אמנות התיעוב והגועל

הפסיכולוגיה של אמנות התיעוב-הלן צ'ידוויק.

תחושת החרא ,הגועל התיעוב ,הבלתי ראוי למאכל היא אחת התחושות שאני נתקל בהם במסגרת עיסוקי  כפסיכולוג תל אביב. פעמים רבות מדובר בתחושה שלנו כלפי עצמנו או חלקים  שלנו. באמנות אפשר לחשוב על בטוי של תחושה זו בגלגול של קפקא, או בזבוב של קרונברג. האמנות הפמיניסטית הנשית עסקה בנושא זה בדרכים שונות. הרצאה זו במסגרת "הסדנה" עם החוג לפיסול נס ציונה, פסיכולוגים רחובות ופסיכולוגים תל אביב- עוסקת בעיקר בדרך בה אחת האמניות פורצות הדרך של המאה העשרים-הלן צ'ידוויק השפיעה על הפיסול והמייצג הנשי.

קיקי סמית-פיסול בטכניקה מעורבת, גבס, חבל, אפוקסי.

 אמנות הביטול, התיעוב, אמנות הנתעב והמדוכא. ABJECT ART  כפי שהמונח הוגדר באנגלית-  משמשת לתיאור יצירות אמנות הבודקות נושאים החורגים ומאיימים על תחושת הניקיון וההגינות שלנו, ובמיוחד המתייחסות לגוף ולתפקודי הגוף.

המושג abjection שפרושו המילולי 'מצב של הדחקה או הרחקה'. הוא מושג פסיכולוגי, פילוסופי ולשוני מורכב שפיתחה ג'וליה קריסטבה בספרה "כוחות האימה" משנת 1980. היא הושפעה חלקית מהרעיונות המוקדמים יותר של הסופר, ההוגה והסוריאליסט הצרפתי, ז'ורז' בטאיל. קריסטבה עצמה העירה: "הצואה  ותפקודי הגוף מראים לי את מה שדחיתי לצמיתות כדי לחיות". בפועל, אמנות התיעוב מכסה את כל תפקודי הגוף, או ההיבטים של הגוף, הנחשבים לא טהורים או בלתי הולמים להצגה או לדיון פומבי.

הדס דאימנט-פיסול נשי פמיניסטי-חוג פיסול בבטון, סדנה אפוקסי

לאמנות התעוב  יש הקשר פמיניסטי חזק,המתבטא בכך שתפקודי הגוף הנשיים בפרט 'מורחקים' על ידי הסדר החברתי הפטריארכלי. בשנות ה-80 וה-90 אמנים רבים התוודעו לתיאוריה זו ושיקפו אותה ביצירתם. בשנת 1993 הציג מוזיאון וויטני, ניו יורק, תערוכה בשם Abject Art: Repulsion and Desire in American Art, אמנות התיעוב-הדחקה ותשוקה באמנות האמריקאית שהעניקה למונח הכרה רחבה יותר .

סינדי שרמן והלן צ'דוויק נתפסות כתורמות מרכזית לABJECT ART באמנות, כמו גם רבות אחרות כולל לואיז בורז'ואה, פול מקארתי, גילברט וג'ורג', רוברט גובר, קרולי שנימן, קיקי סמית', שרה לוקאס וג'ייק ודינוס צ'פמן.

בפנים-הלן צ'דוויק

הלן צ'דוויק הייתה מהחלוצות של אמנות המייצג הנשית הגופנית. היא עשתה  קריירה אמנותית מרשימה שנקטעה למרבה הצער על ידי מוות בטרם עת בגיל 42. צ'דוויק  עסקה לאורך כל הדרך בנושאים וחומרים יוצאי דופן. היא לא נרתעה מאף היבט של היותה אנושית - גם לא  עיסוק  בפי הטבעת, השתן או הלשון.

 ובכך חשפה את התעניינותה ב"מתועב" ובהצגת היבטים של חיי הגוף הנחשבים בדרך כלל בלתי הולמים לצפייה ציבורית. צ'דוויק עבדה תדיר עם בשר נא כדי להדגיש את הרעיון של האישה כמוצר מתכלה, וכדי  לתאר את המשא ומתן המתמיד על המושג הקשה של אמת בסתירה, לפיה שום הנאה לא באה בלי כאב, ושום לידה בלי מוות. היא אפילו, לקראת סוף הקריירה שלה החלה לחקור הפריה חוץ גופית, נושא שרק לאחרונה, ועשרות שנים מאוחר יותר, חזר לתחום המחקר על ידי אמנים.

