עבודות האמנות הבולטות 2024
בכל שנה נוצרות אינספור יצירות אמנות חדשות. הניסיון לבחור את המשמעותיות בניהן בזמן אמת, נידון מראש לכישלון, רק הזמן מוכיח בדיעבד איזו אמנות שינתה את עולם התרבות. עם זאת האמנות העכשווית מיצבה את עצמה בעשורים האחרונים כפרשנות חברתית ועמדה פוליטית- המגיבה בזמן אמת. כשאנו מסתכלים על האמנים העכשווים הבולטים של 40 השנה האחרונות-המרכיב הרעיוני והביקורת החברתית- הוא אחד המרכיבים המרכזיים -בהערכה שלהם. "האישי הוא הפוליטי"
האמנות היא מעין תת מודע המגיב לאירועים, והיא סיסמוגרף רגיש לזרמים תת קרקעיים שהתרבות תגבש בצורה מודעת רק שנים לאחר מכן.
כמה נושאים העסיקו את עולם האמנות בשנת 2023 ותחילת 24, אתמקד בשניים מהם.
המהפכה הטכנולוגית:
קשה להעריך את המהפכה התרבותית התודעתית שהמציאות הטכנולוגית העכשווית מחוללת. אנו נמצאים בעיצומה של מהפכה המשנה את היחס והתפיסה ליצירתיות אנושית ולאינטליגנציה אנושית ואולי למושג של אנושיות בכלל. כלי הבינה המלאכותית כגון Chat GPT ואחרים מסוגלים בנקודת הזמן בה אני כותב את הדברים ליצור סרטונים, תמונות וטקסטים יצירתיים באיכות המשתפרת מרגע לרגע. במקביל, לדעת הוגים רבים אנו חיים בעידן של "פוסט מציאות", או העדר מציאות אובייקטיבית. ציטוט חביב עלי מסדרת הטלוויזיה, "רצח ופרטים אחרים" אומר: "האמת היא טכנולוגיה שעבר זמנה" . הרשתות החברתיות מפצלות את הגדרת המציאות לאלפי מציאויות יחסיות, אלטרנטיביות. לאף אחד אין יותר מונופול על, אמת, ידע וסמכות.
בעוד שבועת ה-NFT התפוצצה, עבודות אמנות רבות עוסקות באמנות דיגיטלית ובאמנות פוסט אינטרנט ולעתים קרובות אלו נוצרו בשיתוף פעולה עם AI. בתחזיותיו לשנת הארנב (ינואר 2023-פברואר 2024), אמר האמן טרבור פאגלן שכלי בינה מלאכותית כגון Stable Diffusion ו-Chat GPT יגרמו למהפכה במציאות ובתפיסה היצירתיות התרבותית בצורה קיצונית כל כך עד שהיא תהפוך על ראשה את המצאת הפרספקטיבה במאה ה-15.
רפיק אנדול ממשיך להדהים את העולם עם יצירותיו המקוריות , ומעבדת החוויה המופעלת על ידי אלגוריתם. Planets TOKYO עלתה בפופולאריות שלה על אתרי תיירות כ- אנגקור וואט, החומה הסינית והטאג' מאהל והוכרזה אטרקציית התיירות המובילה באסיה 2023.
האמן הגרמני בוריס אלדגסן זכה בקטגוריית הקריאייטיב של פרסי הצילום העולמי של סוני עם תמונה שיצר באמצעות DALL-E 2, בעוד אלכס ישראל השתמש ב-Chat-GPT כדי לכתוב הודעה לעיתונות לתערוכתו Fins ב- Gagosian ברומא.
מול החרדות הגוברות בשל עליית הבינה המלאכותית, תערוכה במוזיאון לואיזיאנה לאמנות מודרנית בקופנהגן הציעה דרכים שבהן נוכל לנסות לא להיות מוכרעים על ידי הבינה המלאכותית, בעוד ג'ורדן וולפסון חשף את הרובוטית החדשה והמטרידה שלו Body Sculpture (2023) ב- ה-NGA של קנברה.
המלחמה בישראל. ה7 באוקטובר 2023
כמי שרואה בעולם האמנות כתת מודע קולקטיבי, אני לא יכול להתעלם מהבידוד הקיצוני איליו אנו מוליכים את עצמנו ולא מהעובדה שכמו קורבנות רבים, הפכנו למקרבנים ולפוגעים. מעבר לנקודת המבט המוסרית הבעייתית- זהו מדרון פסיכולוגי ומציאותי חלקלק ומסוכן. אנו הורסים את עצמנו.
הסכסוך בין ישראל לעזה והפלשתינאים- פיצל את עולם האמנות -וגרם לקרע עמוק בעולם התרבות.
אלפי אמנים באירופה חתמו על עצומות המבקרות בצורות שונות את ממשלותיהן על שיתוף הפעולה עם ישראל ומביעות תמיכה בצד הפלסטיני של הסכסוך.
העורך הראשי של ארטפורום, דיוויד ולסקו, פוטר לאחר שהמגזין פרסם מכתב פתוח - חתום על ידי למעלה מ-8,000 אנשים, כולל אמנים כמו קתרינה גרוס וסימון פוג'יווארה - הקורא להפסיק את הרג האזרחים בעזה.
עורכים בכירים אחרים במגזין התפטרו כהבעת תמיכה בוולסקו, שאמר ל"ניו יורק טיימס", "אני מאוכזב שמגזין שתמיד עמד על חופש הביטוי של אמנים התכופף בשל לחץ מבחוץ".
האמנים ניקול אייזנמן ונאן גולדין אמרו שהם לא יעבדו יותר עם Artforum לאחר הדחתו של ולסקו. גולדין גם ביטלה עבודה במגזין סאנדיי של הניו יורק טיימס, בגלל הדיווח של העיתון, שלדבריה "מראה שותפות עם ישראל".
תערוכה גרמנית בעלת פרופיל גבוה, הדוקומנטה, זועזעה גם היא מהמשבר, שגרם לשני חברי ועדת האיתור שלה - ברכה ל. אטינגר ורנג'יט הוסקוט - להתפטר.
״אני מתבקש לקבל הגדרה גורפת ובלתי נסבלת של אנטישמיות שמבלבלת את העם היהודי עם מדינת ישראל; וכל הבעת הזדהות עם העם הפלסטיני כתמיכה בחמאס", אמר הוסקוטה.
הבמאי היהודי הבריטי ג'ונתן גלייזר, שסרטו "אזור העניין" זכה באוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר, אמר בטקס "הכיבוש ניכס לעצמו את השואה והיהדות" והמשיך "הסרט שלנו מראה לאן דה-הומניזציה מובילה כשהיא בצורתה הרעה ביותר. זה עיצב את העבר ואת ההווה. בין שאלה קורבנות 7 באוקטובר בישראל ובין אם קורבנות ההתקפות הנמשכות בעזה - כולם קורבנות של אותה דה-הומניזציה".
בין הדוגמאות הרבות לאירועים שבוטלו ועבודות שאבדו בעקבות הסכסוך, אנה שוורץ ניתקה את הקשר עם האמן -מייק פאר, וארבע תערוכות של איי ווייוויי - שתיים בגלריה ליסון ושתיים בגלריה מקס הצלר - בוטלו לאחר שהוא פרסם ציוץ שנמחק מאוחר יותר, שאומר, בין השאר, 'תחושת האשמה סביב רדיפת העם היהודי הוקצנה, לפעמים, כדי לבטל את העולם הערבי.'
בשיחה על אחת התערוכות שבוטלו, אמר איי, "בלי הגזמה, כאדם או אמן, אני יכול לחיות בלי לעשות תערוכה נוספת, ואני יכול לחיות בלי אמנות כמרחב הביטוי, אבל אני לא יכול. לחיות ללא חשיבה חופשית וחופש ביטוי. זה אומר סוף החיים״.
יצירות האמנות המכוננות של 2023.
מגזין artnews. פרסם רשימה של 25 עבודות אמנות ואמנים שעוררו הדים בתחום האמנות בשנה האחרונה. כאן אביא את 10 הפותחות את הרשימה. ארט ניוז הוא מגזין אמריקאי ומטבע הדברים נקודת המבט שלו היא גם מערבית וליברלית, אך גם אגוצנטרית מבחינה תרבותית ומושפעת מהממסד האמנותי, שכמו שאנו יודעים מנוהל גם דרך אינטרסים כלכלים רבי עוצמה.
- מרים כאהן-Miriam Cahn-fuck abstraction
דמויותיה של כהאן נוטות להופיע צפות בחלל לא מציאותי, שבו הן צורחות, מתהוללות ונופלות ללא הקשר ומבטאות אימה קיומית. מרים כהאן אינה נחשבת בדרך כלל כמי שמגיבה לאירועים אקטואליים, אולם כמו אמנים אחרים שבטאו את אותה אימה כבקט וג'קומטי- המציאות העכשווית מכריחה אותה ופולשת אל העולם הפנימי האוטיסטי שלה. כותרת העבודה שלה , "הפשטה מזוינת!" בפאלה דה טוקיו בפריז השנה, מדברת על היחסים שבין המציאות החיצונית לעולם האמנות. האמנות של כהאן נועדה לזעזע. - היא מתארת דמויות כורעות כשידיהן כבולות נופלות ונאנסות בצורה אורלית מול גבר שרירי. כאהן ציירה את הציור כתגובה לקברי האחים בבוצ'ה ולדיווחים על אלימות מינית שבוצעה נגד נשים אוקראיניות; ההקשר הזה בא לידי גם ביטוי בטקסט שליווה את היצירה.
חוגי ציור- פרט מתוך עבודתה של מרים כאהן
2. jra Waheed, המיה, Hum II, 2023
להלן קישור לסרט יוטיוב של המיצג. ה-Hum II של Hajra Waheed, מבנה חרוטי גבוה הרוטט במוזיקה חרישית אלגית . מדיטציה מרתקת ביופייה על נוכחותו של אבל, שזכתה בפרס הביאנלה של Sharjah לשנת 2023 לצד יצירות של דוריס סלסדו ובוצ'רה חלילי. Hum II הזמין את הצופים ברגלים יחפות לתא סאונד לבן ונקי עם איכות כנסייתית או כזו של מסגד (או בית כנסת או מקדש בודהיסטי) שהשמיע פוליפוניה של שבעה שירים שהפכו פופולריים בהפגנות בראשות נשים. לא סופקו מכשירים לתרגום, אבל המשמעות הועברה באופן עמוק דרך האווירה. ייסורים -כאב ,אובדן ואולי תקווה.
3. Cameron Rowland, Depreciation
דונם אחד מאתר מטעים לשעבר, באי אדיסטו שבדרום קרוליינה, אותו רכשה רולנד ולאחר שקבעה כי לעולם לא יפותח או ישתמשו בו. האי אדיסטו הוכרז במרץ 1865 כאדמה של עבדים משוחררים. בשנת 1866, בעקבות רצח לינקולן, הנשיא אנדרו ג'ונסון ביטל למעשה את צו שדה 15 בכך שהורה להחזיר את האדמות הללו לבעלים אנשי הקונפדרציה- הקודמים שלהם. לעבדים לשעבר ניתנה האפשרות לעבוד עבור אדוניהם לשעבר כבעלי מניות או להיות מגורשים. אם יסרבו, עבדים לשעבר עלולים היו להיעצר על שוטטות. על מי שסירב לעזוב וסירב לחתום על חוזי עבודה- איימו במעצר .כתבה רולנד בתיאור המתווה את ההיסטוריה של סכסוכי קרקע החל מביטול העבדות ב-1865, "עבודה זו שואלת כיצד אדמה עשויה להתקיים מחוץ למשטר החוקי-כלכלי של הרכוש שהונהג על ידי עבדות וקולוניזציה.." קישור לסרטון יוטיוב על הנושא.
4.Basel Abbas and Ruanne Abou-Rahme, Until we became fire and fire us
אחת מכמה יצירות חדשות מרכזיות שהוזמנו עבור הביאנלה ה-15 של שרג'ה, מיצב הווידאו רחב הידיים המפוצל על פני חורבות שהוצבו בכיכר אל מורייג'ה בשארג'ה - מספר את ההיסטוריה הפלסטינית שנקברה בישראל. (גם אני גר על גבול מקום כזה , זרנוגה). כבישים שבעבר היו כפרים ומגרשי חניה שבעבר היו בתי קברות מופיעים בשיר שחוזר על עצמו ונשבר על פני סרטונים, צלילים ותמונות המוקרנים לסדקים שונים ברחבי ההריסות. אופייה המפוצל של היצירה מעורר בצורה מצמררת את היחסים הנקרעים בין הפלסטינים לאדמתם. - כותבת אמילי ווטלינגטון. קישור לעבודת וידאו מהיצירה.
5. רפיק אנדול-Refik Anadol, Unsupervised – Machine Hallucinations – MoMA
במשך כמעט שנה, הלובי של המוזיאון לאמנות מודרנית נשלט על ידי עבודה אחת שקשה היה להתעלם ממנה: Unsupervised – Machine Hallucinations – MoMA (2022) של האמן הטורקי -רפיק אנדול. העבודה, יצירת אמנות של האמן הדיגיטלי המוביל כיום, המשתמשת בארכיון החזותי של המוזיאון כדי ליצור מודל למידת מכונה שמפרש ומדמיין מחדש תמונות של יצירות אמנות באוסף של MoMA. מאז שהוצגה מבקרים מתייחסים ליצירה בחשדנות. במגזין ניו יורק, ג'רי סאלץ, השווה אותה ל"מנורת לבה", בעוד R.H. Lossin טען בביקורתיות שב-e-flux -המצב ה"מרהיב" של Unsupervised- הופך טכנולוגיית מעקב צבאית "למשהו נעים ואפילו מרגיע. ” בן דייוויס מ-Artnet News הציע שעבודותיו של אנאדול הן "סגנון דקורטיבי גרידא של אמנותA.I. t" וכי Unsupervised, ספציפית, משתמשת בארכיון של MoMA בצורה כזו שהיא גוזרת את המשמעות של מצבים אסתטיים שונים, ומשאירה מאחור רק "השראה חזותית נטולת הקשר". קישור לסרטון על העבודה.
אנאדול, מצדו, בראיון שנערך לאחרונה, אומר כי המבקרים הבינו לא נכון את העבודה, אשר הוא רואה כ-"מציאת צורה חדשה" מעבר לאמנות מודרנית ועכשווית. הוא רואה בה דרך להדגים כיצד אמנים יכולים ליצור באחריות עם AI. "זו עבודה שנוצרה במשותף", אמר אנאדול ל-ARTnews. "זה לא רק AI שעושה משהו. לקח ל-14 אנשים, שנה שלמה על מנת לצלול עמוק לתוך אחד מארכיוני האמנות הטובים בעולם, וליצור בינה מלאכותית שמעוררת השראה, ולא רק מחקה, מציאות". ובסופו של דבר, אי אפשר להכחיש את האפקט ההיפנוטי של העבודה, כאשר המוני אנשים עומדים מוקסמים מולה בכל זמן נתון. באוקטובר רכש המוזיאון את היצירה לאוסף הקבוע שלו.
6. Marguerite Humeau, Orisons
בהזמנת Black Cube Nomadic Art Museum, עבודת האדמה רחבת הידיים של מרגריט הומו במדבר קולורדו דורשת מהמבקרים לפסוע בזהירות, אחרת, אתה עלול לפספס את אחד מ-80 הפסלים הקינטיים המאכלסים בדלילות את האדמה העקרה. בעוד שלעבודות אדמה רבות כל כך שקדמו יש אווירה של כיבוש ושליטה, זו של הומו מבקשת לטפל ב - "כאב חסר מרפא". שיצרנו בכוכב הלכת שלנו. קישור לסרטון על האמנית והיצירה.
7. Nicholas Galanin and Merritt Johnson, Creation with her Children
הפסל "יצירה עם ילדיה" משנת 2017 מציג ילדה ששמלתה מהמאה ה-17 נחתכת כדי לחשוף את פיותיהם של בעלי חיים פעורים - כמטאפורה לדמות ש"סבלה מאות שנים של קולוניזציה, שליטת תאגידים, מסחור והכנעה". לפי האמנים ניקולס גלנין ומריט ג'ונסון.
האמנים בקשו בנובמבר מה-NGA להסיר את היצירה "בשל מימון ממשלת ארה"ב לתקיפה הצבאית ורצח העם של ישראל נגד העם הפלסטיני".
קורסי פיסול- ניקולס גלנין ומריט ג'ונסון
8. Ishi Glinsky, Inertia—Warn the Animals
" הזהר את החיות" הוצגה השנה בביאנלה Made in LA במוזיאון הפטיש, עבודתו של אישי גלינסקי שימשה כמיני ביאנלה משלה בתוך התערוכה. יצירותיהם של 11 אמנים ילידים אמריקאים אחרים מודבקים בחלקו האחורי של פסל "פני רוח" מתנשא וגדול מהחיים (שפניו הלבנות הוחלפו בפסיפס דמוי טורקיז).
Photo Charles White, קורס פיסול רחובות. אישי גלינסקי
9. Judith F. Baca, The Great Wall of Los Angeles
אמנית צ'יקנה ג'ודית פ. באקה הגתה לראשונה את עבודת האמנות שתהפוך לחומה הגדולה של לוס אנג'לס באורך חצי מייל ב-1974, כאשר החלק הראשון שלה צויר ב-1976. הוא מתחיל בתאור התקופה הפרה-היסטורית ונמשך לתוך שנות ה-50 של המאה ה20. ציור הקיר מציג תיאור מחדש של ההיסטוריה מנקודת מבטם של אנשים צבעוניים, נשים ואנשים קווירים, ומדגיש את הסיפורים והעמים שנמחקו ונדחקו בכוונה.
Photo Joshua White, החומה הגדולה של לוס אנג'לס. צ'יקנה ג'ודית פ. באקה
10. Pippa Garner, Haulin’ Ass!, 2023
השנה הגדולה של פיפה גארנר כבר מזמן. לצד ספר חדש אחד ואחד שנדפס מחדש, תערוכות היחיד שלה ב-White Columns בניו יורק וב-Art Omi בעמק ההדסון, בתוספת הופעה מרהיבה בטיימס סקוור, מאשרות שהעולם סוף סוף מוכן להמצאות המטופשות והגאוניות של האמן/ית הטרנס/ית. בעבודות שלה עוסקת פיפה בנושאים כמו האקריות גוף-body hacking, תחבורה וכוח אנושי. וארט אומי עזר לה ליצור מחדש את המכונית האייקונית שלה (שנקראת כעת Haulin' Ass!). -קישור לסרטון על העבודה.