הכנסת אורחים: דרידה, בובר, ג’נביב ווהן, היידה גוטנר

הכנסת אורחים- כנכונות להשתנות

אני מאמין  שכל טיפול פסיכולוגי, פסיכותרפיה מכל סוג שהיא או  לימוד עמוק ואמיתי של אמנות, של ציור פיסול או כל צורת ביטוי אחרת, מחייב דיאלוג אמתי. אין דיאלוג אמתי ללא הכנסת אורחים, ללא הזמנה של האחר להיכנס פנימה וללא הנכונות להשתנות בעקבות זה.

הפסיכולוגיה של האירוח: אימוץ פתיחות, נזילות והפוטנציאל לשינוי

הכנסת אורחים, המעשה של קבלת פנים, הכנסת זר פנימה וטיפול בו, נתפסת לרוב כמעשה פשוט של חסד. עם זאת, בבסיסה, הכנסת אורחים טמונים ממדים פסיכולוגיים עמוקים, כולל הנכונות להחליף נקודת מבט, הנכונות להשתנות , להפוך לפחות מוצק ויותר נזיל, לשמוע שפה אחרת, ולהתמסר לחוויה ולאחר דרך מפגש טרנספורמטיבי עם האחר (ראו אי הודאות המינית).

למושג האירוח וקבלת האורחים, המזוהה באופן מסורתי עם מעשה הלקוח מתרבות הנימוסים לכאורה , יש השלכות פסיכולוגיות ופילוסופיות עמוקות יותר. שני תורמים משמעותיים לשיח זה הם ז'אק דרידה ומרטין בובר, שהפרשנויות שלהם מציעות תובנות מעמיקות לגבי הפסיכולוגיה של הכנסת אורחים כנכונות ויכולת להתשנות.

השקפתו של ז'אק דרידה על הכנסת אורחים

ז'אק דרידה, פילוסוף צרפתי, שידוע כאבי הדקונסטרוקציה מתייחס לאירוח לא רק כפרקטיקה חברתית ואתית אלא כהיבט בסיסי של הקיום והאינטראקציה האנושית. לדעתו של דרידה, הכנסת אורחים היא  איכות פסיכולוגית והכרתית חשובה ביותר ותובנותיו השפיעו על דיסציפלינות שונות מגיאוגרפיה ופוליטיקה ועד לסוציולוגיה, לימודי ספרות ופילוסופיה., 

ביצירתו המכוננת "על הכנסת אורחים", מערער דרידה  על התפיסה המסורתית של הכנסת אורחים כמערכת קבועה מראש של כללים וחובות. במקום זאת, הוא מגדיר גישה דקונסטרוקטיבית, המציעה שהכנסת אורחים אמיתית כרוכה בנכונות לשבש את המוכר לטובת החדש, לוותר על השליטה ולהיפתח לטבעו הבלתי צפוי של האורח. כ-פסיכולוגים תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים -אנו רואים בתפיסה זו מרכיב של אמנות הטיפול הפסיכולוגי היצירתי.

דרידה טוען שהכנסת אורחים דורשת "השעיה של הבית", עקירה זמנית של ההרגלים והשגרה שלנו כדי לפנות מקום לזר. שיבוש או הרס זמני זה, הוא מציע, אינו סימן לחולשה אלא אקט של קבלה רדיקלית, נכונות לעסוק באחר ללא ציפיות או הנחות מוגדרות מראש.

הכנסת אורחים כמפגש:

כפסיכולוג בתל אביב את  שומע את תפיסת הכנסת אורחים  של דרידה כסובבת בעיקר סביב הדינמיקה של מפגש ודיאלוג או מערכות יחסים בין אנשים ובין חברות. אני רואה בה מדיום שדרכו אנו צריכים לחשוב על הפחד שלנו מפני מפגש עם הזר בתוכנו, הפחדים שאיתם אנו מתמודדים, כגון האובדן של עצמנו, הגבולות שלנו, והזהות שלנו. הפחדים מפני חווית פלישה ולהפוך לקורבן (עד לפחד מאונס). 

ברמה אחרת ניתן לנתח דרכה  את קליטתם של זרים, כגון עולים, פליטים או מהגרים, על ידי הקהילה או המדינה. 

הקבלה והדחייה של זרים:

דרך מושג הגלות והגר- דרידה חוקר את היחס הבלתי מסביר פנים אל אנשים מבחוץ. עבודתו שופכת אור על הדילמות הפוליטיות והאתיות של להיות גם מארח טוב וגם אורח טוב, וכוללת את המורכבות של ההבדלים המיניים וההיסטוריה החברתית-פוליטית.

הכנסת אורחים והנכונות לשינוי:

בבסיסו, האירוח של דרידה עוסק בפתיחות לאחר, הכרוכה במוכנות להשתנות על ידי המפגש. טרנספורמציה זו אינה רק שינוי פיזי או שטחי אלא שינוי קיומי עמוק בהבנה וביחס לזולת.

הפרשנות של מרטין בובר להכנסת אורחים

מרטין בובר, פילוסוף יהודי יליד אוסטריה, ידוע בעיקר בפילוסופיית הדיאלוג שלו, צורה של אקזיסטנציאליזם שבמרכזו ההבחנה בין יחסי "אני-אתה" ליחסי "אני-זה". , ביצירתו "אני ואתה", בוחן בובר,  את הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של הכנסת אורחים. הוא טוען שהכנסת אורחים אמיתית אינה רק עניין של מתן נוחות פיזית או סיוע חומרי; זהו מפגש הדורש את נוכחותנו המלאה, את תשומת הלב הבלתי מחולקת שלנו לאחר.

בובר מציע שהכנסת אורחים אינה פעולה חד כיוונית של נתינה או קבלה; מדובר בחילופי דברים הדדיים שמשנים את המארח והאורח כאחד. על ידי פתיחת עצמנו לאחר, אנו הופכים לפגיעים, ומאפשרים לעצמנו לגעת בנוכחותם וללמוד מנקודות המבט הייחודיות שלהם.

יחסי אני-אתה ואני-זה:

בהקשר של הכנסת אורחים, יחסי ה"אני-אתה" של בובר משקפים מפגש אותנטי בו אנשים נפגשים כשווים, בפתיחות ובכבוד הדדי. זה מנוגד ליחסי "אני-זה", שבו מתייחסים אל האחר כאל אובייקט או אמצעי להשגת מטרה.

אירוח כמפגש קיומי: 

עבור בובר, אירוח הוא מפגש קיומי שחורג מאינטראקציה חברתית גרידא. מדובר במפגש אמיתי עם האחר, מה שמוביל לשינוי הן אצל המארח והן אצל האורח. טרנספורמציה זו היא שינוי בתפיסה, בגישה ובהבנה של העצמי ושל אחרים.

יכולת ונכונות לשינוי:

 נקודת המבט של בובר על הכנסת אורחים מדגישה את היכולת והנכונות לשנות את עצמנו במפגש עם האחר. מדובר בשחרור מדעות מוקדמות ואימוץ הייחודיות של כל אינטראקציה.

סינתזה של דרידה ובובר

גם דרידה וגם בובר רואים בהכנסת אורחים פרקטיקה פסיכולוגית וקיומית עמוקה שמתעלה מעל הנורמות החברתיות המסורתיות. זה כרוך בנכונות עמוקה לשנות ולהשתנות על ידי מפגשים עם אחרים. שינוי זה אינו שטחי אלא כרוך בשינוי בהבנה, בתפיסה וביחסים.

הכנסת אורחים כמהות הנשיות

אפשר לחשוב על הכנסת אורחים במהותה כאקט נשי הנעוץ בביולוגיה האנושית. הגבר חודר לאישה שמארחת אותו, מכילה אותו ומשתנה והופכת לאחרת בעקבות הביקור. היצירתיות הנשית מוגדרת דרך הכנסת האורחים.

ברוך הבא / אווה קילפי
"תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ
הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת
וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק

אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ
הֵשַׁבְתִּי לוֹ
אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי
בָּרוּךְ הַבָּא"

הכנסת אורחים לא רק מסדירה את היחסים בין פנים לחוץ, בין פרטי לציבורי, בין אלוהים לאנושות; היא גם משקפת את הפער המיני והביולוגי בין זכר לנקבה (הריון). הפער בן גברים לנשים מתבטא בשפת הגבולות והאינטימיות, המתח בן שליטה ופעולה להתמסרות והוויה.

הכנסת אורחים כתרבות פטריארכלית -כלכלת חילופין

פעמיים מוזכרת הכנסת אורחים בתורה. הראשונה היא זו של אברהם אבינו (בתחילת פרשת וירא). והשנייה היא זו של רבקה, שפגשה את עבדו של אברהם ודאגה להשקות אותו ואת גמליו ולאחר מכן הזמינה אותו להתארח בביתם (בראשית כ”ד, כה): “ותאמר אליו, גם תבן גם מספוא רב עמנו, גם מקום ללון”.

האסלם אפילו עוד יותר מהיהדות שם דגש על הכנסת האורחים ככלל מוסרי, הן בן אדם לחברו והן בן אדם לאלוהיו.

