מפגש ודיאלוג: אמנות ופסיכותרפיה 

"חשבתי לעצמי שזאת בדיוק האפשרות שמערכת יחסים חדשה פותחת, הזדמנות להיות מישהו אחר".-קייטי קיטמורה-אינטימיות.

אני מאמין ש-בהוראת אמנות ולימוד אמנות, כמו גם  בפסיכותרפיה, המרכיב הפעיל המרכזי  הוא מפגש, מגע, סוג של דיאלוג. אבל מה הוא אותו דיאלוג?

הדיאלוג בלימוד אמנות

כ-פסיכולוג בתל אביב -אני מאמין בטיפול כיצירה משותפת, כמו שאני מאמין שכל תהליך של הוראת אמנות של לימוד אמנות וגם לא פעם צפייה באמנות והבנה אמיתית של אמנות- יש בו את הנכונות לצאת מתוך עצמך ולפסוע אל תוך עולמו של אדם אחר. להבין אדם אחר מתוך עצמו. ויותר מכך יש נכונות להתמסר לחוויה הזו, להשתנות בעקבותיה. זה מה שקורה לנו שאנו נפגשים באמנות גדולה, קוראים ספר טוב, או לומדים אמנות בצורה נכונה. אנחנו עוברים לארץ חדשה ולומדים לדבר שפה חדשה. וזה מה שקורה גם מצידו של המורה או המטפל אם זה סוג הטיפול או ההוראה בהם אני מאמין.ואולי זו גם ההבדל הגדול בין הוראת אמנות להוראה של מקצועות אחרים. לא הוראה "מחנכת" -לא טיפול "מחנך"-המלמד טכניקות עיצוב התנהגות, אלא מפגש  שמאפשר נקודת מבט פנימית, חיזוק ומתן תוקף לחוויה הפנימית- ומתוך אותו תוקף ניתן ליצור כלים חדשים שיביאו לתנועה ושינוי. אותה תנועה ושינוי שאנו מכנים יצירה. הטכניקות הטיפוליות,  כמו גם הכלים האמנותיים צריכים להיות תוצר של תוכן שנוצר מתוך אותו מפגש. יוצר ואמן הופכים לכאלו כשהם מתחילים ליצור את כלי העבודה שלהם. אדם מתחיל לצמוח באותה צורה- לא כשהוא משתמש בשפה וכלים בצורה מכנית אלא כשהוא הופך אותם לשלו ואגב כך משנה אותם , או יוצר אותם מחדש.

דון מקלין שר מול ציורו של וינסנט ואן גוך-"לילה מלא כוכבים": "עכשיו אני מבין/  מה ניסית להגיד לי/ איך סבלת עבור שפיותך/ איך ניסית לשלוח אותם לחופשי/ הם לא הקשיבו הם לא ידעו איך/ אולי הם יקשיבו כעת". ודרך זה מתאר את החוויה העמוקה,  הטרנספורמטיבית שיצירת אמנות יכולה לגרום לנו. 

"בטיפול פסיכולוגי האדם לומד להכיר ולהביע את רגשותיו כרגשותיו שלו, לא כציון עובדה על אדם אחר."- קארל ר. רוג'רס. פסיכולוגים תל אביב: טיפול כלקיחת בעלות ואחריות על מה שאדם מרגיש.

דיאלוג ומפגש כיצירה משותפת.

דיאלוג לימודי באמנות הוא תהליך יצירתי משותף והדדי של הבניית משהו חדש. 

לא תהליך סימטרי בהכרח. אבל כן כזה הפועל על כל המשתתפים, שמלמד את כל המשתתפים, שמשנה את כל המשתתפים. המפגש כמגע של שני יסודות כימיים, אם אכן  נוצרת כימיה בין אישית, שניהם משתנים. 

