פרדוקסים וסתירות-יצירתיות פסיכולוגית

 פרדוקס, וסתירה-יצירתיות וטיפול

"הדרך היחידה להיות יצירתי ופורה, היא במחיר של עושר בסתירות וניגודים"

"פרדריך ניטשה

"אני מאמין שלאמת יש רק פן אחד, זו של סתירה אלימה" ג'ורג' בטיל 

בעברית יש לנו פנים, מלשון פ. נ. ה. -הכיוון אליהן הן פונות. לא יחיד, רבות. העברית מכירה בריבוי שבנו.

התלמוד נכתב כמערכת של דיאלוגים רב שכבתיים ורב זמניים שלא מוכרעים,-"אלו ואלו דברי אלהים חיים הן," "כשם שיין חשבונו שבעים, כך יש שבעים פנים בתורה.”.

ראשיתה של הפילוסופיה המערבית בדיאלוגים הסוקראטיים-שיטת מחקר דיאלקטית שמרכזה הוא הסתירה והפרדוקס. הדיאלוג מסתיים באפוריה (יוונית: ἀπορία, מצב של בלבול, תהיה) כלומר שני הצדדים מגיעים לכלל הודאה בכך שאינם יודעים את התשובה. בכך מודגמת הסיסמה של סוקרטס "אני יודע שאינני יודע".

 בכל האמירות הללו- אני טוען שהצורך שלנו בידיעה ליניארית וקוהרנטית של עצמנו ושל המציאות, מוביל לא פעם למבוי סתום, ועומד מול נקודת מבט ופרספקטיבה או הבנה אחרת. הבנה- שפרדוקסים וסתירות אינם כשלים לוגיים שצריך להתגבר עליהם, אלא איכות חווייתית ריגשית הנמצאת בלב הפעולה היצירתית ובלב החיות שלנו.
הדיון אם פרדוקסים וסתירות הם תכונה של המציאות עצמה, כפי שיתכן שמציעה הפיזיקה המודרנית, הוא דיון אחר ורחב יותר, אבל ברור שיכולת הקליטה של המציאות על ידנו מצומצמת ואנו תופסים מימדים חלקיים ומוגבלים שלה.   אני חושד שאנו מחפשים דרכים, בו בזמן- הן להגן על עצמנו מהתהום והן לאפשר לעצמנו הצצה חטופה בה ואלו החלונות שמציעים הפרדוקסים והסתירות.

"שפיות, כפרויקט של שמירה על אנושיות ניתנת לזיהוי, חייבת אפוא להגביל את טווח החוויה האנושית. כדי לשמור על אמונה עם הכרה- עלינו להישאר ניתנים לזיהוי. שפיות, במילים אחרות, הופכת לעיסוק דוחק ברגע שאנו מכירים בחשיבות ההכרה. כאשר אנחנו מגדירים את עצמנו לפי מה שאנחנו יכולים לזהות, לפי מה שאנחנו יכולים להבין- במקום, למשל, לפי מה שאנחנו יכולים לתאר- אנחנו נמצאים תחת איום מתמיד ממה שאנחנו לא רוצים ו/או לא מסוגלים לראות. אנחנו נשלטים בעריצות על ידי הנקודות העיוורות שלנו, ועל ידי כל מה שיש בעצמנו שאנחנו מוצאים לא מקובל". כותב הפסיכולוג אדם פיליפס (Going Sane: Maps of Happiness)

רונה דהן-חוג ציור למבוגרים נס ציונה, 

הפסיכולוגיה של הסתירות הפנימיות. 'כידוע ויניקוט הדגיש בכתביו את חשיבות הפרדוקסים בחיינו הרגשיים ובעבודותנו המקצועית. " האובייקט צריך להמצא כדי להיווצר. יש לקבל זאת כפרדוקס ולא לפתור זאת באמצעות ניסוח מחדש המבטל לכאורה בתחכומו את הפרדוקס" (ויניקוט 1963, עמ' 238). עצם הביטוי "מטפל ויניקוטיאני" נושא בתוכו פרדוקס מעין זה.'-מטפל לכל עת-עמנועל ברמן-הקדמה לדונלד ו' ויניקוט-הפסיכולוגיה של השגעון. פסיכולוג רחובות על הפרדוקס כמרכז יצירתי בטיפול פסיכולוגי.

