טכניקות פיסול-חומרים

 פיסול-חומרים

חומרים פיסוליים אינם רק כלי או מדיום להמחשת רעיונות אמנותיים; הם שותפים פעילים בתהליך היצירתי, ומעצבים לא רק את צורת היצירה אלא גם את התוכן הרעיונות הבסיסיים שלה את האפשרויות שלה, את הדרך שבה אנו חושבים (לא במקרה אנו משתמשים בביטוי חומר למחשבה) ואת התפיסה והצפייה באמנות .

כבר כתבתי על הצורה שבה הכלים שלנו מעצבים אותנו וזה נכון במידה לא פחותה על החומרים שבהם אנו משתמשים וסובבים אותנו. הן בצורה ישירה והן בדרך בה הם לעולם, משמשים ויוצרים מטפורות ודימויים עבור החשיבה שלנו .לדוגמה העיור והמעבר מחומרים קלים וזמניים לבתי האבן- שינה את הבניית הפרספקטיבה והדרך בה אנו יוצרים רישום מרחבי. הפרספקטיבה שלנו בנויה על קוביות. בורחס באחד מסיפוריו מדבר על פרספקטיבה אחרת. פרספקטיבה של נוודים במדבר המודדים ומחלקים את המרחב בזמן של צעדי גמלים. ראו רישום-תל אביב: קורס.

מהגשמיות  החצוב בגסות וכוח  של האבן ועד המופשטות החולפת של האור, כל חומר יוצר לפסל קול ושפה ייחודים משלו,  והופך להרחבה של התפיסה והחשיבה (ראו המוח המורחב) ומזמין את הצופים לדמיין מחדש את האפשרויות של האמנות והמציאות הסובבים אותם כאחד.

פיסול באבן

אבן, אחד מחומרי  הפיסול העתיקים ביותר, נושאת משקל ועומק של אלפי שנים. תחושת הקביעות, העל זמניות והקשר לטבע -מחברת לתרבויות עתיקות. תרבויות  ששרדו ואלו שכל מה שנשאר מהן הן אנדרטאות האבן העצומות שהשאירו. החל מהאבנים הניצבות בסטנס וכלי בפסלי ראשי האבן המונוליטים העצומים-המוֹאַי-באיי הפסחא. ספינקס הגרניט של רעמסס השני ראה  אימפריות קמות ונופלות, בעוד ש-Pietà השיש של מיכלאנג'לו משמרת צער ואבל אנושי  כבר מאות שנים.

לאבן יש כמו חומרים אחרים ואולי יותר מחומרים אחרים אופי וחיים משלה ואותו מיכאלאנג'לו דיבר על כך שהוא מתמסר לפסל הפנימי של האבן או מחלץ את הפסל החבוי באבן. סוגים שונים אבן יוצרים סוגים  שונים פיסול. האבן מבנה את הפסל שייווצר. ראו  פיסול באבן: צפחה . פיסול באבן מחייב דיאלוג מעורר כבוד ויראה עם הטבע והזמן, עם חומר שחושל במשך מליוני שנים בבטן האדמה.

סדנאות פיסול ,פיסול באבן-המוֹאַי

פיסול בחימר וקֵרָמִיקָה

גם פיסול בחימר וקרמיקה מלווים את האדם כמעט מראשיתו.  אך בעוד שפיסול באבן אינו מחייב תהליך טכנולוגי המשנה את איכותו הכימית של החומר-חימר מחייב טכנולוגיה מפותחת יותר של שריפה. כיוון שהרחבתי על הפיסול בחימר במקומות אחרים לא ארחיב כאן. קרמיקה ופיסול קרמי מאפשרים  מגוון רחב של צבעים וסגנונות, הקרמיקה פחות עמידה ממתכות אך עדיין מסוגלת להחזיק מעמד שנים רבות עם טיפול נאות. 

ברונזה ומתכות אחרות

פיסול בברונזה פופולרי כבר למעלה מ-5,000 שנה. יציקות ברונזה  מוערכות בזכות חוזק ועמידות בפני קורוזיה אך גם בשל האיכות החומרית היוקרתית שלהן. זה הופך פיסול בברונזה לאידיאלי עבור פיסול חוצות ופיסול סביבתי. פסלי ברונזה המחזיקים מעמד במשך מאות שנים. בולטת גם היכולת של יציקת הברונזה  ללכוד פרטים מורכבים. מתכות אחרות כמו אלומיניום, פלדה ונחושת מציעות אסתטיקה מודרנית ועמידות, ומתאימות לצורות פיסול שונות.

פסלי עץ

פיסול בעץ מציע חום ותחושה אורגנית הנחווית פחות באבן או במתכת. זה חומר רב תכליתי, המאפשר גם גילוף פרטים מורכב וגם עבודות בקנה מידה גדול. המרקם והצבע הטבעיים של העץ מוסיפים לאיכות האטרקטיבית שלו, אם כי הוא פחות עמיד בהשוואה לאבן או מתכת, במיוחד תחת לחות וטמפרטורה משתנות. הפסל הישראלי אמריקאי -אילן אורבוך-עושה שימוש בשילוב של עץ, אבן,יציקות ברונזה, זכוכית וחומרים אחרים.

חוגי פיסול: פסלי המראה של אניש קאפור

משחק האור והצל:

התפתחות הזכוכית קשורה באופן היסטורי להתפתחות הקרמיקה וטכנולוגיות הכבשן או התנור הקרמי . אך בעוד שלחימר יש איכות כבדה ואטומה של אדמה- הזכוכית לעומת זאת, רוקדת עם האור. פיסול בזכוכית  הופך  אובייקט מוצק לפיסול מופשט באור. פסלי הזכוכית של דייל צ'יהולי לוכדים את אור השמש כמו קשתות קפואות, צורותיהם חסרות המשקל מתריסות מול כוח המשיכה ומאתגרות את תפיסת המוצקות שלנו. פסלי המראה של אניש קאפור מתפתלים, משקפים ומשתקפים, מטשטשים את הגבול בין האובייקט לצופה, מושכים אותנו למשחק המשתנה ללא הרף של אור וחלל- לאפשרות של הליכה לאיבוד במבוך תודעתי. עבודות אלו, הבנויות מחומר המוגדר מטבעו על ידי האינטראקציה שלו עם האור, מזמינות אותנו להטיל ספק בהנחותינו לגבי העולם הפיזי וליצור דיאלוג ויזואלי דינמי.

חומרים שקופים עכשווים

בעוד שפיסול בזכוכית מחייב אמצעים טכנולוגיים מורכבים דרכים נוספות לפיסול בחומרים שקופים מספקת לנו טכנולוגית החומרים המודרנית. יציקת פסלים שקופים מאפוקסי היא יחסית פשוטה יותר-ראו סדנת אפוקסי.

חומר שקוף אחר שאנו עושים בו שימוש בסדנה לתהליכים יצירתיים הוא פרספקס או  פלסטיגלס-ראו סדנת פיסול בפרספקס.

השביר והחולף:

קרח הוא חומר שקוף נוסף היוצר אסוציאציות ודימויים של ארעיות. פיסול בקרח  מציע נקודת מבט  ייחודית על הקשר על יופי חולף ומהלכו של הזמן. פסלי הקרח והשלג של אנדי גולדסוורת'י מנצנצים בשמש החורפית, נמסים ומתפוגגים לנגד עינינו, ומשקפים את הטבע החולף של החיים עצמם. מיצבי הערפל של אולאפור אליאסון  או אנתוני גורמלי- שואלים שאלות על החלל ועל ודאות והיעדר ועוטפים את החשיבה הרציונלית בערפל, מטשטשים גבולות ומעוררים התבוננות פנימית. העבודות הללו, שנוצרו מחומרים שנועדו להתפוגג, דוחקות אותנו- לקשב אחר לרגע הנוכחי ולהערכת היופי החולף המקיף אותנו.

קורס פיסול :פסלי הקרח והשלג של אנדי גולדסוורת'י

הממוחזר והמשוחזר:

חפצים שנמצאו, שפעם נזרקו ונשכחו, מוצאים חיים ומשמעות חדשים בידיהם של פסלים כמו פיקאסו,  דושמפ וארמן. פסלים עכשווים יותר הם דיוויד מאך (שעושה שימוש נרחב בין היתר בפיסול בחוטי ברזל) וקורנליה פרקר .הרדימייד (Readymades) תפס מקום מרכזי התפתחות הפיסול המופשט.  אופניים מקומטים שהפכו לציפור דואה, צמיגים זרוקים שזורים לשטיחי קיר מונומנטליים - עבודות אלו מאתגרות את המושגים שלנו לגבי מהי אמנות, ערך ופסולת, ומאיצות בנו לראות  מחדש את החומרים המעצבים את חיי היומיום שלנו. כ-פסיכולוגים בתל אביב הם מזכירים לנו שיצירתיות ואנשים יוצאי דופן  יכולים לצוץ מתוך מה שהשלכנו , שאפשר למצוא יופי באנשים השקופים שמתעלמים מהם, ושיצירתיות יכולה להפוך את היומיומי למשהו יוצא דופן .כפסיכולוג תל אביב אני מהרהר באמירתו המפורסמת של אלן טיורינג- אבי המחשב המודרני-"לפעמים אלו האנשים שאיש אינו יכול לדמיין שיצא מהם דבר- שעושים את הדברים שאיש אינו יכול לדמיין."

הרחבת ההגדרה של פיסול:

האמנות הדיגיטלית' ה-A.I-  כמו גם טכנולוגיות עכשוויות נוספות כהדפסת תלת מימד.  טשטשו את הקווים של חומרי הפיסול המסורתיים. הקרנות הולוגרפיות של אמנים כמו רפאל לוזאנו-המר רוקדות באוויר, מתריסות כנגד  גבולות פיזיים ומגדירות מחדש את עצם הרעיון של פיסול. מיצבים אינטראקטיביים כמו אלו של ססיל ב. אוונס, העשויים מחיישנים ואלקטרוניקה, מגיבים לתנועת הצופים, ויוצרים משחק גומלין דינמי בין יצירות אמנות לקהל. ג'ורדן וולפסון עוסק באנדרואידים או רובוטים דמויי אדם באמנות שלו. וג'ון רפמן שואל כיצד האינטרנט משנה את הזיכרון והזהות שלנו. העבודות הללו, פורצות את גבולות משמעות הפיסול עצמו, מאתגרות אותנו לחשוב מעבר למציאות המוחשית ומרחיבות את חלל הביטוי האמנותי.

חומרים עכשוויים

פסלים עכשוויים משתמשים יותר ויותר במגוון רחב של חומרים לא שגרתיים כדי לבטא יצירתיות וחדשנות. (ראו סדנת פיסול בסיליקון) .אלו כוללים מדיומים מופשטים כמו רשתות חברתיות כמו של האמנית פטרה קורטרייט - או מדיה דיגיטלית, כמו של אמיליה אולמן. אבל גם חומרים מגוונים אחרים כמו למשל- חיידקים וחומרים אורגנים צומחים .

חשיפת הדיאלוגים הנסתרים:

על ידי הבנת הקולות הייחודיים של חומרים שונים, נוכל לנהל דיאלוג עשיר יותר עם פסלים אבל גם עם האפשרויות החבויות של המציאות. אנו יכולים להעריך את האופן שבו אבן מגלמת משקל היסטורי, כיצד זכוכית משחקת עם אור ותפיסה, וכיצד קרח מזכיר לנו ארעיות.  הכרה בתפקיד החומר בעיצוב ופיסול ההכרה  והמודעות שלנו, מאפשרת לנו לעבור מעבר לתפיסה האסתטית של הפיסול ולהתעמק בדיאלוגים  העמוקים יותר שהאמנות מאפשרת לנו לנהל עם עצמנו ועם העולם הסובב אותנו.

רינה פלג-קרמיקה-מתיחת החומר על מעבר לתכונותיו.

טכניקות פיסול והתוכן והרעיונות הפיסוליים יכולים לנבוע ממקומות רבים, יש פסלים כמו אנטוני גרומלי שיושבים עם נייר ודיו -ויוצרים רישומים . ומשתמשים ברישום כצורת חשיבה ויצירה של פסלים. פסלים אחרים כריצ'רד סרה משתמשים ברעיונות מופשטים ובמילים כבסיס לפסלים שלהם .  אולם נדמה לי שעבורי יותר מכל צורת אמנות אחרת, פיסול כרוך בחומרים, במגע בהם, בהבחנה והאבחנה בהם. אחרי היכרות עם החומר לפעמים אפשר לקפוץ לצד השני של התהליך ולהתחיל משם. כלומר מרעיונות או מדימויים מופשטים. ולעיתים אותם דימויים ורעיונות מותחים את החומר לכיוונים חדשים שלא חשבנו עליהם. לעיתים מעבירים את החומר על דעתו, כמו למשל הדרך בה עובדת רינה פלג עם חימר וקרמיקה, כשהיא קולעת את החימר כמו סלי נצרים, אבל אפילו כדי לחשוב על האפשרויות הגלומות בחומר -יש להכיר אותו בצורה אינטימית.

קורס אפוקסי-יציקות פסלים שקופים.

למרות שאני אוהב מאוד את העבודות של  רנה פלג אני מרגיש שהן לא פעם סוג של אקרובטיקה טכנית. הן נועדו להפוך חומר אחד לאחר. כמו אותן מנות צמחוניות במסעדות שנועדו לחיקוי של בשר. כאילו שירקות-לא יכולים להיות טעימים בפני עצמם. או כיון שיש לי נטייה להפליג בהשוואות ובדימויים זה מעביר בי את אותה אי נוחות שכנשים מדברות על העצמה נשית במובנים של תכונות גבריות דווקא כאילו שהערך היחידי הוא אותה נקודת מבט גברית.

אני מנסה להגיד שלחומרים יש איכות משלהם, ולעיתים דווקא הליכה והתמסרות לחומר הן מה שיכול להוביל לתוכן פיסולי עמוק. למציאות שהיא במקרה הזה דימוי לחומר יש מה לספר לנו בפני עצמה על ידי קבלה שלה, רק אחר כך כדאי לעסוק במניפולציות שלה.

הנה אני כותב את המילים הללו ומרגיש זקן. ממתי התחלתי לקבל את המציאות?.  ממתי יש דרך אחת לפסל או לעסוק באמנות? הרי לפעמים הפגישה בחומר היא מערכת נשואים מונוגמית, פגשת בו והוא האהבה היחידה-ואתה מעמיק בו ונשאר נאמן לו, ומגלה בו עוד ועוד רבדים. זו מערכת יחסים שיש בה רגעי תסכול רבים, מריבות ועזיבת הבית. וכמו במערכות יחסים אמתיות המגע משנה את שניכם, החומר מלמד אותך, משנה את נקודת המבט שלך, את צורת החשיבה, את הקצב שלך, לפעמים את הגוף שלך.

אני זוכר את היום בו פגשתי באפוקסי, אותו חומר נוזלי המתקשה לדימוי של זכוכית. הוא גרם לי להיות שוב הילד המגלה פלאים כשהוא מרים גולות צבעוניות ומסתכל בהן דרך האור. אותו ילד שאסף בצנצנות זכוכית גולות בכל הגדלים, ועסק בסחר חליפין כדי להשיג את הנדירות. ככה התחלתי לאסוף צבעי אפוקסי ופיגמנטים לאפוקסי מסוגים נדירים, ועם הזמן לעסוק בקניית אפוקסי מסוגים ייחודיים ומכירת אפוקסי.

נדמה לי שמה שאני רוצה לדבר עליו בעצם הוא הנאת החומר. ההנאה של הליכה כילד ברגליים יחפות בחוץ, של שימוש ברגליים כמו ידיים לגעת ולהרים חפצים, של הסתכלות במבוגרים כחיות מאובנות המאבדות את הקשר עם האדמה, והפחד שיום אחד אהיה כמוהם-כשאאבד את הרגישות של המגע.

   במובן עמוק מאוד לא מדובר רק על הכרות עם החומר אלא על התמסרות לחומר וכל חומר יכול להפוך למדיום פיסולי. ברזל בניין עקום, שאריות בדים, קש, אבנים,  חימר, פרספקס, צינורות מתכת, גזע עץ זרוק. נייר ממוחזר, בטון,  אפוקסי, רשת ברזל, בקבוקי פלסטיק. . האמנות המודרנית פתחה את הדלת להבנה שהכול הוא פיסול ושכול חומר יכול להפוך לחומר פיסולי.