לימוד אמנות וטיפול פסיכולוגי- כפי שאני חושב עליהם הם חיפוש אחר שפה משותפת שתאפשר לדבר על הדבר שאנחנו עושים אבל גם על מי שאנחנו. אנחנו יודעים שאנחנו מדברים בצורה שונה עם אנשים שונים, שכל אדם גורם לנו לחוש את עצמנו כקצת אחרים, וחלק גדול מהקסם או הקללה של אינטראקציה הוא מי שאנחנו הופכים להיות בחברת אדם מסוים. כאן גם מצוי הפרדוקס או המתח היצירתי-אנחנו רוצים להיות אחרים, אך אנחנו גם חוששים מתסמונת המתחזה, אנחנו רוצים שיאהבו ויעריכו אותנו בזכות מי שאנחנו, על אף מי שאנחנו. אנחנו רוצים לחשוף את עצמנו את החלקים האחרים, הזר בתוכנו, את מה שיונג כינה הצל ולזכות לגאולה בזכות מבטו המקבל של אדם אחר. אמנות התיעוב והגועל היא לעולם מרכיב של אמנות גדולה. הצל הוא שנותן עומק לאור. הסתירה הפנימית והפרדוקס הם איכויות של אמנות מעניינת ושל האנושיות עצמה. אל תתפתו לקוהרנטיות גדולה מידי, להיעדר אמביוולנטיות- כי אלו יכולים להפוך לשטיחות, אנחנו עלולים למאוס בעצמנו.  

אמנדה שלשר -פיסול בחימר-"לרגשות אנושיים יש שורשים אבולוציוניים עמוקים, עובדה שעשויה להסביר את מורכבותם ולספק כלים לטיפול פסיכולוגי קליני.-"טבע הרגשות (2001)"- רוברט פלוצ'יק, פסיכולוג תל אביב על טבעם רב הסתירות של הרגשות האנושיים.

עקרונות הדיאלוג בלימוד אמנות:

 הפסיכולוגיה של פרויד וממשיכיו היא במובן גדול הטענה על כך שהדיאלוג יוצר אותנו. הדיאלוג המילולי והטרום מילולי כיחסים המשמעותיים עם ההורים בחייו של התינוק והילד- מבנה את הנפש ומופנם כסוג של דיאלוג פנימי. הדיאלוג הוא גם מה שירפא אותנו, כך על פי פרויד וממשיכיו -וכמעט בכל צורת תרפיה. אותו רעיון נמצא בכל צורה של אמנות ויצירתיות. אמנים חייבים ליצור כדי לדבר עם עצמם  ועם עצמם. הרעיון הזה שאנו מפנימים את הדיאלוג, שכל ביטוי אמנותי הוא מפגש דרך הפסיכולוגיה של הצמד היצירתי וגם כשאנו עובדים לבד אנו תמיד מדברים עם מישהו, מישהו מופנם -הצמד היצירתי כדיאלוג פנימי. הוא תפיסה הקיימת גם באמנות וגם בטיפול פסיכולוגי. 

המרכיב של הקשר הבין אישי בכל תהליך של של תרפיה, למידה או שינוי-  בוסס היטב בשורה של מחקרים. (מה עובד בטיפול פסיכולוגי?). על רקע זה ברור מדוע  יש לי ביקורת  על טיפול פסיכולוג התנהגותי (CBT)  כמו גם על לימוד אמנות בדרך בה מלמדים בבתי הספר לאמנות.

 טיפול כסוג של חינוך, לימוד כהעברת ידע, רכישת כלים טכניים, וברמה מפותחת יותר-רכישת כלים ביקורתיים.( מה שהופך בבתי הספר לאמנות בפשטנות- לביקורת מנקודת מבט חיצונית. תפיסה היררכית בהכרח,  גם כשהיא כביכול מודעת לעצמה, של נכון ולא נכון, או עובד ולא עובד). אמנות ולימוד אמנות, פסיכותרפיה וטיפול פסיכולוגי-הם תהליכים מורכבים בהם הדיאלוג החיצוני צריך להסתנכרן עם הדיאלוג הפנימי ולהשאיר לו מרחב וזמן. יש ללמוד לשתוק בדרך הנכונה, במקום הנכון -זה  אחד הכישורים הכי חשובים של מורה, מטפל ואולי של אדם.

ידע חשוב ולמידה חשובה, אבל לא פחות חשוב מהם הוא התהליך המאפשר תחושה וחוויה של בעלות עליהם. מה מאפשר את הפיכתו של הידע לשלנו, מה מאפשר הפנמה אמיתית ויצירתית שלו. ידע כמו טכניקות- חשובים בלימוד אמנות. אבל הם צריכים להיווצר בתהליך ככל האפשר, ולא להבנות אותו. פסל נעשה פסל, צייר נעשה צייר,  אמן נעשה אמן- במובנים רבים רק כאשר הוא מתחיל ליצור את כלי העבודה שלו (הכלים-בהם אנו עושים שימוש- מבנים אותנו). כשנוצר צורך בידע, ידע תיאורטי וידע טכני -מחפשים אותו. שואלים שאלות ומוצאים תשובות נכונות לרגע הנתון ואז גם ההפנמה שלו נעשית בצורה תלת ממדית יותר, מחוברת למציאות הפנימית. חיפוש ידע צריך להיעשות בצורה יצירתית. בצורה תהליכית -לנוע קדימה ואחורה.  להשתנות שוב ושוב . יש מרכיב של בשלות בכל נושא קבלת הידע; ידע שלא מגיע בזמן הנכון, בכמות הנכונה, בקצב הנכון- נתפס לעיתים כפלישה והצפה -כמעשה תוקפנות.