הפרדוקס והסתירה באמנות ויצירתיות

אין אמנות או יצירתיות ללא מתח, סתירה וניגוד פנימי. ולא משנה אם מדובר בציור ,פיסול ,מוזיקה או כתיבה וריקוד. במובנים רבים אחד המדדים המרכזיים לבחינת ערכה של עבודת אמנות היא עוצמת הרגשות המורכבים שהיא יוצרת בצופה או הקורא. ברגשות מורכבים כוונתי לרגשות שאינם מתיישבים.
בתורת הספרות- דמות עגולה היא דמות מורכבת ובעלת תכונות רבות. בדרך כלל היא דמות דינמית שעוברת שינוי והתפתחות. ומה שמאפשר את ההתפתחות היא העובדה שהתכונות שלה סותרות ושונות זו מזו. לעומת דמות שטוחה שהיא דמות פשוטה שלרוב נבנית סביב תכונה אחת בלבד דמות לינארית.
הרמוניה ואיזון הן תחושות נפלאות. אבל הבנה של אותה הרמוניה כיעד סטטי הפותר את הסתירות כולן ואינו נותן להן מקום- היא שגויה. מי ששלם לא מחפש הלאה. לא צמא לעוד. Heaven is a place/ A place where nothing/ Nothing ever happens- שרים "הראשים המדברים". 

מי שמבין את הפנים השלוות של הבודהה כתשובה מוחלטת, כסוף המאבק להכלת הסבל מבין בצורה שטחית את הבודהיזם. היאנג והינג המעורבים יחד, הנמצאים תמיד בתנועה- מבטאים מגע וריחוק גם יחד בכאב. החמלה (העצמית) אינה אטימות או קהות נפשית-אלא להפך -היא במה ומרחב שבו יש מקום לפרדוקס הנפשי להביע את עצמו.

ג'יל נעמן-חוג פיסול גדרה, הפסיכולוגיה של הסתירות הפנימיות. 

"ההפך מאמירה נכונה היא אמירה שקרית. אבל ההיפך מאמת עמוקה עשוי בהחלט להיות אמת עמוקה אחרת."-- נילס בוהר.  פסיכולוגים רחובות על פרדוקסים כמרכיב הכרחי בתהתפתחות החשבה וההכרה האנושית.

פרויד ראה בחוסר הנחת מרכיב אינהרנטי של האדם והתרבות הנוצר מתוך המפגש ביניהם. מפגש בין טבעו הכאוטי של היצר לבין התביעה לסדר שהתרבות והחברה מבקשים. "האדם בן התרבות המיר מידה של אפשרות לזכות באושר במידה של ביטחון". אבל זהו מאבק שלעולם לא מוכרע שלעולם ממשיך.

הכרעה שלו פרושה מוות נפשי, שיעבוד והתמכרות. אם אחד משני הקטבים ישתלט-אם נהפוך ליצורים רציונליים בלבד או מוסרניים הנשלטים בידי הסופר אגו- נאבד את התשוקה. אם נתמכר לתשוקה נטבע בחייתיות.

"לעתים קרובות משתמשים בכוח כדי לאכוף שלום ופצצת האטום הביאה את מלחמת העולם השנייה לסיום חד. האנשים הכי מצחיקים מתאבדים לפעמים ונשמות לא טובות שוברות לא פעם מיליון לבבות. כי רק מי שהם היו ... חוטאים וקדושים באותה מידה, הסתירות שלנו מעצבות ללא הרף את האנושיות שלנו ואם אנחנו מתכחשים לפרדוקסים האלה, אנחנו מכחישים את קיומה של עצם האבולוציה שהביאה אותנו לכאן."- כותבת נידהי שארמה ב-Dancing With Demons.

חוסר השלמות, המתח היצירתי, הוא שדוחף אותנו קדימה. המחפש, החוזר בשאלה, המורד- הם השאור שבעיסה- הם אלו שמאפשרים לה לתפוח. אלו שמוכנים ללכת לאיבוד הם אלו שיגלו את אמריקה. אבל אמריקה כמו המערב הפרוע, כמו ירושלים של הגלות. היא לעולם לא מקום, או סוף המקומות -היא לעולם תהליך. היא לעולם התהוות מתמדת, היא לעולם כמיהה שאי אפשר לממש בצורה מלאה.

אבל פרדוקסים וסתירות הם מעבר לסתם מתח בין קטבים מנוגדים, הן דרכי ידיעה והבנה שונות של המציאות שאינן מתיישבות זו עם זו. הם מישורים שונים של קיום שכולנו חווים ולרוב מפרידים בניהם כדי להמשיך לתפקד אך ברגעים מסוימים חווים בבת אחת. אותם רגעים נמצאים בלב היצירתיות, האמנות והטיפול הנפשי- אם מתייחסים איליו כפי שאני מאמין שיש להתייחס- כפעולה יצירתית.

יעל -חוג ציור לנוער רחובות-הפסיכולוגיה של הסתירות הפנימיות.

"הכל בי הוא סתירה,  וכך גם בכל אחד אחר. אנחנו עשויים מניגודים. אנחנו חיים בן שני קטבים. , יש בי  שורף ספרים ומלומד, רוצח וקדוש. אתה לא מיישר או מפייס את הקטבים, אתה רק מכיר בהם."-אורסון ולס.

הטיפול הפסיכולוגי כפרדוקס מתמשך.

"אם אתה רוצה להיות עם מישהו שמבין אותך, אתה מעדיף שיתוף פעולה בצורה של קנוניה- על פני רצון, ביטחון על ריגוש (אלו לפעמים דברים טובים להעדיף, אבל לא תמיד הדברים הרצויים ביותר). המשאלה להיות מובנים עשויה להיות הדרישה הנקמנית ביותר שלנו, עשויה להיות הדרך שבה אנו נאחזים, כמבוגרים, בטינה לאימהות שלנו; הדרך שבה אנחנו אף פעם לא נותנים לאימהות שלנו מחילה על כך שהן לא מספקות את כל הצרכים שלנו. הרצון להיות מובן, כמבוגרים, יכול להיות, בין הרבה דברים אחרים, צורת הנוסטלגיה האלימה ביותר שלנו".-- אדם פיליפס, Missing Out: In Praise of the Unlived Life.

כפסיכולוג בתל אביב אני חושב על הדינמיקה של התהליך הטיפולי כסוג של יצירת אמנות משותפת.
כותב תומס אוגדן, אולי האנליטיקאי המשפיע ביותר בדורנו, כשהוא מתאר את הולדת הנפש על פי ויניקוט: "את הפרדוקסים האלו צריך לקבל, להיות סובלניים כלפיהם ולכבדם (ויניקוט 1971 עמ' 31) ולא לפתור אותם, שכן המחיר שנשלם על כך (על הפתרון) הוא אובדן ערכו של הפרדוקס עצמו. (עמ' 31)."

במילים אחרות הטיפול מתרחש בתחום החוויתי -בדיוק כמו היצירה האמנותית. ניסיון לפרש את החוויה האמנותית תמיד מרדד אותה ומסרס אותה. אלא אם כן אותה פרשנות הוא סוג של דיאלוג יצירתי מתמשך המשאיר מקום לשתיקה וההיעדר. המשאיר מקום לאי הידיעה כחלק מרכזי בידיעה.

