פסלי קרמיקה: קן פרייס

קן (קנט) פרייס הוא אחד מאמני הפיסול הקרמי המודרני החשובים ביותר. הוא היה אמן יצירתי בצורה חסרת מנוח, מין יצירתיות לעיתים הרסנית ומורדת בעצמה, שבה עבודה שיצר אתמול, היא לעולם הבסיס לשבירה שלה היום.  כזה שמשנה את הצורות, המשטחים והצבעים של פסלי הקרמיקה שלו לאורך חמשת העשורים  של הקריירה שלו. עבורי כמי שחקר היצירתיות האנושית עניין אותו תמיד- פרייס מגלם סוג של כמעט ארכיטיפ יצירתי. היצירתיות אצלו היא חלק ממרד מתמיד, במציאות החיצונית, בנורמות, בצפיות ממנו, ובעצמו. מרד שנדמה בעיניים "נורמליות" הרסני מעט, כיוון שחלקו מופנה כלפי ההצלחה שלו עצמו. אבל בדיוק מרד זה הוא שהשאיר אותו יצירתי לאורך כל חייו בצורה יוצאת דופן. כפסיכותרפיסט הרואה ביצירתיות רגשית את גרעין החיות האנושי- אני שואל את עצמי-מה אני יכול ללמוד מהבחירות והחיים של קן פרייס.

במהלך שנות ה-60 וה-70 פרייס יצר יצירות בקנה מידה זעיר שצורותיהן החדשניות ולעתים המוזרות ערערו את הפונקציונליות של הקרמיקה המסורתית. בשנות ה-80 וה-90 הוא נטש את הצורות דמויות כלי קיבול והחליף את הזיגוגים והגלזורות שלו בצבע אקרילי, שאותו הוא מרח לעתים קרובות על צורות החימר הבולבוסיות שלו בשכבות, לפני ששייף וליטש אותן כדי ליצור דוגמאות ססגוניות ייחודיות ומגוונות. לקראת סוף חייו הוא החל לעבוד בקנה מידה גדול בהרבה, כזה שיוצר חוויה הפועלת ישירות על גופו של הצופה.  המשטחים החלקים של פסלי הקרמיקה שלו צופו בלכה  ובצבעים ססגוניים בתקופה זו, כדי להגביר את כוחם המפתה. לי

"כתום"-2009-פסל חימר שרוף, צבוע אקריליק, ציפוי אפוקסי

Ceejay 2011-פיסול בחימר , צביעה בצבע מתכתי על בסיס אפוקסי,122 × 123 × 117 סמ'

פרייס היה גם  צייר ורשם יוצא דופן, וצייר לאורך הקריירה שלו רישומים וציורים יצירתיים כמו הפסלים שלו. "אני מצייר מאז שאני זוכר את עצמי," הוא אמר. "אני חושב שפסלים חייבים ללמוד לצייר כדי שיוכלו לראות מה הם מדמיינים." (זה מזכיר לי את רישומי הדיו של הפסל הבריטי -אנתוני גרומלי-שהיוו בסיס לפסלים שלו -אך בעיני הם גם צורת אמנות לא פחות עמוקה מזו שהתפרסם בה-ומדגימה כיצד הרישום הוא למעשה צורת חשיבה).

חלק מרישומים אלו מתארים פסלים בלתי אפשריים, כמו כוס עם צפרדע קופצת לידית, בעוד שאחרים יוצרים  עולם דמיוני ומסוגנן. לוס אנג'לס, עם קווי רקיע משובצים דקלים ושמים מלאי ערפיח, הייתה לעתים קרובות הנושא של ציוריו לפני שעבר לטאוס, ניו מקסיקו, בשנות ה-90 והחל לייצר נופים פראיים יותר עם הרי געש מתפרצים ושמי ציקלון.

התפרצות וזרימת לבה, ציור אקריליק  ודיו על נייר.

"מלחמת פלוטו"-1993-כלי חימר שרןף ומזוגג

אף אחד לא הוציא והבליט בדרך שפרייס עשה זאת את התכונות הארוטיות של החימר. צורות מוזהבות דמויות שד שייצר בסוף שנות החמישים. פסלים מאוחרים יותר שהופכים לשפתיים  או לצורות פאליות, נוזלים ונושרים, נוטפים אנרגיה מינית מוזרה ובסופו של דבר ממזגים בין המינים באופן דיפוזי.

הנווד והאמן הקליפורני אהב לגלוש, גראס, מכוניות ולבלות עם דניס הופר  וצ'רלס בוקובסקי בימי ההדוניזם  העליזים של שנות השישים .

"הוא הדבר האמתי, הארכיטיפ של לוס אנג'לס. נער שנולד על גלשן “, אומר פול שימל, אוצר התערוכה הגדולה הראשונה שסוקר את עבודתו של קן (המכונה 'קני' למקורבים אליו) בבריטניה. כפי שחושפת התערוכה, גם הקריירה של פרייס לא הייתה קונבנציונלית בשום אופן.

Miroesque 1995, סמ' 33 × 36 × 27, חימר שרוף וצבוע בצבע על בסיס אפוקסי. (אנו מציעים סדנאות אפוקסי תוך התמקדות בטכניקות וצבע)

באמצע שנות ה-60, פרייס יליד לוס אנג'לס כבר עשה לעצמו שם בסצנת האמנות המתפתחת בעיר הולדתו. הוא היה מיודד עם אד רושה, פרנק גרי ואמנים אחרים שהיגרו לחוף המערבי ויוצגו על ידי גלריית Ferus, בה פרייס ערך שלוש תערוכות יחיד בשנות ה-60 לפני שהחליט לנדוד אחרי חברו דניס הופר (שזה עתה יצר את הסרט האייקוני Easy Rider) לעיירה הקטנה טאוס. אחוזת הופר בניו מקסיקו הפכה למעין 'צלסי הוטל' מפתה של המדבר לאמנים והיפים. פריס ואשתו עברו לשם ופתחו חנות גלריה קטנה לדברי עיצוב ואמנות.-Happy’s Curios- על שמה של אשתו.

זה נשמע כמו חלומו של כל אמן. אבל עבור פרייס, שמילא את חנות הגלריה שלו בעבודות בהשראת כלי החרס העממיים המקסיקניים שבהם נתקל לראשונה בטיולי גלישה שלו לטיחואנה. הייתה זו נפילה כלכלית כואבת. הוא לא הצליח למכור את עבודותיו והוא חזר ללוס אנג'לס.,

פרייס חזר ללוס אנג'לס ב-1978, והציג כמה מהעבודות שעשה בטאוס במוזיאון מחוז לוס אנג'לס באותה שנה. עם זאת, פסל ארוטי רחב היקף של אשתו -הפי, פשוק רגליים, הוסר ברגע האחרון לבקשתה. התוכנית זכתה לתגובות סתמית. "אנשים אמרו באמת?, עשית את הפסלים המדהימים האלה ועכשיו אתה עושה את הכלים לחנות עיצוב זולה? " אומר שימל. זמן קצר לאחר מכן, פרייס ומשפחתו עברו למסצ'וסטס
הללו. 

בשנות ה-90, פרייס חזר ללוס אנג'לס. במהלך תקופה זו, הוא יצר את אחת העבודות הטובות ביותר שלו, שנעשתה עבור צ'רלס בוקובסקי, בתגובה לשירו "גל חום". הצד הארוטי נראה בברור בכל יצירתו של פרייס. היה לו גם אוסף של רישומים ארוטיים שאותם לא הסתיר, אבל מעולם לא הוצגו בפומבי. 

. "הוא הביא את אותה תחושת אינטנסיביות ומחויבות בעשיית משהו פשוט כמו כוס כפי שהוא הביא לעבודה ה'פיסולית'", אומר שימל.  בתמונה מעלה אפשר לראות אחת כוסות 'השועל הכחול' המפורסמות שלו, שעל כול אחת מהן מצוירת אישה הפותחת את רגליה. אלו מהיותר בוטים מבין הפסלים שלו, אבל הם עדיין מאוד פרייס - צריך סוג מיוחד של גאונות כדי להפוך כוס תה ליצירת אמנות.".