אמון-פסיכולוגיה

אמון בטיפול נפשי און ליין

נושא האמון הוא נושא מרכזי בכל טיפול, ומורכב יותר כשמדובר בטיפול מרוחק כגון טיפול פסיכולוגי בטלפון, או טיפול נפשי און ליין.

מחקרים מגלים שמחד האנונימיות מקלה על המטופל בטיפול פסיכולוגי ברשת או בטלפון. קל לו יותר להוריד חסמים ולדבר על נושאים טעונים.

מאידך מרכיבים רבים ביכולת שלנו לתת אמון, קשורים במגע בלתי אמצעי המבוסס על שפה גופנית וקליטת שדרים מורכבים.נוסף לכך האנונימיות יכולה לקרב אך גם להרחיק. איננו יודעים מיהו באמת האדם המדבר איתנו בטיפול הפסיכולוגי בטלפון. 

"הדרך הטובה ביותר לגלות אם אתה יכול לסמוך על מישהו היא לסמוך עליו".-ארנסט המינגווי

"האמון של התמימים הוא הכלי השימושי ביותר של השקרן".-סטפן קינג

"אמון הוא הדבק של החיים. זה המרכיב החיוני ביותר בתקשורת אפקטיבית. זה העיקרון הבסיסי שמחזיק בכל מערכות היחסים".-סטיבן קובי.

ציטוטים אלו מציגים את המורכבות שבנתינת אמון. כמו בכול תחום אחר בהתנהגות האנושית ואולי יותר מאשר בכל תחום אחר, היכולת שלנו להחזיק בנקודות מבט מרובות, במורכבות ובסתירות- בו זמנית,  מאפיינת את אידאל האדם הבריא נפשית. אולם  יותר מאשר בתחומים אחרים של החיים,  הנטייה שלנו בנושא האמון היא ליצור מערכות בינאריות של שחור ולבן, אמת ושקר. בשעה שהמציאות היא תמיד מורכבת יותר.

מהו אמון:

אמון הוא חיזוי וציפייה כלפי הדרך בה  אנשים יתנהגו והוא כרוך בתחושת ביטחון לגבי אדם או מצב, או שניהם. לאחר שהגדרנו כ-פסיכולוגים בתל אביב,  באופן כללי מהו  אמון בואו ונדון באיך אנו נותנים אמון, איך אנו סומכים על אדם אחר ומה המחקרים העדכניים, אומרים על הנושא, המהווה את אותו גרעין של הסכם בסיסי המחבר אנשים וחברות יחד.

קורסי פיסול-הפסיכולוגיה של אמון

אמון: תהליך מורכב לאינטראקציות מורכבות

ככל שהחברה הופכת מורכבת יותר ויותר והמשאבים נעשים מועטים, שיתוף הפעולה הופך להכרח. שיתוף פעולה מצריך אמון. אבל אמון הוא מסוכן מכיוון שהוא מחייב אותנו להיות פגיעים וגלויים לגבי הצרכים והמטרות שלנו. למעשה, פגיעות זו היא משהו שכולם מתמודדים איתו, שכן השגת יעדים לבד היא לפעמים בלתי אפשרית (Popova, 2014).

לפיכך, ענייני אמון משפיעים על כל תחומי חיינו. ד"ר דיוויד דה-סטנו מחבר הספר "האמת לגבי אמון"- אומר, "לב האמון הוא פגיעות. יש דבר מה שאתה צריך לקבל או להשיג, ואתה צריך עזרה כדי לעשות את זה, אבל על ידי בקשת  וקבלת העזרה הזו אתה הופך את עצמך לפגיע" 

המשמעות היא ששיתוף הפעולה והתקשורת היומיומית טומנת בחובה סיכונים ואפשרויות של בגידה. הסיכון הופך לחלק בלתי נפרד מהבחירה שלנו לתת אמון. בני אדם בדרך כלל שונאי סיכונים ומוטים להגן על עצמנו מפני אובדן. אבל, לפי דה סטנו, "היתרונות וההישגים הפוטנציאליים מאמון באחרים עולים במידה ניכרת על ההפסדים הפוטנציאליים בממוצע ".

למרות הסיכונים הפוטנציאליים, אמון עוזר לפשט ולהפחית את המורכבות החברתית. היא הופכת "אי-ודאות אובייקטיבית לוודאות סובייקטיבית" (Bierhoff & Vornefeld, 2016). עם זאת, הנושא של על 'מי' לסמוך נותר דילמה.

