אמנות כדיאלוג ותקשורת

אמנות כדיאלוג ותקשורת פנימית וחיצונית

"אמנות היא טכניקה של תקשורת. התמונה היא הטכניקה השלמה ביותר של כל תקשורת" קלאס אולדנבורג.

המושג אמנות כדיאלוג משקף את הרעיון שאמנות היא לא רק תוצר או צורה של ביטוי עצמי אלא אקט תקשורתי המערב את האמן בדיאלוגים רבים מסוגים שונים. (דיאלוג עצמי, ודיאלוג עם העולם והצופים והקוראים או המאזינים בתקשורת דינמית). פרספקטיבה זו מדגישה את האיכויות ההתייחסותיות והאינטראקטיביות של האמנות, כאשר המשמעות נוצרת במשותף באמצעות אינטראקציה ופרשנות. 

מה שחשוב לי כפסיכולוג בתל אביב העוסק באמנות להדגיש הוא- שאמנות משנה את עצם ההבנה של תקשורת אנושית, מורדת בתפיסות ליניאריות של תקשורת ומציגה אותה כתהליך מוכוון תהליך, תהליך שעוסק במידה רבה בו עצמו ומורכב מסתירות פנימיות ופרדוקסים. "אמנות היא שקר שגורם לנו להבין את האמת"-כתב פבלו פיקאסו. 

כפסיכולוגים בתל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים נרצה לטעון שאלו אינם כשלים של התהליך אלא תכונות של התקשורת האנושית המובילים בין היתר לתפיסת הטיפול הפסיכולוגי היעיל לריפוי דרך הקשבה חווייתית יצירתית ולא לתפיסה של התרפיה כפרשנות (אנליזה), או פתרון בעיות ממוקד כפסיכותרפיות התנהגותיות. ישנן הגדרות רבות לתקשורת -במקרה זה הייתי רוצה על לחשוב על תקשורת כדרך לשינוי הבנה והתנהגות של אדם אחר. 

התאוריה של אמנות כתקשורת

אמנות כתקשורת אינה דבר חדש. מערכת הסמלים הראשונה שיצרו בני האדם ולה יש עדויות היו ציורי המערות. 

ממצאים ארכיאולוגים מראים שבני אדם משתמשים באמנות חזותית כדי לתקשר במשך 40,000 שנה לפחות. אבותינו הפרהיסטוריים השתמשו באומנויות חזותיות של רישום, ציור, גילוף, כדרות, קרמיקה ופיסול כדי לתקשר את הפחדים והחרדות שלהם, לתאר את העונג, המוסר והרגש שלהם, לבטא את הפליאה שלהם מול היקום, ולנסות להבנות סדר בכאוס של עולם סביבם -דרך סוג של מיתולוגיה אישית, בדיוק כפי שאנו עושים היום. כולנו מכירים את ציורי המערות, אבל הם גם חרטו תמונות מצוירות מרשימות על כלי נשק, כלים ותכשיטים ופיסלו פסלים. האוצרת ג'יל קוק, תיעדה זאת בצורה  בתערוכה ב-2013 במוזיאון הבריטי בשם "אמנות עידן הקרח - עלייתו של המוח המודרני" וקבעה שהיא ממחישה את "הרצון הבסיסי לתקשר ולעשות אמנות כדרך להבין את עצמנו ואת מקומנו ב"עולם'. בתערוכה הציגה ג'יל קוק עבודות אמנות פרהיסטוריות לצד יצירות מודרניות של פיקאסו, לוסיאן פרויד, מאטיס והנרי מור שיוצרות את הקישור בין האמנות העכשווית לאבותינו הקדמונים.

הפילוסוף ג'ון דיואי (1932) ראה את שורש את החוויה האסתטית במונחים של דיאלוג עם הסביבה, וטען שמשמעות מתעוררת באמצעות שילוב של חוויות חדשות וישנות; יצירות אמנות כקטליזטור ליצירת משמעות הופכות אפוא לכלי תקשורת.

