הסוס באמנות- סמליות מורכבת

הסוס, יצור מלכותי שפוסל וצוייר בזכות יופיו וכוחו, היה נושא בולט באמנות על פני תרבויות שונות ותקופות היסטוריות., ייצוג הסוסים אינו רק ביטוי אמנותי אלא גם השתקפות של התרבות, הרגש וההיסטוריה האנושית. מציורי המערות הפרהיסטוריים של לאסקו ועד ליצירות המופת של סוסים של ג'ורג' סטאבס, הסוס יוצר נוכחות שובת לב וסמלית באמנות במשך אלפי שנים. יותר מסתם חיית משא או סמל של כוח, הסוס שימש כמוזה, שיקוף  לשאיפות אנושיות וכ-בד ציור לביטוי אמנותי על פני תרבויות ומאות שנים. כפסיכולוגים בתל אביב אנו פוגשים לא פעם בסוס בחלומות של מטופלים. הסוס הוא הארכה והמשך של האדם. חיבור של האדם אל הטבע. יצורים מיתיים כקאנטורים בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס. תוארו לרוב כפראיים ואכזריים וסימלו הפקרות, תאווה חייתית והשתכרות. אך הסוס ייצג שפע של משמעויות נוספות על פני תרבויות ותקופות זמן. הסוס היה סמל רב עוצמה לאורך ההיסטוריה, 

פיסול בחוט ברזל כרישום השומר על התנועה

פְּרֶהִיסטוֹריה:

המסע מתחיל במערות הפרהיסטוריות, כמו אלה בלסקו, צרפת. תיאורים מוקדמים אלה, המתוארכים לסביבות 17,000 לפני הספירה, הם לא רק מהייצוגים המוקדמים ביותר של סוסים, אלא גם כמה מיצירות האמנות המוקדמות ביותר הידועות. הם מדגישים את תפקידו של הסוס בחיי האדם המוקדמים, הן כמשאב חיוני והן כסמל ליופי ועוצמה טבעיים. ציורי מערות ותיאורים פרהיסטוריים אלה, המוצגים לעתים קרובות בצבעים מרהיבים ובתנוחות דינמיות, לוכדים את האנרגיה והחן של הסוס, ומרמזים על משמעותו המוקדמת במיתולוגיה ובטקס האנושי ומרמזים על הקשר שלו לייצוג כוח ואולי לפוריות. 

קורסי פיסול בחימר-סוסים בהשפעה סינית

סוסים מיתולוגיים:

 במיתולוגיה היוונית סוסים גילמו כוח, מהירות וחיבור אל העולם האחר. פגסוס מסמל השראה, כוח, מעוף ובריחה והתעלות על גבולות וחוקים, בעוד שסוסי המרכבה של אל השמש אפולו מייצגים כוח שמיימי ויראה. ויש כמובן את הסוס הטרויאני שמראה מחד את הנחשקות הסמלית של הסוס (כמעט כמו מכונית יוקרה בת ימינו)  ומאידך את המחירים הנסתרים של כל דבר נחשק.

עלייתן של תרבויות רכיבה על סוסים, במיוחד בסין, פרס ואירופה, חיזקה את הקשר של הסוס עם אצילות ותעוזה צבאית. הסוסים האצילים של לוחמים קלטיים, ייצגו שליטה בכוח הטבע דרך מיומנות ברכיבה על סוסים.

 מונומנטים פיסוליים כמו צבא הטרקוטה בשיאן וציורים כמו "הקרב על סן רומנו" של פאולו אוצ'לו הציגו את הסוס כהרחבה של מיומנות אנושית וחוזק לחימה.

 בסין, סוסים מעוטרים ברתמות מרהיבות ומשוכללות היו סמלים של עוצמה צבאית וסמכות אימפריאלית.

רוזאן-ציור בתהליך

ימי הביניים והרנסנס:

אבירות : הסוס הפך לחלק בלתי נפרד מהדמות האבירית, המייצגת אומץ, נאמנות ואידיאלים אצילים.