חוקרים ניסו להבין כיצד אנו מחליטים על מי לסמוך. כפסיכולוג תל אביב של ה"הסדנה לתהליכים יצירתיים" אדון בממצאים מכמה מחקרים קודמים.

פיסול בחוט ברזל-יציקת אפוקסי -קורס אפוקסי. הפסיכולוגיה של מתן אמון

איך אנחנו בוטחים באחרים?

מחקרים רבים טוענים שהמרכיב הראשוני של תהליך מתן האמון נעשה כמעט בצורה לא מודעת בתוך שברירי שנייה. בדרך כלל דרך נתונים הקשורים לפרשנות של תקשורת גופנית

Oosterhof and Todorov (2008) חקרו כיצד אנשים מבצעים שיפוט מהיר לגבי פרצופים. הם גילו שמאפיינים פיזיים מסוימים כמו פה שזוויותיו החיצוניות מוטות כלפי מעלה (כלומר נוטה לחיוך) ועיניים פקוחות לרווחה, גורמים  לאמון ואילו פה וגבות מופנים כלפי מטה מצביעים על חוסר אמון. דה-סטינו לעומת זאת מצא שההחלטה לתת אמון או חוסר אמון באדם אחר היא תהליך מורכב הכולל עיבוד מנטלי אוטומטי של ארבעה רמזים לא מילוליים:

האם האדם רוכן מהרחק מאתנו או מכיווננו?

האם הוא משכל את זרועותיו?

האם הוא נוגע בפניו?

האם הוא מזיז את הידיים הצורה הנראית לא קשורה או סותרת למהלך השיחה?

 סימנים אלו יחד  על פי דהסטנו הראו חוסר אמינות.

כמו מחקרים רבים בתחום מדעי ההתנהגות תוצאות מחקר זה יכולים להיות קשורים יותר למבנה המחקר, לדרך בה בחרנו לנסח את השאלה והיכן בחרנו לחפש את התשובות. כמו גם למטענים חברתיים, תרבותיים וזמניים. אלו הן גם התוצאות של מחקר מתאם שנערך במעבדה, וייתכן שהן לא ישימות על פני מצבים ואנשים במציאות מורכבת יותר הכוללת אינפורמציה נוספת ומתחרה. בכל מקרה סביר יותר שאמון הוא תהליך המתרחש לאורך זמן וכולל הנחה ואישוש, ציפייה ותגובה המתקנים וגוברים עם הזמן על הרושם הראשוני.

מחקרים אחרים ניסו להצביע אל האסטרטגיות בהן אנו משתמשים  כדי להבין על מי לסמוך. לדוגמה, ד"ר דה-סטנו מזכיר שמידה כנגד מידה היא האסטרטגיה הבסיסית ביותר שאנשים משתמשים בה בזמן אינטראקציה עם גורם לא ידוע (Popova, 2014). אנשים מתחילים מנקודת  מוצא של הגינות ואז מעתיקים או מגיבים בהתאם לתגובות של הצד השני. הבעיה עם אסטרטגיה זו  היא שיכולים להיות מקרים שבהם האמון מופר באופן לא מודע (בשל בעיות תקשורת, בגלל אי הבנות, או פרשנות שונה), והאסטרטגיה הזו מתחילה להתפורר.  יתכן שאז נשקול את האסטרטגיה של "מידה נדיבה", שבה גם לאחר שצד אחד הפר אמון, יש מקום לסליחה על מנת לשמור על מערכת היחסים (Sachs, 2007). עם זאת, הקושי או הסכנה היא שהצד השני יכול להפוך 'מורגל' להפרת אמון ולצפות לסליחה.

 מודל האמון של תאגארד, מציג את תהליך מתן האמון כתהליך מורכב ובו זמני של הנחת הנחות רבות ומקבילות לגבי מהו האמון ומה תוצאות המעשים הצפויים עלפי ההגדרה הפנימית של האדם את האמון  ואז תיקון ההנחות על פי תוצאות המציאות.  זהו מודל המתבסס על הדרך בה מחשב מעבד נתונים ומניח  שכדי שציפיות לגבי אמון יתהוו, יש צורך בייצוג פנימי של האני. אמון מבוסס גם על מוניטין, שעליו נדון בהמשך.

חוג פיסול קרמי-פסיכולוגיה של אמון

איך אמון עובד במערכות יחסים?