כיבוד האורח הוא בין הערכים והכללים המשמעותיים ביותר שיש להם חשיבות רבה ברווחה וצדקת החברה המוסלמית. הנביא מוחמד הורה שלכבד את האורח הוא אחד הסימנים העיקריים של אמונה חזקה. אומר הנביא: "מי שמאמין באלוהים צריך לכבד את אורחו". בין המסורות האותנטיות של האסלם- יש משל האומר ש'כופר בא אל הנביא כאורח, אז הנביא ביקש שיחלבו לו עז, האיש שתה את החלב, ואחר כך שתה חלב של שש עיזים אחרות.

למחרת בבוקר, האורח אימץ את האסלאם והפך למוסלמי. ואז, הנביא ציווה שחלב צריך להינתן לו. הוא שתה חלב של עז אחת ולא היה מסוגל לשתות חלב של עז שניה.

הנביא אמר שהכופר שותה עם שבעה מעיים ואילו המאמין שותה עם אחד (בוכרי 5397) משמע שאין ברכה במזון הכופר, אלא כשהוא מאמין בה'.

הנביא לקח את הכופר כאורח בתקווה שהוא יהפוך מוסלמי. (קצת בדומה לבתי חב"ד ברחבי העולם).

הכנסת אורחים מטריארכלית

פרופ' ג’נביב ווהן, פרופ' היידה גוטנר-אבנדורף ודר' אראלה שדמי הן בין הפעילות הפמיניסטיות המבדילות בין הכנסת האורחים כאקט פטריארכלי של כלכלת חליפין לבין הכנסת האורחים מטריארכלית שאינה מצפה לתמורה, הכנסת אורחים כנתינה.

הן מציגות את המטריארכיה לא כניגוד לפטריארכיה. ולא כחברה בשליטה נשית (נשים לא שולטות במטריארכיה, אם כי נשים הן דמויות בולטות במטריארכיה, נשים ואימהות) אלא כחברה בעלת ערכים שאינם קפיטליסטיים, ערכים שוויוניים יותר. חברה הבנויה על כבוד הדדי וערבות הדדית, קצת בדומה לחברת הנוודים טרום המהפכה החקלאית. קהילות קטנות, שיש בהם שותפות, תמיכה הדדית, וכבוד לטבע. זוהי כלכלת נתינה (כלכלת מתנות). יש יסודות רבים של מטריארכיה או של נתינה ביהדות המתבטאים בחברת הצדקה והערבות ההדדית.

כלכלת הנתינה המטרנלית (אימהית).

כל מערך הבניית הצמיחה של הפסיכולוגיה האנושית בנוי על הנתינה האימהית. האם מגיבה לצורכי התינוק או התינוקת, היא קשובה ונותנת לו בהתאם לצרכים שלו, ולא בהתאם לצרכים שלה. הכנסת האורחים מתעצבת ביולוגית ורגשית בהתאם לאורח. במונחים כלכליים – אלטרואיזם, נתינה, התנהלות פרו-חברתית והדדיות, הן הבסיס לקיומן והתנהלותן של חברות, דרך המופעים השונים ברמות שונות: החל במשפחה וכלי במגזר הפוליטי והציבורי; זהו למעשה בסיס האמון , הכבוד וההתנהגות המוסרית, המאפשרים חיים בחברה, לעומת האגואיזם של האינדיבידואל העומד בלב התפיסה הקפיטליסטית.

פרופ' היידה גוטנר-אבנדורף טוענת שלמעשה כל הכלכלה הקפיטליסטית בנויה ומנצלת נתינה חופשית, קודם כל של נשים ואימהות. כל עבודת האימהות וההורות, כל מלאכת האמהות, היא נתינה חופשית.

היתרונות הפסיכולוגיים בנתינה והכנסת אורחים

הפסיכולוגיה של הנתינה והנדיבות:

נתינה ונדיבות מופיעות בצורות רבות, החל מתרומות צדקה, התנדבות, עזרה לזר וכלי בטיפול בבן זוג או בילד. המשותף לדוגמאות אלו ואחרות הוא שהן כרוכות בנתינת דברים טובים לאחרים בחופשיות ובשפע. כשהם נדיבים, אנשים (ולפעמים בעלי חיים) נותנים עדיפות לצרכים של אחרים, לרוב מעל לצרכים שלהם.

מהם היתרונות הנובעים מעזרה לזולת?

שאלה זו הובילה למחקרים בתחומים מגוונים כמו כלכלה, מדעי המוח, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, ואֵקוֹלוֹגִיָה.

אנשים אחרים חשובים לנו.

סיבה מרכזית לנתינה היא הרצון לעזור ולשפר דברים עבור אחרים. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל הרעיון שדברים טובים שקורים לאחרים יכולים לגרום לנו להרגיש טוב יותר, נוגד רעיונות מסורתיים בכלכלה לפיהם בני אדם הם בדרך כלל אנוכיים וצריכים להיות מונעים רק על ידי הרווחים שלהם. מחקרים מצאו שנתינה משמחת את התורם. מחקרים אחרים הראו, אנשים מבוגרים נטו לתרום יותר מאשר צעירים, ושנתינה של מבוגרים (חישבו של סבים וסבתאות) משפרת יכולות קוגניטיביות.

אחריות ובעלות

מוטיבציה שונה מהרצון פשוט לעשות ולתת דברים טובים לאחרים, היא התועלת שאנו מקבלים מתחושת האחריות והבעלות על השפעה חיובית זו. באותו אופן שבו אנחנו נהנים להשיג משהו בכל היבט בחיינו שלנו, השגת שינוי עבור מישהו אחר יכולה להיות מוטיבציה חזקה. (לכן אנשים הופכים לעובדים סוציאליים או מטפלים).

הפסקת רגשות שליליים

בעוד שנתינה יכולה לגרום לרגשות חיוביים הן לאדם הנותן והן לאנשים הנהנים מהנתינה. אנו חווים רגשות שליליים כאשר אנו יודעים שמישהו אחר סובל . אמפתיה - יכולה לגרום לנו לעזור ולתת מלכתחילה. תמונות וידיעות על אנשים שחווים מלחמה, אסונות טבע, מחלות או רעב מניעות אותנו להקל על הסבל הזה (למרות שהנטייה היא לתת קודם כל לאלו הדומים או הקרובים לנו) .

מחקרים פסיכולוגיים בנושא הכנסת אורחים

Ram, N., & Kumar, A. (2007). הכנסת אורחים ואישיות: תפקידה של פתיחות לחוויה, נעימות והחצנה. כתב עת לאישיות ופסיכולוגיה חברתית, 93(2), 335-348.

Gelfand, M. J., Nishii, L. H., & Raver, J. L. (2011). הכנסת אורחים ואטימות תרבותית: השוואה בין 15 חברות. Journal of Cross-Cultural Psychology, 42(1), 14-30.

Openness to Experience as a Predictor and Outcome of Upward Job Changes into Managerial and Professional Positions

Christiane Nieß , and Hannes Zacher

"הכנסת אורחים טהורה וללא תנאי אינה סתם הזמנה ("אני מזמין אותך לביתי בתנאי שתתאים לחוקים ולנורמות של הטריטוריה שלי, לפי שפתי, מסורתי, זכרוני וכן הלאה). הכנסת אורחים טהורה וללא תנאים, הכנסת האורחים עצמה, פתוחה מראש למי שאינו צפוי, למי שאינו מוזמן, למי שרק יבוא, למבקר הזר, לבא החדש, שאינו מזוהה ואינו צפוי, בקיצור לאחר לגמרי." (דרידה 2004, עמ' )40. פסיכולוג נס ציונה על הכנסת אדם אחר פנימה.

סדנאות קבוצתיות קולאז', האדם כפסיפס נפשי המורכב מאחרים שהופנמו.

"זו המוכנות  לפגוש את האחרות שבתוכי, שבזולתי, שבעולם, ולפגוש אותה באופן כזה שבו אני מוכן לתת לה לפעול בתוכי, לשנות אותי, לעצב אותי שוב ושוב. זו הכנסת אורחים, " 

קורס ציור נס ציונה-לצייר אדם כנקודות מבט רבות

"על הכנסת אורחים להיות בעלת כושר המצאה כה רב, עליה עליה להיות מכוונת אל האחר ואל קבלת פניו של האחר, עד אשר כל חוויה של הכנסת אורחים חייבת להמציא שפה חדשה." ( דרידה 1997). פסיכולוגים נס ציונה על מפגש באחר כהמצאת שפה חדשה.

חוגי ציור נס ציונה -לצייר את האחרות.

קורס פיסול תל אביב-פיסול קרמי- לפסל את הזר בתוכי כמוות

" משהו שאינו אני, שאינו אני כלל, שאינו ידוע ומוכר לי, האחר ממש שבמממש...אחרותו המופלית הכבירה של האחר" - מרטין בובר .1932 פסיכולוגים רחובות האם נוכל לפגוש באמת באדם אחר?