המורכבות הרגשית כעמדה של התמודדות

כבר כתבנו בעבר כפסיכולוגים בתל אביב אודות ערכה של האמביוולנטיות. אנו מכירים באמביוולנטיות הילדית ("בעבור פיירברן הבעיה הרגשית הקשה ביותר שהתינוק מתמודד עימה בתחילת החיים, והגורם המניע את יצירת הנפש הלא מודעת והמודעת, הם חווית התינוק את אימו כאוהבת ולא אוהבת") והגיע הזמן להכרה באמביוולנטיות האימהית .

אנחנו לעתים נדירות שמחים באופן טהור או עצובים באופן טהור. אנו נוטים לחוש לרוב רגשות מעורבים. יש עצב בתוך האושר שלנו כיוון שזה לעולם זמני. יש מרחב נשימה בכאב ובסבל שלנו, יש עוצמה בתבוסה שלנו כמו בכל ויתור או בכל התמסרות. להיות חי זה להרגיש הכל.

אפשר לראות את ההיסטוריה של הפסיכולוגיה המודרנית דרך תיאור הולדת הנפש כמנגנון שנועד להתמודד עם האמביוולנטיות. הנפש על פי פרויד נוצרה כמנגנון התמודדות עם החוויה אמביוולנטית תוך שהיא דוחקת אל הלא מודע את אותם רגשות שאנו איננו מסוגלים לחוות. הריפוי שאותו מציעה הפסיכותרפיה הוא החייאה של אותם חלקים שהדחקנו אל תוך הנפש ואינטגרציה שלהם. הדרכים השונות בהן אפשר לעשות זאת- הן השאלות המרכזיות ששואלת הפסיכואנליזה המודרנית.

"עבודת ההדחקה היא עבודת יצירה ושימור של תודעה מחולקת אך שלמה, שבה אנו מתכחשים להיבטים של עצמנו ודוחקים אותם אל תחום (אל הלא מודע) שבו כמו הם כמו הדמויות שמחוץ למערה במשל של אפלטון, "נתפסים" רק כצללים והשתקפויות…
באמצעות התודעה הדואלית שלנו נראה שאנחנו "מצליחים לרקוד על שתי החתונות"...בעוד שפרויד (1900) ניסח לרוב את מטרת הפסיכואנליזה כהפיכת הלא מודע למודע (וזמין לחשיבה בתהליך שניוני), הייתי מנסח מחדש תפיסה זו כך: המטרה הטיפולית של הפסיכואנליזה היא "החזרתם בשלום" למטופל של היבטים בעצמו שנקברו חיים ושעדיין אינם מתים." להתעורר לחיים בחדר הטיפולים" תומס אוגדן.

פיסול בטכניקה מעורבת -חוג פיסול רחובות- הפסיכולוגיה של הסתירות הפנימיות. -

"אני מכריח את עצמי לסתור את עצמי, כדי להימנע מקונפורמיות עם טעמי שלי."-מרסל דושמפ-פסיכולוגים תל אביב על סתירה פנימית כמרד בעצמך המאפשר התפתחות למקום אחר.

סתירות ופרדוקסים כמנגנון יצירתי

הפסיכולוג אלברט רוטנברג בספרו: The Creative Process of Psychotherapy- טבע את המונח 'חשיבה יאנוסיאנית' ,(יאנוס מתואר כאל בעל שני פנים במיתולוגיה הרומאית) כדי להתייחס ליכולת להגות ולהשתמש במספר תזות סותרות ומנוגדות או הפכים -בו-זמנית, יכולת שרוטנברג מצא שהיא מרכיב של יצירתיות אמיתית. המחקר שלו כלל מחקרים אמפיריים של זוכי פרסים ספרותיים ואמנותיים וחתני פרס נובל בכימיה, פיזיקה ורפואה או פיזיולוגיה וכן ניסויים מבוקרים. הוא גם תיאר את הביטוי ההומוססטיאלי וה-sep-con ({תהליכים קוגניטיביים}) כגורמים קריטיים להישגים יצירתיים. התהליך ההומוספיאלי מורכב מהגות אקטיבית של שתי ישויות בדידות או יותר באותו מרחב נפשי, תפיסה המובילה לניסוח של זהויות חדשות.