מערכת היחסים שלנו עם אחרים כמו הדיאלוג שלנו איתם יכולים להיות זהים או שונים ממערכת היחסים הפנימית שלנו עם עצמנו . לא פעם אנו נתקלים באנשים עם שני סטים של ציפיות או פרשנות של ציפיות,  כאלו המופנים כלפי אחרים, וכאלו המופנים כלפי עצמם. לעיתים שוני זה לא מודע לאדם עצמו.  לאמון אם כך -יש תפקיד גם במערכת היחסים שלנו עם עצמנו. לא פעם המאפיין של משברים נפשיים  הוא שבר באותו אמון. לעיתים שבר זה מאפשר לבנות מערכת יחסים חדשה ואמינה יותר שלנו עם עצמנו.

לשיתוף פעולה ופגיעות נדרשים שני צדדים, אבל אין צורך שאלו יהיו שני אנשים שונים.

או במילותיו של דהסטנו, ", הצדדים יכולים להיות אותו אדם בזמנים שונים."

בדרך אחרת כבר דנתי בנושא זה כשכתבתי על "פער האמפתיה"-אותו פער המוכיח שקשה לנו לצפות כיצד נתנהג המצבים רגשיים אחרים מאלו שאנו חווים באותו רגע, ובמיוחד במצבים רגשיים קיצוניים.

השאלה, כפי שמנסח אותה פופובה היא  האם מי שאתה בהווה יכול לסמוך על מי שתהיה בעתיד ? (פופובה, 2014).

אחת הדוגמאות המורכבות לאמון או חוסר אמון זה מוצגת בסרט "עדיין אליס" (Still Alice).

לאחר שאליס מרצה בת חמישים  מבינה סופית ויודעת בוודאות שהיא חולה במחלת אלצהיימר בהתבטאות מוקדמת, היא טווה תוכנית שאמורה לאפשר לה לשלוט בעתידה: היא כותבת סדרת שאלות בתוך תזכיר בטלפון הנייד שלה, שהן שאלות בסיסיות כדוגמת: מה שם בתה הבכורה, מה שם הרחוב בו היא גרה. בסוף התזכיר היא רושמת לעצמה שאם אינה יודעת לענות על שאלות אלה, עליה ללכת למחשב שלה ולפתוח תיקיה שכותרתה "פרפר". אליס מצלמת את עצמה בוידאו ושומרת את הקובץ בתוך תיקייה זו. במהלך סרטון הווידאו, היא נותנת הנחיות לעצמה בעתיד: היא מדברת עם אליס שבעתיד שמצב הזיכרון שלה חמור מאוד לכאורה, ומורה לה לבלוע קפסולה מלאה בכדורי שינה שנמצאים בשידה בחדר שלה. כשמצבה מדרדר אליס מנסה ליישם את התכנית אולם היא אינה מצליחה(היא מופרעת על ידי המטפלת שלה, שנכנסת בדלת הבית. אליס מפילה את הכדורים לרצפה וכעבור מספר רגעים שוכחת מכל העניין).  אנחנו נותרים בסוף הסרט עם התהייה מה נכון היה לעשות?. האם אותו אני של אליס שניסה לשעבד את העתיד לתפיסתו צדק. או ש "שדברים שרואים מכאן-לא רואים משם." –כפי שאני חושב שקורה הלכה למעשה במציאות.

בכל מקרה , אמון במהותו מוצא את דרכו לכל סוגי מערכות היחסים שיש לנו, בין אם זה עם צדדים אחרים, או עם עצמנו.

מהם סוגי האמון השונים?

חוגי ציור-הפסיכולוגיה של מתן אמון

Bierhoff and Vornefeld (2016) דנים בשלושה סוגים עיקריים של אמון:

אמון יחסי או ספציפי

 - הציפייה שהאדם האחר ישתף פעולה כולל בתפיסת העמדות או תכונות האישיות של האחרים. המשמעות היא שלאנשים יש ייצוגים נפשיים וסטריאוטיפים לגבי שיתוף הפעולה והאמינות של אדם אחר בהקשר מסוים ועל פי ייצוג זה מוערך האמון.

אמון כללי

 - ציפייה מאדם או קבוצה שהמילה, ההבטחה, ההצהרה בעל פה או הכתובה של אדם אחר או קבוצה -מהימנה.

אמון במערכת -

 אמון ב'מערכות מופשטות' ומוסדות

מלבד אלה, אנו משתמשים גם ב"הדדיות עקיפה", כלומר אנו לומדים מניסיון של עמיתנו וחברנו (ולעיתים על דרך השלילה-כלומר אם מישהו שאנו לא בוטחים בשיפוטיו  מביע דעה-אנחנו יכולים לבחור בשיפוט מנוגד לה) להחליט על מי לסמוך. זהו אמון המבוסס על מוניטין. אם לאדם  יש מוניטין רע, אז אנחנו הופכים  ערניים ומגנים יותר על האינטרסים שלנו.

"הדדיות העקיפה" מובילה ל,  ומסבירה -תוצר לוואי נוסף, החשש לצבירת נזק להון החברתי על ידי התנהגות בדרכים המובילות למוניטין שלילי (פופובה, 2014). מושג "השם הטוב" והמרכזיות שלו בערכים החברתיים מדגים זאת (”טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב; וְיוֹם הַמָּוֶת, מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ“ –אין שום דבר חשוב יותר מהמוניטין של אדם). אובדן המוניטין של אדם יכול לגרום להתמוטטות כללית של מערכת אמונותיו. בחברות רבות (והחברה היפנית היא דוגמה קיצונית) אובדן כזה יכול להוביל להתאבדות ומוות

מה לגבי חוסר אמון?

חוסר אמון הוא, כמובן, הצד השני של המטבע. חוסר אמון הוא חלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים מה גם שאמון באדם או בקבוצה הלא נכונים לגרום לנזק בלתי הפיך. עם זאת חוסר אמון יכול להועיל גם במצבים רבים.

לחוסר אמון יש השפעה על ההכרה שלנו. זה עוזר לנו לחשוב בדרכים אחרות ויוצאות דופן, חדשניות וביקורתיות על מצבים.

קורסי ציור-הפסיכולוגיה של אי אמון ויחסה ליצירתיות

 זה עוזר לנו להבין שהדברים אינם כשורה , ושעלינו לנהוג בזהירות (Thagard, 2018). דוגמה לדרך שבה אי אמון מומר להנעה יצירתית הוא תחום העיתונות החוקרת. נקודת המוצא שלו היא חוסר אמון. אבל מרכיב של חוסר אמון קיים בכל פעילות יצירתית שמעצם טיבה היא תמיד כוללת מרכיב של מרד, פקפוק והטלת ספק בתפיסת המציאות הנוכחית וחיפוש אלטרנטיבות. וזה נכון לגבי אמנות כמו לגבי מדע.

 בניסוי על חוסר אמון שנערך על ידי 'יעקב ועמיתים' Yaacov et al.( 2004).

 החוקרים הראו תחילה קבוצה של פרצופים למשתתפים על מנת ליצור ציפייה מוקדמת אצלם לאמון או לחוסר אמון. תמונות של פרצופים הנחשבים בדרך כלל כאמינים (עיניים עגולות, חיוך רחב) הוצגו עם הצהרות אמתיות. לפנים לא מהימנות (עיניים צרות) הוצגו הצהרות כוזבות על מנת לחזק עוד יותר את ערכת הציפיות.

לאחר מכן, המשתתפים קיבלו משימת שיוך מילים. לאחר שהציגו להם מילת גירוי כ'אדום' למשל, הם היו צריכים להגיב במילה הראשונה כמו שעלתה לראשם. בקבוצה שהותנתה לאמון, המשתתפים יצרו אסוציאציות מילים כלליות צפויות (חושך - לילה).  אבל בקבוצה שהותנתה לאי-אמון שיוך המילים היה יצירתי יותר וגרם להם לחשוב על אסוציאציות מילים לא תואמות. כלומר  הגירוי המילולי נקשר  לדברים שבדרך כלל לא "הולכים ביחד". העיבוד המנטלי של הגירויים 'התהפך' והפך יצירתי יותר.

החוקרים מצאו כי "המשתתפים בעלי הנטייה לרגשות אמון הצליחו יותר בפתרון בעיות מתמטיקה שגרתיות, בעוד שאלו שבעלי נטיית  חוסר אמון היו טובים יותר במציאת פתרונות לבעיות מחוץ לקופסה".

שמי זיו אייל. אני פסיכותרפיסט, בוגר הלימודים המתקדמים בפסיכותרפיה אנליטית המוכר על ידי American Psychological Association )- ובעל .M.A בפסיכולוגיה ואמנות (התמחות בתהליכים יצירתיים). בעל ניסיון רב בטיפולי פנים אל פנים וטיפול פסיכולוגי אונליין. אני רואה ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."

למידע נוסף עלי ועל אפשרויות טיפול-ניתן ללחוץ  על הצילום המשמש קישור: