מהו ציור עכשווי (Contemporary) ?
-הרצאה זו ניתנה כחלק מיום עיון של "הסדנה תהליכים יצירתיים " לפסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים רחובות, וחוגי האמנות.
ציור עכשווי הוא כל העבודות שנעשו בטכניקה אמנותית של ציור, שבה עושים שימוש בצבע או מדיום אחר על משטח דו מימדי, בערך מ-1960/1970 ועד היום. זו ההגדרה היחידה למעשה שאולי ניתן להסכים עליה (וגם זה לא בטוח).
(נדמה לי שכיום אנו נמצאים בנקודת פתיחתה של תפיסת ציור ואמנות חדשה: אמנות הפוסט אינטרנט ,אמנות הA. I והאמנות הדיגיטלית שיגדירו מחדש את תפיסת האמנות ואת תפיסת המציאות עצמה.)
במילים אחרות, כל הציורים הנעשים כיום יכולים להיחשב לציור עכשווי. עם זאת, הדיון במיקום השינוי בתפיסת הציור במהלך המחצית השנייה של המאה ה20 הופך קצת יותר מורכב. במקרה זה, אחת ההבחנות היא שציור עכשווי (Contemporary )מתחיל היכן שהציור המודרני הסתיים. הציור המודרני או ה"מודרניזם", כולל את הריאליזם, האימפרסיוניזם, הפוסט-אימפרסיוניזם, פאוביזם, קוביזם, פוטוריזם, אקספרסיוניזם, סוריאליזם, ואחרון חביב, האקספרסיוניזם המופשט.
האקספרסיוניזם המופשט נתפס כתנועה ונקודת השיא האחרונה של הציור המודרני, כאשר מרכז התקופה ההיסטורית העיקרית שלו נע בין 1945 ל-1960 בערך. הציור העכשווי מתחיל עם תנועות הפופ ארט והפשטה הפוסט-ציורית. בתקופה זו הציור הושפע מהתפיסה הפוסט מודרניסטית וניתן להגדירו כעכשווי.
הבחנה אחרת מציינת את תחילת הציור העכשווי בשנות ה-80 לאחר תקופת הזוהר של האמנות המושגית, כאשר הציור באופן כללי והציור הפיגורטיבי, בפרט, קיבלו חיזוק מחודש על ידי הניאו-אקספרסיוניזם, גל חדש של ציירים כמו ז'אן מישל בסקיאט או אנסלם קיפר.
בכל מקרה, ההבחנה בין ציור מודרני לעכשווי מבחינת ההגדרה בשנות ה-60 או ה-70 של המאה ה-20 אינה ברורה לעתים קרובות. ויש לכך סיבה טובה. לא ניתן להתייחס להגדרת תנועות אמנות בצורה נוקשה או סטטית . למעשה, תנועות אמנות הן מאוד דינמיות שכן ההתפתחות והשנוי -האבולוציה של האמנות- מתרחשת באופן מתמיד ובו זמני במקומות רבים. לכן , אי אפשר להגדיר את הרגע בתולדות האמנות שבו הציור המודרני הסתיים ומתחיל הציור העכשווי.
" הקטגוריה של "אמנות עכשווית" אינה חדשה. מה שחדש הוא התחושה שבעצם ההטרוגניות שלה, נראה שהרבה צורות אמנות עכשוויות חופשיות מקביעה היסטורית, הגדרה מושגית ושיפוט ביקורתי. פרדיגמות כמו "הניאו-אוונגרד" ו"פוסטמודרניזם", שפעם כיוונו הן אמנות והן תיאוריה, שקעו בחול, וללא ספק, אין כיום תפישות בעלות טווח הסבר או כוח אינטלקטואלי שעלו במקומן. באותו הזמן, אולי באופן פרדוקסלי, "אמנות עכשווית" הפכה למוסד וחפץ בפני עצמה: בעולם האקדמי מוקדשים לה פרופסורים ותכניות לימוד, ובעולם המוזיאונים -מחלקות ומוסדות ורובם נוטים להתייחס אליה כנפרדת לא רק מהאמנות של לפני מלחמת העולם השניה אלא גם מרוב האמנות שלאחר המלחמה.
האם אותה תנועה וציפה חופשית בחלל דמיונית או אמיתית? האם היא תוצר של פרספקטיבה צרה (הנובעת מהגדרת הזמן-ז.א.) בלבד? האם זה פשוט ההשפעה של סוף עידן הנרטיבים הגדולים?
אם זה אמיתי, איך נוכל לציין ולהגדיר חלק מהסיבות העיקריות (לצורת ההופעה הייחודית של אמנות עכשווית. ז.א.), כלומר מעבר להתייחסות לאמנות דרך מושגים כ"שוק" ול"גלובליזציה"? או שמא זו אכן תוצאה ישירה של כלכלה ניאו-ליברלית. יתר על כן, האם האמנות העכשווית נמצאת כעת במשבר? מהן כמה מההשלכות הבולטות שלו על אמנים,מבקרים, אוצרים והיסטוריונים - על היווצרותם ועל העבודות שלהם כאחד?
האם יש השפעות נלוות בתחומים אחרים של תולדות האמנות? האם יש אנלוגיות שאפשר לשאוב מהמצב באמנויות ודיסציפלינות אחרות? וסוף כל סוף:
האם יש יתרונות לקלילות לכאורה זו של ההוויה?
-הל פוסטר-ההקדמה ל- (Questionnaire on “The Contemporary” )
חוגי ציור: טאקאשי מורקמי- מיסחור כחלק מתפיסת ערכו של הציור
כפי שההגדרה וההבנה של המושג -"ציור עכשווי"- נוזלית, כך גם הרעיון ןהניסיון לקבוע מי הם הציירים העכשווים החשובים הוא בעייתי ומתבסס כמו נושאים רבים אחרים בתרבות העכשווית שלנו, על הערכים הכספיים של היצירות של אותם ציירים במכירות. עם זאת- ניסיתי ככל יכולתי גם ליצור נקודת מבט אישית שקשורה לטעם האישי שלי ולחיבה האישית שלי-לפיכך צריך להתייחס בצורה מסוייגת הן לדירוג והן לעצם הבחירה.
20 הציירים העכשווים הגדולים:
11. טאקאשי מורקמי Takashi Murakami, -יליד 1962
כדמות מפתח של סצנת האמנות הבינלאומית, האמן היפני מורקמי , הידוע גם בשם "וורהול של יפן", מפורסם במיזוג של אמנות יפה ותרבות פופולרית. לעתים קרובות האמנות שלו מצטטת ומתייחסת לציורי אנימה ומנגה צבעוניים ויוצרת ציורים מופשטים של פנים. לדברי מורקמי, "יפנים מקבלים את המיזוג של אמנות ומסחר". המערב הוא שכופה היררכיה כה חמורה בכל הנוגע לאמנות. למרות זאת, מורקמי אומץ גם בעולם האמנות המערבי, ויצירתיו מבוקשות ביותר בעולם האמנות כיום., טאקאשי מורקמי מזוהה עם תנועת הניאו-פופ היפנית. עם זאת, עבודתו נותרה ייחודית ביותר וקשה להצמיד אותה לקטגוריה אחת. מורקמי הוא אמן רב תחומי המשלב ציור, פיסול (יציקות שרף אפוקסי צבעוניות), וידאו ומיצג .
פסיכולוג תל אביב: טאקאשי מורקמי - האמנות כשינוי ההגדרה של מהי המציאות.
2. ג'ני סאוויל-Jenny Saville - ילידת 1970
קורס ציור תל אביב- ג'ני סאוויל- הציור הפיגורטיבי כחקירה פסיכולוגית.
הציירת הבריטית ג'ני סאוויל הפכה לאחרונה לציירת החיה היקרה בעולם לאחר שהציור שלה Propped (1992) נמכר ב-12.4 מיליון דולר במכירה של סותביס ב2018 . הטיפול החזותי שלה בגוף הערום בצורה חושנית, ועם זאת אמביוולנטית- מציג שליטה טכנית מורכבת ייחודית וקפדנית. אם הייתי רואה בה ממשיכה של זרם אמנותי או צייר כלשהו -הייתי ממקם אותה קרוב ללוסיאן פרויד ואולי לפרידה קאלו ופאולה רגו . עם זאת האמנות שלה יכולה להיתפס גם כאמנות פמיניסטית המורדת ומעבירה ביקורת חברתית על נקודת המבט המסורתית של הציור והתרבות הנוכחית המקדשות דימויי גוף מעוותים.
חוגי ציור רחובות: ג'ני סאוויל-מבט במראה ומאבק בדימויים חברתיים.
3.דיוויד הוקני David Hockney- יליד 1937.
האמן החי היקר בעולם, הצייר הבריטי דיוויד הוקני, הפך לדמות נוכחת בכל מקום באמנות עכשווית. כגורם חשוב תנועת הפופ ארט של שנות ה-60, הוא נחשב לאחד האמנים הבריטים המשפיעים ביותר במאה ה-20 .
הוקני התנסה בציור בצבעי שמן, אקריליק ,רישום, הדפס, צבעי מים, צילום וסוגי מדיה רבים אחרים, כולל מכשיר פקס, פיסול בעיסת נייר, יישומי מחשב ותוכניות ציור לאייפד. נושאי ציוריו כללו טבע דומם, נופים, דיוקנאות של חברים, כלביו ועיצובי במה עבור תיאטרון רויאל קורט, גלינדבורן והמטרופוליטן אופרה בניו יורק.- הוא ללא ספק אחד האמנים המגוונים ביותר, המשחקיים ביותר והניסיוניים ביותר. ראה ציור ורישום - ללמוד לראות
חוגי ציור נס ציונה-דיוויד הוקני- עימות הצבעוניות הקלילה עם הניכור הרגשי והכאב
4. ססילי בראון, Cecily Brown -ילידת 1969
בראון משתמשת ברישום כדי להנחות את עבודתה. באמצעות חזרות רבות, בראון יוצרת דימויים שמושכים ומבלבלים אותה גם יחד. למרות שהרישומים שלה אינם מוכרים כמו ציוריה, שני מדיומי האמנות מכילים היבטים דומים בהצגה של השקפתה האירוטית על אמנות דרך הנושא. "אני רוצה ליצור צורות שפשוט מתמוססות או בתהליך של פשוט להפוך למשהו ולשחק עם היחסים בין העין למוח." היא אמרה.
ציוריו של בראון יוצרים מתח בן פיגורטיביות והפשטה מוחלטת תוך חקר יחסי הכוחות בין זכר לנקבה. סיסלי בראון מרחיבה את מסורת האקספרסיוניזם המופשט, היא נודעת בסגנון ציור הקרוב לציור המופשט והציור האבסטרקטי (אקספרסיוניסטים מופשטים) כמו וילם דה קונינג ואוסקר קוקושקה. בראיון שלה עם פיטמן היא דנה כיצד היא מגדירה 'סקסי' ו'מיני' בעבודתה: "אני מניחה שאפשר לומר שהמיני נמצא בכל ציור, בין אם כנושא גלוי ובין אם לא. המתח בתוך הציור, לא משנה מה הנושא, היא התוצאה הרצויה. הסקסי יהיה חיוך השפתון של הילדה או הנעל - האובייקט הפיזי מהעולם התלת מימדי המוצב בתוך הציור." כשהיא מתחילה לצייר, בדרך כלל אין לה מושג מדויק על מה היא מנסה להשיג, אבל היא נותנת לציור הסופי להתגלות תוך כדי עבודתה. בזמן הציור היא אוהבת לתת לציורים להתפתח ולהשתנות באופן קיצוני, כי היא מאמינה שההפתעה הופכת את עבודתה למעניינת יותר.בראון אומרת, "לכל הציורים שאני עובד עליהם יש פחות או יותר אותו דחף; אותן מחשבות מניעות אותן. אני אוהבת שיש ויכוח בתוך ציור." מיניות ומשיכה הם נושאים חשובים בציוריה . היא חוקרת אותם באמצעים סמי פיגורטיביים ומופשטים. בראון עושה שימוש במדיה ניסיונית ובחומרים מגוונים. נוסף לצבעי שמן, צבעי מים וחומרים מסורתיים אחרים-ידועים גם הנסויים שעשתה בשרף אפוקסי- הרחבה בנושא ניתן לראות כאן: סדנת אפוקסי.
קורס ציור ראשון לציון: ססילי בראון- הפיגורטיבי כתנועה מופשטת
האופן שבו בראון מטפלת בצבע בתוך יצירתה, הופך לנושא עצמו על ידי בליעת הדמויות שלה בתוך הצבע או שימוש בו כדי להוסיף חוש הומור לדימוי המיני שלה. המאפיין העיקרי בציוריה של בראון הוא השימוש שלה בתנועה, יצירת סימנים אקספרסיביים ותערובות צבע רבות לאורך יצירותיה. היא גם משנה כל הזמן פלטות צבעים, כך שעבודתה משתנה בעקביות לאורך זמן. בראון מרבה לכנות את ציוריה על שם סרטים ומחזות זמר הוליוודיים קלאסיים, כמו משחק הפיג'מה, הסיפור לפני השינה והזוג הנמלט. בראון אמרה בראיון כי "אחד הדברים העיקריים שהייתי רוצה שהעבודה שלי תעשה הוא לחשוף את עצמה לאט וברציפות -כדי שלעולם לא תרגיש שבאמת סיימת להסתכל על משהו". היא גם אמרה בראיון אחר שהיא שואלת את עצמה בזמן שהיא עובדת, "איך אני יכולה לצייר את המקבילה של איך זה לנוע בחלל, לנוע בעולם, להיות בחדר, בפארק, ברחוב?
ססילי בראון עובדת בגישה לא ליניארית. בראון משתמשת לשם כך בעבודה על קנבסים מרובים בו-זמנית. עבודה במקביל על כמה ציורים מאפשרת לבראון לחקור רעיונות קומפוזיציוניים חדשים שאותם היא יוצרת בצורה ספונטנית. בראון מתארת את תהליך היצירה שלה כ"אורגני". לעתים קרובות היא עובדת על עד 20 עבודות בכל פעם, מה שמאפשר לשכבות של צבע להתייבש בין לבין.
קורס ציור רמת גן: ססילי בראון- ציור מופשט כנקודת מבט חושנית על המציאות.