לא דיברתי עדיין על הקשבה וכל מה שאני מדבר עליו בעצם הוא הקשבה. אין דיאלוג בלי הקשבה.  קשב במובן העמוק הוא הכלי העיקרי של האמן אבל גם של האדם והמדען. אני מקדיש להקשבה בצורותיה השונות ולקושי להקשיב אולי את המרחב הגדול ביותר בתהליך( ראו-הכנסת אורחים).

אנו נבדלים זה מזה בצורך שלנו בסדר ובחוסר סדר, בצורך שלנו במובנה ובחופש מהבניה-זהו חלק מהדיאלוג ומבנה הדיאלוג שנוצר ובצורה שתהליך הלימוד מתממש. אמנות היא לעתים קרובות מרד והרס, זהו תפקיד וצורך שחשוב לתת לו מקום. אמנות במיטבה כוללת מרכיב של חוסר אחריות אפילו א-מוסריות (במובן של ניתוק מנורמות חברתיות-ראו- חשיבה יצירתית-א-מוסרית)-רק כשיש לה מרחב להיות כזו-היא יכולה להיות עמוקה.

הנרי דוד תורו מדבר על עשיית אמנות ודיאלוג אמנותי כמפגש של עבר ועתיד-ברגע של הווה. היכולת להתמסר להווה, להיות באמת בתוך העשייה ,לא לעסוק בראיה של עצמך מבחוץ, לכבות ברמה מסוימת את המודעות העצמית. זה מרכיב מרכזי של העשייה האמנותית, גם לאבד את עצמך, וגם למצוא את עצמך בו בזמן. הזרימה היא אחת החוויות היותר מספקות של עשיית אמנות.

לאוגדן יש מושג מועיל על תהליך הלימוד כמפגש. הוא מדבר על "השלישי האנליטי".  במקום המפגש של שני אנשים -נוצרת ישות שלישית, תרכובת שלהם, השואבת משניהם אבל גם שונה. הישות השלישית שנוצרת בדיאלוג היא מה שמעניין אותי. כשתהליך המפגש עובד באמת, זוהי טריטוריה יצירתית באמת. זו הטריטוריה בה נוצר הקסם היצירתי, לשם אני מושך. 

 אלפרד ביון מדבר על חשיבה יצירתית (אצלו היא מושג רחב וכולל גם רגש והוויה) כתהליך שצריך להיעשות בשניים, חשיבה יחידנית נוטה לשכפל את הכשלים. מעטים יכולים להרים את עצמם בשער ראשם כמו הברון מינכהאוזן ולצאת מהמחשבות שיצרו אותם. אדם אחר משמש כנקודת אחיזה לצורך שינוי.

"כשאני אומר שיש צורך בשני אנשים (לכל הפחות) כדי לחשוב את החוויה המטרידה ביותר של האדם, איני מתכוון לכך שאנשים אינם מסוגלים לחשוב בעצמם; אלא שכל אחד מגיע לנקודה בחשיבתו/ חלימתו, שמעבר לה לא יוכל להתקדם...כפי שביון מנסח זאת, 'היחידה האנושית היא זוג; יש צורך בשני בני אדם כדי ליצור אחד'' -להשיב חיים שלא נחיו. תומס ה. אוגדן.

ואי אפשר לדבר על מפגש בלי להזכיר את מרטין בובר שמדבר על המפגש כבסיס האותנטי של ההוויה-של העצמי. רק המפגש מאפשר לנו להתקיים באמת.  ה'אני' מתקיים רק ב'אתה' ,רק במגע. התודעה האינדיבידואלית נוצרת רק בזיקה לאדם אחר. לכן הבדידות כואבת כל כך, זה לא העדר הקשר עם האחר שמכאיב בלבד, זה העדר העצמי שלנו שמתקיים רק כשאנו במגע.

אמנות כמו פסיכותרפיה -היא תמיד תקשורת, או חיפוש תקשורת. ואולי תקשורת היא גם תמיד אמנות. תקשורת אמיתית מתקיימת במרחב בטוח- תוך ראיה הדדית.

לעיון נוסף:

דיאלוג מרפא בפסיכותרפיה-Maurice Friedman

דיאלוג טיפולי: מפגש אחר מפגש טיפולי-R Rad Roya R Rad 

דיאלוגים לגילוי: שיפור היעילות של פסיכותרפיה-Christine Padesky, Helen Kennerley

דיאלוגים על אמנות-Bridget Riley

דיאלוג באמנות חוצות:Tom Finkelpearl

רות אייל -פיסול בבטון . קשרים. "

לתמיכה הנפשית אין כיוון. התוכנית שלנו היא להחזיק את המטופל - ולחזק את המיכל - עד שהמטופל יפתח עוצמות הכלה משלו או עד שהתכולה תתייצב. אנחנו לא יודעים איך ומתי כל זה אמור לקרות. גרוע מכך, אין לנו רציונל קוגנטיבי להגבלת הפעולות שלנו..."-- פיטר ד. קרמר, רגעים של מעורבות: פסיכותרפיה אינטימית בעידן טכנולוגי. פסיכולוגים בתל אביב: על הקשר הטיפולי כהכלה.

רות אייל, פיסול בחימר -מפגש. "

היתה לי פעם שיחה עם מנהל מנזר. "כל מי שמגיע אלינו", אמר, "עושה זאת מהסיבות הלא נכונות". הדבר נכון בדרך כלל לגבי אנשים שהופכים לפסיכותרפיסטים. לפעמים אפשר לשכנע אנשים להפוך לפסיכותרפיסטים שלא בשל מסיבותיהם האישיות; אבל, על פי רוב, אנחנו צריכים להשלים עם מה שאנחנו מקבלים; כלומר, עם עצמנו."- אנתוני סטור. פסיכולוג רחובות על הסיבות בגללן אנשים בוחרים להפוך למטפלים.

פיסול רחובות, רות אייל.

"למרות העובדה שהמוח שלנו הוא איבר בעל הכוונה חברתית, המדע המערבי חוקר כל פרט כאורגניזם בודד ומבודד ולא כאחד המוטבע בתוך הקהילה האנושית. דרך חשיבה זו מובילה אותנו במערב לחפש תשובות טכניות ומופשטות לבעיות אנושיות במקום להסתכל על אינטראקציות אנושיות יומיומיות"- לואי קוזולינו- פסיכולוג תל אביב על ראיית האדם כחלק ממרקם ולא כאינדיווידואל מנותק.

פסלים בראשון לציון -פיסול בבטון. 

"כל מה שאתה צריך זה עוגן אחד בטוח כדי לשמור אותך מקורקע כששאר חייך יוצאים משליטה"
- קייטי קקווינסקי. פסיכולוגים בתל אביב על מרכיב ההחזקה בשלבים של הטיפול הפסיכולוגי.

קורס פיסול בחימר למבוגרים. האקרובטיקה של המפגש. 

"כולנו תוצר של העבר שלנו וצריכים לחיות עם הזיכרונות והאישיות שלנו, אי אפשר למחוק אותם".-- ג'יין הרסי, מעגל מלא, פסיכולוגים ברחובות על דיאלוג המערב שני בני אדם-כשני עולמות שלמים.

פיסול בבד, (גרבי  ניילון)-מאפשר ליצור תחושה של שקיפות העור-זה מעין פיסול פסיכולוגי ורגשי של האדם. 

"בבסיס ההתקפה על הפסיכותרפיה, אני מאמינה, עומדת הכרה בכוח הפוטנציאלי של כל מערכת יחסים  הנותנת תוקף  לעדות. חדר הטיפולים הוא חלל מיוחס המוקדש לזיכרון. בתוך המרחב הזה, הניצולים זוכים בחופש לדעת ולספר את סיפוריהם. אפילו החשיפה הפרטית והסודית ביותר של התעללות בעבר מגדילה את הסבירות לחשיפה פומבית בסופו של דבר. וחשיפה פומבית היא דבר שהעבריינים נחושים למנוע. כמו במקרה של פשעים פוליטיים גלויים יותר, העבריינים יילחמו בעקשנות כדי להבטיח שההתעללויות שלהם יישארו בלתי נראות, לא מוכרות , ונשכחות לחלוטין.

הדיאלקטיקה של הטראומה משחקת את עצמה שוב. כדאי לזכור שזו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שמי שהקשיב מקרוב לנפגעי טראומה מתמודד עם אתגר מוסרי ורגשי. זה גם לא תהיה הפעם האחרונה. בשנים האחרונות, פסיכולוגים קליניים רבים נאלצו ללמוד להתמודד עם אותן טקטיקות של הטרדה והפחדה שמהן סבלו מזה זמן רב נשים, ילדים וקבוצות מדוכאות אחרות. אנחנו, העומדים מהצד, נאלצנו לחפש בתוכנו כדי למצוא חלק קטן מהאומץ שקורבנות האלימות צריכים לאזור מדי יום.

כמה מההתקפות היו מטופשות לחלוטין; רבות היו די מכוערות. אף על פי שהן מפחידות, התקפות אלו הן מחווה מרומזת לכוחה של מערכת היחסים המרפאת. הן מזכירות לנו שיצירת מרחב מוגן שבו הניצולים יכולים לומר את האמת שלהם היא מעשה של שחרור. הן מזכירות לנו שמתן עדות, אפילו בגבולות המקדש הזה, הוא מעשה של סולידריות. הם גם מזכירים לנו שניטרליות מוסרית בסכסוך בין קורבן לעבריין אינה אופציה. כמו כל שאר העומדים מהצד, מטפלים נאלצים לפעמים לבחור בצד. מי שיעמוד לצד הקורבן ייאלץ בהכרח להתמודד עם זעמו של התוקפן. עבור רבים מאיתנו, לא יכול להיות כבוד גדול יותר.ד"ר ג'ודית לואיס הרמן,  פברואר, 1997"
- ג'ודית לואיס הרמן, טראומה והחלמה: ההשלכות של אלימות - מהתעללות במשפחה לטרור פוליטי. פסיכולוג תל אביב על תפקידו המוסרי של הפסיכותרפיסט ועל השקר של האיזון.

פיסול בשקיות ניילון- הקשר האנושי מבוסס על חיפוש אחר מכנה משותף יצירתי. 

"יצירת מערכת יחסים אותנטית עם מטופלים, מעצם טבעה, דורשת מאיתנו לוותר על כוחו של השילוש הקדוש:  הקסם, המסתורין והסמכות".- אירווין ד' יאלום, מתנת הפסיכותרפיה: מכתב פתוח לדור חדש של מטפלים ומטופליהם. פסיכולוגים תל אביב: דווקא כוחו של הפסיכולוג כגורו וכמנטור הוא זה שמסוכן בדור בו יש חיפוש מתמיד אחר סמכות רוחנית.

יד-יציקת אפוקסי -במסגרת סדנאות אפוקסי-אנו מעבירים קורסי אפוקסי וכמו כן מוכרים אפוקסי קריסטלי ומוצרי יציקה-ראה -אפוקסי מחיר.

"בני אדם צריכים שחייהם יהיו הגיוניים ושתהיה להם משמעות ומטרה. חוסר משמעות והעדר מטרה יכולים לפגום הן בקצב הטבעי של ההתקדמות למוות והן במאבק האינסטינקטיבי לחיים. אנשים עשויים להקריב את חייהם כדי להשיג משמעות ומטרה, או שהם עשויים להתאבד כדי להימנע מחוסר משמעות. תפקידה של הפיסכותרפיה כאן הוא לחשוף אמונות שווא שלמענן אנשים עשויים להקריב את עצמם, ולעזור למצוא משמעויות מציאותיות שהופכות את החיים לכדאיים".-- פול ואלנט, בשני מוחות: סיפורים של פסיכותרפיסט. פסיכולוגים בתל אביב על האדם כמחפש משמעות.

פיסול בטכניקה מעורבת, פיסול בחוטי ברזל ובנייר. ידיים מושטות לרווחה. "הבושה, המבוכה, תחושת הערך העצמי הנמוך ועשרות ה"תוויות" שאנו נותנים לעצמנו אינן מתאימות. אני מתחיל לראות ולהבין- איך לא הייתה לי שליטה על המצב. הוא היה איש גדול, אני הייתי ילד קטן".- צ'ארלס ל. ביילי ג'וניור, בצל הצלב. פסיכולוג תל אביב- שינוי נקודת המבט והפרספקטיבה הן חלק חשוב מהטיפול הפסיכולוגי. אנחנו נושאים בתוכנו תמיד ילד קטן ופגיע, נקודות המבט השונות שלנו אינן מוכללות. סתירות ופרדוקסים נמצאים בכל מקום.

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט ומורה לאמנות, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי אונליין. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור: