פסיכולוג  ראשון לציון:הפרעת הקשב כמגיפה 

"תרבות פתוגנית של קשב"

הפרעת קשב היא אחת המגיפות של זמננו. ישנן השערות רבות מדוע שכיחות הפרעות הקשב עולה, והתשובות  אינן ברורות. כמה מכיווני המחקר מדברים על הסביבה בה אנו חיים ומגדלים את ילדנו  ככזו המעודדת את בעיות הקשב -כסוג של טריגר.  במושג סביבה אני מתכוון לכל מה שסובב אותנו ואת ילדנו ומשפיע עלינו. התרבות הדיגיטלית, הסמארטפון שהפך איבר מאברנו, המציאות הווירטואלית, המזון שאנו אוכלים, הפעילויות בהן אנו עוסקים, הרחובות שלנו, הבתים שלנו, התנועה בכבישים.  הדיון בהפרעת הקשב כמו ביכולת הריכוז שלנו אינו רק דיון בפתולוגיה-זהו דיון במה שעושה אותנו אנושיים. דיון על הדרך בה אנו חושבים וקולטים את העולם ובעקבות כך מסוגלים לחולל בו שינויים.

"הסלקציה היא החומר ממנה בנויה הספינה המנטאלית שלנו. ובמקרה זה של זיכרון התועלת שלו ברורה.
אם נזכור הכל, ברוב המקרים נהיה חולים נפשית, לזכור הכל- זה כאילו לא זכרנו דבר".

פרופ' ג'ואל ניג, שהוא אחד המומחים המובילים בעולם לבעיות קשב של ילדים,  אומר  שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו מפתחים עכשיו "תרבות פתוגנית של קשב" - סביבה שבו מיקוד מתמשך ועמוק קשה יותר לכולנו. 

 פרופ' ברברה דמניקס, מדענית צרפתייה מובילה שחקרה כמה גורמים מרכזיים שיכולים לשבש את היכולת לקשב , אומרת  בבוטות: "אין סיכוי שיהיה לנו מוח תקין היום". אנחנו יכולים לראות את ההשפעות סביבנו בכול מקום . מחקר קטן על סטודנטים מצא שהם מתמקדים כעת רק בכל משימה אחת למשך 65 שניות. מחקר אחר על עובדי משרד מצא שהם מתמקדים בממוצע רק במשך שלוש דקות.

האם כל זה  קורה כי כולנו איבדנו את כוח הרצון שלנו? את יכולת  הריכוז ? או שמדובר בתופעה שבמובנים מסוימים התרבות העכשווית לא רק גורמת לה-אלא גם מעודדת אותה? 

"כלכלת קשב"

הקשב או תשומת הלב שלנו-הפכו לשוק ולשדה הקרב הכלכלי החשוב ביותר. חברות הענק הגדולות ביותר של העידן בו אנו חיים זיהו את הקשב כמשאב שהשליטה בו מהותית וחשובה יותר מכל משאב אחר. המושג "כלכלת קשב" הפג למושג מפתח בהבנת התרבות בה אנו חיים. חברות ענק כגוגל, פייסבוק ואמזון-משקיעות משאבי ענק ביכולת ליצור מניפולציות ושליטה בתשומת הלב והקשב שלנו.

פרופסור ניג אומר שהשוואה שעשויה להסביר  מה קורה היא השוואה של בעיית הקשב הגוברת שלנו לשיעורי ההשמנה העולים שלנו. לפני חמישים שנה הייתה השמנה מועטה מאוד, אבל היום היא אנדמית בעולם המערבי. זה לא בגלל שפתאום בני האדם הפכו לחזירים חמדנים מפונקים יותר שהיו קודם לכן.

 הוא אומר: "השמנה היא לא מגיפה רפואית - זו מגיפה חברתית. יש לנו אוכל גרוע, למשל, ולכן אנשים משמינים". הדרך בה אנו חיים השתנתה באופן דרמטי - אספקת המזון שלנו השתנתה, בנינו ערים שקשה להסתובב בהן או לרכב על אופניים בהן, והשינויים הללו בסביבה שלנו הובילו לשינויים בגופנו.  משהו דומה, אמר, עשוי לקרות עם השינויים בתשומת הלב שלנו.

אשליית הקשב הרב ערוצי

 פרופ' ארל מילר- מדען מוח במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, מסביר. "המוח שלך יכול לייצר רק מחשבה אחת או שתיים" בהכרה שלך בבת אחת, זהו זה; "אנחנו מאוד מאוד חד-מוחיים- וחד ערוציים." יש לנו "יכולת קוגניטיבית מוגבלת מאוד". אנחנו חיים באשליה המניחה יכולת שאין לנו. נער ממוצע מאמין כעת שהוא יכול לעקוב אחר שש צורות מדיה בו-זמנית. כשמדעני מוח חקרו זאת, הם גילו שכאשר אנשים מאמינים שהם עושים כמה דברים בבת אחת, הם למעשה מלהטטים בן מחשבות. "הם מחליפים בן מחשבות, כמו בן ערוצי טלוויזיה, קדימה ואחורה. הם לא שמים לב למעבר כי המוח שלנו מחפה ומסתיר  זאת כדי להעניק לנו חוויה חלקה של תודעה, אבל מה שהם בעצם עושים זה להחליף ולהגדיר מחדש את המוח שלהם מרגע לרגע, ממשימה למשימה - וזה כרוך בעלות." תאר לעצמך, נניח, שאתה שאתה עושה את את דוח המע"מ שלך של החודש , ואתה מקבל הודעת וואטסאפ, אתה מסתכל בה - זו רק הצצה, לוקחת שלוש שניות - ואז אתה חוזר לדוח המע"מ שלך. באותו רגע, "המוח שלך צריך להגדיר את הקשב שלו מחדש, כאשר הוא עובר ממשימה אחת לאחרת" עליך לזכור מה עשית קודם, ואתה צריך להיזכר - מה חשבת על זה. כשזה קורה, העדויות מראות ש"הביצועים שלך יורדים. אתה איטי יותר. הכול כתוצאה מהמעבר".
תופעה זו נקראת "אפקט עלות המתג". זה אומר שאם אתה בודק את ההודעות שלך תוך כדי ניסיון לעבוד, אתה לא רק מאבד את פרצי הזמן הקטנים שאתה מבלה בהסתכלות על הטקסטים עצמם - אתה גם מאבד את הזמן שלוקח להתמקד מחדש לאחר מכן, מה שמתברר כאובדן זמן ואנרגיה מחשבתית עצומה.

 מחקר אחד במעבדת אינטראקציית מחשבים האנושית של אוניברסיטת קרנגי מלון -לקח 136 סטודנטים וגרם להם לגשת למבחן. חלקם נאלצו לכבות את הטלפונים שלהם, ואחרים הפעילו את הטלפון וקיבלו הודעות טקסט לסירוגין. התלמידים שקיבלו הודעות הפגינו בממוצע ביצוע  גרוע יותר ב-20%. נראה לי שכמעט כולנו מאבדים כרגע את -20% מכוח המוח שלנו, כמעט כל הזמן. מילר אמר לי שכתוצאה מכך אנו חיים כעת ב"סערה מושלמת של השפלה קוגניטיבית".

האחריות על הקשב

אחת הטענות מול אובדן הקשב הכללי שלנו-היא שאנו אלו האחראים לקשב ולאובדן הקשב , בידנו האחריות לשליטה וניהול הקשב ויש דרכים להתרכז. האשמת הסביבה והתרבות בה אנו חיים-אינה מועילה, אלא מעבירה את האחריות לאחרים. ניתן להתנתק  מגרוים חיצוניים והבחירה היא בחירה אישית. אף אחד לא מכריח אותך להיכנס או לפתוח פרופיל בפייסבוק. 

טכניקות של מדיטציה, מיינדפולנס או יוגה הוכיחו את עצמן כטכניקות יעילה לריכוז.

בשנים האחרונות מתגבר המחקר בתחום ה"זרימה". זרימה flow הוא מושג שנועד לתאר מצב מנטלי שכולנו מכירים, ריכוז עמוק לצד תחושת שקט פנימי, והרגשה שזה מצליח -מה שאנו עושים.  ביצוע של משהו קשה ומאתגר אבל לא עד כדי תסכול, להפך -אנו מצליחים לפתור את הבעיות העומדות מולנו ואנו נהנים מזה. באותם רגעים שום דבר אחר לא חשוב מלבד מה שאנו בתוכו.

פרופ' Mihaly Csikszentmihalyi בקלרמונט, קליפורניה היה המדען הראשון שחקר מצבי זרימה . הוא חוקר אותם במשך יותר מ-40 שנה. מהמחקר שלו עולה שיש שלושה גורמים מרכזיים שאנו צריכים כדי להיכנס לזרימה. ראשית עלינו לבחור מטרה אחת. זרימה לוקחת את כל האנרגיה המנטלית שלך, המרוכזת במתכוון בכיוון אחד. שנית, המטרה הזו צריכה להיות משמעותית עבורנו - אתה לא יכול לזרום למטרה שלא אכפת לך ממנה. שלישית, זה עוזר אם מה שאתה עושה הוא בקצה גבול היכולות שלך - אם, נניח, הסלע שאתה מטפס מעט גבוה וקשה יותר מהסלע האחרון שטיפסת עליו.

מאבק חברתי על הקשב

במוסקבה, מהנדס גוגל לשעבר ג'יימס וויליאמס - שהפך לפילוסוף תשומת הלב החשוב ביותר בעולם המערבי - טוען שגישת התנזרות הפרטנית והאישית היא  "לא הפתרון, מאותה סיבה שחבישת מסיכת גז יומיים בשבוע בחוץ אינה התשובה לזיהום. זה עשוי, לתקופה קצרה, להרחיק השפעות מסוימות, אבל זה לא בר קיימא, וזה לא מטפל בבעיות המערכתיות". הוא אמר שיכולת הקשב והקדשת תשומת הלב שלנו משתנה בצורה קיצונית על ידי כוחות פולשניים עצומים בחברה הרחבה יותר. לומר שהפתרון הוא פשוט לשנות את ההרגלים שלך - להתחייב להיפרד מהטלפון שלך, נניח - זו פשוט  דרך "לדחוף את האחריות בחזרה לאדם"  בדומה לטענת ההגנה  שטענו חברות הטבק  כשהאשימו אותן באחריות לנזקים הבריאותיים של הסיגריות. אנחנו לא מכריחות אף אחד לעשן-הן טענו. 

 הוא אומר,  "אלו באמת השינויים הסביבתיים שבאמת יעשו את ההבדל" .

הגורמים הפוגעים בתשומת הלב שלנו לא ברורים כולם. כנראה שלטכנולוגיה יש מקום מרכזי, אבל  הסיבות רבות ומורכבות  מאוד - מהאוכל שאנחנו אוכלים לאוויר שאנחנו נושמים, מהשעות שאנחנו עובדים ועד השעות שאנחנו כבר לא ישנים. הם כוללים דברים רבים שלמדנו לקחת כמובן מאליו - מהאופן שבו אנחנו מונעים מהילדים שלנו את המשחק  ועד איך בתי הספר שלנו משנים את המשמעות של הלמידה על ידי ביסוס הכל על מבחנים. אני מאמין שאנחנו צריכים להגיב לפלישה הבלתי פוסקת הזו של תשומת הלב שלנו בשתי רמות. הראשונה היא אינדיבידואלית. יש כל מיני שינויים שאנחנו יכולים לעשות ברמה האישית שיגנו על הריכוז והמיקוד שלנו.

 אבל במקביל יש להלחם להעלות למודעות את השינויים החברתיים, הרגולרטוריים , החוקיים והתרבותיים שעלינו לעשות. ההשוואה לתעשיית המזון המעובד מתבקשת, זה נכון שיש חופש אישי לכל אחד לאכול את מה מה שהוא רוצה. אבל ראו את הדרכים בהן  אנו נאבקים בתעשיית המזון- מפיקוח על פרסומות, דרך הוצאת מכונות למשקאות מתוקים מבתי הספר, ועד סימון מוצרים כמזיקים. לעשות מדיטציה זה אומנם כלי שימושי אבל יש צורך גם לפעול כנגד מתקפת הרעש המתמדת שהופכת את המדיטציה לחיונית כל כך.

 

מחירי הפרעת הקשב

כל זה יכול להישמע קצת מופשט, נאיבי- ואולי אפילו בלתי אפשרי. אבל שינויים כאלו יושמו הלכה למעשה במקומות רבים.  לדוגמה: יש עדויות מדעיות חזקות שלחץ ותשישות הורסות לאורך זמן את הקשב שלנו. כיום, כ-35% מהעובדים מרגישים שהם לעולם לא יכולים לכבות את הטלפונים שלהם מכיוון שהבוס שלהם עשוי לשלוח להם דוא"ל בכל שעה ביום או בלילה. בצרפת, עובדים רגילים החליטו שזה בלתי נסבל ולחצו על ממשלתם לשינוי. - אז עכשיו, יש להם "זכות להתנתק" חוקית. פעם זה היה מובן מאיליו. יש לך זכות לשעות עבודה מוגדרות, ויש לך זכות שלא יצורו איתך קשר מהעבודה מחוץ לשעות אלו. חברות שעוברות על הכללים מקבלות כיום קנסות עתק. יש הרבה שינויים קולקטיביים פוטנציאליים כמו  אלו היכולים לשחזר חלק מיכולת הריכוז והקשב שלנו. נוכל, למשל, לאלץ חברות מדיה חברתית לנטוש את המודל העסקי הנוכחי שלהן, שנועד במיוחד לפלוש ולעשות מניפולציות לקשב ולתשומת הלב שלנו כדי לשמור עלינו מגוללים את הפיד. ישנן דרכים חלופיות שהאתרים והרשתות הללו יכולים לעבוד בהן - כאלה שירפאו את הקשב ותשומת הלב שלנו במקום לפרוץ אותה.

כמה מדענים טוענים שהדאגות הללו לגבי הפרעת הקשב הכללית  הן פאניקה מוסרית, הדומה לחרדות בעבר לגבי ספרי קומיקס או מוזיקת ראפ, ושהראיות רעועות. מדענים אחרים טוענים שהראיות חזקות והחרדות הללו דומות לאזהרות המוקדמות לגבי מגפת ההשמנה או משבר האקלים בשנות ה-70. אני חושב שבהתחשב באי הוודאות הזו, אנחנו לא יכולים לחכות לראיות מושלמות. עלינו לפעול על סמך הערכת סיכון סבירה. אם האנשים המזהירים מפני סכנות הפרעת הקשב יתבררו כטועים, ואנחנו עדיין נעשה מה שהם מציעים, מה תהיה העלות? נבלה פחות זמן מוטרדים  על ידי הבוסים שלנו, ואולי נעקוב ונעקב פחות על ידי הטכנולוגיה - יחד עם עוד המון שיפורים בחיינו שרצויים בכל מקרה. אבל אם יתברר שהם צודקים, ואנחנו לא עושים מה שהם אומרים, מה העלות? אנו - כפי שאמר בראיון בטד, מהנדס גוגל לשעבר טריסטן האריס -עלולים להיות הדור האנושי האחרון כיוון שיכולת המיקוד הריכוז והקשב שלנו נמצאת בשפל  בדיוק בזמן שבו אנו עומדים בפני משברים קולקטיביים גדולים הדורשים זאת יותר מתמיד.

"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לטיפול פסיכולוגי, המאגד פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו.". בנוסף לטיפולי פסיכותרפיה רגילים-אנו מציעים גם טיפול בנוירופידבק, טכניקה לטיפול קצר מועד יעיל ומוכח בדיכאון, חרדה, פוסט טראומה ועוד. למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור: