בועז ועדיה, פיסול באבן צפחה

בועז ועדיה (13 בנובמבר 1951 - 25 בפברואר 2017) היה אמן ופסל ישראלי-אמריקאי שעבד בעיקר באבן ולאחר מכן ביציקה בברונזה. ועדיה חי בניו יורק מאז 1975, הסטודיו שלו היה בברוקלין. כוחם של חומרים טבעיים ויחסם של בני האדם לכוח זה, קובעים את תכניו של הפיסול של ועדיה. הוא אמר על עבודתו, "אני עובד עם הטבע כשותף שווה. הדבר הכי חזק שאני מתייחס אליו הוא החיבור הראשוני של האדם לאדמה. בחומרים שאני משתמש בהם, בסביבות שאני מייצר ובדרך שבה אני עובד".

אספנים ציבוריים ופרטיים רבים מרחבי העולם רכשו את יצירותיו של ועדיה עבור האוספים שלהם. אלו כוללים את מוזיאון המטרופולין לאמנות, ניו יורק; מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית, קליפורניה; מוזיאון ישראל, ירושלים; המוזיאון הפתוח של האקונה, האקונה, יפן, ושטחי הפיסול, המילטון, ניו ג'רזי

ועדיה נכנע לסרטן הלבלב בגיל 65.

סדנאות פיסול, תבליטים-בועז ועדיה

ביוגרפיה מוקדמת כפי שנמסרה מפיו

בועז ועדיה נולד במושב גת רימון, ישראל, וזוכר את הוריו כמי שהטמיעו בו אהבה עצומה לאדמה ותחושת חיבור אליה שהגיעה לכדי הערצה. במושב למד מאביו להשתמש בפרד כדי לחרוש את השדות, בניגוד לטרקטור, כי "הטרקטור אונס את האדמה." בגיל 12, הוא הגדיר את עצמו כפסל. בגיל 14 דילג על התיכון והלך ישירות לבית הספר לאמנות במכון אבני לאמנות ועיצוב ביפו, תוך שהוא מזייף בשנתיים את גילו .בשנת 1969 גויס ועדיה לצבא והוצב ביחידת הנדסה. בחופשותיו התנדב לשחזר עבודות אבן עתיקות בירושלים בכנסיית הקבר. בעבודה עם סתתים פלסטינים, הוא למד את הדרך העתיקה לטיפול באבן מקומית. הוא גם עבד עם נפח שיצר כלים לחוצבי אבן, למד כיצד מייצרים כלים כאלה, ולהעריך את הכלים שאיתם עבד. הוא השתחרר מהצבא ב-1970. בשנת 1974, ועדיה קיבל מלגה מקרן התרבות אמריקה-ישראל ללימודים בניו יורק. ועדיה עבר לניו יורק ב-1975, שם למד במכון פראט והמשיך בקריירה שלו כפסל.

ועדיה גילה תובנה פסיכולוגית גדולה מן קצר לאחר הגעתו לניו יורק, כאשר קיבל את הסביבה העירונית שלה כטבעית לבני אדם כמו הסביבה הכפרית שבה גדל. הוא חיפש בעיר חומרים שיוכל להתייחס אליהם כאבן בניין ראשוני של סביבתו, וגילה את אלו שינחו את עבודתו לאחר מכן: ריצוף אבן כחולה(bluestone-סוג של אבן חול) מרחובות העיר ורעפי צפחה, ששניהם הושלכו, במהלך תהליך ההתחדשות העירונית של יורק.

האבן הכחולה שהאמן מחזר מרחובות העיר נשברה באופן טבעי בשכבות. ועדיה נזכר, "כשעבדתי לראשונה עם החומר הזה, ניסיתי להכריח אותו לצורות רציפות יותר, קונבנציונליות, וגיליתי שהוא תמיד נשבר במקומות הלא נכונים. הרגע שגיליתי את סגנון העבודה האמיתי שלי היה כאשר במקום להילחם את האבן, נכנעתי לה, והתמסרתי לה, נתתי למאפיינים המובנים של החומר להכתיב את הצורה, באופן שמהדהד את האופן שבו משקעים מרובדים באופן טבעי בסלע."

בועז ועדיה -פיסול באבן -"אני אוהב אנשים, כל אדם הוא ייחודי, כמו יצירת אמנות. חשוב שאני כאמנים נזהה את הייחוד שלנו, כפי שכל אדם צריך לזהות את שלו."

עבודות מוקדמות, 1971–1985

בשנת 1971 סיים בועז ועדיה את לימודיו במכון אבני. בין המיומנויות שרכש היו הריתוך והיציקה, ועדיה בנה בית יציקה מאפס כדי שיוכל ליצוק את עבודותיו בברונזה. ב1972, הוא הוא החל להכניס אבן ליצירותיו ובסופו של דבר הוסיף שיער אנושי כשחקר את נושא המוות באמנות . ב- 1973, הוא החל לחקור השפעות סוריאליסטיות על ידי יצירת צורות נוטפות במתכת ואבן בנוסף לשימוש בעורות כבשים, ענפים ועור בעבודותיו.

עד 1976 החל ועדיה את עבודתו עם סלעי משקע. בעבודות אלו, הוא החל לחקור את כוח הכבידה הטבעי., הוא מצא דרכים רבות תושייה להעמיד אבן גדולה המשמשת כאלמנט קומפוזיציוני אינטגרלי. הוא השתמש במשקל האבן כדי לספק את כוח הכבידה הדרוש שיאפשר ליצירה לעמוד. מתוך הכרה באמיתות הפיזיות שהתגלו בתהליך יצירת גוף העבודה הזה, ועדיה התקדם לעבר מחקרים מעמיקים יותר של מושגים תלת ממדיים והתמקד בעניין שלו במבנה, באיזון ובכוח המשיכה.