מחקר שעשתה כריסטינה פונג חקר את ההשפעה של רגשות סותרים ואמביוולנטיות, על יצירתיות. המחקר של פונג מראה שהיכולת לחוש בצורה בו זמנית רגשות רבים יחד, הן טובים והן רעים, ובייחוד רגשות סותרים, מאותת "שהאדם אינו נמצא בסביבה רגילה, אלא בסביבה שבה אפשרויות ויחסים לא מתיישבים אחרים קיימים."-דבר זה מגדיל את היכולת והרגישות לאסוציאציות לא רגילות."

דר וונדי סמית מדברת על "כוחו של הפרדוקס"-בהקשר של ניהול וארגונים. היא שואלת מהו פרדוקס ועונה: פרדוקסים הם שני רעיונות הנראים הגיוניים ומוצדקים כשהם עומדים בפני עצמם- אולם נראים סותרים או אפילו אבסורדיים כשהם מוצגים יחד. גישה פרדוקסלית יצירתית היא זו שמציעה רעיון חדש כתוצר של הרעיונות הסותרים. היא מדברת על עקביות לא עקיבה או קוהרנטיות לא קוהרנטית כעיקרון המתאר חדשנות בחברות מצליחות. חברות כאלה מורדות בעצמן כתהליך מתמיד.
כשל ההשקעה האבודה-הוא הנטייה שלנו להמשיך ולהשקיע בפעילות או בכיוון שלא נשא תוצאות ואף הביא להפסדים . כל משקיע או מהמר מכיר את הנטייה הזו.

"ההתנהגות הלא‑רציונלית הזאת מוּנעת מן הצורך בעקיבות, קונסיסטנטיות. אחרי הכל, עקביות מסמלת אמינות. אנחנו מוצאים שסתירות הן דבר נתעב"- כותב רולף דובלי.

במילים אחרות- העולם דורש מאתנו- להיות עקביים, צפויים, ניתנים להגדרה, טובים או רעים, חכמים או טיפשים. לפעמים אנחנו מאמינים לזה.

"דרכם של הפרדוקסים היא דרך האמת. כדי לבחון את המציאות עלינו לראות אותה תלויה מעל חבל מתוח. כאשר האמיתות הופכות לאקרובטים, נוכל לשפוט אותן".- אוסקר ווילד, תמונתו של דוריאן גריי. פסיכולוגים ברחובות דרך הצגת הפרדוקס שיש באמת אנו יכולים לבחון אותה בדרך חדשה

סתירות כתיאור המציאות החברתית

 
"לכן כל תרבות מלאה תמיד במתחים, בדילמות ובקונפליקטים בלתי פתירים, וכל אדם ששייך לתרבות מסוימת נוטה להאמין באמונות סותרות ולהתלבט בן ערכים סותרים. זוהי יכולת אנושית בסיסית וחיונית מאוד. אם בני אדם לא היו מסוגלים להאמין בו זמנית באמונות ובערכים סותרים, כנראה שלא ניתן היה לקיים את הסדר האנושי, או לחלופין ההיסטוריה הייתה קופאת על שמריה מבלי יכולת לזוז...

 "אם אתם קוראים תיאור של תרבות כלשהיא והתיאור מציג את תפיסת העולם וההסדרים החברתיים של תרבות זו כחפים מסתירות, מדילמות ומקונפליקטים, דעו שמי שכתב את התיאור  לא הכיר היטב את התרבות, או עשה לעצמו חיים קלים וטאטא את הבעיות מתחת לשטיח.

אם אתם רוצים להבין תרבות כלשהיא לאשורה, אל תחפשו עקרונות מוחלטים שלכאורה מדריכים את

בני התרבות בכל רגע ורגע. במקום זאת חפשו את הסתירות, הדילמות והקונפליקטים שמניעים את עולמם."

יובל נח הררי-'קיצור תולדות האנושות'

"

אורית דוז'י -חוג פיסול קרמי נס ציונה. 

"זה הפרדוקס של המרחב הציבורי: גם אם כולם יודעים עובדה לא נעימה, האמירה שלה בפומבי משנה הכל. אחד הצעדים הראשונים שנקטה הממשלה הבולשביקית החדשה ב-1918 היה לפרסם את כל קורפוס הדיפלומטיה החשאית הצארית, כל ההסכמים הסודיים, הסעיפים הסודיים של ההסכמים הציבוריים וכו'. גם שם היעד היה כל תפקוד מנגנוני המדינה של כוח.
(ז'יז'ק, ס. "נימוסים טובים בעידן ויקיליקס." London Review of Books 33.2 (2011): 9-10. )"-סלבוי ז'יז'ק. פסיכולוגים בתל אביב על פרדוקס  הקיום במרחב החברתי ועל ההפיכה של ידיעה לאובייקט ממשי על ידי הוצאה שלו מהמרחב הפנימי החוצה.
― 

 "יצירתיות מטבעה היא פרדוקסלית. כדי ליצור -אדם צריך להיות בעל ידע, אבל לשכוח כל מה שהוא יודע. לראות קשרים לא צפויים בן דברים, אבל לא לאבד שפיות. לעבוד קשה, אבל לבלות זמן רב באי עשיה, בבהייה ואינקובציה. עליך ליצור רעיונות רבים ולדעת שרובם חסרי ערך ותצטרך לזנוח אותם. עליך להסתכל באותם דברים יומיומיים כמו כולם ועדיין לראות בהם דבר מה שונה. עליך לרצות להצליח, אבל לחבק את הכישלון. עליך להתמיד אבל לא להתעקש. עליך להקשיב למומחים, אבל לסטות מעצתם." ( 'שנים עשר דברים שלא לימדו אותך בבית ספר על חשיבה יצירתית'-מישל מישלקו). התהליך של יצירת אמנות.

עידית יחזקאל-חוג ציור ראשון לציון- הפסיכולוגיה של הסתירות הפנימיות.

 "אותנטיות אינה אפשרית מבלי לאמץ את הפרדוקס  שבתוכנו. המוח שלנו אוהב לסווג דברים לקופסאות עם תווית מסודרת. האם אני צודק, או שהיא צודקת? בואו נמתח את דעתנו כדי שאני אוכל להיות צודק וכך גם היא. אימוץ הפרדוקס הוא כמו יוגה למוח. כשאנחנו מאמנים את עצמנו להחזיק פרדוקסים על ידי מתיחת עצמנו  החוצה מהקופסאות שהמוח שלנו יוצר, אנחנו נמתחים לאפשרויות חדשות ומסתגלים מהר יותר בעולם המשתנה במהירות".- חינה אינאם, פסיכולוגים בראשון לציון על פרודקסים כאימון המוח לגמישות מחשבתית ורגשית.

פיסול באפוקסי ליציקה-סדנת אפוקסי -זיו, הפסיכולוגיה של הסתירות הפנימיות. 

"פרדוקסים פחות פרדוקסליים בהתייחסותם לאמת מאשר רוב האקסיומות הסבירות ביותר."- רחאל פארוק- פסיכולוג אונליין על הבנת המציאות כפרדוקס מתמשך.

כמו כן אנו מציעים אפוקסי קריסטל שקוף ליציקה במחירים זולים.

ראה אפוקסי מחיר.

שמי זיו אייל. אני אמן, מורה לאמנות ופסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי אונליין. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

"אני מאמין שלאמת יש רק פן אחד, זו של סתירה אלימה" ג'ורג' בטיל -פסיכולוגים בתל אביב על היכולת להכיל סתירות כיכולת להכיל אמת .