ללמוד לצייר עם האצבעות

ציור באצבעות ובידיים, מבוגרים וילדים

ללמוד לצייר עם הידיים -זה כמו לאכול עם הידיים, פרימיטיבי אבל הכי נכון.

מתי שהוא כדאי לנסות, הציור אינטואיטיבי יותר, חושני יותר ואיך לומר - נוגע יותר.

 לצייר עם האצבעות זה להחזיר את הציור לשורשים שלו. 

הידיים יודעות לצייר יותר טוב ממכחול.

הראש עובד אחרת, או שעדיף שלא יעבוד בכלל. זהו מסלול עוקף ראש, השכל נמצא באצבעות, כמו בפרסומת הישנה לדפי זהב.

לצייר עם האצבעות מעביר את האנרגיה של הגוף ישירות לבד.לצייר עם הידיים- זה לצייר עם הגוף, לצייר עם הידיים זה לבחור להתלכלך, זה לשחק עם האוכל, זה לחטט באף.

לצייר עם האצבעות זה להפוך את הציור לפיסול, להפוך את הציור לליטוף, לאגרוף, לשריטה, לאחיזה.

אם יש דבר אחד שארצה ללמד את כל האנשים זה לצייר עם הידיים, הכי קשה לי שאנשים שוכחים את הידיים בבית כשהם באים לצייר, אני שולח אותם מיד חזרה, גם אם הם גרים בקומה האחרונה במגדלי טראמפ.

להחזיר את הציור לשורשים שלו:

את יכולה לשכוח הכול -מפתחות לבית, משקפיים, טלפון, אבל אל תשכחי את הידיים כשאת באה לשיעור ציור .

 לצייר עם האצבעות זה להחזיר את הציור לשורשים שלו. על דפנות מערת שובה בדרום צרפת, לפני 40,000 שנה. ציירים הטביעו את כפות ידיהם על הקירות (ציירות, כפי שמתגלה במחקרים אחרונים).  וכפות הידיים הללו, המוני כפות הידיים, הן הציור האנושי ביותר, הנוגע ביותר, השיחה האישית ביותר, עם אותן ציירות. הידיים מחזירות אותנו לזמן בו הציור היה סוג של קסם וכישוף, כפי שהוא צריך להיות. וכישוף היה מגע כפי שהוא צריך להיות.

הכלים שלנו מעצבים את המחשבות שלנו:

לימוד ציור באצבעות ובידיים גורם לנו לחשוב מחדש על ציור, הכלים שלנו מעצבים את המחשבות שלנו.  ואלו, אותן מחשבות, אותה חשיבה,   אינה נמצאת רק בראש, רק במוח- כפי שטוענת גישות המוח, גוף ותודעה המורחבים. אנו חושבים עם הגוף, והידיים הם מרכיב מרכזי באותו גוף. לכן אני מאמין שצריך שוב ושוב לחזור אל הידיים גם אם אתה מצייר שנים רבות, כיוון שזה השורש המאפשר צמיחה אחרת וחדשה.

ציורי ידיים מערת שובה-90 אחוז נשים.

בהמולת חיינו הבוגרים, לעתים קרובות אנו שוכחים את ההנאות הפשוטות שגרמו לנו אושר כילדים. ציור באצבעות, הוא  יותר מבילוי משעשע. זהו כלי יצירתי מקצועי הפותח מרחבים חדשים באמנות והוא גם כלי טיפול פסיכולוגי שיכול לספק מגוון רחב של יתרונות נפשיים ורגשיים.

שימוש בידיים כהרחבת הגדרת הציור והאמנות

האקספרסיוניזם

מהו ציור? פעם ציור הוגדר כשימוש במכחול להנחת צבע על קנבס בצורה חלקה. לעומת זאת הציור העכשווי פרץ את גבולות ההגדרה הזו לכיוונים רבים אחרים. התנועה האימפרסיוניסטית ואחריה הגישה האקספרסיוניסטית פתחו את הדלת ושמו דגש לא על האובייקט המצוייר אלא על חווית הציור ורגשות הצייר ואלו באו לידי ביטוי במרכיבים הפיזיים של תהליך הציור שהפך חושני ופיזי יותר. זה גם הביא לטכניקות ציור יצירתיות יותר, שימוש בסכין ציור,  הנחת שכבות צבע עבה, ושימוש באצבעות ולפעמים בידיים כולן . טכניקת האימפסטו מזוהה בדרך כלל עם עבודתו של וינסנט ואן גוך שמרח את הצבעים ישירות על הבד ופשוט ערבב אותם יחד עם האצבעות שלו. 

קורס ציור תל אביב- ציור פעולה

הציור המופשט האקספרסיוניסטי וציור הפעולה

הציור המופשט האקספרסיוניסטי באמצע המאה ה20 עשה צעד רחוק יותר. מבקר האמנות הרולד רוזנברג (The Tradition of the New) טבע את המונח "ציור פעולה" (Action painting) בשנת 1952 כדי לתאר את עבודתם של אמנים שציירו באמצעות מחוות נועזות שעשו שימוש  בגוף. לעתים קרובות הצופה יכול לראות משיכות מכחול רחבות, טפטופים, נתזים או עדות אחרת לפעולה הפיזית שהתרחשה על הבד.על פי רעיונותיו של רוזנברג, מעשה הציור הקטן והאישי לא יכול לעורר שינוי מהפכני, אבל בעצם יצירת מרחב לניהול דיאלוג יצירתי עם חומרים - צבע וקנבס - האמן יוצר מעשה של מרד בתוך התרבות הקונפורמיסטית. ציור הפעולה הדגיש את האופי המהפכני בהחלטתו של האמן לצייר. רוזנברג יצר את רעיון הציור כפעולה מרעיונות וגילויים ששמע בסדנאות האמנים ושילב אותם בתיאוריה מרקסיסטית, פילוסופיה קיומית ומחשבותיו על דרמה כדי לבטא את הציור האמריקאי החדש. מה שהתקבל על הבד היה, במילותיו של רוזנברג, "לא תמונה אלא אירוע". ציירי פעולה לא התעניינו בתיאור סצנות אשליתיות אלא בהצגת האנרגיה והתנועה של החיים בצורה גלויה על הבד.

אחד העקרונות המרכזיים של האקספרסיוניזם המופשט היה ההתחמקות מסגנון קולקטיבי וחיפוש שפה אישית. כל אמן צייר בדרכו שלו, ופיתח סגנונות וטכניקות ייחודיים . מתוך הכרה במגוון זה, הדגש של רוזנברג על תהליך הציור במקום הסגנון אפשר לו לדבר על האמנים באופן קולקטיבי באופן שהבליט את המניעים שלהם במקום את האופן שבו נראים ציוריהם.

Action Painting מבוסס על הרעיון שתהליך היצירה כולל דיאלוג בין האמן לבין הבד. כשם שהאמן משפיע על הבד על ידי יצירת סימן עליו, סימן זה בתורו משפיע על האמן וקובע את מסלול הסימן הבא. כפי שהסביר רוזנברג, "כל משיחת צבע  צריכה להיות החלטה הנענית בשאלה חדשה".

רוזנברג קישר בין Action Painting לבין הביוגרפיה והמיתולוגיה האישית של האמן, אך הוא הקפיד לציין שלא התכוון שעלינו לבחון את הציור כדי למצוא אזכורים לחייו הפרטיים של האמן או למצוא רמזים על מצבו הפסיכולוגי של האמן. במקום זאת, רוזנברג התכוון למשהו קיומי יותר במובן זה שבציור, האמן לא בהכרח מבטא את העצמי אלא מפסל את העצמי ויוצר אותו.

אמנות המייצג והפרפורמנס

פרפורמנס ומייצג הם ז'אנרים שבהם האמנות מוצגת בצורה "חיה", בדרך כלל על ידי האמן אך לפעמים עם משתפי פעולה או מבצעים. היה לה תפקיד באמנות האוונגרד לאורך המאה ה-20, והיא מילאה תפקיד חשוב בתנועות אנרכיות כמו פוטוריזם ודאדא.  הפריחה המשמעותית ביותר של אמנות המיצג התרחשה בעקבות דעיכת המודרניזם והאקספרסיוניזם המופשט בשנות ה-60, אמנות המיצג בתקופה זו התמקדה במיוחד בגוף, ולעתים קרובות היא מכונה אמנות גוף. היא שיקפה את מה שמכונה "דה-חומריות" של חפץ האמנות של התקופה, ואת הבריחה מהמדיה המסורתית. הוא גם מבטאת את התסיסה הפוליטית של אותה תקופה: עליית הפמיניזם, ואמנות המחאה הנשית שעודדו מחשבה על החלוקה בין האקטיביזם האישי לפוליטי והאקטיביזם האנטי-מלחמתי, שסיפקו מודלים ל"פעולות" של אמנות פוליטית

אמנות הגוף, ציור באמצעות הגוף

אם החיים הם צורת האמנות הגדולה ביותר, אז זה נראה אך טבעי שאמנים ישתמשו  בגוף הפיזי כמדיום. זה בדיוק מה שאמני פרפורמנס רבים עשו כדי להביע את דעותיהם הייחודיות ולהשמיע את קולם באקלים החברתי, הפוליטי והמיני החדש שהופיע בשנות ה-60 של המאה ה20.

 הדחף העיקרי של התנועה היה לפתח הגדרות של אמנות כדי לכלול מצבים שבהם זמן, מרחב, חלל פנימי ומשותף, נוכחות האמן והיחסים בין האמן לצופה היוו יצירת אמנות. באמנות הגוף, נוכחותו של האמן מתורגמת לגופניות של אמן; לא רק שאמנים צריכים למלא תפקיד אישי בהצגת יצירת אמנות, גם בשרם ודמם יהפכו לדמות מפתח ביצירה.

(Carolee Schneemann) קרולי שנימן 

בהשראת הפיזיות של טכניקת הציור של פולוק, קרולי שנימן תרגמה את הציור לפרפורמנס.  תלויה ברתמה, עירומה, מציירת על הקיר והרצפה עם עפרון. תנועת גופה חשובה יותר מהסימנים שהיא עושה; לתנועות הקצביות של גופה שנימן המתנדנד קדימה ואחורה במהירויות שונות, יש השפעה כמעט טיפולית והיצירה הזו נוצרה לאחר תקופה קשה במיוחד בחייה. שנימן ביצעה את היצירה במקומות שונים לאורך השנים 1973-1976, עם הופעות רבות בעיר ניו יורק, אך גם בקליפורניה, אנגליה ואירופה. בשנת 1984 יצר שנימן סרטון על ידי עריכת קטעים משש מההופעות הללו יחד.

חוג ציור רמת גן -קרולי שינמן-ציור הפעולה

ציור היפר ריאליסטי

פאני , טביעות אצבעות 

צ'אק קלוז, צלם וצייר פוטו ראליסטי .
דיוקן חמתו של צ'אק קלוז ,  ציור בגודל  259.1 על 213.4 - סמ' , עבודה בה הוא מביא את טכניקת  הציור הראליסטי בטביעות אצבעות אותו פיתח בשנות ה80 לשיא. על ידי לחץ שונה, על ידי מגע שונה, קלוז יוצר מגוון של שינויים טונליים בצבע. הוא עובד בשחור לבן על קנבס גדול. זו לכאורה אינטימיות אך הרושם שיוצר הציור מקרוב הוא של ציור אבסטרקטי או של אמנות דיגיטלית כמו עבודות מאוחרות יותר שלו.
המרחק הנכון:, מרחוק הציור נראה כהדפס כסף של צילום בקנה מידה גדול.
האינטימי והאישי מול המופשט, לכאורה סתירה .  אצל  קלוז יש פרדוקס מתמיד-האינטימי הופך ללא אינטימי, המרוחק מתברר כמגע,  המגע מעיד על חוסר מגע, הניכור מתברר כמאבק אנושי. קלוז סבל מפרוסופגנוזיה, עיוורון פרצופים, זה ההסבר שלו לנושא היחיד המעסיק אותו, פורטרטים.

ציור באצבעות ככלי טיפולי

כפסיכולוגים תל אביב בסדנה לתהליכים יצירתיים ולא רק כמורים לאמנות, אנו חושבים על ציור באצבעות כ- 

שחרור יצירתיות

שחרור רגשי

הפגת לחץ, דאגה וחרדה.

בניית הערכה עצמית כנגד גישה שלילית אל העצמי

יצירתיות ונוירולוגיה- שיפור התפקוד הקוגניטיבי

מחקרים הראו שלימודי אמנות ויצירה, כמו ציור ופיסול, משפיעים על תהליכים רגשיים וקוגניטיביים. חווית המגע והמישוש הם מרכיב מרכזי ביצירת חווית האני הזהות והמציאות. ציור באצבעות ובידיים (בהשוואה לציור במכחול) יוצר חווית מגע , מגביר את תשומת הלב (מיינדפולנס)  ומרחיב את היקף הקשב. יש גם השפעה של הציור על העיבוד הרגשי. (Kaczmarek & Lukasz D. Kaczmarek 2016)

הפסיכולוגיה של ציור בידיים. חוג ציור רחובות

אורלי אברהמי -חוג ציור רחובות

חוג ציור ראשון לציון-יעל זריף

חוג ציור נס ציונה-לירון לוי

שרון בן יהודה-חוג ציור שוהם

אילן אוורבוך חוג ציור גדרה

תמר לוי -סדנת ציור תל אביב, ציור באצבעות -ציפוי אפוקסי נוזלי

חוג ציור באר יעקב-חרדת נטישה-פסיכותרפיה וציור-שרון