 צ'דוויק הייתה פמיניסטית מובהקת, שתיארה את תחושת ה "מודחות" מהתרבות הפטריארכלית. לצד אמנים כמו מרינה אברמוביץ' ,מונה האטום, קרולי שנימן וג'ודי שיקגו, היא הייתה נחושה לחשוף את  תחושתייה והשקפתה של אישה שהיו מצד אחד מקיפות וחדות ומאידך תחושת  האבדן בעולם. כמו האטום, צ'דוויק עבדה בכל תחומי  המדיה תוך כדי שימוש בצורות הבעה מתחלפות לפני שסוג כזה של הבעה הפך לדבר שבשגרה. העבודה שלה יכולה להיות מזעזעת, אבל הזעזוע לא בהכרח הייתה כוונתה ( לעומת הדור הבא של האמנים בריטיים, שהצהירו על האפקט של הזעזוע כמטרתם. צ'דוויק לימדה בבתי הספר לאמנות בלונדון בין השנים 1985-1995, וכך השפיעה בצורה עמוקה על הדור המתפתח של אמנים בריטים צעירים (YBAs), ובמיוחד על שרה לוקאס.

צ'דוויק ראתה את משימתה בעקירת כפיית הנשיות האידיאלית, ודחיית המושגים המובנים והקבועים של מגדר, ובמקום זאת שקילת  האיחוד והמיזוג של הפכים, כולל זכר ונקבה. "במטבח" (1977) הייתה מיצג שבה האמנית התחפשה לסדרה של מכשירי חשמל ביתיים, כולל תנור ומכונת כביסה, ובדרך זו הראתה בהצלחה את ההשפעה המגוחכת והמגבילה של חיים על ידי מערכת נוקשה, מגדרית-בינארית. .
צ'דוויק היה אמנית אינטלקטואלית, שהושפעה רבות מרעיון ה"Abject" שטבעה התיאורטיקנית הצרפתייה, ג'וליה קריסטבה. היא התעניינה בהתמוטטות בין עצמי לאחר, בשילוב בין המוזר והמוכר, ובמתח ובחיבור בן המשיכה לדחייה. 

"במטבח" הלן צ'דוויק-חלק ממיצג

צ'ידוויק ראתה  באמנות דרך  לחקור את כל צדדי החיים ודרך לתאר את החוויה הגופנית המורכבת וחסרת הגבולות של סקס ומין.  היא תיארה לעתים קרובות את השפתיים הנשיות ממוסגרות בצורה מעגלית, דמוית אורקל, בדומה לצלחות שהוגשו במסיבה של ג'ודי שיקגו (1979). בסדרה של צ'דוויק משנת 1992-93 Wreath to Pleasure, היא משלבת בצורה מורכבת בין מין, מוות ורוחניות.
השימוש החוזר של צ'דוויק בחומרים מתכלים ואכילים להכנת עבודות אמנות, למשל שוקולד, חומרי מזון נרקבים ובשר, קרוב לשימושים שעשו  האמנית הבריטית, אניה גאלסיו, והאמריקאית, ג'נין אנטוני השייכות לאותו דור פמיניסטי פורץ דרך שעסק בחשיפת הבשר והקרביים של האישה והאדם. גם גאלסיו וגם אנטוני עבדו שוב ושוב עם שוקולד, ואנטוני באופן מעניין גם עם שתן. עניין בהנאות אוראליות, כמו גם בהיבטים הקינקיים והפטישטיים של שחרור נוזלים נחקרו  בעבודותיה של צ'דוויק כשהיא חושפת באומץ את המיניות הפרטית שלה לקהל ציבורי.

אנו רואים את השפעתה של מורשת הסוריאליזם על עבודתה של הלן צ'דוויק. בעבודתה, הערץ, תעב;(Adore; Abhor) (1994)- צ'דוויק מציגה שני לוחות מכוסים פרווה בצורת נרתיק על הקיר, האחד עם המילה היחידה, 'הערץ', והשני עם 'תעב'. היצירה מזכירה את עבודתה של מרט אופנהיים "החפץ"(1936), כוס התה  עשוית פרווה. 

הכוח המפתה והמיני של השיער כמו בפסל "הלולאה שלי" של צ'דוויק (1991) היה מוטיב חוזר וחשוב עבור הסוריאליסטים. יתר על כן, האיכות הדוחה של שזירת מעי חזיר בלולאות שיער מוזהב מתקשרת עם החזון הפילוסופי של ז'ורז' בטאיל של שילוב הדוחה והמושך, הנמוך והגבוה.

לעבודה של צ'דוויק יש לרוב אלמנט המבוסס על מיצג ו/או אביזרים, וכיוון שכך היא התחבטה בדרך לשמר ולתעד רעיונות שעלולים להיעלם עם הזמן. לצד שורה של אמני פרפורמנס מרשימים אחרים שפעלו במהלך שנות ה-70 ואילך - כולל מרינה אברמוביץ', אנה מנדייטה ופרנצ'סקה וודמן - צ'דוויק צילמה פסלים ומפגשים עם אובייקטים טבעיים, למרות שלא היו להם את אותה עוצמת משמעות ועוצמה של ההופעה החיה. גם זה הוא אחד המסרים בעבודתה של צ'דוויק-אנחנו לא יכולים באמת לתפוס חיים ולאחוז בהם -אלו נתונים בהשתנות תמידית. החולף והמת הם חלק מהחי.

Ego Geometria Sum היא סדרה של עשרה פסלי דיקט מצופים למינציה המרמזים לאובייקטים נוסטלגיים שכל אחד מהם מתייחס לעברה של צ'דוויק. אלו כוללים חממה, עגלת תינוק , מיטה, פסנתר ואוהל. הם כוסו בפורטרטים צילומיים של האמנית עצמה שיצרו מחדש תנוחות מהמסע של חייה המוקדמים. בהישג מאוד מורכב ורב-שכבתי של ייצוג, האמנית צילמה את עצמה שוב, כשהיא מצטלמת עירומה עם הפסלים שכבר מכוסים בצילום, ושמה את היצירה האחרונה בתור The Labors I-X; עבודה זו היא השלישית בסדרה.

צ'דוויק יצרה את הסדרה באמצע שנות ה-80, בתקופת מעבר בצורת העבודה שלה, כאשר היא התרחקה מפסלים ופרפורמנס פמיניסטיים גלויים, לעבר דימויים פיוטיים ואוטוביוגרפיים יותר. הסדרה עוברת באופן כרונולוגי דרך מספר אירועים מכוננים בחייה של האמנית, לידה, דרך ילדות ועד גיל 30 בבגרות. 

בתצלום המסוים הזה, העגלה מסמלת את השתקפות של האמנית בהיותה תינוקת בת 10 חודשים, הרגע בזמן מודגש עוד יותר על ידי תמונת גופה הממוקמת בתנוחת תינוקות, ישירות על הפסל.

צ'דוויק הסתירה בכוונה את פניה בכל הדימויים, הן בתמונות על הפסלים והן בהופעות ההמשך . היא עושה זאת ככל הנראה על מנת להפוך את עבודתה אוניברסלית ואנונימית יותר, ולאפשר לצופים להקרין את חוויות הילדות והזיכרון שלהם על היצירות. במהלך העבודות, שכותרתה Labors- כאבי גדילה או כאבי לידה , נראה שהאמנית נאבקת תחת משקלן של חוויותיה האישיות, בהתייחסות ל"עבודה" ההרקולאית ולמאמץ הכרוכים בפיוס ובנייה מחדש של זיכרונות וחוויות מאתגרות מהעבר, כדי לצמוח ולהתקדם.Ego Geometria Sum היא סדרה של עשרה פסלי דיקט למינציה הדומים לאובייקטים נוסטלגיים שכל אחד מהם מתייחס לעבר של צ'דוויק, כולל חממה, עגלת תינוק (נראה כאן), מיטה, פסנתר ואוהל. הם כוסו בפורטרטים צילומיים של האמן עצמו שיצרו מחדש תנוחות מהמסע דרך החיים המוקדמים. בהישג מאוד מורכב ורב-שכבתי של ייצוג, האמנית צילמה את עצמה שוב, כשהיא מצטלמת עירומה עם הפסלים שכבר מכוסים בצילום, ושמה את היצירה האחרונה בתור The Labors I-X; עבודה זו היא השלישית בסדרה.

היא יצרה את הסדרה באמצע שנות ה-80, בתקופת מעבר בפרקטיקה שלה, כאשר היא התרחקה מפסלים ופרפורמנס פמיניסטיים גלויים, לעבר דימויים פיוטיים ואוטוביוגרפיים יותר. הסדרה עוברת באופן כרונולוגי במספר אירועים מכוננים בחייו של האמן, מלידה, דרך ילדות ועד גיל 30 בבגרות. בתצלום המסוים הזה, העגלה מסמלת את השתקפותה של האמנית חזרה להיותה תינוקת בת 10 חודשים, רגע בזמן המודגש עוד יותר על ידי תמונת גופה הממוקמת בתנוחת תינוקות, שהונחה ישירות על הפסל.



ואכן, ההיבט ה"קלאסי" של העבודה, העובדה שלעתים קרובות נראה שזו משימה פיזית קשה להחזיק את הפסלים הללו, מזכירה את הדימוי של קריאטידים נשיים עתיקים המושטים באלגנטיות כדי להחזיק את האקרופוליס. גם הצלמת האמריקאית פרנצ'סקה וודמן תיארה את עצמה כקריאטיד. וודמן יצרה סדרת תמונות בשם Some Disordered Interior Geometries (1980-81) לפיה היא צירפה תצלומי דיוקן עצמי לדפי ספר גיאומטריה קיים. הכוונה הייתה זהה לזו של צ'דוויק, לשאול שפה ברורה, מדידה וכבר מובנת כדי להבין טוב יותר את האני הבלתי נתפס, הנסתר והמסתורי.

סינדי שרמן-מכונת דם עולה על גדותיה.
סינדי שרמן עבודה מוקדמת