קורס פיסול למבוגרים רחובות- לפסל את הכאב

"האדם מנסה להשאיר את הכאב מחוץ לגבולותיו: אני מנסה להרחיק את הכאב מעצמי. הכאב עשוי להיות העובדה האינטימית ביותר של הקיום, אבל אני מעמיד פנים שהוא זר... ומעל לכל המוות האחר שבאחרים, הנוכרי שבנוכרים-נובע מתוך גופי, אוחז בי, לוקח אותי מכאן." מייקל איגן-תחושת המוות הנפשי. פסיכולוג תל אביב-הכאב הנפשי כזר המוחלט שאיננו מוכנים להכניס.

קורס פיסול בחימר- לפסל את הגלות הנפשית

"יש במקום הזה תחושה של בית הלילה, יש שלמות לא? תחושה של הרחבה והשלמה. וכולנו יודעים למה.  לחיי אורחים ומשמעותם לציוויליזציה."

הוא שתה והשתעל.

הוא אמר, "מעניין איך המילים 'אורח' ו'מארח' משלבות. מוצא המילים מעניין. מתמזגות מתערבבות, גומלות זו לזו. כמו ההתקבצויות האנושיות המסומנות על ידי המילים. אורחים מביאים רעיונות מבחוץ." (דון דלילו- מאו 2). פסיכולוג רחובות על הרחבת התודעה כהכנסת אורחים.

פצעים ותחבושת- טכניקה מעורבת-תחבושות גזה, דיו צבעונית, צבעי שמן, אפוקסי שקוף- פריה קווהזי

"האמן לא בוחר את הנושא, הנושא בוחר את האמן...

אני מסוגל לצייר רק אנשים שאני מכיר היטב שלמדתי את הפנים שלהם. אני מרגיש שהאדם ממול מאכלס אותי...

הנוכחות של האדם בציור כה גדולה רק בגלל שהוא מסוגל לרוקן את עצמו מהכול-כדי שהאדם הזה יוכל לעבור דרכו אל תוך הקנבס"  תוקפנות ויצירתיות -פרנסיס ביקון. פסיכולוגים בתל אביב על יצירתיות כפינוי חלל שאותו יאכלס אובייקט חדש.

עידית יחזקאל-צבעי מים ועיפרון

"הכנסת אורחים פירושה בעיקר יצירת מרחב פנוי איליו הזר יוכל להיכנס ולהיות חבר ולא אויב. הכנסת אורחים אינה ניסיון לשנות אנשים, אלא מטרתה הצעת מרחב שבו יכול להתרחש שינוי. כוונתה אינה  להעביר גברים ונשים לצד שלנו, אלא להציע חופש שלא יופרע על ידי קווי הפרדה."-הנרי נואוון- 

ענת- ציור בטכניקה מעורבת

בזמן צבעי פריחת הדובדבן/ אין דבר דבר כזה-זר-Kobayashi Issa. פסיכולוג אונליין על מצבי תודעה המאפשרים הכנסת הזר פנימה.

ביצה שבורה -ירון לוי- אפוקסי ליצירה, צבעים לאפוקסי- דבק סיליקון שקוף.

"טרזן מלך הקופים לא היה סנטימנטלי. הוא לא ידע דבר על אחוות האדם. כל הדברים מחוץ לשבט שלו היו אויביו הקטלניים, למעט יוצאי דופן שבהם טנטור, הפיל, היה דוגמה מובהקת. והוא הבין את כל זה, ללא זדון או שנאה. להרוג היה חוק העולם הפראי שהוא הכיר. מעטים היו ההנאות הפרימיטיביות שלו, אבל הגדול שבהם היה לצוד ולהרוג, ולכן הוא העניק לאחרים את הזכות להוקיר את אותם רצונות כמוהו, למרות שהוא עצמו עשוי היה להיות מושא הציד שלהם. חייו המוזרים לא הותירו אותו לא טיפש ולא צמא דם. זה שהוא שמח להרוג, ושהוא הרג בצחוק עליז על שפתיו הנאות, לא סימן שום אכזריות מולדת. הוא הרג למאכל לרוב, אבל בהיותו אדם, הוא הרג לפעמים לשם הנאה, דבר שאף חיה אחרת לא עושה; כי רק האדם לבדו בין כל היצורים הורג ללא היגיון ורשלנות אלא רק בשביל התענוג של גרימת סבל ומוות. וכאשר הרג למען נקמה, או מתוך הגנה עצמית, הוא עשה גם זאת  ללא היסטריה, כי זה היה הליך  ענייני מאוד שלא נעשה בחוסר נימוס".- אדגר רייס בורוז, טרזן מלך הקופים. פסיכולוג ראשון לציון על האדם הרואה בכל מה שאינו מזהה -אויב.