תפקיד האמנות בהתפתחות ילדים.

לילדים יש פחות הזדמנויות לעשות אמנות בבית הספר ובבית - ולכך עשויות להיות השלכות ארוכות טווח.

על פי הגדרה של מילון הוצאת אוניברסיטת אוקספורד (2019), אמנות מוגדרת כ"ביטוי או יישום של מיומנות יצירתית ודמיון אנושיים, בדרך כלל בצורה ויזואלית כמו ציור או פיסול, המייצרות יצירות שיש להעריך בעיקר בשל היופי או הכוח הרגשי שלהן" .

 הגדרת האמנות בויקפדיה היא- " היא שם כולל לפעילויות האנושיות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האָמָּן , ומתבססת על כישרונו המיוחד.. ביצירת אמנות באים לידי ביטוי רגשות האמן וכישרונותיו, וכן ייחודיותו. האמנות תופסת מעמד מרכזי בתרבות האנושית,"

  הגדרות אלו משקפות את האמנויות כפעילויות הכוללות פתרון בעיות יצירתי והזדמנויות לביטוי עצמי.

במבוא למחקר שבחן מחקרים אחרים בתחום החינוך לאמנות ונעשה באוניברסיטת הגן בגרמניה על ידי  ורנה שניידר ואנט רוהמן- נאמר:

"מעורבות באמנויות יכולה לערב אינטראקציה חברתית ושיתוף פעולה ולאפשר חקירה של העצמי בסביבה המורחקת מההערכה הבינארית של ביצועים כצודקים או שגויים. לכן האמנויות עשויות להיות ממוקמות היטב כדי לעורר התפתחות של תוצאות תוך-אישיות. לדוגמה, כמו McLellan et al. (2012b) טוענים באמצעות המסגרת התיאורטית של תיאוריית ההגדרה העצמית (Deci and Ryan, 1985), האמנויות עשויות להציע הזדמנויות לחוויות של מיומנות, אוטונומיה וקשר אשר בתורן מקדמות מוטיבציה ורווחה."

 

, לציור יש יתרונות התפתחותיים משמעותיים עבור ילדים צעירים, ויש לכך תמיכה במחקרים רבים.  זה נותן להם מקום לייצג את מה שהם חושבים - טריטוריה משלהם שבתוכה הם יכולים להגזים במה שחשוב להם או לבטא רעיונות שהם עדיין לא מסוגלים לבטא בצורה מילולית. באמצעות האמנות, ילדים מסוגלים לתאר ולחשוף את תפיסותיהם לגבי עצמם, העולם ומקומם בו. ברמה הרגשית והקוגניטיבית משמש הציור כלי ושלב מהותי בדרך אל השפה והייצוג ובמידה והתפתח- אלטרנטיבה רגשית וקוגניטיבית- מעין שפה שנייה-שתרומתה לחשיבה וההכרה הוכחה במחקרים.  היצירתיות הפכה למשאב האישי, החברתי, הכלכלי, והתרבותי  המבוקש ביותר -בעולם העסקים, בעולם האקדמיה ובעולם החברתי. יצירתיות קשורה בטבורה לאמנות. אם כך בעולם משתנה במהירות  שבו עצם האינטליגנציה מוגדרת יותר מהכול  על ידי יצירתיות יותר מאשר על ידי צבירת ידע, זיכרון ואפילו זיהוי דפוסים- שפעם הגדירו יכולות קוגניטיביות גבוהות. דווקא כעת, אנחנו שומטים ומונעים מילדנו את הכלי העיקרי לפיתוח יכולות.

שמי זיו אייל (יולי) . אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות. מנהל "הסדנה" -מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו. אני בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים).  בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול מרחוק( שירות "פסיכולוג אונליין"). אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." למידע על פעילויות וטיפול ניתן ללחוץ הדפים הרלוונטיים.

קן רובינסון  בהרצאתו "איך בתי הספר הורגים את היצירתיות"? שהייתה להרצאה הנצפית ביותר בתולדות TED, טוען שמערכת חינוך הממוקדת בהישגים וציונים מונעת ממרבית הילדים לממש את הפוטנציאל הטמון בהם. רובינסון מקדיש בהרצאתו תשומת לב ניכרת לאמנויות ולחשיבותן בחינוך הכללי, בעיקר מפני שלטענתו היצירתיות חשובה כיום בחינוך בדיוק כידיעת קרוא וכתוב.

סיפור מקרה המציג את חשיבותו של החינוך לאמנויות בעולם העכשווי, הוא זה של האקדמיה לאמנויות של בוסטון, בית ספר תיכון מקומי שהוקם ב-1998 ומשלב לימודי אמנויות עם לימודים עיוניים כלליים. אן קלארק, מנהלת האקדמיה, מתארת את הצלחת בית הספר : "העולם של ימינו דורש חשיבה יצירתית ובין תחומית. נראה לי שזאת הסיבה שהתלמידים שלנו מצליחים כל כך. זה מה שאנחנו שומעים מהקולג'ים אליהם הם מגיעים . הילדים שלנו מוכנים לקחת סיכונים, להשתמש בדמיון, לעבוד קשה ולשתף פעולה עם אחרים. הם יודעים לקבל ביקורת, כי זה חלק חשוב מהחינוך לאמנות. בדיקה מחדש, ביקורת ומשוב הם חלק מהותי ובלתי נפרד מהאמנות [...] אנחנו מעודדים את הילדים שלנו להמציא בעצמם את התשובות שלהם, להגן עליהן בזמן הביקורת ולבדוק אותן מחדש". המיומנויות הנרכשות באמצעות החינוך לאמנויות משמשות את בוגרי בית הספר, גם כאשר מרביתם לא עוסקים בסופו של דבר באמנות".

חוגי אמנות לילדים ונוער-העדפת האפשרויות הדיגטליות לציור פוגעות בנכונות להתנסות בטעויות

"היחס לחינוך לאמנות במערכת החינוך הישראלית כיום נתפס כמותרות במקרה הטוב או כחינוך המתאים לכל היותר לילדי הגן או הכיתות הנמוכות, טרם כניסתם למסלול החינוך ה"רציני". במקרה הרע, רואים בו בזבוז זמן משווע או כגורם המפר את השגרה הלימודית של בית הספר. ליחס זה שותפים קובעי מדיניות החינוך, אנשי חינוך, הורים, חלק גדול מהציבור הרחב ואף התלמידים עצמם, שמטמיעים היטב את יחס חברת המבוגרים לאמנות המונצח בצורה ברורה במערכת שעות הלימוד של התלמידים.

החינוך לאמנות איננו מצוי כלל בחינוך התיכוני, אלא במגמות מיוחדות לאמנות, שאינן מצויות בכל תיכון ושנסמכות גם על מימון של ההורים; הוא מצוי באופנים מקריים בחינוך של חטיבות הביניים, פרי יוזמות מקומיות של מנהלים, מורים או הורים; והוא מצוי במקרים רבים  בחינוך היסודי (לאור החובה לשלבו) באופן חובבני ומצומצם מאוד, שאינו בהכרח כפוף לפיקוח מקצועי. מה אומרת תמונת מציאות זו עלינו כאנשי חינוך וכחברה?" -"חינוך לאמנות: אסתטיקה ואתיקה"-עורך/כים: שי פרוגל ודורית ברחנא לורנד, הוצאת הקיבוץ המאוחד

תפקיד הציור בשיפור התפתחות הילד הוכר מאז שהחינוך לאמנות הפך לראשונה לחלק מתכניות הלימודים בבית הספר הציבורים בארצות הברית  בשנת 1870. שפע של מחקרים הראו קשר הדוק בין השרבוטים של ילדים בגיל הגן ובין השלבים המוקדמים של הכתיבה שלהם. שפה וקריאה. ציור גם עוזר להכין ילדים להצלחה בתחומי מקצוע אחרים, בתחומים  הכוללים הסבר ותקשורת חשיבה מתמטית, המסייעת בהבנתם וביכולת לתקשורת של מושגים מתמטיים, על פי מחקר של אוניברסיטת קליפורניה סטייט, צ'יקו, הפרופסורים סוזן סטפני ופולה מ. סלסטר.

 

חוגי ציור לילדים ונוער- הפסיכולוגיה של היצירתיות כמדד לאינטליגנציה

באופן כללי יותר, עדויות נרחבות מצביעות על כך שלחשיפה לאמנות בבית הספר יש יתרונות אקדמיים וחברתיים ארוכי טווח לילדים, במיוחד עבור  אלה שנמצאים במצוקה כלכלית. מחקר משנת 2012 על ידי הקרן הלאומית לאמנויות של ארצות הברית, למשל, מצא שתלמידי כיתה ח' בעלי הכנסה נמוכה שנחשפו הרבה לאמנויות היו בסבירות גבוהה יותר ממחבריהם עם פחות חשיפה לזכות בציונים גבוהים יותר וללמוד בקולג'.

אבל על פי מחקר חדש שנערך בהולנד על ידי הפיקוח על בתי הספר ההולנדיים, כמות הזמן שילדים מבלים בציור ביד הן בבית הספר ומחוצה לו הצטמצמה במהלך 20 השנים האחרונות; המחקר גם מצא כי יצירות האמנות שלהם ירדה משמעותית באיכות ובמורכבות מאז שמחקר דומה נערך לפני שני עשורים.

הפרויקט, שהתמקד בבני 11 ו-12 זיהה מגמות דומות לאלו שנראו בארצות הברית ובישראל , וביקש לקבל תובנה לגבי היעילות של חינוך לאמנות, הכולל רישום אך גם מוזיקה, תיאטרון וריקוד. אולם רק בתחומי הרישום והמוזיקה זיהה המחקר  ירידה באיכות עבודת התלמידים. למגמה זו יכולות להיות השלכות רחבות יותר על הצלחתם העתידית של התלמידים.

המחקר אומר , "אפשר לשלב ציור בלמידה בדרכים רבות, כולל מיפוי חזותי, חשיבה רפלקטיבית, ארגון והצגת מידע, ודרך תקשורת שיכולה להתעלות מעל מחסומי שפה. "במסגרת המחקר ההולנדי, התלמידים קיבלו שתי מטלות ציור והוערכו על יכולתם לפתח ולשלב רעיונות, ניסויים וניסיון ייצוג מרחבי. הרישומים העכשוויים הראו פחות לכידות (המורכבים מאובייקטים נפרדים ולא קשורים) וכללו פחות פירוט מאלה שנעשו על ידי תלמידים כאשר המחקר נערך לראשונה לפני 20 שנה.

 לתוצאות אלו יש גורמים כאמור במערכת החינוך שאינה נותנת מקום לשיעורי אמנות.

חוגי אמנות לנוער וילדים- ביטוי רגשי כטיפול פסיכולוגי עצמי.

אבל שינויים חברתיים והתקדמות טכנולוגית הם גם גורם, לפי רפאל ואן קרימפן, ראש האקדמיה ברייטנר באמסטרדם, שאמר ל- Dutchnews.nl שבתי ספר היום מאמצים טכנולוגיה דיגיטלית על חשבון אמנות ויצירתיות. "ילדים מציירים טוב יותר אם יש להם יותר זמן לזה", אמר ואן קרימפן. "החינוך משתנה עם הזמן וזה בא לידי ביטוי בציורים שלהם. וכמובן, לדיגיטליזציה יש חלק". נטיות אלו ניכרות גם בישראל , כאשר בכיתות רבות מסתמכים על  טכנולוגיה כדי ללמד אמנות.

פולקרט האאנסטרה, פרופסור לחינוך לאמנויות שהיה בין היועצים של המחקר ההולנדי, אומר שההשפעה של הדיגיטליזציה ברורה יותר מחוץ לכיתה, שבה ילדים מבלים יותר זמן מול מסכים  מאשר בציור, ולכן יש להם פחות תרגול. "יתרה מכך," הוא אמר במייל, "איכות התמונות הדיגיטליות שהם יכולים ליצור במכשירים אלקטרוניים היא כנראה מספקת יותר ונראית מקצועית יותר מהציורים שהם יכולים לעשות ביד."

ציור ככלי חברתי-חוגים לילדים ונוער ברחובות

תעדוף השימוש בטכנולוגיה ככלי ללמידה באופן כללי הפחית גם את הדגש על אמנות בעבודת יד. לדברי החוקרים שירלי ברייס הית' ואליזבת סופה, "כאשר תקציבי בתי הספר מצטמצמים והזדמנויות תעסוקה דורשות ידע בטכנולוגיה ומיומנויות קשורות, האמנויות גולשות בקלות למקצועות לימוד אופציונליים או מבוטלים."

העובדה שמקצוע האמנויות הוא נושא בעדיפות נמוכה בבתי הספר אינו חדש. בנייר עמדה תחת השם "לחם ושעשועים: מדיניות משרד  החינוך ביחס ללימודי אמנות" -"שנכתב על ידי דורית ברחנא-לורנד נאמר: לפי מחקר מקיף שנערך לאחרונה בחסותו של בנק ישראל מסתבר כי ישראל ניצבת בתחתית הטבלה מבחינת הקצאת זמן ללימודי האמנות לעומת מדינות מפותחות אחרות. הדבר בולט עוד יותר לאור העובדה ש “בישראל סך שעות הלימוד בפועל בחינוך היסודי הוא מן הגבוהים במדינות OECD( ”עמ' 6.)16 כך יוצא שלמרות שסל השעות הכולל במערכת החינוך הישראלית הוא דווקא גדול, החלק היחסי של שעות לימודי האמנות קטן עוד יותר בהשוואה לחלק היחסי של לימודים אלה במדינות אחרות. דווקא ההשוואה ל-OECD מבהירה כי הוויתור על האמנויות מתוך חשיבה כלכלית אינה מתאימה למציאות...מדינות מבוססות כלכלית מקצות מספר שעות כפול ללימודי האמנות. מעניין להתייחס במיוחד למדינות שמוזכרות תדיר בכותרות מדורי הכלכלה כמודל להצלחה כלכלית-חברתית המקצות זמן רב ללימודי האמנות, כגון פינלנד )2.3 ש"ש(, דנמרק )8.3 ש"ש(, נורווגיה )0.3 ש"ש(. בראש הטבלה ניצבת אוסטריה עם 4.4 ש"ש. מצער במיוחד לגלות כי המדינה היחידה המציגה מדיניות חלוקת שעות דומה לזו של ישראל, בפרט ביחס ללימודי האמנות )7.1 ש"ש(, היא יוון: מדינה בעלת מורשת עבר מפוארת והווה מדכדך. מטריד לחשוב שיש קשר בין מדיניות חינוכית – ובפרט מצב האמנות בחינוך – ובין מציאות כלכלית."