יצירתיות ומוסריות

אחת הקלישאות השחוקות ביותר בקורסים לחשיבה יצירתית -היא לחשוב מחוץ לקופסה, אחת מההשלכות שממעטים לדבר עליהן  של אותה חשיבה מחוץ לקופסה, היא חיפוש דרכי קיצור, או דרכים לא חוקיות להשגת המטרה. לחשיבה יצירתית וליצירתיות יש גם צד אפל  שחייבים להכיר בו, ואולי כחלק אינהרנטי - יצירתיות א-מוסרית. 

וידויים

הגיע הזמן להתוודות: לא הכנתי שיעורים מכיתה ו' ועד כיתה ח', הקראתי תשובות מתוך מחברת ריקה כשהמורה פנתה אלי. אני זוכר את הדופק הולם בי והאדרנלין שוטף וממלא אותי, הייתי בטוח שאי אפשר להתעלם מפני המאדימות.  המוח שלי פעל על טורבו וחישב עד כמה לבלוט או להישאר ממוצע. אינני זוכר מתי בדיוק חזרתי להכין שיעורים ולמה. בדיעבד אני חושב שאולי זה הפך מורכב מידי לשקר בצורה הזו, או שהשקרים תבעו מחיר נפשי גדול מידי, ואולי גם המעבר למסגרת מאתגרת יותר בתיכון גרם לי להתחיל להתעניין בלימוד כצורה יצירתית של ביטוי העצמי.

האישיות היצירתית  וחוסר-מוסריות

כפסיכולוג בתל אביב שעובד עם לא מעט אנשים יצירתיים בתחומים רבים-אני מאמין שאנשים יצירתיים לא יכולים שלא לראות ולהבין את האפשרויות הקיימות מחוץ להסדרים חברתיים ולנורמות מקובלות  ולשקול אותן. יצירתיות מטבעה מנסה לחדור אל מעבר לאפשרויות הנתונות ולהטיל בהן ספק באופן מתמיד. ומי שמטיל ספק תמיד יהיה בסכנה של להפוך לכופר, למנודה, או לפושע. 

דרך אחרת להסביר את הקשר בין יצירתיות להתנהגות לא נורמטיבית מבחינה מוסרית היא התייחסות אל תווי האופי של האישיות היצירתית. גרגורי פיאסט (Gregory J. Feist ) אחד מחוקרי היצירתיות המרכזיים הגדיר אנשים יצירתיים כ"נוטים להיות פתוחים לניסיונות חדשים, פחות קונבנציונליים, פחות מצפוניים, בעלי ביטחון עצמי, מקבלים את עצמם, נחושים, אמביציוזיים, דומיננטיים, עוינים ואימפולסיביים."  בהחלט מערכת תכונות מעורבת מבחינה מוסרית טהורה. 

אי כיבוד של סמכות, ספקנות, חשיבה לעומתית ומרדנות -הם מאפיינים החוזרים במחקרים רבים של האישיות  היצירתית. סביר שלפחות בחלקם של המקרים-המרד והתוקפנות יהיו כנגד החוקים החברתיים או המוסר.

קדושים מקוללים-עבודה של סיגל לון- החוג לפיסול ולקרמיקה

חשיבה המטילה ספק בגבולות ובמקובל

"הייתי צריך להיות, לא יודע, רמאי, שודד, או זונה. אבל הייתה זו השחצנות שגרמה לי לבחור בציור. שחצנות ומזל." -פרנסיס ביקון.

כפסיכולוגים בתל אביב, אנו רוצים לטעון שא-מוסריות טבועה ביצירתיות, כפי שהיא טבועה באמנות. ושאי אפשר אחרת. אם אמנות משרתת נורמות מוסריות או אג'נדה מוסרית היא הופכת להיות שטוחה.   יצירתיות תמיד תנסה להסתכל במציאות הבלתי מעובדת על ידי נורמות , יצירתיות היא תמיד על המחשבות שקשה לחשוב ושאסור לחשוב. 

הקשר בין יצירתיות ואי מוסריות מתאר מערכת יחסים מורכבת ומעניינת. להלן מספר תובנות מרכזיות:

1. גמישות מחשבתית:

מחקרים מראים שיצירתיות מאפשרת גמישות מחשבתית, שבאמצעותה אנשים עשויים למצוא דרכים יצירתיות להצדיק התנהגויות שאינן מוסריות, לנמק עבור עצמם מדוע פעולה מסוימת היא מקובלת גם כשהיא מנוגדת לנורמות מקובלות.

2. חשיבה מחוץ לקופסא:

אנשים יצירתיים נוטים לחשוב מחוץ לקופסה ולכן גם עשויים להתעלם או לבדוק גבולות חברתיים ונורמטיביים,  מה שעלול להוביל להתנהגויות שלא תמיד עומדות בקנה מידה מוסרי מקובל.

3. ניגוד עניינים:

 במחקרים מסוימים נמצא כי כאשר מטרות יצירתיות עומדות בניגוד לערכים מוסריים, אנשים יצירתיים נוטים לבחור במסלול המתעדף את המטרות היצירתיות.

4. סביבה ותרבות:

הסביבה והתרבות שבהם פועלים האנשים משפיעים מאוד על הקשר בין יצירתיות להתנהגות מוסרית.    בסביבות בהן קיים עידוד לחשיבה מקורית ויצירתית, בלי קשר למוסר, ניתן לראות לעיתים עליה בהתנהגויות לא מוסריות.

חשוב להדגיש שהקשר בין יצירתיות לאי מוסריות אינו חד-חד ערכי, וישנם גם מקרים בהם יצירתיות משתלבת עם יושר ומובילה לפתירת בעיות מוסריות בדרכים חדשניות.

פרנסיס ביקון-ציור של כלב-1956

מחקרים על הקשר בין יצירתיות וחוסר מוסריות

מחקרים אחרונים על מחקר עדכני על הקשר בין יצירתיות וחוסר מוסריות מציג תמונה מורכבת ורבת גוונים, אשר לדעתי גם קשורה למטען התרבותי ולמיקום הגיאוגרפי של עורכי המחקר. בעוד מחקרים במערב הליברלי מדגישים את הקשר בין יצירתיות לאי מוסריות , מחקרים שנעשו במזרח אסיה מדגישים את ההפך-לדעתם יצירתיות לרוב מוכפפת לציוויים מוסריים. 

א. מתאם חיובי עם התנהגות לא אתית: 

כמה מחקרים מצביעים על כך שיצירתיות, במיוחד ההיבט של חיפוש החידושים שלה, יכולה להגביר את הסבירות להתנהגות לא אתית. לדוגמה, מחקר מצביע על כך שאנשים יצירתיים עשויים להיות מיומנים יותר בהצדקת פעולות לא ישרות בשל היכולת ליצור רציונליזציות חדשות. מחקר משנת 2022 על ילדים מצא שבעוד שחידוש ביצירתיות נמצא בקורלציה חיובית עם נטיות לא אתיות, התאמה (appropriateness היות הולם, היות מתאים-מרכיב של יצירתיות הקשורה לנורמות חברתיות) מתאם באופן שלילי, ופועל כנגד היצירתיות.

ב. חוסר מוסריות תלוי הקשר:

 הקשר של יצירתיות לחוסר מוסריות תלוי לעתים קרובות במצב והקשר. מחקר משנת 2021 חקר כיצד אנשים יצירתיים עשויים לעקוף חוקים בצורה מתוחכמת במקום לכאורה לשבור אותם, מה שמרמז על שימוש פרגמטי ביצירתיות שיכול לטשטש קווים מוסריים. זה היה ברור במיוחד במסגרות של מקומות עבודה שבהם יצירתיות הייתה קשורה להצדקת נושאים מעורפלים מבחינה מוסרית, אך לא מעשים בלתי מוסריים בעליל כמו רמאות או פגיעה באנשים אחרים (ScienceDirect: יצירתיות ככלי מוסרי פרגמטי).

ג. מודל AMORAL: 

מסגרת תיאורטית שהוצגה בשנת 2023, מודל AMORAL (קדומות, מנגנונים, אופרנטים, מימוש, אפקטים, מורשת), בוחנת יצירתיות אפלה והשלכותיה המוסריות על פני תחומים. הוא טוען שהיצירתיות עצמה היא ניטרלית, אך היישום שלה יכול להוביל לתוצאות לא מוסריות בהתאם לגורמים אינדיבידואליים וסביבתיים (ScienceDirect: יצירתיות, מוסר ומודל AMORAL).

ד. רגשות מוסריים כמנחים:

מחקר משנת 2023 מצביע על כך שרגשות מוסריים כמו הכרת תודה ואשמה יכולים לדכא יצירתיות זדונית (יצירתיות המכוונת לנזק). הכרת תודה מפחיתה רעיונות מרושעים על ידי טיפוח רגשות חיוביים, בעוד שאשמה מעכבת אותם באמצעות ערכיות שלילית, מה שמרמז על כך שמצבים רגשיים יכולים לנטרל את הנטיות הלא מוסריות  יותר של היצירתיות. (Frontiers: The inhibitory effect of moral moral on creativity).

ה. קשר חיובי עם מוסר:

 דעות מנוגדות טוענות לקשר חיובי בין יצירתיות למוסר. סקירה משנת 2022 הגיעה למסקנה שיצירתיות ומוסר נמצאות בדרך כלל בקורלציה חיובית, בהתבסס על ראיות אמפיריות בתחומים שונים. זה מצביע על כך שאנשים יצירתיים מראים לעתים קרובות תכונות מוסריות כמו אמפתיה ופתרון בעיות למען טוב חברתי

 (Springer: A Theoretical and Critical Examination on the Relationship between Creativity and Morality).

ה. ממצאים מעורבים וקשיים מתודולוגיים:

הקשר בין מוסר ויצירתיות  נותר מלא סתירות ופרדוקסלי עקב ממצאים לא עקביים והבדלים מתודולוגיים. מחקרים שונים באופן שבו הם מגדירים יצירתיות (למשל, חידוש לעומת שימושיות) וחוסר מוסריות (למשל, שבירת כללים מול פגיעה). סקירה שיטתית משנת 2021 הדגישה כי בעוד שחלק מהראיות תומכות בקשר בין יצירתיות לחוסר מוסריות, פגמים מתודולוגיים והטיות תרבותיות מסבכות את המסקנות. עם זאת קו מחקר הולך וגובר מצביע על כך שיצירתיות וחוסר אתיות קשורים זה לזה באופן מהותי. 

לסיכום, המחקרים האחרונים מגלים שיצירתיות יכולה גם לאפשר פעולות לא מוסריות (למשל, באמצעות הצדקות חדשות או עקיפת כללים) וגם לתמוך בהתנהגות מוסרית (למשל, באמצעות אמפתיה או פתרון בעיות אתיות), בהשפעת גורמים כמו ויסות רגשי, הקשר, והסוגים הספציפיים של היצירתיות שנחקרו. התחום ממשיך להתפתח, כאשר מודלים חדשים יותר כמו AMORAL שואפים לשלב נקודות מבט אלו, אך הקונצנזוס נותר חמקמק בשל האופי הרב-גוני של שני המושגים.

הפילוסופיה של המוסר והקשר בין יצירתיות למוסריות

הפילוסופיה  של המוסר מציעה מסגרת עשירה לבחינת הקשר בין יצירתיות למוסר, תוך התייחסות לשאלה האם יצירתיות מתיישרת מטבעה עם עקרונות אתיים, מאפשרת פעולות לא מוסריות או קיימת כיכולת ניטרלית מבחינה מוסרית המעוצבת על ידי כוונה והקשר. להלן סקירה כללית של האופן שבו מסורות ומושגים פילוסופיים מרכזיים ניגשים ליחסים אלה:

אתיקה של סגולות (אריסטו):

פרספקטיבה: ב-אתיקה של סגולות אריסטוטלית, ניתן לראות ביצירתיות כלי להשגת eudaimonia (פריחה) אם היא מכוונת למטרות טובות. אריסטו מדגיש את פיתוח האופי באמצעות הרגלים, ומציע שאדם יצירתי המטפח סגולות כמו צדק, אומץ וחוכמה ישתמש בכושר ההמצאה שלו בצורה מוסרית.

מערכת יחסים: יצירתיות אינה מוסרית או בלתי מוסרית מטבעה; ערכה האתי תלוי בשאלה אם היא משרתת את " שביל (האמצע)  הזהב" שבין עודף לחסר. לדוגמה, המצאת פתרון חדש לבעיה חברתית עשויה להיות סגולה, בעוד שהטעיה יצירתית של אחרים למען רווח אישי (למשל, האסטרטגיות של מקיאוולי) תהיה מרושעת. השלכות: מעמדה המוסרי של יצירתיות תלוי באופיו ומטרתו של היוצר.

דאונטולוגיה (עמנואל קאנט):

דאונטולוגיה (מן המילה היוונית "δέον" - "חובה") או חובתיות היא תאוריה אתית, אשר לפיה לפעולות מסוימות ישנו ערך מוסרי חיובי או שלילי כשלעצמן.

פרספקטיבה: האתיקה הקנטיאנית מתמקדת בחובה והציווי הקטגורי - פועלת רק על פי קביעות הטוענות לאוניברסליות. יצירתיות המפרה חוקי מוסר רציונליים (למשל, שקרים או פגיעה באחרים, אפילו בצורה גאונית) תהיה בלתי מוסרית, ללא קשר לחדשנותה או התועלת שלה.

מערכת יחסים: מעשה יצירתי כמו עיצוב תכנית מטעה, (למשל הפעלת סוכן סמוי)  מבריק ככל שיהיה, נכשל במבחן של קאנט אם הוא מתייחס לאחרים כאמצעי ולא כמטרה. לעומת זאת, יצירתיות המכבדת אוטונומיה ועקרונות אוניברסליים - כמו המצאת טכנולוגיה מצילת חיים - תהיה חיובית מבחינה מוסרית.
השלכה: הערך המוסרי של היצירתיות קשור בדבקות במוסר מוחלט, לא נגזר מהאופי החדשני שלה, מה שמרמז על מתח פוטנציאלי כאשר היצירתיות פורצת גבולות מעבר לנורמות אוניברסליות.

תועלתנות (ג'רמי בנת'ם, ג'ון סטיוארט מיל):

פרספקטיבה: תועלתנות מעריכה פעולות על סמך ההשלכות שלהן - מקסום האושר או מזעור נזקים. יצירתיות תישפט על פי תוצאותיה: המצאה חדשנית שמיטיבה עם המספר הגדול ביותר (למשל, הנורה של אדיסון) היא מוסרית, בעוד כזו שגורמת לסבל נרחב (למשל, נשק להשמדה המונית) אינה מוסרית.

מערכת יחסים: ניתן לתרץ הצדקה יצירתית של אמצעים לא אתיים (למשל, ניסויים אכזריים בבעלי חיים, אם התועלת הכוללת חיובית, אם כי התועלתנות האיכותית של מיל (מיל טען ש"הנאות" ו"כאבים" מסוימים היו בעלי השלכות ותוצאות גדולות יותר מאחרות, גם אם אין הוכחה ניתנת לכימות לחשיבותם המוגברת. הוא טען ש"הנאות גבוהות יותר" יכולות להיות מוכרות רק על ידי מי שחווה אותן) עשויה לתעדף תענוגות מוסריים גבוהים יותר על פני כדאיות בלבד.

השלכה: הערך המוסרי של יצירתיות מותנה בהשפעה נטו שלה, ומציע קשר למחקרים על חוסר מוסריות תלוי הקשר.

אקזיסטנציאליזם (ז'אן פול סארטר, פרידריך ניטשה):

פרספקטיבה: אקזיסטנציאליסטים רואים ביצירתיות ביטוי לחופש ואותנטיות של הפרט. סארטר טוען שבני אדם חופשיים באופן קיצוני להגדיר את מהותם באמצעות מעשים, בעוד ניטשה חוגג את ה"רצון לכוח" ואת Übermensch היצירתי שמתעלה מעל המוסר המקובל.

מערכת יחסים: יצירתיות יכולה להיות לא מוסרית בסטנדרטים מסורתיים אך עם זאת אותנטית או מאשרת חיים במובן קיומי - למשל, כתביו הפרובוקטיביים של דה סאד עשויים היו להחריד את קאנט, אך מתיישבים עם התנגדותו של ניטשה למוסר העדר. סארטר הזהיר שחוסר תום לב (הונאה עצמית) במעשים יצירתיים מערער את האחריות המוסרית.

השלכה: יצירתיות היא מעורפלת מבחינה מוסרית, ערכה קשור למשמעות סובייקטיבית ולא לכללים אובייקטיביים, כפי שמראים מחקרים על עצמאותה של יצירתיות אפלה מנורמות חברתיות.

פרגמטיות (וויליאם ג'יימס, ג'ון דיואי):

פרספקטיבה: פרגמטיסטים מעריכים את היצירתיות לפי השפעותיה המעשיות ויכולת ההסתגלות לחוויה. דיואי, במיוחד, רואה באמנות וביצירתיות מוסריות כאשר הן משפרות את הצמיחה והקהילה האנושית, תוך שימת דגש על תוצאות בשטח על פני עקרונות נוקשים.

מערכת יחסים: מעשה יצירתי כמו הפיסול של רודן, או הכתיבה של ניל גיימן, יכולים להיתפס מוסריים כיוון שהעשירו את התרבות, למרות הכישלונות המוסריים האישיים שלהם, בעוד הטקטיקות חסרות הרחמים של אדיסון עשויות להיות לא מוסריות אלא אם כן הן משפרות את החיים באופן מופגן. חוסר מוסריות מתעורר כאשר היצירתיות פוגעת בהתפתחות האנושית או באחרים.
השלכה: מעמדה המוסרי של יצירתיות נזיל, ונשפט על פי תועלתה בעולם האמיתי ותרומתה לצמיחה האנושית, ומהדהד את המחקר על יצירתיות ככלי מוסרי פרגמטי.

רלטיביזם מוסרי ופוסט מודרניזם

פרספקטיבה: רלטיביסטים והוגים פוסט-מודרניים (למשל, מישל פוקו) טוענים שהמוסר מובנה תרבותית (מוסד חברתי), ואינו אוניברסלי. יצירתיות עשויה להיתפס בצורה חיובית כשיבוש של נורמות מדכאות או כבלתי מוסרית בהתאם לעדשה החברתית.

מערכת יחסים: ניצול הנשים (המוזות) של פיקאסו יכול להיות לא מוסרי  על פי תפיסה פמיניסטית אבל גאונות אמנותית במסגרת הציור העכשווי המודרניסטי. יצירתיות, ככוח של חדשנות, מתנגדת לקטגוריה מוסרית קבועה, המשרתת לעתים קרובות דינמיקה כוחנית או ביטוי אישי על פני עקביות אתית.

השלכה: הקשר בין יצירתיות למוסר תלוי פרספקטיבה, ותומך במחקר לפיהם הבדלים מתודולוגיים בהגדרת חוסר מוסריות מניבים מסקנות מגוונות וסותרות.

סינתזה פילוסופית:

על פני מסורות אלו, נושא שחוזר על עצמו הוא שיצירתיות היא סוג של כוח וכמו כל כוח היא חרב פיפיות: היא מעצימה את הפוטנציאל האנושי לטוב ולרע. אפלטון, ב"רפובליקה", הזהיר מפני השקרים היצירתיים של משוררים המשחיתים את הנוער, אך העריך אמנות כדרך לחינוך מוסרי כשהיא נשלטת. קאנט ראה בגאונות אמנותית כלי השובר כללים ועם זאת בעל פוטנציאל נשגב, בעוד ניטשה אימץ את הא-מוסריות כמרד המנפץ גבולות.

הקונצנזוס (אם יש כזה בכלל) הוא שליצירתיות אין כיוון מוסרי מהותי - זוהי יכולת מעוצבת על ידי כוונה, השלכות והקשר. זה משקף מחקר אמפירי, כמו מודל AMORAL, שממסגר את התוצאות האתיות של היצירתיות כתלויות בתקדימים ויישומים. 

10 מורדים יצירתיים א- מוסריים-גדולים בהיסטוריה 

אנשים אלה מדגימים כיצד יצירתיות יכולה לעורר אי נוחות, לערער על ערכים חברתיים ולהוביל לתפיסות של חוסר מוסריות, שלעתים קרובות גורמות לתוצאות אישיות ומקצועיות משמעותיות.

הנה כמה דמויות היסטוריות שחייהן ומעשיהם ממחישים את יחסי הגומלין המורכבים בין יצירתיות וחוסר מוסריות, ומשקפים את ממצאי המחקר על האופן שבו יצירתיות יכולה להתבטא בדרכים גאוניות אך מפוקפקות מבחינה אתית. דוגמאות אלו מדגישות אנשים שהשתמשו בכישרון יצירתי בדרכים שטשטשו קווים מוסריים או התריסו על הסף נורמות אתיות:

1. המרקיז דה סאד (1740-1814):

סאד היה מהפכן, פילוסוף וסופר  צרפתי הידוע ברומנים הליברטיניים שלו שחקרו נושאים של חופש מיני, אלימות וקלקול מוסרי. הוא קרא תיגר על הכנסייה הקתולית, ועל מוסכמות חברתיות שונות בתקופתו בעיקר כנגד מעמד האצולה, וטבע את הטענה כי הכוח משחית. הוא מגלם את הקיצוניות של יצירתיות זדונית, שבה הדמיון משרת מטרות לא מוסריות ומזיקות.

 יצירותיו, כמו ג'סטין ו-120 ימים של סדום, פרצו גבולות ספרותיים עם חקר הליברטיניזם הקיצוני והפרובוקציה הפילוסופית.

חוסר מוסריות: חייו הוגדרו על ידי אלימות מינית, התעללות והוא נכלא לבסוף על פשעים נגד נשים, המשקפים את הדחפים הסאדו-מזוכיסטיים שהזינו את כתיבתו. היצירתיות שלו הייתה קשורה במפורש למטרות מרושעות.

2. ליאונרדו דה וינצ'י (1452–1519)

יצירתיות: פולימת (איש אשכולות) שגילם את הרנסנס. עבודתו פורצת הדרך של לאונרדו באמנות (למשל, מונה ליזה), הנדסה (למשל, מכונות מלחמה) וחקר האנטומיה הציגו דמיון וחדשנות שאין שני לה.

חוסר מוסריות: לדה וינצ'י שהיה כנראה הומוסקסואל לא היה אדם מרושע על פי הידוע לנו. עם זאת הניתוחים  אותם ביצע ליאונרדו בגופות אנושיות - שהושגו לעתים קרובות באמצעים מפוקפקים בעידן שבו מעשים כאלה היו בלתי חוקיים וטאבו - מוכיחים נכונות לפרוץ גבולות אתיים לרווח יצירתי ומדעי. העיצובים שלו לכלי נשק, כמו התותח רב הקנים, סיפקו אף הם מטרות הרסניות, והעלו שאלות מוסריות לגבי מטרתם.

3. ניקולו מקיאוולי (1469–1527)

יצירתיות: הנסיך של מקיאוולי הוא יצירת מופת של פילוסופיה פוליטית, המציעה אסטרטגיות המצאתיות לשליטים לשמור על כוח באמצעות ערמומיות ומניפולציה.

חוסר מוסריות: התמיכה הפרגמטית שלו בהונאה, בגידה ובאלימות (למשל, "המטרות מקדשות את האמצעים") זעזעה את בני זמנו והקנתה לו מוניטין של הוגה דעות לא מוסרי. רעיונותיו נתפסו כדמיון מחדש יצירתי של ממשל שאינו קשור לאתיקה מסורתית.

חיבור: הגישה היצירתית של מקיאוולי לדינמיקת כוח ממחישה כיצד כושר המצאה יכול להצדיק התנהגות לא אתית, מהדהד עם מחקרים המקשרים בין יצירתיות לעקיפת כללים.

4. פבלו פיקאסו (1881–1973)

יצירתיות: פיקאסו, שהיה אבי הציור המודרני, חלוץ הקוביזם והאמנות המודרנית, חולל מהפכה בביטוי האמנותי עם יצירות כמו גרניקה והנערות מאבניון.

חוסר מוסריות: חייו האישיים התאפיינו במערכות יחסים נצלניות והרסניות. הוא התייחס לרבות מהמאהבות שלו (המוזות שלו)- כמו דורה מאר ומארי-תרז וולטר - באכזריות רגשית, תוך שימוש בסבלן כהשראה לאמנותו. הבגידות, הנרקיסיזם  והגזלייטינג שלו תועדו היטב.

חיבור: היכולת של פיקאסו לתעל חוסר מוסריות אישי לתפוקה יצירתית משקפת מחקרים על האופן שבו יצירתיות יכולה לשגשג לצד או אפילו בגלל פגמים אתיים.

5. אוסקר ויילד (1854-1900): 

מחזאי ומשורר בולט, ויילד זכה לתהילה בזכות שנינותו ויצירתיותו, אך התמודד עם רדיפות בשל ההומוסקסואליות שלו. יצירתו המפורסמת ביותר, "תמונתו של דוריאן גריי", קראה תיגר על המוסר הוויקטוריאני וזכתה לביקורת מוסרית בשל הגבהת הנהנתנות ושטחיות היופי. הרשעתו בסופו של דבר של ויילד ב"חוסר הגינות גסה" הייתה שיקוף של דחיית החברה את אורח חייו.

6. ריכרד וגנר (1813–1883)

יצירתיות: המלחין הגרמני הגדיר מחדש את האופרה עם יצירות מופת כמו מחזור הטבעת, ומיזג מוזיקה, דרמה ומיתולוגיה בדרכים חדשניות.

חוסר מוסריות: האנטישמיות הארסית של ואגנר, המתבטאת בכתבים כמו יהדות במוזיקה, והניצול שלו של פטרונים (למשל, הלוואות שמעולם לא החזיר) משקפים צד אפל יותר. הרומן שלו עם קוזימה פון בולוב, אשתו של חברו הנס, מדגיש עוד יותר את הכשלים המוסריים שלו.

חיבור: הגאונות היצירתית של וגנר התקיימה במקביל ליכולת לדעות קדומות ובגידה, והראתה כיצד יצירתיות אפלה יכולה ליישר קו עם נטיות לא מוסריות.

7. תומאס אדיסון (1847–1931)

יצירתיות: כושר ההמצאה של אדיסון, הידוע בהמצאות כמו הפטיפון והנורה החשמלית, שינתה את החיים המודרניים.
חוסר מוסריות: אדיסון עסק בפרקטיקות לא אתיות, כמו לקיחת קרדיט על עבודתם של אחרים (למשל, תרומותיו של ניקולה טסלה בחברה של אדיסון) ותיזמר מסע הכפשה נגד מערכת הזרם החילופין (AC) של טסלה, כולל חשמול פומבי של בעלי חיים כדי להכפיש אותה.

8. פרידריך ניטשה (1844-1900):

ניטשה, פילוסוף ומבקר תרבות, הציג רעיונות שערערו על המוסר והדת המסורתיים, במיוחד ביצירות כמו "כה אמר זרתוסטרה" ו"מעבר לטוב ולרע". תפיסתו של ה"אוברמנש" ודחיית המוסר המקובל הביאו לתפיסה שלו כמקדם חוסר מוסריות.

9. הנרי מילר (1891-1980):

הרומנים הסמי-אוטוביוגרפיים של מילר, כגון "חוג הסרטן", נאסרו במספר מדינות בשל התוכן המיני המפורש שלהם ותיאורי הנהנתנות. יצירותיו נתפסו כבלתי מוסריות בזמנו בשל היחס שלהן למיניות, ונידונו במאבקים משפטיים בהם נתבע על יצירת פורנוגרפיה.

10. פרנסיסקו גויה (1746-1828): 

הצייר הספרדי יצר יצירות שערערו על הסטטוס קוו המוסרי והפוליטי של זמנו. סדרת הציורים שלו "Los Desastres de la Guerra" תיארה את האכזריות של המלחמה, ואתגרה השקפות רומנטיות של אלימות וסכסוך. הדימויים הגולמיים והמטרידים לעתים קרובות שלו נחשבו מזעזעים ולא מוסריים על ידי כמה מבני התקופה.