עבודות באבן, צפחה וברונזה, 1985–2016

החל משנת 1985, ועדיה הפנה את מאמציו לפיסול פיגורטיבי המבוצע אך ורק באבן. מניסיונותיו הקודמים נשמר ניצול כוח המשיכה ככוח בשמירה על יציבות. עבור צורות מבוססות גוף אלו, המתודולוגיה שלו כללה ערמת שכבות סלע מדורגות בתצורה המרמזת על אבנים בודדות ששונו על ידי משטחים מסומנים באזמל.

ועדיה אמר, "זה היה רגע די מרגש עבורי כשהבנתי שבעצם אני יכול לחזור לעבודה פיגורטיבית ועדיין לכבד את האופן שבו אבן הכחולה והצפחה נוצרות בטבע..." על ידי חיתוך סלע לא רצוי , ועדיה ניצל את האופן שבו הטבע יצר שכבות בסלע . בעזרת כלים מסורתיים - פטיש ואזמל - הוא סיתת כל אבן בודדת כך שתתאים למכלול. כתוצאה מכך, עבודתו משקפת טכניקות פיסול המקבילות לשינויים טבעיים באבן. ריבוד האבנים של האמן מהדהד תנועות טבעיות של החומר.

התפתחות זו בתוך עבודתו פתחה תקופה ארוכה של תפוקה יצירתית והכרה. ועדיה הבין שהחומרים, הכלים ושיטות העבודה שבהם יבחר מגבילים את מה שניתן לבנות איתם, ועל ידי כיבוד המאפיינים המבניים של שכבות אבן כחולה, הוא יצר לעצמו מגבלה אמנותית: כל אחד מהפסלים שלו חייב להיות מסוגל לעמוד ולהחזיק יחד, כשהוא מחובר רק על ידי כוח הכובד (אם כי בסופו של דבר מוברג יחד למען בטיחות וקביעות). כתוצאה מכך, הוא הגביל את עצמו ביודעין לתנוחות יציבות וקומפקטיות ולצורה אנושית מוכללת שרומזת ל-moai של אי הפסחא, לפיסול הפרעוני המצרי ולמנוחה בודהיסטית.

בחלק האחרון של שנות השמונים, ועדיה הכניס ליצירתו דמויות נוספות. גלן הארפר, עורך מגזין Sculpture, ציין לגבי היצירות הללו, "הדמויות אכן מורכבות... בתוך הקבוצות, יש דינמיקה רגשית, אבל יש יותר קשר מאשר קונפליקט. ויש תחושה עמוקה של כבוד לאנשים רגילים, במקום הנצחת 'גיבורים' בכל העבודה."

בשנת 1987, בועז פיתח את הטכניקה שלו ויצק מהדורות מוגבלות של פסלי האבן בברונזה, מה שהגדיל את יכולתו לחקור קומפוזיציות חדשות באמצעות היחסים בין מספר דמויות. ב-1989 הוא קנה סטודיו בוויליאמסבורג (ברוקלין).בזמן שהרחובות שם נחפרו. כאשר ראה סלעים עתיקים נשלפים מהאדמה במהלך תיקוני ביוב ליד הסטודיו שלו ברחוב ברי ב-1989, היה נחוש להציל אותם ולאחר מכן שילב אותם בקומפוזיציות הפיגורטיביות שלו. במשך 30 השנים האחרונות, הוא הרחיב את חקר הדמות המרובדת באמצעות קנה מידה, ובאמצעות קבוצות מגוונות המבוססות על משפחה ועל פסלי חיות מבויתות . בשנת 2002, ועדיה החל לפסל דיוקנאות, והשיג דמיון באמצעות צורה ויציבה, תוך הקפדה על סגנונו המיוחד.[בשנת 2011 הוא פיתח דרך חדשה לשלב את הצופה בתהליך פעיל כחלק מעבודת האמנות, תוך שימוש בצילום כל הנחת שכבה של הפסל. התוצאה הייתה ארבעים ושתיים תמונות מופשטות לכאורה, החל מבסיס האבן הכחול וכלה באבן התחתונה של הראש. עבודתו האחרונה של ועדיה על סדרה של פסלי תבליט אפשרה לו רמה חדשה של הגדרה ופירוט בגלל התמיכה הארכיטקטונית המובנית של הקיר המשולב.

בשנת 2014, Keno Auctions ציטט את ועדיה:

: "האדם בא מהאדמה ובמוות חוזר אליה. אני רואה באבן את מבנה העצמות של האדמה."

קורס פיסול רחובות, בועז ועדיה - "תהליך העבודה שלי מקביל לשינוי הטבעי של האבן, ומזכיר שיטות עתיקות של בניה שהתבססו על שבירה טבעית של האבן והתאמה מדויקת למקום,יותר מאשר על הדבקה באמצעות מלט. הפיסול שלי נובע מכבוד לכוח המשיכה, ומשקף את דחיסות החומר, והצורה כפי שהיא מושפעת על ידי כדור הארץ."

"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד, מורים לאמנות, פסיכולוגים בתל אביב, פסיכולוגים ברחובות, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים-- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו." אנו מספקים גם שירות פסיכולוג אונליין לטיפול מרחוק.