רב-תחומיות באמנות-לימוד פיסול וציור

לימוד סוגי אמנות שונים יחד

"'גבולות השפה שלי פירושם גבולות העולם שלי"

דף זה הוא המשך למאמר-הגישה הבינתחומית- אמנות וטיפול פסיכולוגי.

 אני נוטה לחשוב על התרומה של פיסול לציור או כל שפה אמנותית לשפה אחרת.  כראייה תלת ממדית. ראייה המצריכה שימוש בנקודות מבט רבות בו זמנית.

האמנות כפי שהיא היום היא תוצר היסטורי של תקופות שונות. לפני שחשבנו  על אמנים דרך מושג ה"יצירה" או ה"השראה", חשבנו עליהם כעל אומנים-בעלי מלאכה. המילים, לא במקרה, כמעט זהות. "המילים אָמָּן (ההגייה: אוֹמן) ואֻמָּן הן ביסודן אותה מילה. מקורן במילה האכדית ummânu שפירושה בעל מלאכה מנוסה וגם אדם העוסק במלאכת מחשבת." .האמנות עצמה נובעת משורש שמשמעותו - ליצור או לייצר. אנחנו אולי חושבים על באך כעל גאון, אבל הוא חשב על עצמו כעל אומן, יוצר.

תפיסה שלמה של פרקטיקות ליוותה את הרעיון הזה. אמנים הפכו לאמנים באמצעות חניכה אצל אמן ותיק, כמו בעלי מלאכה אחרים (זה מקור המילה סטאז'-התמחות), כדי ללמוד את השיטות המקובלות (ומכאן הייחוסים והשאלות העולות לגבי ציורים מפרסמים מכיוון שלמעשה הם היו פעמים רבות תוצאה של עבודה קבוצתית בניצוחו של האמן בראש הסטודיו- "הסטודיו  של בליני" או "סטודיו של רמברנדט"). היצירתיות זכתה להערכה, אבל האמינות והערך נבעו, מעל הכל, מהמסורת.

 בעולם  שנשלט על ידי מבנה חברתי נוקשה למדי, אמנים קובצו עם שאר בעלי המלאכה, אי שם באמצע או קצת מתחת לו-במדרג החברתי, מתחת לסוחרים, והרבה מתחת לאריסטוקרטיה.אמנים בודדים יכלו להשיג הערכה חברתית בתקופות מסוימות ומקומות מסוימים - למשל המאסטרים ההולנדיים - אבל זה בדיוק מה שהם  היו, "מאסטרים"- מומחים בתחום מסויים ,. ההבחנה בין אמנות למלאכה, בקיצור, הייתה מטושטשת במקרה הטוב או למעשה לא קיימת. עצם מושג האמנות כפי שהובן מאוחר יותר - לא היה קיים.

כל זה החל להשתנות בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, התקופה הרומנטית: העידן של רוסו, גתה, בלייק ובטהובן, העידן שלימד את עצמו להעריך לא רק אינדיבידואליזם ומקוריות אלא גם מרד ונעורים . עכשיו זה היה רצוי ואפילו זוהר לשבור את הכללים  ולמרוד במסורת - לדחות את דרישות החברה ולחפש את הדרך שלך. תקופת המהפכות הגדולות, זה היה גם עידן החילון. כשהאמונה המסורתית הפכה לאויב, לפחות בקרב המעמד המשכיל. האמנויות הופיעו כבסיס לאמונה חדשה, המקום שאליו אנשים פנו כדי ליצור קשר עם אמיתות גבוהות יותר. יותר מכל אמן אחר מייצג בעיני את המעבר רמברנט המבשר על השינוי : "תרגל את מה שאתה יודע וזה יעזור לך להבהיר את מה שאתה לא יודע".

סיליה סמית, חוג פיסול  תל אביב ,  עושה שימוש מבולגן ולא עקבי ברשת, חוטי נחושת, חוטי חשמל עטופים, ענפים, שערות, מחשבות, שינה, וחוסר שינה ועושה את זה טוב. פיסול בחוט ברזל כקורס רישום תלת מימדי.

האמנות טיפסה לשיא היוקרה הרוחנית שלה, והאמן טיפס יחד איתה. האומן הפך לגאון: אינדיוודואל העומד מעל לנורמות ולנורמלי, סוג של אדם קדוש העומד בקשר עם המוזה - עם ההשראה. גורו ונביא המתקשר  עם הבלתי נראה,ואשר התודעה שלו נוגעת בעתיד. "הכומר עוזב," אמר ויטמן, "הספרות האלוהית מגיעה." האמנות כבר אינה סתם מלאכה; המונח "אמנויות יפות", "אלו המושכות את המוח והדמיון", נטבע לראשונה ב-1767.

"אמנות" הפכה למושג אחדותי, המשלב מוזיקה, תיאטרון, ספרות, ריקוד ואמנות פלסטית, אך גם, במובן מסוים סוג של מושג רוחני, מעין מהות עליונה הזמינה לספקולציות פילוסופיות ולהערצה תרבותית. "אמנות למען האמנות", הייתה סיסמת האסתטיקה מתחילת המאה ה-19. טולסטוי אומר-"האמנות אינה מלאכה,היא דרך להעביר את רגשות האמן. "

ווגנר בעקבות ניטשה מחפש את  "יצירת האמנות הכוללת" -האולטימטיבית.  בתקופה המודרניסטית, מאה שנה מאוחר יותר, זמנם של פיקאסו, ג'ויס וסטרווינסקי, ניצב האמן בפסגת המעמד החברתי. הוא כבר אינו משרת אלא סוג של אריסטוקרטיה חדשה.אין זה פלא שדמותו של האמן כגאון בודד -המורם מעם, ומהמציאות המלוכלכת- מעוררת קנאה, ושומרת על אחיזתה  כמושא של שאיפה והשלכה - בדמיון הקולקטיבי. מרד הנפילים של איין ראנד-הרומן הפילוסופי רב ההשפעה שפורסם ב1957 -מעמיד במרכזו את האמן היוצר ורואה את היצירתיות האישית של הפרט כעמוד תווך של החברה.

עיינה, סדנת קרמיקה. פיסול כציור באצבעות.

אולם התפיסה של האמן כמומחה מעולם לא אבדה לחלוטין את תוקפה. היא זורמת במקביל לתפיסות מאוחרות יותר ומקבלת משנה תוקף בתקופה המודרנית כתוצר של המהפכה התעשייתית.  כדי להיות מצטיין בתחום מסוים, עליך לתחום אותו בצורה צרה ככל האפשר,ולעסוק רק בו, בדומה לפועל קו יצור שלומד לעשות תנועה אחת ורק אותה. ההתמחות הצרה מקבלת משנה תוקף בעולם האקדמי- "מומחה הוא אדם שיודע יותר ויותר על פחות ופחות עד שהוא יודע הכל אודות לא כלום".

הרעיון הוא שככל שהעולם והמציאות הופכים מורכבים יותר כדי להבין ולשלוט ולו בחלק זעיר,עליך להתרכז רק בו.  מהם  התמחות יעילה- וחשובה , כשמדובר במרוץ הישגי  ליעד מוגדר וצר.

ואולם ברגע שהיעד מתרחב מעט ומצריך יבוא  משאבים או פתרון בעיות מורכבות יותר, התמחות פועלת כנגד עצמה. כלי העבודה שאנו בוחרים קובע את התוצאות שלנו.-"אם כל מה שיש לך הוא פטיש, הכל נראה כמו מסמר." 

מחקרים רבים על התהליך היצירתי גם בתחום המדעי, מעידים שדווקא גיוון של צורות חשיבה ועיסוקים מנבא הצלחה מדעית. מדענים ששהו רק במעבדה הצליחו פחות מאלה שחילקו את זמנם בן תחביבים שונים בעיקר סוגי אמנות.

 אני נוטה לחשוב על התרומה של פיסול לציור או כל שפה אמנותית לשפה אחרת.  כראייה תלת ממדית. ראייה המצריכה שימוש בשתי עיניים. התרומה של דו לשוניות למחשבה.   שימוש בשתי שפות הופך את השפה ואת

החשיבה משקופה לנראית. אתה מתחיל לתהות על משמעויות שנתפסות בצורה אוטומטית על ידי דובר יליד. 

נוצרים קשרים חודשים. אופני ראיה חדשים. דימוים בשפה אחרת הופכים אבנים לנוצות , ונוצות למשוטים. הבלתי אפשרי הופך לאפשרי, דלתות נפתחות בקירות, חדרים חדשים נפרשים. הצבע הופך לחומר פיסולי, חומר פיסולי הופך לצבע וכך הלאה. הקו הופך לחוט ברזל, וחוט הברזל הופך לרשת. 

אני מדבר רבות על דיאלוג כחלק מהותי בלימוד אמנות, ועיסוק באמנות. דיאלוג עם החוץ, ודיאלוג פנימי.

שימוש בפיסול וציור יחד מוסיף עוד ממד של דיאלוג . נקודת המפגש היא שיוצרת אפשרויות חדשות, ומתניעה תהליך יצירתי. ככל שניצור יותר דיאלוגים פנימיים וחיצוניים, כך ניצור עוד צמתים המתפצלים לדרכים חדשות. 

(כמובן תוך שמירה גם על הלבד, גם על הצורך שלנו בתהליכים שצריכים הבשלה בתוכנו ללא מגע עם החוץ. גם ל'אין דיאלוג' יש מקום חשוב.). 

יש גם מרכיב גופני במפגש שבן ציור ופיסול. פיסול נעשה בידיים, ציור במובן עמוק נעשה דרך העיניים. יבוא של איכויות ותכונות של אחד מהם אל תוך השני -מביא לא פעם לפריצות דרך בתודעה. שימוש בידיים ובאצבעות בציור למשל. או שימוש במרחק פרספקטיבה ונקודות מבט בפיסול. רישום בחוטי ברזל, צבע בפסל, או טקסטורות תלת ממדיות בציור, הן דוגמאות לנקודות מפגש  על פני השטח. 

"אני שמחה לקרוא לעצמי אמנית מולטימדיה, זהו מושג חסר משמעות. הוא חסר משמעות אבל הוא נותן לך את החופש לעשות דברים שונים מבלי שמישהו יגיד לך, את פסלת , למה את עושה מוזיקה? אה, את אמנית מדיה, זה בסדר! כל כך קל להצטמצם לחור קטן בעולם האמנות. ההתמחות גורמת לעסוק בתחום קטן וצר יותר ויותר. זה גם יפה ,אתה עושה משהו שהוא סופר ספציפי וחוקר את השינויים הקטנים בו, והרזולוציה מגלה לך כמה אינטנסיביים השינויים. במשחק הזה כדאי לך להגדיר את עצמך בצורה עמומה., יש כוחות שונים שדוחפים אותך בכיוונים שונים, ויש גם מלכודות, גם אוצרים דוחפים אותך להיצמד לנושא אחד. אתה צריך להחליט אם אתה נענה לאובססיה שלהם או לזו שלך... אל תלכד במלכודת ההגדרה כיוון שזה כלי תאגידי- זה הכול קשור למכירות. זה לא עוזר לך ליצור-זה עוזר להם למכור...אני אמנית כי אני רוצה להיות חופשיה, זו כל המטרה, אני שונאת שאנשים אומרים לי מה אני אמורה לעשות"-לורי אנדרסון -עצות לאמן מתחיל, וידאו בסוף דף זה.

\

אורלי אברהמי -חוג ציור תל אביב

רינה שני-תליונים-סדנה לאפוקסי.

רונן-עץ ואפוקסי שולחן. אנו מציעים קורסי אפוקסי וסדנאות וכן אפוקסי למכירה-ראה אפוקסי לעץ מחיר

שמי זיו אייל (יולי) , מנהל "הסדנה לתהליכים יצירתיים" -מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד הן מורים לאמנות בתחומים שונים, והן פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אני בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים).  בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול מרחוק (שירות "פסיכולוג אונליין"). אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."