כלים וטכניקות-מדע, פסיכולוגיה ואמנות

כלים וטכנולוגיות: מדע, אמנות וטיפול

כל מי שעוסק בתהליכים יצירתיים , בטיפול פסיכולוגי, באמנות, בטכנולוגיה או במדע, ולמעשה כל מי שחושב על הדרך בה אנחנו חושבים ופועלים- מבין שעליו להתבונן בעיניים בוחנות על הכלים, הטכנולוגיות והתהליך שיוצרים את התוצאה ולא רק על התוצאה. הדרך בה אתה חושב, הדרכים בהן אנו פועלים, הכלים בהם אתה משתמש-תפיסת העולם שהפנמת , יוצרים ומשנים את העבודה והתוצאה (ומבחינה זו - המוח ותהליך החשיבה הם הכלים העיקריים).

אבל יותר מכך הכלים בהם אנו משתמשים משנים לא רק את האובייקט שלנו, ואת העולם סביבנו, אלא הם משנים גם אותנו, הסובייקטים-אלו העושים בהם שימוש, את התודעה שלנו ואת התפיסה שלנו את עצמנו. אם בכל תקופה אחרת הדברים הללו היו נשמעים מעט מופשטים, הרי שאנו חיים בדור הפוסט אינטרנט וה-AI. התבונה המלאכותית וממשקי מוח מחשב. מעולם בתולדות האנושות לא השתנתה האבולוציה של הטכנולוגיות  בקצב מהיר כל כך ומעולם לא היה ברור שהכלים שלנו לא רק משנים אותנו אלא עלולים להפוך לאיום קיומי עלינו.

חוק המכשיר

"כל עוד אנו מייצגים את הטכנולוגיה כמכשיר, אנו שבויים בידי הרצון לשלוט בה. אנו מתקדמים אל מעבר למהות של הטכנולוגיה". ברונו לאטור

לטכנולוגיה או לכלי יש היגיון משל עצמם, ויש הטוענים שאנו מתקרבים או עברנו לנקודה בה יש להם מטרות משלהם. אופנהיימר מפתח הפצצה האטומית שאל, אמר, מה אפשר להגיד על חברה שחושבת על תורת מוסר במונחים של תורת המשחקים? מה הטעם במוסר או בצדק, בעולם שרואה הכל דרך מושגים רציונליים של יעילות, (שהיידיגר אמר שהמקור שלהם הוא בהוויה הטכנולוגית). דניאל כהנמן בספרו "רעש", מציע להחליף את השיפוט האנושי הפגום -"הרעשים" במכונה, למשל במערכת המשפט בשיפוט הרציונלי והעקבי של האלגוריתם הממוחשב .

 חוק המכשיר שניסח אברהם מאסלו טוען "אם כל מה שיש לך הוא פטיש הכל נראה כמו מסמר." המכשירים והתהליכים בהם אנו משתמשים קובעים את התוצאה שנקבל. חוק המכשיר הוא בן דוד של חוק פנס הרחוב ("לחפש את המטבע מתחת לפנס"). ואחיין של הטיית האישור (הנטייה לחפש, לפרש, להעדיף, ולזכור מידע באופן שמאשר אמונות או השערות). 

שינויים בתהליך העבודה האמנותי, בדפוסי החשיבה שלנו, שינוי בכלים, (לצייר באצבעות או עם הגוף-למשל) פותחים לא רק אפשרויות חדשות מבחינת התוצאות , אלא דרכי ראיה חדשות וחוויה חדשות (האם ציור בעזרת הגוף שייך לתחום האמנות הפלסטית או לתחום הריקוד? האם זה כתב תנועה או עקבות תנועה? מה אתה משלים בתודעה כשאתה רואה את הציור?)

הפסיכולוגיה של דפוסי חשיבה.  סבל אנושי נגרם בגלל שרבים מדי מאיתנו לא יכולים להבין שמילים הן רק כלי לשימוש שלנו. עצם הנוכחות במילון של מילה כמו 'חיים' לא אומרת שהיא בהכרח חייבת להתייחס למשהו מוגדר בעולם האמיתי".-ריצ'רד דוקינס, הגן האנוכי. פסיכולוגים בתל אביב על שפה ככלי חיוני שלעיתים מטעה אותנו.

חשיבה ככלי עבודה

דיויד בוהם (David Bohm) הפיזיקאי והפילוסוף, הגדיר את החשיבה ככלי עבודה המשנה את החושב, בספרו הקלאסי -'החשיבה כמערכת' (Thought as a System ).

"ההנחה המובלעת לגבי חשיבה היא שהיא פשוט מספרת לך על הדברים כפי שהם, ולא עושה מעבר לכך כש'אתה' בתוכה, מחליט מה לעשות באינפורמציה. אבל אני רוצה להגיד שאתה לא מחליט מה לעשות באינפורמציה, האינפורמציה משתלטת, היא מנהלת אותך. מחשבות מנהלות אותך ונותנות לך תחושה מזויפת שאתה זה שבשליטה. שאתה זה שמוביל את המחשבות. אבל למעשה המחשבות שולטות בכולנו" 

"המטרה של כלי זה מה שהוא עושה. פטיש מטרתו להכות, מלחציים מטרתם להחזיק חזק, מנוף מטרתו להרים. מטרה של כלי היא הייעוד בשבילו הוא נוצר. אבל לפעמים לכלי עשויים להיות שימושים אחרים שאתה לא מכיר.לפעמים בעשיית מה שמטרתך לעשות, אתה גם עושה את  שהסכין תוכננה לעשות מבלי לדעת זאת"- פיליפ פולמן, טרילוגיית החומרים האפלים שלו: מצפן הזהב/הסכין העדינה/הספיגלס הענבר- פסיכולוגים בתל אביב על שדה המשיכה של כלי המעקם את התודעה סביבו.

טכניקות פסיכותרפיה ככלי עבודה

כפסיכולוג בתל אביב אני שואל מה אפשר להגיד על פסיכותרפיה החושבת על האדם כמכונה או מחשב שניתן לתכנת בכל דרך שנרצה, או לפרמט מחדש, (או להעלות ולשמור ברשת) על ההכרה והמודעות כתוצר לוואי של פעילות מכנית ועל טיפול פסיכולוגי כמערכת התניות פשטנית המכוונת ליעילות כפי שעושים ב-CBT. הגישה המטריאליסטית של הפסיכותרפיה העכשווית מביאה בסופו של דבר לשאלה איפה כוח הרצון והבחירה החופשית והאם הם קיימים בכלל ובצורה אבסורדית מביאות לחרדה קיומית במקרה הטוב, או לניכור עצמי במקרה הרע. כשחנה ארנדט מדברת על הבנאליות של הרוע, ואייכמן מדבר על עצמו כבורג במערכת, אלו השלכות של אותה תפיסה של האדם כמכונה חסרת בחירה ואחריות.

 קשה לנבא איך ישפיעו השינויים הטכנולוגיים שאנו בעיצומם על הטיפול הפסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי אונליין הפך לסוג של נורמה בזמן הקורונה, טכניקות של מציאות מדומה (VR) משמשות לטיפול בטראומות, כלי טיפול גנרטיביים (AI) כמו ChatGPT משמשים כבר כבני לוויה אינטימיים אם כי עדיין ביעילות מוגבלת וכלים המנטרים פעילות מוחית כ-נוירופידבק מאפשרים שליטה ושינוי תפקודי מוח. יתכן שהיכולת שלנו לחיות בפרדוקסים וסתירות יכולה לאפשר לנו לשמור על תפיסה הומניסטית במקביל לטכנולוגיה, ויתכן שהטכנולוגיה עצמה תגלה את מקומה של התודעה וההכרה כמרכיבים חשובים בהבניית המציאות.

שפה

במובנים רבים, השפה היא הטכנולוגיה והכלי- המשמעותיים ביותר שהמציא המין האנושי, וכל שאר הטכנולוגיות שלנו נובעות ממנה. יתכן שגם למינים אחרים יש שפה, אך השפה האנושית מאפשרת חשיבה מופשטת, רפלקציה עצמית ושימוש בדמיון, בצורה מורכבת. השפה עיצבה ומעצבת אותנו, את חיי הנפש שלנו, החשיבה שלנו והמציאות שלנו, עד כדי כך שקשה להפריד אותה מההכרה והחשיבה עצמן. אנחנו חושבים ומרגישים במילים. "סבל אנושי נגרם בגלל שרבים מדי מאיתנו לא יכולים להבין שמילים הן רק כלי לשימושנו, עצם הנוכחות במילון של מילה כמו 'חי' לא אומרת שהיא בהכרח חייבת להתייחס למשהו מוגדר בעולם האמיתי". כותב - ריצ'רד דוקינס, הרציונליסט הקיצוני, ב "גן האנוכי".

האדם לא נוצר מחומר, אלא מטקסט, ממילים, כך גורסת הקבלה . "לוגוס" שמשמעותו מילה, הוא מונח מקביל להגיון, ותבונה. הלוגוס במונחים מטאפיזיים, נתפס בתיאולוגיה הנוצרית, כמקור ומהות החיים הנפשיים והגופניים של כל היצורים החיים. (הקוד והאלגוריתם, אבל גם הגן, והדנ"א. אינם אלא סוגים של מילים ושפות).

דימויים ומטפורות

אחד הכלים המרכזיים של השפה הם הדימויים והמטפורות. אנחנו חושבים דרך מטאפורות, והטכנולוגיה המתקדמת ביותר בכל תקופה יוצרת את המטפורות דרכן אנו חושבים על עצמנו ועל העולם. בתקופתו של ניוטון, השעון הייתה הטכנולוגיה המתקדמת וחשבו על היקום והאדם כמכונה פשוטה. סוג של מערכת של גלגלי שיניים משתלבים. (ראו -מטריי L'Homme Machine , 1747).

"אנחנו הופכים למה שאנחנו רואים. אנחנו מעצבים את הכלים שלנו, ואחר כך הכלים שלנו מעצבים אותנו".- מרשל מקלוהן. פסיכולוג תל אביב על הדרכים שבהם הכלי הופך לאמצעי החישה שלנו לעצמנו ולמציאות.

לפני 20 שנה: המחשב היה הטכנולוגיה המתקדמת, והתחלנו לחשוב על עצמנו כמחשבים. כיום, המטפורות הטכנולוגיות הן- הרשת, הענן, מציאות וירטואלית, טכנולוגיות המידע והבינה המלאכותית ועדיין קשה לדעת כיצד אלו ישנו את החשיבה והתפיסה שלנו את עצמנו-אנחנו בעיצומו של התהליך. אבל כבר כיום יש תאוריות פיזיקליות הרואות את המידע או הקוד כחלקיק הבסיסי של החומר והמציאות הפיזיקלית. ותפיסות סוציולוגיות הרואות את הרשת כדימוי עיקרי בהבנת החברה. עליית "הטרנס-הומניזם"- העמדה לפיה יש לאפשר לבני אדם להשתמש בטכנולוגיה כדי לשנות ולשפר את הקוגניציה האנושית ואת תפקוד הגוף, להרחיב את היכולות והיכולות מעבר לאילוצים הביולוגיים הנוכחיים היא אחת ממגמות התרבות הנוכחית .הטרנס-הומניזם שואף להפוך את האדם לפוסט-אדם, ישות עם יכולות פיזיות, אינטלקטואליות ופסיכולוגיות חסרות תקדים.

הטרנס-הומניזם

"הומניזם" מתייחס למושג רחב מאוד המדגיש את התחום האנושי כמוקד החשוב ביותר של פעילות וחקירה אנושית, במטרה לפתח את הסגולות וההישגים האנושיים במלואם. באידיאולוגיה זו, בני אדם נתפסים בדרך כלל כבעלי ערך מהותי, כמרכיב החשוב ביותר של התרבות והביולוגיה הידועים, ובעלי כבוד וערך מיוחדים כתוצאה מהרציונליות הייחודית והטבע המוסרי שלהם.

לפסל אדם כאוסף צרכים-"יוצרי כלים אנושיים תמיד מייצרים כלים שיעזרו לנו להשיג את מה שאנחנו רוצים, ומה שאנחנו רוצים לא השתנה במשך אלפי שנים כי עד כמה שאנחנו יכולים לדעת גם המבנה האנושי לא השתנה. אנחנו עדיין רוצים את שהארנק שתמיד יהיה מלא בזהב, ואת מעיין הנעורים. אנחנו רוצים שעל השולחן יעלה אוכל טעים בכל פעם שנאמר את הפקודה, ושאותו שולחן ינוקה לאחר מכן על ידי משרתים בלתי נראים. אנחנו רוצים את 'מגפי השבע' כדי שנוכל לנוע ממקום למקום- מהר מאוד, ואת כובע החושך כדי שנוכל לחטט באנשים אחרים מבלי שיראו אותנו. אנחנו רוצים את הנשק שלעולם לא יחטיא , ואת הטירה הכי גדולה שתשמור עלינו. אנחנו רוצים התרגשות והרפתקאות; אנחנו רוצים שגרה וביטחון. אנחנו רוצים שיהיו לנו מספר רב של בני זוג מושכים מינית, ואנחנו גם רוצים שאלו שאנחנו אוהבים יאהבו אותנו בחזרה, ויהיו נאמנים לנו לחלוטין. אנחנו רוצים ילדים חמודים וחכמים שיתייחסו אלינו בכבוד המגיע לנו. אנחנו רוצים להיות מוקפים במוזיקה, ובריחות מדהימים וחפצים ויזואליים מושכים. אנחנו לא רוצים שיהיה לנו חם מדי או קר מדי. אנחנו רוצים לרקוד. אנחנו רוצים לדבר עם החיות. אנחנו רוצים שיקנאו בנו. אנחנו רוצים להיות בני אלמוות. אנחנו רוצים להיות אלים. אבל בנוסף, אנחנו רוצים חוכמה וצדק. אנחנו רוצים תקווה. אנחנו רוצים להיות טובים".-מרגרט אטווד, 'בעולמות אחרים: מדע בדיוני והדמיון האנושי.'- פסיכולוג תל אביב על הכלים האנושיים כדרך לסיפוק הצרכים האנושיים.

טרנס-הומניזם הוא מערכת האמונות המקדמת את השימוש בטכנולוגיה לשיפור תפקוד הגוף והקוגניציה של האדם. טרנס-אנושי יהיה בן אנוש שעבר מספיק שינויים טכנולוגיים כך שהוא או היא כבר לא יוכלו להיות מסווגים בקלות כאדם רגיל (בעלי למשל, תוחלת חיים ממושכת, יכולות קוגניטיביות משופרות ושתלי תותבים) אבל הוא עדיין אנושי די בתפיסת עולמו, בקוגניציה ובביולוגיה שלו- כדי שניתן יהיה לזהות אותו כחבר במין האנושי. המונח "פוסט אנושי" מתייחס לישות שהתחילה את דרכה כאנושית אך שינתה כל כך, את האילוצים הפיזיים והקוגניטיביים שלה, עד שהפכה לסוג אחר של יצור לחלוטין. בהתחשב במספר האינסופי של דרכים שבהן אדם יכול לשנות את עצמו, אין סוג אחד של פוסט אנושי. ישנם אינסוף סוגים של פוסט אנושיים. מה שיהפוך ישות לפוסט אנושית הוא פשוט שהיא התחילה כאנושית ועשויה לשאת או לא לשאת זכר היסטורי או אבולוציוני של המורשת האנושית שלה. לכן פוסט הומניזם הוא מונח מבולבל. לעתים הוא משמש כשם מעורפל מאוד לגישות פוסט-מודרניסטיות המתנגשות עם הומניזם, כגון חשיבה על בני אדם כמין שהוא רק אחד מיני מינים רבים של בעלי החיים ללא תכונה או ערך ייחודיים.

שאלת האחריות

אחת השאלות המרכזיות לגבי כלים וטכנולוגיות היא שאלת הסוכנות או ההפעלה והאחריות. יש הטוענים שכלים הם בעלי איכות ניטרלית, אין כלים טובים או רעים. באותה סכין ניתן להרוג או להכין אוכל. לפיכך, לדבר על למשל על הרשתות החברתיות ככלי בעייתי היא סוג של הסרת אחריות מהמשתמש שיכול להשתמש ברשת החברתית כדי לשפר את החברה או כדי להעלות פייק ניוז. הטיעונים הללו בולטים לדוגמה בוויכוח על הנשק בארצות הברית. האם "אקדחים הורגים אנשים" כפי שטוענים אלו הרוצים להכיל פיקוח על נשק. או האם "אנשים הורגים אנשים, לא אקדחים" כפי שטוען ארגון הרובאים הלאומי ה-NRA. "הפילוסוף ברונו לאטור, אחד מאבות החשיבה הפוסט אנושית, הציע פתרון אחר לשאלת הסוכן. כדי לשבור את הדיכוטומיה בשאלה הזו, כשיש אדם ואקדח, מי שמאמינים שהטכנולוגיה היא ניטרלית, יתמקדו במי שאוחז באקדח כדי לקבוע את המוסריות בסיטואציה. ואילו הדטרמיניסטיים הטכנולוגיים ייחסו תכונה מהותית לאקדח, שמהרגע שהוא נמצא שם, מצב הירי יהיה בלתי נמנע, גם אם האדם ינסה במודע להימנע מזה…מה שלאטור הציע הוא, שיש כאן סוכן שלישי חדש, שנוצר כתוצאה מהמפגש בין האדם לאקדח. והאדם-אקדח החדש הזה לא מאפשר לנו להפריד בין שני הסוכנים. יש לנו משהו היברידי חדש הגדול מסכום שני סוכניו, והוא זה שפועל. אז זה לא שהטכנולוגיה, מהותית, רעה, ומשחיתה אותנו. זה שאדם עם אקדח ביד הוא אדם אחר. אדם שנכון לפעול בצורה אחרת, חדשה, ולא ניתן עוד להתייחס לתכונות ולהסתברויות של האדם שהוא היה לפני כן, לפני שפגש באקדח...אני כבר לא רק אדם, אלא אדם-אקדח. "המצב הפוסט אנושי" -כרמל ווייסמן ויוחאי עתריה.

יציקות אפוקסי נוזלי בקנה מידה גדול-הסדנה לאמנות. "אל תסמוך על ילדים עם כלים חדים. אל תבטח באדם, אלוהים אדירים, עם יותר כוח ממה שמגיע לו -עד שילמד להשתמש בכוח הזה טוב יותר. איזה הרס אנחנו יכולים  לעשות לעולם אם היינו יכולים לעשות מה שהיינו רוצים לעשות בו!"- ראלף וולדו אמרסון. פסיכולוגים רחובות על כוח הנובע מכלים, ועל ההשחתה הנובעת מהכוח הזה.

כלים אמנותיים

באמנות עכשווית, החומרים (המדיום), הכלים האמנותיים, והתהליך או הטכניקה, הם חלק מהאובייקט האמנותי ולפעמים התהליך עצמו הוא התוצר האמנותי.

המונח אמנות תהליכית (Process Art) ) מתייחס למקום שבו תהליך יצירתה של האמנות אינו נסתר אלא נשאר היבט בולט של היצירה שהושלמה, כך שחלק או אפילו כל נושא העבודה הוא יצירת היצירה.

התהליך הפך לנושא העבודה של אמנים בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה ה20, אך אפשר לחשוב עליו עוד הרבה קודם. החל מרישומי הדיו היפניים שבהם הופנה המבט פנימה אל תהליך היצירה ולא החוצה אל הנושא ובהמשך אל הציור המערבי כשציירים למשל הפסיקו להחביא או לטשטש את המרכיב האקספרסיוניסטי של העבודה. החל מרמברנדט המאוחר ועד לעליית התנועה האקספרסיוניסטית . ציירים כמו ואן גוך העבירו לא פחות מאשר את הנושא של עבודתם את הלך רוחם בעת העבודה, דרך משיחות הצבע הדרמטיות והעבות.

תפיסה זו באה לידי ביטוי נקי יותר בציור המופשט האקספרסיוניסטי של ג'קסון פולוק. בציורים אבסטרקטיים אלה ניתן לזהות את השכבות העוקבות של הצבע המטפטף והנשפך ולשחזר במידה מסוימת את פעולות האמן ביצירת היצירה. ציורי שדה הצבע המאוחרים יותר של מוריס לואיס חושפים בבירור את תהליך יציקת הצבע שלו על הבד.

הצורות הן תוצאה של דיאלוג בין פעולת האמן, סוג וצמיגות הצבע וסוג וכושר הספיגה של הבד. ריצ'רד סרה עשה עבודות על ידי זריקת עופרת מותכת לפינות החדר. רוברט מוריס עשה חתכים ארוכים לאורכם של פיסות לבד ולאחר מכן תלה אותם על מסמר או הניח אותם על הרצפה, מה שאפשר להם לקבל את כל התצורות שהוכתבו על ידי האינטראקציה של התכונות המולדות של הלבד, פעולתו וכוח המשיכה של האמן. בסוף המאה ה20 התהליך והטכנולוגיה קיבלו אף מקום מרכזי יותר עם התפתחותה של האמנות הקונצפטואלית ,המיצג הווידאו ארט ואמנות האינטרנט -באלו אגע בהרחבה בלימוד אמנות כתהליך.

-בסרט בתחתית הדף, מסביר ריצ'רד סרה כיצד יצר  חלק מעבודות הפיסול החשובות שלו. 

,"מה שאמנים עושים היום זה להמציא אסטרטגיות-המאפשרות להן לראות בדרך בה לא ראו קודם כדי להרחיב את הראיה שלהם. אמנים שונים עושים זאת בדרכים שונות. סזאן עשה זאת בדרכו,  פולק עשה זאת בדרך שונה במובהק,  על ידי טפטוף צבע בצורה אנכית. אבל אני חושב שמה שמעניין באמנים זה שהם באופן מתמיד מחדשים את עצמם על ידי המצאת כלים, טכניקות ותהליכים שמאפשרים להם לראות אל תוך התגלמות חומר בצורה שלא הייתה מתאפשרת אם היינו משתמשים בעיניים רגילות או גישה אקדמית." (ריצ'רד סרה).

הטכנולוגיה והכלים כמציאות שקופה המשפיעה עלינו בלי שנהיה מודעים לכך:

ההרצאה המפורסמת של דיוויד פוסטר וואלאס בפני בוגרי יוניון קולג' מתחילה בסיפור הבא:

שני דגים צעירים שוחים להם ביחד ופוגשים במקרה דג מבוגר יותר

ששוחה לכיוון השני, מהנהן לעברם בראשו ואומר, "בוקר טוב,

בחורים. איך המים?" ושני הדגים הצעירים ממשיכים לשחות כמה

זמן, ואז לבסוף אחד מהם מביט באחר ואומר, "מה זה לעזאזל מים?"-

האדם החושב, פיסול פיגורטיבי -רודן. לפסל מחשבה ככלי הרסני-"כעת אני רואה באינטלקטואליות כסוג של תפקוד. יש היום כל כך הרבה סוגים שונים של אינטלקטואלים. כמה אינטלקטואלים באוניברסיטאות משתפים פעולה עם טיפוסים עסקיים, ויש סוג אחר של אינטלקטואלים שיושבים בוועדות העוסקות בבעיות קהילתיות. האינטלקטואל הוא יצרן כלים, והוא אינו יכול להכתיב או אפילו לדעת מראש כיצד הכלים שהוא יוצר ישמשו את האנשים. גם מבחינה זו האינטלקטואל אינו נביא״.
"אז אתה דוחה את כל התפיסה הלניניסטית-לוקאסית של האוונגרד, האינטלקטואלים המפלגתיים שתופסים את האמת שההמונים לא יכולים לראות", סיכם קאל.'
'בהחלט."
- סימאון ווייד, פוקו בקליפורניה [סיפור אמיתי - שבו הפילוסוף הצרפתי הגדול שופך חומצה בעמק המוות]. פסיכולוגים נס ציונה על החשיבה ככלי שיכול לשמש למטרה אחרת מזו שלמענה היא נוצרה.

המוח המורחב

אחת התאוריות המעניינות ביותר בשנים האחרונות אודות תהליך החשיבה והמוח אשר כבר הפכה לטכנולוגיה עם פוטנציאל אדיר-נקראת המוח המורחב. אילון מאסק עם Neuralink מציג מטרה שאפתנית של חיבור המוח לממשקים ומערכות מידע חיצוניות על ידי השתלת אלקטרודות בתוכו. כיצד ישתנה תהליך החשיבה האנושי כאשר בינה מלאכותית תהיה חלק ממנו? מעבר לאפשרויות שקשה עדיין להעריך-תפיסת המוח המורחב היא למעשה הטענה שכלים, חומרים וסביבה, היו והם תמיד- חלק מתהליך החשיבה וההכרה בדיוק כפי שבישול הוא חלק מתהליך העיכול. המחשב הטלפון החכם, המכונית כל מה שנמצא סביבנו משנה אותנו ואת תהליך החשיבה שלנו. בעצם תהליך החשיבה שלנו אינו מתרחש רק בראש, הוא מתרחש בגוף ומתרחב אל מעבר לו. אם הכלי העיקרי דרכו אנו חושבים הוא מילים. כיצד תוכנת העריכה הלשונית שינתה את תהליך הכתיבה, ודרך זה את החשיבה. כיצד האינטרנט והמידע הזמין בכל עת, שהוא מציע שינה את התפיסה שלנו אודות הערך של זיכרון וידע.

אפוקסי ליציקה על עץ-הסדנה לאמנות."שירה (וצורות אחרות של כתיבה) יכולות להיות שימושיות ככלי למציאת הדרך לתוך או דרך החושך. או כלי שניתן להתפעל דרכו מהמורכבות של הסיפורים שבהם הסתבכנו. לפעמים הדרך היחידה החוצה היא דרך הקול, לעקוב אחרי המוזיקה אל הבלתי אפשרי".- ג'וי הרג'ו, 'תופסת את האור'-פסיכולוג רחובות על כלים כמצפן במבוך הפנימי.  כמו כן אנו גם מציעים אפוקסי במחיר הוגן-למכירה. וסדנאות אפוקסי.

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות. מנהל "הסדנה" -מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי,  המאגד מורים לאמנות בתחומים שונים,  פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בחיות ובבריאות הנפשית . אני בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association - ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי בזום. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור:

י