד על המחשבות שקשה לחשוב ושאסור לחשוב. לכן הדיון על מוסריות ויצירתיות צריך להיות לא ברובד היצירתי אלא ברובד אחר של עיבוד התהליכים היצירתיים אל תוך החברה. מבחינה זו למוסדות החברתיים יש תפקיד מכריע (Amabile; Csikszentmihalyi; Sawyer 117–54) כיוון שהם מגדירים כיוונים ואמות מידה לשיפוט. כך ממסד האמנות מגדיר מהי עבודת אמנות טובה או נכונה, וכך הממסד המדעי מגדיר מהם כיווני מחקר לא ראויים.  גם כאן יש שאלות שעולות ואין להן תשובה, אחרי הכל המהפכה הקופרניקאית הייתה מרד במוסר, ובחוק ובממסד המדעי של אותם ימים. כיצד שופטים פעולה יצירתית-באיזו פרספקטיבה של זמן? באיזו פרספקטיבה של מוסריות? האם גילוי אמריקה על ידי קולומבוס  היה מוסרי? כלפי איזו קבוצה? האם העבודה של איינשטיין שהובילה לפיתוח פצצת האטום יכולה להיחשב כמוסרית?  אין כוונתי לתת ליצירתיות פטור ממוסר ובחירה בטוב. למעשה אני מאמין שאנשים יצירתיים ערים לרובד המוסרי יותר מאחרים ולו בגלל שהם לא מקבלים את הנורמות כמובנות מאיליהן. רוב האנשים היצירתיים לא יגלשו לאזורים אפורים גם בגלל שהעבודה במסגרת חוקים ומגבלות מבחינתם רק מאתגרת יותר ולכן יצירתית יותר. 

האם ניתן לשפוט יצירתיות ואמנות דרך נורמות מוסריות?

הפילוסופיה של המוסר בעקבות האופנתית של מושג היצירתיות החלה לעסוק בנושא  בעשרות השנים האחרונות. האם יצירתיות מחוברת למוסר ובאיזו דרך? האם האישיות היצירתית או היצירתיות כתכונה הן מעלה כשמדובר במוסר?. גרגורי פיאסט (Gregory J. Feist) אחד מחוקרי היצירתיות המרכזיים הגדיר את האישיות היצירתית כ"נוטים להיות פתוחים לניסיונות חדשים, פחות קונבנציונליים, פחות מצפוניים, בעלי ביטחון עצמי, מקבלים את עצמם, נחושים, אמביציוזיים, דומיננטיים, עוינים ואימפולסיביים." (290)  בהחלט מערכת תכונות מעורבת מבחינה מוסרית טהורה. כאן נכנסת הפילוסופיה של המוסר לקושי, האם מעלה אינטלקטואלית היא מעלה מוסרית? (ואכן יש פילוסופים כמו זגזביסקי  Zagzebski למשל הטוענים שהאבחנה בן מעלה מוסרית ומעלה אינטלקטואלית מלאכותית).   התפיסה האריסטוטלית מגדירה את האדם המוסרי כמי שמחליט על פעולה (כמוסרית)  מתוך בחינה שלה בפני עצמה. המוטיבציה כאן נובעת מהתכונות הפנימיות המהותיות של הנושא ולא  ההקשר שלו, או התפיסה שלו ככלי המקדם מטרות, או אמצעי. מחקרים שערכה טרזה אמביל (Teresa Amabile) מצביעים שיש מתאם בן הנעה פנימית ליצירתיות, כלומר יצירתיות נובעת מעניין בנושא ולא מהשימוש בו. תיאור זה מציג מודל של מוסריות אפלטונית לכאורה, אבל כמו עוד כמה פעולות אפלטוניות, תפיסה זו לא מספקת מספיק. ישנן גם שאלות על הקשר שבין יצירתיות ורציונליות הקשורות בנושא זה, אבל אליהן בחרתי לא להיכנס, כיוון שזה אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בשנים האחרונות (המיתוס של "הגאון המטורף"). 

שומרי הסף כמושג טעון

המהפכה המשטרית העלתה לפני השטח את המורכבות של עמדות מוסריות במגוון של נושאים. כבני אדם וכחברות אנו שונאים ומפחדים משינוי. אי ודאות היא אחד התחושות הקשות ביותר לנשיאה. המושג "שומרי הסף", או מערכות חוקים והרגולציות הותקף במידה רבה של צדק כדרך שבה קבוצות פריווילגיות שומרות על כוחן. המבנים הכלכליים, המוסדיים והחברתיים שלנו נבנו ועוצבו כך שהכוח יזרום בדרכים נוחות לבעלי הכוח ומשמרות אותו בידיים שלהם (אין כאן טענה בזכות ההפיכה המשטרית שעושה שימוש מניפולטיבי בתסכול שהצטבר-אלא הצגה מורכבת יותר של הגוונים והמורכבות).    מאידך היוצאים כנגד הוצגו כ"אנרכיסטים". וניסו להתנער מהתווית. הפחד מאנרכיה ומחוסר סדר גם אם ברור שהוא סדר מעוות- הוא אחת החרדות החברתיות הגדולות ביותר. הפחד מאנרכיה הוא הדרך שבה הצדיק כמעט כל משטר דיקטטורי את עצמו. המתח בין אנרכיה לסדר חיוני לקיום חברה בריאה ומוסדות בריאים. כוח משחית. שליטה ומערכות חוקים המשמרים כוח- תמיד יביאו בסופו של דבר לריקבון של המערכת. וחוקים תמיד נועדו לשמר כוח בין אם בידי המדינה ובין אם בידי קבוצות. מבחינה זו היצירתית השלילית היא סוג של מערכת חיסון כנגד. צריך חוקים וסדר, וצריך את הדחף היצירתי לשבור אותם ולעקוף אותם- בלעדיו נדרדר.

המתח כיסוד הפיתרון היצירתי:

 אבל אני חושב שגם תשובות פשטניות בעיתיות. הפתרון לתפישתי נעוץ ביכולת לשאת את המתח. לשאת את חוסר הפתרון. לשאת את הקונפליקט בן יצירתיות ומוסר. 

"יצירתיות- הפשע המושלם" הוא אוטוביוגרפיה שכתב פיליפ פטי-אמן פרפורמנס, מוזיקאי, ולוליין -שעליו נעשה הסרט התיעודי-"אדם על חבל".  

"ניסיתי לכוון את עצמי לעבר שלמות, הייתי אינדיווידואליסט מאוד, ואז יותר ויותר אימצתי פנים של פושע, כמובן אמן פושע...עבורי יצירתיות מלאה חייבת להיות מרדנית... בשוד בנק אתה גונב, אתה לוקח. באמנות אתה נותן, אתה מעורר השראה...זה ההבדל הגדול אתה לא לוקח אתה נותן."

אולי ההבדל הגדול בן יצירתיות ופשע נעוץ במוטיבציה ובמטרות.