הפסיכולוגיה של היצירתיות הנשית

מרבית התיאוריות הפסיכולוגיות נכתבו על ידי גברים וזה מפחיד ומקומם. והנה אני כגבר, מורה לאמנות ופסיכולוג בתל אביב,  מתיימר לכתוב על ייחוד הפסיכולוגיה היצירתית הנשית. 

יצירתיות היא פן אוניברסלי של ביטוי אנושי, החוצה גבולות תרבותיים, מגדריים וחברתיים. תחום היצירתיות הוא מרחב עשיר שבו מחשבות, מחשבות, מיומנויות ודמיון משתלבים כדי ליצור תוצרים, כלים, טכנולוגיות ורעיונות חדשים. במובן ביולוגי עמוק, מושג היצירה הוא מושג נשי- נשים הם אלו מבחינה ביולוגית נושאות את התינוק בגופן , מכילות אותו ובמובנים רבים יוצרות איתו את מערכת היחסים העמוקה ביותר והמורכבת ביותר-אמהות. מושגים כגון "הזר בתוכנו",   התמסרות, הכנסת אורחים או דיאלוג פנימי -יכולים להיקשר בקלות רבה יותר לכאורה למבנה הפסיכולוגי הנשי מזה הגברי.  עם זאת בסופו של דבר מדובר גם על הבניות חברתיות שהפנמו הן על ידי נשים והן על ידי גברים (ראה הפסיכולוגיה של המבט הנשי -אישה מציירת את עצמה).

חשוב לזכור שמפגש אינטימי עם זכר הוא תנאי הכרחי ליצירת חיים חדשים. הן כמרכיב נפשי פנימי והן כעובדה ביולוגית (לפחות עד היום). האם היצירתיות הנשית כמו גם הפסיכולוגיה הנשית שונה מזו הגברית?

קורס רישום וציור בדיו- אסתי בורוכוב.

"יש מאפיינים מסוימים לפסיכולוגיה של אישה", "איזו נפש נוצרת כשאת נעה בעולם כילדה לעומת ילד? כשאת הופכת לנערה, לאישה? נשים מתעצבות סביב פרשות דרכים גופניות — הריונות, הפלות, לידות, גיל המעבר. אלה חוויות שרק נשים עוברות. ולמרות זה, אולי בגלל זה, אין מספיק מחקר או הכרה בהשפעות של האירועים האלה על תפיסות החיים שלנו, על הבחירות שלנו או על הקשיים שלנו". אומרת נירית גורדון, שעוסקת בפסיכולוגיה נשית, גישה שמבקשת להפנות את הזרקור למאפיינים הייחודיים שמעצבים את חייהן, נפשן וקשייהן של נשים". (יעל חלק- 16 באוגוסט 2023, הארץ )

קנאת רחם

קנאת רחם מציינת את הקנאה שגברים עשויים לחוש בתפקודים הביולוגיים של האישה (הריון, לידה, הנקה). הפסיכיאטרית הניאו-פרוידיאנית קארן הורני (1885–1952) הציעה זאת כתכונה פסיכולוגית גברית מולדת. רגשות אלו עלולים לתדלק את הכפיפות החברתית של נשים, ולהניע גברים להצליח בתחומי חיים אחרים, כגון עסקים, רפואה, משפטים ופוליטיקה. זהו  מונח מקביל למושג קנאת הפין הנשית המוצג בפסיכולוגיה הפרוידיאנית. בכך הוא מתייחס לתפקיד המגדרי והדינמיקה החברתית העומדת בבסיס "הקנאה וההיקסמות מהשדיים הנשיים ומההנקה, מההריון והלידה, וקנאת הנרתיק [שהם] רמזים וסימנים של טרנססקסואליות ולתסביך נשיות של גברים, המוגן עליו. נגד באמצעים פסיכולוגיים וסוציו-תרבותיים".

הורני  טענה שגברים חווים קנאה ברחם בעוצמה רבה יותר מאשר נשים חוות קנאה בפין, מכיוון ש"גברים צריכים לזלזל בנשים יותר מאשר נשים צריכות לזלזל בגברים"  התחושה הזו חזקה יותר אצל גברים כי הם מצופים לעמוד בסטריאוטיפ הגברי של דומיננטיות. בוהם (1930, עמ' 457) אמר שכאשר לאחרים יש משהו נוסף שאין לנו בעצמנו אז זה מעורר את קנאתנו.  כפסיכואנליטיקאית, הורני ראתה בקנאה ברחם נטיה תרבותית, פסיכו-סוציאלית, כמו המושג קנאת פין, ולא תכונה פסיכולוגית גברית מולדת. היא האמינה שתחושה זו  מתעוררת כשגברים חושבים שהם לא שולטים וחזקים בחייהם כמו שהם חשבו שהם.

קורסי פיסול-טכניקה מעורבת- נשים מפסלות נשים. מיכל קדם.

כתיבה מחודשת של ההיסטוריה היצירתית:

מבחינה היסטורית, תפיסות החברה לגבי חשיבה יצירתית היו לעתים קרובות מוטות, וייחסו 'גאונות' מסוימת ליוצרים גברים תוך הדחת יוצרות לצללים.  ישנן דוגמאות רבות ומפורסמות לנושא. החל מהאמנית בת המאה ה17-ארתמיזיה ג׳נטילסקי, דרך- ברת מוריזו, סוזן ואלאדון, קאמי קלודל ופרידה קאלו.

הטיה מגדרית מושרשת עמוקה זו הביאה להחנקת שאיפותיהן היצירתיות של נשים ולתת-ייצוג של תרומותיהן בתחומים אמנותיים, מדעיים וחדשניים שונים. עם זאת, ככל שחברות מתפתחות ומאתגרות את הסטריאוטיפים הללו, מתגבשת הבנה כוללת יותר של יצירתיות, המכירה בדרכים הרב-גוניות והבינתחומית שבהן נשים מבטאות את יכולתן היצירתית.

"לאורך ההיסטוריה, נשים שאפו להכרה בתחומי חיים שונים והחברה עדיין לא קיבלה והתגברה על מצבים רבים. יש לקחת את ההבדל בין המינים כיתרון, שכן נשים מסוגלות לראות ולעשות דברים מנקודת מבט שונה מזו של גברים, ובכך טמון העושר הרב של תרומתנו הפוטנציאלית לחדשנות, שינוי וליצירה.

התבוננות על המציאות מנקודת מבט שונה מזו של גברים מבליטה ניואנסים חדשים, שכאשר הם משתלבים יחדיו, יניבו תוצאות המתאימות יותר להשגת חברה אנושית יותר, מגוונת, רב-תרבותית, מכילה וסובלנית יותר. אמנות היא שפה אוניברסלית שיכולה להתפרש על ידי כל אחד ללא הבדל גיל, לאום, תרבות או מין; כל אדם יכול לעשות את הפרשנות שלו.

אבל, לא פחות חשובה היא העבודה, ההכנה וההתמסרות לאמנות, כי זו שפה שדורשת תרגול, כלים שיאפשרו להתבטא, לומר, לדבר ולשדר". -ולנטינה אראוחו

חוגי ציור למבוגרים-נשים מציירות נשים-רויטל בלבן 

יצירתיות מוגדרת דרך תכונות "גבריות "

מחקרים שערכו פסיכולוגים בתל אביב הראו  שגברים נתפסים כיצירתיים יותר מנשים. ציפיות סטריאוטיפיות מהיצירתיות של גברים ונשים מעצבות את האופן שבו נשפטת והכרה ביצירתיות. מחקרים מגלים שתפיסת היצירתיות (כמו גם מדדי האינטליגנציה) עצמה קשורה יותר למאפיינים גבריים סטריאוטיפיים (ראה הקשר בן תוקפנות ליצירתיות) וכי יש סיכוי גבוה יותר שעבודתו של גבר תיחשב יצירתית. המחקר גם מגלה שרעיונות של גברים נחשבים לעתים קרובות יותר ל"גאוניים" מאשר של נשים, גם כאשר מדובר באותו נושא. מנהלים מעריכים את העובדות שלהן כפחות יצירתיות - גם כשהן מפגינות יותר התנהגויות גבריות סטריאוטיפיות הקשורות ליצירתיות.

גברים נתפסים כיצירתיים יותר מנשים. עוד לפני שהם התחילו, יצירתיות מובנת על ידי רבים כהתבדלות ובולטות (הבדל בדעה). תכונות אגנטיות (הנוגעות לשליטה וסוכנות, הנחשבות לרוב גבריות) נתפסות כיצירתיות יותר מתכונות הקשורות להתקשרות, אמפתיה, הכלה וקהילתיות (הנחשבות נשיות) .

קורסי ציור תל אביב- נשים מציירות, אמה לוי

הערכה עצמית ושיפוט עצמי

"במילים פשוטות, נראה כי, ביודעין או שלא, נשים היו יותר ביקורתיות בצורה עצמית בכל הנוגע ליצירתיות, למרות שהדירוגים המוטים של אחרים לגבי הביצועים היצירתיים של נשים היו קיימים, ההטיות שנשים החזיקו כלפי עצמן נראו חזקות יותר.

בשנים האחרונות, לימודי המגדר התמקדו יותר ויותר בדעות קדומות של אחרים ושמו פחות דגש על ההטיות ההלא -מודעות שמפתחות נשים נגד עצמן,. בשל כך, המחברים מציעים שארגונים צריכים לנקוט באמצעים כדי לספק את הסביבה הנכונה שבה נשים לא רק מרגישות בנוח להיות יצירתיות אלא גם מעודדות לראות את היצירתיות שלהן במדויק. סביבה המטפחת שוויון מגדרי, טוב לב, ודאגה לזולת עשויה להועיל בהגברת היצירתיות של נשים וגברים". סנהאל הורה מתוך כתבה בפורבס. 

קורס פיסול בעיסת נייר -חללים פנימיים -רות  גרי

הכלה, נתינת מקום ופואטיקה של ההיעדר

"אברי המין הנשיים הן כמו דף ריק המצפה לשיר , העדר, ה'לא אני '  שאני ממלאת" -Sandra McPherson

במאמר בשם ה"דף הריק ויצירתיות הנשית" טוענת סוזן גובר שמרכיב מרכזי ביצירתית הנשית קשור בחלל הפנימי הריק המצפה להתמלא. אותה יכולת יצירתית "שלילית" של האישה הכרוכה בפואטיקה של ההיעדר והיכולת להכיל אי ידיעה. אם את יודעת מה התמונה שאת עומדת לצלם, אל תצלמי אותה…האתגר הוא לעשות את מה שאת לא מסוגלת לחשוב עליו"-סינדי שרמן. 

תאוריית התרמיל-אורסולה לה גווין

"אנשים מספרים את סיפור החיים במשך עידנים, בכל מיני מילים ודרכים" במסה  המפורסמת של סופרת המד"ב אורסולה לה גווין משנת 1986, תאוריית התרמיל לסיפורת (The Carrier Bag Theory of Fiction) היא מספרת את הסיפור האנושי על ידי הגדרה מחדש של הטכנולוגיה כתיק נשיאה תרבותי ולא כנשק של שליטה.

 לה גווין מציעה אלטרנטיבה לסיפורי פעולה, קונפליקט, והתרה ממוקדי גיבור, (מסע הגיבור) שבמרכזם הכלים והטכנולוגיות העיקריות הם  כלי נשק פאלו- צנטריים  והתקדמות לינארית של כיבוש והרס, ומציעה במקום זאת לחשוב מחדש על האבולוציה של הטכנולוגיות האנושיות באמצעות כלי אחר: המיכל , תיק הנשיאה, התרמיל, או הבקבוק. כלים המאפשרים ליקוט ואיסוף , להכיל ולקבל- במקום לתקוע, להכות ולהרוג. היא עוקבת אחר גישה זו ביצירת עולמה שלה באמצעות כתיבת מדע בדיוני ומבקשת לספר סיפורים חדשים שלא סופרו, תוך שהיא מכירה בכך שאנשים ארגו, זרעו, שרו, סיפרו וכתבו עלילות לא-הירואיות מראשית ההתפתחות של הנרטיב.: 'לפני הכלי העושה שימוש בכוח מתפרץ ואנרגיה כלפי חוץ, יצרנו את הכלי שמביא אנרגיה הביתה. לפני עליית המקלות, החרבות וכלי ההרג של הגיבור, ההמצאה הגדולה ביותר של אבותינו הייתה המיכל: סל שיבולת הבר, צרור התרופות, הרשת הקלועה משיערך, הבית, ההיכל, המקום שמכיל את כל מה שקדוש. הנמען, המחזיק, הסיפור. שקית הכוכבים." 

"קונפליקט הוא סוג אחד של התנהגות. יש אחרים, חשובים באותה מידה בכל חיי אדם, כמו להתייחס, למצוא, לאבד, לשאת, לגלות, להיפרד, לשנות. שינוי הוא ההיבט האוניברסלי של כל מקורות הסיפור הללו. סיפור הוא משהו שזז, משהו קורה, משהו או מישהו משתנה."

גישה זו לסיפור סיפורים היא חלק מתפיסה פמיניסטית גדולה יותר לייצור ידע וטכנולוגיה שאחת המייצגות שלה היא האנתרופולוגית מרילין סטרתרן.

ההוגה הפמיניסטית, דונה הרווי, מציעה תוך התייחסות ישירה ל- לה גווין כי "[זה] משנה אילו מחשבות חושבות מחשבות. זה משנה מה הידע יודע. זה משנה אילו יחסים מתייחסים ליחסים. זה משנה איזה עולמות יוצרים עולמות. זה משנה אילו סיפורים מספרים סיפורים" (2016-Staying with the Trouble), 

אנה טסינג (The Mushroom at the End of the World) מנסחת זאת באופן דומה בספרה על פטריית המאטסוטאקה כשהיא כותבת: "בסוג זה של סיפורים, סיפורים לא צריכים להסתיים לעולם, אלא להוביל לסיפורים נוספים" .

 

גמישות קוגניטיבית וחשיבה מגוונת

הפסיכולוגיה של יצירתיות נשית נטועה עמוק בתהליכים קוגניטיביים השונים באופן עמוק מאלה של עמיתיהם הגברים. גמישות קוגניטיבית, סימן היכר של יצירתיות, מתייחסת ליכולת לעבור בין אופני חשיבה שונים ולהסתגל לנסיבות משתנות. מחקרים מראים שנשים מצטיינות לעתים קרובות בגמישות קוגניטיבית, המאפשרת להן לתפוס אתגרים מזוויות שונות וליצור פתרונות המצאתיים. יכולת הסתגלות זו ממלאת תפקיד מכריע במאמציהם היצירתיים, ומאפשרת להם לגשר על נקודות מבט מגוונות וליצור יצירות המהדהדות עם מגוון רחב של קהלים.

חשיבה מגוונת, תהליך קוגניטיבי הקשור להפקת רעיונות מרובים מנקודת התחלה אחת, היא היבט פסיכולוגי נוסף שתורם ליצירתיות נשית. מחקרים הצביעו על כך שנשים נוטות לעסוק בחשיבה הוליסטית יותר, מה שמאפשר להן לחקור פרטים מורכבים וקשרים שעלולים לחמוק מתהליך חשיבה ליניארי יותר. נטייה זו לחשיבה מגוונת יכולה להוביל ליצירת יצירות אמנות וחדשנות מורכבות, מרובדות ומעוררות תהודה רגשית.

קורס פיסול בחימר-טכניקה מעורבת -יצירתיות נשית כמלחמה לבהירות

אינטליגנציה רגשית ויצירה אמפתית

יצירתיות נשית בולטת  לעתים קרובות בשל העומק הרגשי והתהודה האמפתית שלה כמו גם במרכיבים הבנויים יותר על אינטואציה. מחקרים הראו שנשים נוטות להחזיק ברמות גבוהות יותר של אינטליגנציה רגשית, מה שמאפשר להן לתפוס ולהבין רגשות הן בעצמן והן אצל אחרים. מודעות רגשית מוגברת זו מספקת קרקע פורייה ליצירת יצירות אמנות הנוגעות לחוויה האנושית האוניברסלית, מעוררת רגשות עוצמתיים ומטפחת קשרים בין היוצר לקהל.

אמפתיה, אבן יסוד לביטוי אמנותי ויצירתי, שזורה בצורה מורכבת בפסיכולוגיה של יצירתיות נשית. היכולת של נשים להזדהות עמוקה עם חוויותיהם של אחרים מאפשרת להן להחדיר ליצירותיהן נרטיבים מורכבים מכווני קשר, בין אם באמצעות ספרות, אמנות חזותית, מוזיקה או מדיומים אחרים. הקשר הרגשי הזה מהדהד עם הקהל ברמה עמוקה, מה שהופך את עבודתם למשפיעה ובלתי נשכחת יותר.

"אני מתעניינת בבני אדם ובדרך שבה הם חיים - החללים שהם גרים בהם, הבגדים שהם לובשים, החפצים שהם מקיפים את עצמם בהם." פיי טוגוד

שיתוף פעולה ונטוורקינג

הפסיכולוגיה של יצירתיות נשית משתרעת מעבר לתהליכים קוגניטיביים אינדיבידואליים, וכוללת שיתוף פעולה, תקשורת ונטוורקינג. נשים מצטיינות לעתים קרובות בבניית רשתות תומכות, בטיפוח סביבות שבהן רעיונות יצירתיים יכולים לפרוח. מאמצים משותפים מאפשרים חילופי נקודות מבט מגוונות, ומעודדים חדשנות על ידי מיזוג יצירתיות אינדיבידואלית עם תובנות קולקטיביות. נטייה זו לשיתוף פעולה יכולה לנבוע גם מהנטייה הטבעית של נשים לטיפוח מערכות יחסים, יצירת מרחבים שבהם אמון, משוב וצמיחה הדדית יכולים לשגשג.

דיכאון וביטוי עצמי

. "שכיחות הנשים הלוקות בדיכאון  גדול פי 2.7-1.7 ביחס לגברים.  הבדל זה נעוץ בשילוב של גורמים ביולוגיים (גנטיים הורמונאליים) וכן בגורמים פסיכולוגיים וחברתיים, כאשר נראה שנשים רגישות יותר בהשוואה לגברים לגורמי לחץ פסיכו-סוציאליים. בישראל, בשנת 2000, נמצא כי 39% מהנשים סובלות מרמה גבוהה של מצב רוח דיכאוני. כמו כן, 20%-10% מהנשים סובלות מדיכאון לאחר לידה. עוד עולה כי רוב הנשים הסובלות מדיכאון אינן מאובחנות בידי גורמים מקצועיים ואינן מקבלות טיפול מתאים"- איגוד רופאי המשפחה בישראל.

דיכאון ידוע לרוב כייאוש  שקט, עם זאת, אולי זוהי צרחה שקטה, כעס כבוש שהופך לאלימות המופנת פנימה, צעקה  של הנשמה המנסה  לבטא את העצמי האותנטי והיצירתי שלה. בנוסף לעצב וחוסר התקווה שחווים בדרך כלל עם דיכאון, אנו מרגישות  חסרות  כוחות, חסרות אונים, חסרות ערך ולא קיימות".~ ליסה ריילי

בעוד שליצירתיות נשית יש את המשתנים הפסיכולוגיים המובהקים שלה, חשוב להכיר באתגרים שאיתן לעיתים קרובות מתמודדות נשים בעיסוקיהן היצירתיים. הטיות חברתיות, תסמונת המתחזה, וציפיות מבוססות מגדר עלולים להוות מכשולים לביטוי מלא של יצירתיות נשית. ההכרה בקשיים הללו היא צעד מכריע לקראת פירוק מחסומים ויצירת נוף יצירתי רחב המחבק קולות מגוונים.

מיה בן יהודה -ציור בצבעי שמן

אמנות ומדע, דמיון וידע אינם מנוגדים זה לזה אלא קשורים זה בזה. "אנו זקוקים בעיקר לדמיון במדע, לא הכול הוא מתמטיקה, לא הכול הוא היגיון, זה גם שירה ויופי" -כתבה האסטרונומית הגדולה מריה מיטצ'ל , מחלוצות הנשים במדע , ביומנה ב1871.

"ציידות הפטריות"- מוצג בדרך כלל כטקסט פמיניסטי, כולנו פמיניסטים.

"המדע, כפי שאת יודעת, ילדתי הקטנה, הוא חקר

הטבע, והתנהגות היקום

,הוא מבוסס על ההסתכלות, על ניסויים, על מדידות

.וניסוח חוקים לתיאור העובדות שהתגלו

בימים עברו, הם אומרים, הגבר נולד מותאם  עם מוח

מתוכנן לצוד חיות בר בריצה

,לקפוץ בעיוורון אל הלא נודע

ואז למצוא את דרכו חזרה הביתה כשאבד

.עם איילה הרוגה שנשאו בניהם

.או, בימים של צייד רע, שום דבר.

לנשים, שלא היו צריכות לעוט על הטרף

היה מוח שיכול היה לאתר נקודות ציון וליצור שבילים בניהן

נשארות ביער הקוצים ומעבר לסלעים המדורדרים

,מסתכלות מטה בגזע של עץ נופל למחצה

.בגלל שלפעמים יש שם פטריות

לפני אלת האבן או סכין הצור

הכלי הראשון היה מנשא לתינוק

כדי לשחרר את ידיה

,ולפעמים כדי לשים את האוכמניות והפטריות בתוכו

.השורשים והעלים הטובים, הזרעים והרכיכות

.ואז עלי צור כדי לרסק, כדי לכתוש, לטחון או לשבור

ולפעמים הגברים רדפו את חיות הפרא

,אל תוך היער העמוק

.ולא חזרו יותר

פטריות מסוימות יהרגו אותך

בעוד שאחרות יראו לך את האלים שלך

.וכמה ימלאו את הרעב בבטן שלנו. זהי אותן

,אחרות תהרוגנה אותנו אם נאכל אותן חיות

, ותהרוגנה אותנו שוב אם נבשל אותן פעם אחת

, אבל אם נרתיח אותן במי נחל, ונשפוך את המים

. רק אז נוכל לאכול אותן. הבחיני

צפי בלידות, מדדי את התנפחות הבטן וצורת החזה

ודרך הניסיון גלי כיצד להביא ילדים לעולם בבטחה

צפי בכל

וציידות הפטריות הולכות בדרך בה הן הולכות

ומסתכלות בעולם ורואות את מה שהן מבחינות בו

וכמה מהן משגשגות ומלקקות שפתיים

בעוד שאחרות לופתות את בטנן ונכחדות

.וכך חוקים נוצרים, ונוצרת מורשת -מה בטוח, מנוסחת

הכלים שאנו יוצרים כדי לבנות את חיינו

... הבגדים שלנו, האוכל שלנו, השבילים שלנו הביתה

.כל הדברים הללו, אנו מבססים על הסתכלות

.ניסוי ומדידה, על אמת

ומדע את זוכרת הוא  חקר

הטבע, והתנהגות היקום

,הוא מבוסס על ההסתכלות, על ניסויים, על מדידות

.וניסוח חוקים לתיאור העובדות שהתגלו

הגזע ממשיך והמדעניות הראשונות

מציירות חיות פרא על קירות מערות

להראות לילדיהן, כעת כולם ניזונים מפטריות

. וגרגירי יער , מה יהיה בטוח לצוד.

הגברים רצים אחרי חיות הפרא

 המדעניות נעות לאט יותר, מעל לראש הגבעה

. ומטה לשפת המים ומעבר למקום בו זורם החימר האדום

, הן נושאת את תינוקן במנשאים שעשו

משחררות את ידיהן כדי לאסוף פטריות".

לוויה בוס-פיסול בבטון

.