סמליות דתית: בנצרות, הסוס הלבן מייצג את ישו וארבעת פרשי האפוקליפסה מסמלים היבטים שונים של אחרית הימים.
תקופת הרנסנס הביאה מימד חדש לאמנות הסוסים. אמנים כמו ליאונרדו דה וינצ'י ואלברכט דירר חקרו את האנטומיה של הסוס בפירוט רב, מה שהוביל להצגות מציאותיות ודינמיות יותר. הסקיצות של לאונרדו, במיוחד, מדגימות הבנה והערצה מורכבת של צורת הסוס ותנועתו.

העידן הרומנטי:

חופש ותשוקה: הסוס גילם את הכמיהה הרומנטית לרגש חסר רסן ואינדיבידואליזם.  הרומנטיקה, עם הדגש שלה על רגש וביטוי אינדיבידואלי, ראתה בסוס מחדש סמל של חופש ותשוקה. ציורים כמו "חירות מובילה את העם" של יוג'ין דלקרואה מתארים סוסים ככוחות בלתי מאולפים, המשקפים את הכמיהה הרומנטית לשחרור ורגש חסר רסן.

מודרני ועכשווי:

אימפרסיוניזם

אמנים כמו אדגר דגה ציירו את התנועה הדינמית והזורמת של סוסים, במיוחד בסצנות שלו של ציור מסלולי מירוצים.

באמנות מודרנית, ייצוג הסוסים הופך למגוון ומופשט יותר. אמנים כמו פבלו פיקאסו השתמשו בסוסים כדי להעביר משמעויות סמליות שונות, מהצהרות פוליטיות ועד ביטויים של מחשבה לא -מודעת.
 כ-פסיכולוג בתל אביב אני חושב על ייצוג הסוס העכשווי כסתירה ופרדוקס : סוסים יכולים לסמל גם יופי וגם הרס, שבריריות ופגיעות לצד כוח, טבע שלפעמים עומד בפני הכחדה מול על זמניות  כפי שניתן לראות בציורים הסוריאליסטיים של דאלי או במוסטנגים הפראיים של המערב האמריקאי. 

במאות ה-20 וה-21, אמנים המשיכו לחקור את הסוס בדרכים מגוונות וחדשניות. מהאקספרסיוניזם המופשט של פרנץ מארק  ועד לאמנים עכשוויים כמו דבורה באטרפילד וקהינד וויילי המשתמשים בפיסול וציור סוסים לחקר נושאים של זהות ומצב אנושי. 

תרבויות המזרח

סמליות סינית: בתרבות הסינית, הסוס הוא אחד מבעלי החיים בגלגל המזלות, המסמל מהירות, כוח והתמדה.

הינדואיזם: במיתולוגיה ההינדית, סוסים קשורים לשמש ולאלוהויות השמש, המסמלים אנרגיה וחיוניות.

 מעבר לפיסול וציור

הסמליות של הסוס חורגת מעבר לאמנות חזותית. בספרות, הוא מופיע בקלאסיקה כמו האפוסים של הומרוס ויופי שחור.  אם יש לכם ילדים לא תוכלו להימלט-מציור חדי קרן ובובות חד קרן.   בעוד שבקולנוע הוא תפגשו בו  בתפקידים אייקונים כמו הפוני הקטן שלי.

פיסול בטכניקה מעורבת, חימר, חוטי ברזל, אפוקסי

תערוכות עכשוויות

שתי תערוכות ציור שסוסים במרכזם מוצגות עכשיו, 1000 סוסים, של האמן האוסטרלי ג'ון גולדוול

במוזיאון תל אביב, והליוטרופיון של תמר גטר בעין חרוד. בשתי התערוכות הסוס הוא דימוי,

בזו הראשונה של ג'ון גולדוול , יש עיסוק בסוס כמיתוס המקשר לתמות כגון גבריות, מלחמה, מוות,

וסכנה. ההקשר הוא הקרב ההיסטורי ב1917- בו הביס  חיל הפרשים האוסטרלי את הצבא התורכי-

בבאר שבע.

 כן, בית הקברות הקטן הירוק והמטופח-עם שורות המצבות הלבנות והגדר הרבועה מסביב

שהכריזה: המועדון סגור. שגרירות של כוכב אחר בשממה, ליד מגרש הכדורגל של הליגה לילדים,

לשם היו עפים הכדורים, שהשומר שגר שם היה מחרים.

אף פעם לא רכבתי על סוס, אבל הם ביקרו אותי בחלומות, (אני יודע, גם עוד אנשים). 

תמיד היו רחוקים, דמויים לעולם אחר, ל"עולם האחר"("חיי את חייך כאילו מישהו השאיר את השער פתוח").

הסוס , רכיבה על סוס, היא כנראה האפשרות המציאותית היחידה להפוך לבן כלאיים, חצי אדם חצי חיה, קנטור,

להתאחד עם אנרגיה ושרירים ,עם תנועה, עם עוצמה. הסוס הוא המכונית הפתוחה האדומה המקורית

עם הכביש הפתוח (יכולתי לכתוב אופנוע, אבל משום מה לחלומות שלי -לא נכנסו אופנועים, עד כדי כך

-לא הייתי נועז, רק מכוניות אדומות עם גג פתוח). הסוס הוא לחיות את החיים. חופש ויצריות. 

פעם -לפני שסיגריות וגבריות מחוספסת התגלו כמחוללי מחלות, איש המרלבורו -הפך נערים לגברים . 

לרכב על סוס, לעשן סיגריה, עם המבט ההוא, העין המכווצת בגלל העשן.

  פעולה במקום מילים, פשטות וישירות. כוח. שמירת מרחק, תמצית של גבר מרוכזת,  גבר  כמו פעם.

(הייתי יכול להתעלל בכם-להעלות צילום של איש המרלבורו המקורי  בערוב ימיו , עם צינורות הנשמה,

גוסס בבית החולים מסרטן ריאות, אבל לפעמים המציאות קצת יותר מידי דידקטית עבורי),

בכל אופן האיש עם הסוס, היה אחד ממסעות הפרסום המוצלחים, אי פעם. מי לא חלם לרכב על הסוס.

בבית ספר יסודי בכיתה ד' -היינו צריכים לצייר סוס, ביקשתי מאימא שלי, הסוסים שאני ציירתי

כנראה היו חרא של סוסים, רציתי סוס עם קו גבול חד, ברור, סוס שנראה כמו סוס, -

לא הציור המהוסס שלי עם מליון המחיקות. סוס חמור. ההפך מאצילות.

 אני זוכר את המרירות שעלתה בי כשהתחילה לצייר, את הקווים הראשונים,(זה בכלל לא נראה כמו סוס),

היא הוסיפה עוד ועוד קווים,(אבל מתי מוחקים את הטעויות?), לאט עשרות קווי הסוסים הללו שאף אחד

מהם לא נראה בפני עצמו כמו הסוס שרציתי, הפכו יחד לסוס, סוס אמתי , דוהר, מלא תנועה. זה היה אחד

משעורי האמנות החשובים שקיבלתי בחיי, . מאז אני מקפיד להתחיל כל עבודה עם תחושת מרירות, אולי בסוף יצא סוס.

לצייר סוס, לפסל סוס-זה לתפוס את התנועה, לזה להתאחד עם התנועה.

"גטר מחלצת מן הסוס שאלה: כיצד לרשום הֶרֶף, רגע מהיר וחולף, שהוא חלק מתנועה –

כלומר לבצוע את התנועה לכדי רגע (אחד, מחותך) בלי לוותר על התנועתיות (השינוי, ההתפוגגות)?

לכאורה, תנועת הסוס נעצרת ברישום של הדימוי: לא את התהפכותו של הסוס אנחנו רואים, את גלגולו

מצד לצד על פני האדמה, אלא רק את שכיבתו על גבו, את היותו מוטל ארצה. אבל בחזרתו המופרזת

הדימוי מתפרק והופך לתנועה: מרוב סוסים רובצים במהופך כבר אין ממש סוס, רק תנועה של קווים,

קצב תזוזתה של היד הרושמת. הפעולה של הסוס מתגלגלת אל פעולתה של האמנית."

(שאול סתר-על התערוכה של תמר גטר)

נועה כיתה ח'- חוג ציור לנוער- בתהליך

"כל מה שאתה זקוק לו כדי להיות מאושר-זה אקדח, סוס טוב, ואישה טובה".(מרלבורו מאן)

רוזאן , עבודה בתהליך

פיסול בחימר למבוגרים-שימוש בפיגמנטים

חוג קרמיקה למבוגרים-אפקטים של שריפה

קורסי פיסול בשפלה-פיסול מופשט

פיסול בבטון-סוסים

קורס פיסול תל אביב-פיסול בחימר