אלתור: פיסול ופסיכותרפיה

אימפּרוֹביזציה, טיפול פסיכולוגי ואמנות. 

אימפרוביזציה בג'ז, אלתור- הם מודלים חשובים עבורי לחשיבה יצירתית להוראת אמנות ולעשיית אמנות, ולטיפול פסיכולוגי כפי שאני מאמין בהם.

כפסיכולוג בתל אביב, כבר עסקתי לא פעם ביחסים בין סדר לכאוס, בין שליטה לאי ודאות בין נוקשות לבין תנועה, בין הילכדות בעבר לבן שינוי- או במילים אחרות באיך אנו יוצרים ואיך אנו נוצרים ומשתנים. יצירה תמיד עוסקת בחדש ולא במשוכפל. (אלא אם השכפול מקבל משמעות חדשה כמו באמנות הפופ). אימפרוביזציה לכאורה נמצאת בקוטב הכאוטי- חסר התכנון של העבודה היצירתית והאמנותית-בחדש והלא צפוי. היא תגובה הנוצרת מתוך הרגע- לגירוי. היא אמורה להיות חופשית מתבניות העבר ומהזיכרון, אך גם מחרדת הציפיה לעתיד (המולידה תכנון ושליטה). היא ההווה הנצחי. היא המשחק בצורתו הטהורה, היא שייכת לעולם החלום וחופשית ממגבלות המציאות. היא הילד הנצחי המשחק משחקי דמיון בחתיכות חימר, ההופכות למפלצות ולאבירים שאף אחד מלבדו לא רואה. היא השאיפה כפי שכתב הפסיכולוג וילפריד ביון "למחוק את הזיכרון, את ההבנה ואת התשוקה".

מדוע כתבתי "לכאורה"?. כי החופש הזה הוא כמיהה שיכולה להיווצר רק אחרי השגה רמה מורכבת של סדר. כי האדם הרוצה -כדי שיהיה אדם רוצה- צריך רמה מסוימת (וגבוהה) של ארגון וסדר. כי סדר, דפוסים וגבולות הן ההגדרה של יצורים חיים, כי עצם הזהות שלנו נבנית על הזיכרון והעבר. כי אפשר לצאת למסעות, ואפילו להתנסות בהליכה לאיבוד, רק אם יש בית לצאת ממנו ולחזור איליו. כי פיתוח מיומנויות אימפרוביזציה אינו עניין פשוט. במילותיו של ג'ושוע פונק, המנהל האמנותי של מרכז האימפרוב והתיאטרון היוקרתי "העיר השנייה", "צריך שנים של עבודה עד שאתה יכול להיות טוב באלתור". כפי שדרושים אימון ושליטה של המינד - במדיטציית מיינדפולנס כדי לזכות בחופש של חיים בהווה.

חוג פיסול תל אביב-פיסול בבטון וחוטי ברזל-פנינה חרוטמן.

אבל הצגה היררכית של סדר מעל לכאוס אינה תורמת במקרה זה. הכאוס קיים לצד הסדר, כפי שהיעדר קיים לצד ה"יש", (כפי שהמוות קיים לצד החיים) ובמידה רבה ניזון ממנו ומגדיר אותו. יצירתיות וחוויה של חיות, זקוקות ל אי ידיעה, כדי לשגשג. אני רואה את האלתור, בין אם מדובר על פיסול בחימר, ובין אם מדובר על ציור מופשט כיכולת לשאת את המתח היצירתי שבין הסדר לכאוס או במילים אחרות הגדלת הגמישות הנפשית, הגדלת החופש וטווח התנועה, כנכונות להסתכן בגמגום, להשתמש בגמגום, לראות בגימגום אמנות ומוסיקה.

אולם לאלתור- בג'ז, במחול ,או ביצירת אמנות פלסטית כפיסול או ציור, יש עוד מרכיב והוא האינטראקציה, הדיאלוג, המפגש והתקשורת.

אימפרוביזציה מוסיקלית, בימתית (תיאטרון פלייבק, מחזה אימפרוב) או כזו שאני חותר אליה באמנות פלסטית-תמיד עוסקת באורגניזמים חיים, נפרדים- המגיבים לסביבה וליצורים חיים אחרים ומשנים את עצמם בהתאם. זהו תמיד דיאלוג. היכולת להתנסות באלתור, כרוכה ביכולת לשאת המתח בין לתקשר ולא לתקשר. בין להיות נפרד ולהיות חלק. בין הצורך להתמסרות והתמוססות לצורך להגדרה עצמית, בין חופש אינדיבידואלי לשיתוף הפעולה. בין הצורך להיות אי, לצורך להיות ים או להקה.

קורס פיסול תל אביב-פיסול ויצירות ברונזה-דניאל

שלושה סוגי אימפרוביזציה

מחקר שערכו- פייר ויטוריו מנוצ'י, דויד סי אורזי וקריסטין דה ואלק, תוך התבוננות  ב-D&D, (משחק תפקידים במציאות) זיהה שלושה סוגים של מיומנויות אימפרוביזציה: אימפרוביזציית חיקוי, תגובתית  ומחוללת.

 אימפרוביזציה חיקוי, המוצגת על ידי השחקנים או האמנים הפחות מנוסים, מורכבת מהתבוננות במה שאנשים מנוסים יותר עושים והתאמת התגובות שלהם עם וריאציה מינימלית. לדוגמה, בתרחיש אחד, שחקן חדש שדמותו נכנסת לקובנה בפעם הראשונה. לא בטוח מה לעשות, הוא מסתכל על השחקנים המנוסים יותר ומתאים את התלבושת והאיפור שלו במקום כך שיתאימו יותר לסגנונות שלהם. כשמדובר על ציור או פיסול -גם האמנים הידועים ביותר, החלו בהעתקה של יצירות של אמנים שהעריצו.  אמנם זהו הסוג הפשוט ביותר של אלתור.  אך זוהי נקודת התחלה יעילה המאפשרת למצטרפים חדשים עם ניסיון מוגבל להיות מעורבים.

הסוג הבא של אימפרוביזציה הוא אימפרוביזציה תגובתית: שימוש בתשומות הן מהסביבה והן משחקנים אחרים כדי לפתח את התגובה המקורית שלכם למצב בלתי צפוי, מבלי להסתמך על פעולות של אחרים כמדריך. לדוגמה, כאשר שחקנים התמודדו עם התקפת אויב ונאלצו להגן על מבצר, הם הגיבו באופן ספונטני לאיום על ידי הזזת החיילים שלהם וארגון מחדש מתמשך של ההגנות שלהם, והפגינו תגובה חדשה הן לפעולות של חבריהם והן לאלו של אויביהם. המחקר מצא שסוג זה של אימפרוביזציה פותח בדרך כלל לאחר ששחקנים כבר שלטו באלתור חיקוי, מכיוון שהוא דרש מהשחקנים להתבסס על הניסיון הקיים שלהם כדי להוציא דרכי פעולה חדשות ומקוריות.

חוג פיסול תל אביב-טכניקה מעורבת פיסול קרמי, פיסול בעיסת נייר.

צורת האימפרוביזציה המתקדמת ביותר היא אימפרוביזציה מחוללת. אימפרוביזציה יצירתית העוסקת בקפיצה אל העתיד וניסיון יזום של דברים חדשים בניסיון לצפות ואף לזרז (ולא להגיב) למה שיכול לקרות. מכיוון שהוא ספקולטיבי ביסודה.  אימפרוביזציה יצירתית היא מטבעה המסוכנת ביותר - אבל היא גם לרוב היעילה ביותר לפיתוח רעיונות ייחודיים וחדשניים באמת. סוג זה של אלתור הודגם ברגע שבו שני שחקנים החליטו לצאת למשימה מסוכנת שמטרתה לאחזר חפץ רב עוצמה על מנת למנוע בעיות פוטנציאליות בעתיד, מבלי שאירוע חיצוני ספציפי יפעיל את ההחלטה הזו.

חשוב לציין ששני השחקנים הללו זכו לכבוד ובטחון בתוך הקבוצה, וכך שחקנים אחרים תמכו ושילבו בשקיקה את הרעיון החדש בעלילה הקולקטיבית שלהם (במקום להתעלם או לחסום את הרעיון). זה מצביע על כך שהאימפרוביזציה היצירתית דורשת מידה גבוהה יותר של אמון הדדי בין השחקנים, הן כדי לספק למאלתר את הביטחון הדרוש כדי להמשיך ברעיון שאולי לא יצליח, והן כדי להגדיל את הסיכויים שאחרים יקבלו את הרעיון. רמה זו של אמון יכולה להיות מאתגרת להשגה, אבל ברגע שאתה מגיע לסף מסוים, זה יכול ליצור מעגל קסמים, שבו אנשים עם קשרים חברתיים חזקים בקבוצה מוצאים שהרעיונות שלהם מתקבלים ביתר קלות ובכך מרגישים בטוחים אפילו יותר לגבי הצעת רעיונות חדשים בעתיד.

קורס פיסול בתל אביב-טכניקה מעורבת פולימרים ובטון.

טיפול פסיכולוגי  ואימפרוביזציה

ד"ר מייקל אלסי הוא פסיכולוג קליני שכתב על טיפול פסיכולוגי כאמנות  בספרו: Therapeutic Improvisation: How to Stop Winging It and Own It as a Therapist- הוא משווה פסיכותרפיה לאלתור ג'אז ואומר:

"הרגשות והמחשבות שלנו משתנים כל הזמן כמו נעימת ג'אז.  קצב מהיר ברגע אחד ואז בלדה עשירה ואיטית ברגע אחר. אלו החיים עצמם. בדומה לאלתור ג'אז, עלינו ללמוד כיצד לקרוא את השינויים הללו וליצור שורות מלודיות חדשות באקורדים שאנו חולפים על פנינו לעיתים כל כך מהר או באלו המאתגרים אותנו בהרמוניות מורכבות. זו הדרך שבה אנחנו יכולים להרגיש הכי מסופקים, מרוצים, יצירתיים וחיים, אך לעתים קרובות אין לנו הכשרה רבה באמנות האימפרוביזציה הפסיכולוגית הזו.

אנחנו זקוקים ליכולת זו  נואשות עכשיו יותר מתמיד, כי השינויים מגיעים לכולנו מהר כל כך , והיכולת שלנו להקשיב לעצמנו ואחד לשני טובעת בכל כך הרבה רעש, הטלפונים הסלולריים המזמזמים שלנו קוראים לנו בכל רגע ביום, טלוויזיות. ומסכי מחשב מרחיקים אותנו מהעולם הפנימי שלנו, והיעדר 'ז'אנר מוזיקלי' משותף שכולנו יכולים להבין ולנגן בו ביחד, מבודדת אותנו.
הטיפול הופך לתרגול העוזר לנו להקשיב יותר לעצמנו ולאחרים, עוזר לנו לאמץ את הפרדוקס בין ספונטניות והכנה. בדיוק כפי שמאלתרי ג'אז מנגנים את הכל ברגע ההווה, הם יכולים לעשות זאת רק כי הם התכוננו ותרגלו על ידי הרהור על מה שעבד בעבר ומה יכול להיות מעניין בעתיד. האם זה לא יהיה נפלא אם נוכל להתקרב לחיינו הרגשיים והאינטלקטואליים בצורה כזו, לאזן את הטוב שבשני העולמות הללו?
מוזיקאי ג'אז גם מחבקים ולא נמנעים מהדיסוננסים, מניגודים וסתירות, מפרדוקסים. הם נשענים אליהם כדי לחצות טריטוריה חדשה וליצור צורות חדשות. כולנו היינו יכולים לסבול פחות אם היינו מקבלים הכשרה בלימוד כיצד לעשות זאת עם חמלה עצמית ובתשומת לב גם בחיינו הרגשיים.
מטפלים עוזרים לנו ליישם זאת, כך שהחיים הופכים לאומנות קריאת השינויים של עצמנו (ואחד של השני). כך שהחיים הופכים לשיר מתפתח כל הזמן.

גידעון רובין-חוג ציור תל אביב

אלברט איינשטיין אמר פעם: "המוח האינטואיטיבי הוא מתנה קדושה, והמוח הרציונלי הוא משרת נאמן. יצרנו חברה שמכבדת את המשרת ושכחה את המתנה".

.:תמיד קצת הצחיק אותי שאנחנו, בני האדם, שוכחים מאין באנו. האמת היא שהמוח הימני שלנו - הגרעין של האמפתיה העמוקה, הדמיון, האינטואיציה, המטאפורה, ההומור וכל מה שהכי קסום בנו כיצורים - נובעים ישירות מהילדים שהיינו ומהווים את הבסיס לנפש שלנו. רק הרבה יותר מאוחר, בסביבות גיל 7, המוח השמאלי שלנו באמת מתחיל לצמוח עם היכולות האנליטיות שלו, יכולת השפה והחשיבה והציפייה  שלו את העתיד.

אמנם גם המוח השמאלי הופך אותנו למופלאים, אם אשתמש ברעיון של  איאן מקגילכריסט,

(The Master and His Emissary: The Divided Brain and the Making of the Western World)  הוא השליח ולא האדון.  בעיני, זה כל כך חבל שהתרבות שלנו ואפילו המורים, ההורים והמטפלים בעלי הכוונות הטובות שוכחים את האמת העוצמתית הזו. תמיד הערכתי את האמנויות, ציור, פיסול. ספרות, מוזיקה, משחק וכל מה שביניהם, כי הן אף פעם לא שוכחות את המקור הראשוני שלנו.המאסטרו נמצא בהמיספרה הימנית, בנימת המילים שלנו, ברמזים הבלתי מילוליים במבט הפנים, בחיבורים המסתוריים של מערכות היחסים הקיימות ביותר שלנו, והחידוש שאנו מחפשים מימינו הראשונים.
אל תבינו אותי לא נכון, יש יופי באיך שנבננו: אנחנו משלימים, קטליטיים ויצירתיים. ובכל זאת, באותו זמן, אנחנו גם סותרים, אנטגוניסטים ושוללים את עצמם. המוח השמאלי והימני שלנו לעתים קרובות מסוכסכים זה עם זה - ולפיכך, אנו מסוכסכים עם עצמנו,  אבל שוב. כאשר אנו לומדים כיצד לקרוא את הדיסוננסים הללו טוב יותר, נוכל ליצור מהם משהו אמנותי, משהו שמשתתף ומתעלה על כל צד לבדו. וכך, אנו יכולים להפוך לגדולים מסכום החלקים שלנו כאשר אנו עושים זאת, ולעתים קרובות אנו מגלים שאנו עושים זאת בצורה הטובה ביותר במערכות יחסים.
הטיפול נועד רק ללהעיר אותנו מחדש לאופן שבו מערכות יחסים יכולות לעשות זאת, להחזיר אותנו אל עצמנו ואחד לשני על ידי כך שהוא מזכיר לנו למה שאנו מסוגלים ."

יונתן שפירא-ציור אפוקסי במסגרת הסדנה לאפוקסי. אפוקסי רזין (שרף) מגיע כשני חומריים נוזליים שלאחר ערבוב יוצרים ראקציה כימית ומתקשים לחומר קשה ושקוף. הוא משמש כחומר מילוי שקוף לעץ, ציפוי רצפות, בניית חלקי רכב, חומר פיסולי,  ועוד שימושים רבים אחרים. אנו מציעים קורסים וסדנאות בתחום ואפוקסי וחומרים נוספים למכירה-ראה אפוקסי מחיר.

גונדולה בלומי-שמן על בד

"הסדנה לתהליכים יצירתיים" -היא מרכז לאמנות ולטיפול פסיכולוגי יצירתי, המאגד מורים לאמנות בתחומים שונים,  פסיכולוגים, פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים- המאמינים שיצירתיות היא מרכיב מרכזי בבריאות הנפשית ובעצם תחושת החיות שלנו . אנו רואים ביצירתיות -במובנה הרחב והעמוק ביותר, את מרכזה של היכולת שלנו כבני אדם להתמודד עם המציאות- זו הפנימית וזו החיצונית.  "להיות אותנטי" -כותבת סימון דה בבואר-"פירושו להפוך ליצירתיים ולתבוע בעלות על מי שאנחנו, על האני שלנו, המעוצב באמצעות הבחירות שלנו."