Ramachandran and Hirstein - במחקרם "מדע האמנות" מתבססים על מדעי המוח וטוענים שאמנים משתמשים בעקרונות חזותיים כדי להפעיל את מערכות הראייה שלנו בדרכים המעוררות רגש. הדגש הביולוגי הזה מופיע בתפיסות נוספות המדברות על חשיבות ההתגלמות הגופנית בהבנת החוויה האסתטית ("בגוף אני מבינה") לדוגמה, ג'ונסון (2007) טען כי איכות המשמעות הנגזרת מיצירת אמנות מבוססת בסופו של דבר על האינטראקציות של הגוף ויחסיו עם החלל, הזמן והסביבה.

אמנים עצמם, מאז ומתמיד דיברו על אמנות כתקשורת ובפרט על האופן שבו תקשורת אמנותית עשויה להתעלות מעל השפה הרגילה ולהיות חזקה במיוחד בהבעת מידע רגשי. 

"אם הייתי יכול להגיד את זה במילים לא הייתה סיבה לצייר." כותב אדוארד הופר.

גיליתי שאני יכולה להגיד דברים עם צבע וצורות שלא יכולתי לומר בשום דרך אחרת - דברים שלא היו לי מילים עבורם." כותבת ג'ורג'יה אוקיף.

"אני לא אומר הכל, אני מצייר הכל"-אמר פבלו פיקאסו.

קורס פיסול למבוגרים-רחובות: "לאמנים רבים יש סוג של טראומה שאותה הם מנסים להבין."(Christian Boltanski, p. 68). פסיכולוג ראשון לציון על אמנות כסוג של דיאלוג פנימי עם כאב שאין לו מילים.

אמנות כתווך בין הלא מודע למודע

"אם תצליח או לא זה לא רלוונטי, אין דבר כזה. להפוך את הבלתי ידוע שלך לידוע הוא הדבר החשוב." ג'ורג'יה אוקיף

האמנות היא מתווך של הבלתי ניתן לתיאור "יצירת האמנות עצמה פועלת כגשר או מתווך ברב שיח בין חלקים שונים של העצמי, המודעות האישית, והמודעות הקולקטיבית". (יוהאן וולפגנג פון גתה, 1749-1832) ● יצירת האמנות היא המתווך של הבלתי ניתן לתיאור שכן היא משדרת או מבטאת רגשות ותחושות שלא ניתן לכתוב או לדבר עליהם ולכן היא טומנת בחובה פוטנציאל לפרשנויות מרובות ופועלת כאתר דינמי שבו מתנהל משא ומתן על משמעות.
בין אם זה ציור, פסל, יצירה מוזיקלית או מיצג, היצירה היא ישות אוטונומית המאפשרת אינטראקציה בין האמן לקהל.

אמנות כשפה:

האמנות אינה שפה במובן הפורמלי של שפה הכוללת מבנה וכללים. האמנות החזותית, הרבה יותר מאשר ספרות, תלויה בשל איכותה האסתטית בשימוש אידיוסינקרטי במדיום. תרגום משפה אחת לאחרת הוא כמעט בלתי אפשרי באמנות, מכיוון שהיצירה תלויה בהתגלמותה הפיזית. אמנות, באופן מטפורי, משמיעה הצהרות ומעבירה מידע, אך זיהוי של אמנות עם שפה עשוי להיות מטעה בהוראה ובלמידה של אמנות. היסטוריון האמנות ארנסט גומבריך היה אחד הבולטים, בדחיית רעיון האמנות כשפה, וטען שאמנות אינה יעילה כתקשורת בשל היעדר תרגום אחד לאחד של הביטוי של האמן וקבלה של הצופה. 

מאידך השפה עצמה משנה את הדרך שבה אנו מבינים וצופים באמנות. 

עם זאת ארצה לטעון שאמנות היא שפה אחרת-שפה שאינה מסתמכת על מילים וכללים אלא מדברת בצורות רבות אחרות. תקשורת ייחודית זו מובנת אוניברסלית, חוצה את הגבולות התרבותיים והלשוניים, מה שהופך אותה למדיום רב ערך להעברת מחשבות, רגשות ונרטיבים. 

אמנות מאפשרת יצירתיות ומקוריות וגישה איכותית מסוימת שעלולה לגרום להופעתו של ידע חדש או דרך חדשה לראות ידע קיים.

האומנויות כשפת ביטוי ותקשורת תמיד הייתה ותמיד תישאר היבט יסודי של מצב האדם והנצחת תרבויות. האומנויות כשפה חזותית, שמיעתית, מישושית ותנועתית- הן חלק מהתקשורת היומיומית הזמינה לאנשים בתוך סביבה. Makanju (2006) טוענת כי האמנות הייתה כלי רב עוצמה להשפעה ולמדיום של תקשורת מהפרהיסטוריה. מול הקושי שעומד בפני אנשים בחציית מחסומי שפה של "מילים", לאומנויות יש את היכולת לאחד אנשים באמצעות שפה משותפת. האומנויות הן כוח מאחד וכלי לדיאלוג בשפות משותפות וטיפוח סובלנות בין קבוצות.

סדנת פיסול נס ציונה: פיסול כשפה רגשית

השפות הכתובות הראשונות היו כתב תמונה. 

כאשר בני אדם אכן פיתחו שפה כתובה הם השתמשו בדימויים חזותיים בדיוק כפי שילדים מציירים את העולם סביבם כדרך להעביר אותו ולהבין אותו בצורה סימלית. השפה הכתובה הראשונה הידועה היא השומרית, שהופיעה בין 3300 ל-3000 לפני הספירה והיא לוגוגרפית, כלומר מבוססת על תמונות, מערכת כתיבה שבה הסמלים המצוירים מייצגים מילים שלמות מבלי להתייחס להגייה. הדוגמה העכשווית העיקרית של מערכת זו היא סינית אשר התווים, או הלוגוגרמים שלה, משמשים בדרגות שונות של שינויים ביפנית, קוריאנית ווייטנאמית ובמספר שפות אחרות במזרח אסיה. להירוגליפים מצריים עתיקים ולמערכת הכתיבה של בני המאיה גם הן דוגמאות למאפיינים לוגוגרפיים.
 מחקרים עכשוויים בתחום הנוירולוגיה מראים ששפה חזותית קודמת לשפה המילולית:

 .Image, Language, Brain: Papers from the First Mind Articulation Project Symposium

.Solovki's Ersatz: On the Evolution of Modern Human Brain

בעידן הפוסט אינטרנט והטלפונים הסלולריים אנו חוזרים ומגלים את התמצות והחסכנות ויחד עם זאת המורכבות הרגשית של שפת תמונות תוך שאנו משתמשים באימוג'ים. אימוג'ים הפכו להיות השפה העולמית המוסכמת. 

אמנות כשתיקה וההיעדר

באמנות, הדממה והעדר הופכים גלויים. "ציור אמיתי נוגע בהיעדר. היעדר שאלמלא הציור, היינו אולי לא מרגישים בו, ובכך היינו מאבדים אותו." -ג'ון ברגר-About Looking. אמנות כדיאלוג מכירה בכך שלא כל תקשורת היא מילולית. שפות חזותיות, שמיעתיות ומישוש ומגע באמנות- יכולות לעורר תגובות רגשיות ואינטלקטואליות עוצמתיות שמתעלות מעל מילים.

"השתיקה" של האמנות משאירה לא פעם מרחב לפרשנות, והופכת את הדיאלוג לעשיר יותר ומכיל יותר נקודות מבט מגוונות.

חוג ציור תל אביב-סימון נולן-ציור בשמן"לעולם לא יסופר עוד סיפור אחד כאילו הוא הסיפור היחיד"-ג'ון ברגר

אמנות כביטוי יצירתי ושפה אישית

בבסיסה, אמנות היא צורת ביטוי אישי, או שפה אישית. אמנים משתמשים בכישרון הייחודי שלהם כדי להעביר רגשות, רעיונות וחוויות. האמנות מגלה לנו עולמות שאף צורת חקירה אחרת לא יכולה לגלות. באמצעות עבודתם אמנים מגלים את עצמם ודרך זה אנחנו כצופים לומדים דברים חדשים על עצמנו.

אנו יודעים שיצירתיות היא אינסטינקטיבית וטבעית עבורנו. בחוגי האמנות לילדים אפשר לראות כיצר ילדים מפסלים בקלות יצירות 'אמנות' גדולות ולעיתים מופשטות ללא מעצורים רגשיים, בחוגי הציור לילדים ונוער אפשר לראות באופן פעיל את המתח בין הביטוי העצמי החופשי והיצירתי לבין הצורך של ילדים לצייר בתוך המוסכמות החברתיות (מה שהמבוגרים חושבים שהוא ציור יפה) . רובנו מפסיקים להשתמש ביצירתיות כצורה של תקשורת וביטוי עצמי. ככל שאנו מתבגרים אנו מתחילים לשפוט את היצירתיות שלנו ולהיות מושפעים משיפוטם של אחרים.

Terry Miura- דיאלוג פנימי, שמן על בד, קורס ציור תל אביב. "אני מעתיקה נורמות קיימות, מגדילה אותן וממקמת אותן בהקשר אחר, כך שנוכל לשהות מעט עם משהו שאנו בדרך כלל מתעלמים ממנו." (Tinkebell, p. 55). פסיכולוג אונליין על אמנות כשימוש בדיאלוג פנימי כנגד עצמו.-לעומת תפיסת העולם הבודהיסטית הרואה את השלמות הנפשית כהפסקת הפיצול הנפשי והשקטת הדיאלוג הפנימי, הפילוסופיה המערבית והאמנות עוסקים בחידוד והגדלת הפיצולים והדיאלוגים הפנימיים כדרך להיסתכל ולהרחיב את היקום הפנימי .

אמנות כדיאלוג תרבותי

אמנות היא דיאלוג לא רק בין יחידים אלא גם בין תרבויות, תקופות היסטוריות וקבוצות חברתיות. אמנים מסתמכים על סמלים תרבותיים, מסורות והיסטוריות, בעוד שהקהל מביא את הרקע התרבותי שלו לפרשנויות שלהם.

דיאלוג תרבותי זה מטפח הבנה, מאתגר הנחות ומגשר על הבדלים על פני זמן ומקום.

דיאלוג זה משמש לעתים גם כדי לפרוץ, למרוד או לחדור את הגבולות של נושאים חברתיים, כלכליים ומוסריים. נושאים שהחברה מעדיפה לשתוק לגביהן או סתם לטאטא מתחת לשטיח.

אמנות המחאה הנשית למשל הפכה לכלי מרכזי בעליית הפמיניזם.

בנקסי שהחל את דרכו כאמן גרפיטי חתרני וסודי עוסק בביקורת חברתית ופוליטית והכניס את אמנות הרחוב אל תוך הציור העכשווי, שבו שוכנות כיום תנועות כמו פופ ארט, מדיה מעורבת ועוד.

מגזין "טיים" בחר בבנקסי, לרשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם בשנת 2010, וכך "ביית" אותו.
הדס דיאמונט- פיסול בבטון על גבי רשת מתכת, אפוקסי לציפוי וחיזוק." כשמשהו מרגש אותך בציור או בקטע מוזיקלי, מה שמרגש הוא שאתה שומע את המשפט האחרון בשיחה שניהלת כל חייך, כשאתה רואה ציור, אינך רואה רק את הציור הזה. אתה רואה כל ציור שאי פעם ראית." בריאן אינו

אינטראקטיביות באמנות עכשווית

 פרקטיקות רבות של אמנות עכשווית מעסיקות את הקהל באופן מפורש בדיאלוג באמצעות אלמנטים אינטראקטיביים. אמנות הפוסט אינטרנט והרשתות החברתיות, מיציבים, מיצגים ואמנות משתפת מזמינים לרוב את הקהל לעסוק פיזית או רעיונית ביצירה. 

לדוגמה, אמנות המיצג דורשת לעתים קרובות אינטראקציה בזמן אמת, כאשר הגבולות בין האמן לקהל מיטשטשים, תוך שימת דגש על ההיבט התייחסותי של האמנות.

אמנות כדיאלוג פנימי 

אנה זינתי-  סדנת פיסול בחימר, צבעי שמן, ציפוי אפוקסי." אני חושב תמיד על המשמעות של חבישת משקפיים. כשאתה מתרגל למשקפיים -אתה לא יודע כמה רחוק אתה יכול לראות. אני חושב על כל האנשים שחיו לפני שהומצאו המשקפיים, זה בטח היה מוזר, כי כל אחד ראה אחרת, בהתאם לכמה גרועה הייתה הראיה שלו. עכשיו המשקפיים יוצרים ראיה אחידה של שש-שש. זו דוגמה איך כולם הופכים דומים יותר. כל אחד יכול היה לראות אחרת-אילולי המשקפיים." אנדי וורהול

 אמנות מאפשרת להרחיב את השפה ואת אפשרויות השפה של השיחה הפנימית, אנחנו מדברים בידיים, או דרך ציור בצבע ופיסול בחימר, או דרך תנועת הגוף או באמצעות מוזיקה, אנו עוקפים את מערכת הצנזורה המילולית ומבינים מה אמרנו בדיעבד. אנחנו מוצאים דלתות חדשות, מרתפים ועליות גג שלא ידענו עליהם. אבל יותר מזה, האמנות מאפשרת לנו להפוך את הדיאלוג הפנימי לדיאלוג עם אובייקט, אנחנו מחצינים את השיחה הפנימית- האמנות שיצרנו מדברת איתנו. אנחנו שעל הבד אומרים לעצמנו משהו שלא ידענו. אנחנו מקרבים ומרחיקים את הציור, אנחנו יכולים למצוא את המרחק הנכון מעצמנו.  "החפצה עצמית כניכור עצמי, ובמובן מסוים כהתגברות על העצמי. על ידי הקרנה שלי החוצה (על ידי מיקום של עצמי מחוץ לעצמי), אני משיג את האפשרות להשיג דיאלוג אותנטי עם עצמי."(Bakhtin 1986, p. 122).  היצירה האמנותית היא יותר מהוצאה אקספרסיבית של הקולות, היא מחייבת סוג של מבנה או תסריט וריקוד מורכב של פנים וחוץ. היא לוקחת בחשבון את הצופה או הקורא אבל גם עוסקת בחופש היצירתי, במרכיב המרד ואי ההסתגלות החיובית, כמו גם חוסר האחריות המאפשרת ביטוי יצירתי אותנטי. גרט ביסטה - מדבר על הדיאלוג האמנותי בפנים כמודל להתבגרות -דרך היחסים המורכבים שבן הילד הפנימי לבוגר הפנימי. "שביל הביניים בן הרס העולם והרס העצמי".  

העיסוק באמנות הוא אם כך דרך להפגיש את הדיאלוג הפנימי עם הדיאלוג בעולם החיצוני, לחפש דרך של קיום הדדי ומתח נכון בניהם. , "אמנות היא דרך לחקור את הנוף הפנימי שלנו" (Eisner 2002, p. 11). אמנות מחייבת סובלנות לכאוס ואי בהירות ומשתמשת בהם. הדיאלוג הפנימי באמנות משתף באופן מלא ומורכב יותר את הלא מודע ונותן לו קול. ניתן לדבר על תפקידים ויכולות רבות אחרות של הביטוי האמנותי דרך מושג הדיאלוג הפנימי, וכמובן אמנים שונים וסוגי אמנות שונים, מותחים לכיוונים רבים וסותרים את השיחה הפנימית.

סדנאות אפוקסי-שלבים בהכנת פלטות של שולחנות אפוקסי, אנו מציעים גם אפוקסי למכירה-ראה אפוקסי מחיר. 

"דיאלוג הוא חשוב מאוד . זוהי צורת תקשורת שבה שאלה ותשובה ממשיכות להופיע עד ששאלה נותרת ללא תשובה. לפיכך השאלה מושעה בין שני האנשים המעורבים בתשובה ובשאלה זו. זה כמו ניצן עם פריחה שמעולם לא נגעו בה . . . אם השאלה נותרת בלתי נגועה לחלוטין מהמחשבה, אז יש לה תשובה משלה כי השואל והמשיב, כאנשים, נעלמו. זוהי צורת דיאלוג שבה החקירה מגיעה לנקודה מסוימת של עוצמה ועומק, שאז יש לה איכות שמחשבה לעולם לא תוכל להגיע אליה".- ג'ידו קרישנמורטי. פסיכולוגים בתל אביב על נקודה שבה דיאלוג חיצוני הופך לדיאלוג פנימי ועל תפיסת הדרהמה הרואה בדיאלוג הפנימי סוג של מלכוד.

שמי זיו אייל (יולי) . אני פסיכותרפיסט, אמן ומורה לאמנות. מנהל "הסדנה לתהליכים יצירתיים"