אקספרסיוניזם מופשט: פרנקנטלר, רותקו, ריכטר, מאתרוול, טוומבלי.

האקספרסיוניזם המופשט, הציור מודרני מופשט (אבסטרקטי)  מנסה להשתחרר מהמציאות ולבטא איכויות רגשיות ואמנותיות בצורה ישירה ובלתי אמצעית.  לימוד ציור מופשט הוא קל יותר וקשה יותר בו זמנית, אין לך אמת מידה חיצונית להערכת התוצאה-מלבד הבטן שלך. זה לא דומה או 'לא דומה' לשום אובייקט חיצוני. זה משחרר מהמציאות החיצונית וכולא במציאות הפנימית. אין במה להיאחז. בקורס הציור המופשט ברחובות נעסוק בטכניקות ציור שונות לציור מופשט -ובחשיבה העומדת מאחוריהן. אחת הטכניקות הצבעוניות ביותר בהן נעסוק היא שימוש באפוקסי רזין, ובצבעים לאפוקסי. זו היא טכניקה של ציור בצבע, אשר בה השליטה מוגבלת ולפיכך עוסקת ביכולת לאבד שליטה.

"ההפשטה" היא מצד אחד מלשון פשטות-כלומר הציור המופשט מנסה לצמצם את הביטוי האמנותי למשהו פשוט יותר ובסיסי יותר לכאורה, תוך שהוא מתרכז ומבודד מרכיבים ויסודות ציוריים-כגון צבע, מרקם, קומפוזיציה, תנועה, רגש וכדומה.

ומצד שני הפשטה היא היא ניסיון לעלייה וקפיצת מדרגה מושגית ליצירת מערכת סמלית מארגנת.  כך קנדינסקי  שנחשב לחלוץ הציירים המופשטים, מנסה בספרו "על הרוחני באמנות" (1912), ליצור מעין מילון של צורות וצבעים-שכל אחד מהם מבטא תחושה רגשית מוגדרת. (כחול- כעצב והרהורים -למשל).

דף זה הוא המשך לציורים מופשטים מפורסמים ואמשיך בו למנות את את הציורים האבסטרקטיים החשובים של הציור המודרני:

 הלן פרנקנטלר-הרים וים -1952.

 הלן פרנקנטלר  משתייכת לזרם באמנות המודרנית ממנו גם צמח ג'קסון פולוק-אקספרסיוניזם מופשט, או אסכולת ניו יורק. אולם אם פולוק הוא אש,  פרנקנטלר היא מים. את הציורים שלה יצרה תוך השריית בדי קנבס ללא פריימר בצבעי שמן מדוללים, מאוחר יותר בשנות השישים עברה להשתמש בצבעי אקריליק, ואף ציירה על נייר.

"אין חוקים, ככה אמנות נולדת, איך פריצה אמנותית נוצרת. לך נגד החוקים או התעלם מהחוקים, זה מה שיצירתיות היא."

"אני מעדיפה להסתכן בתוצאה מכוערת, מאשר לחזור על דברים שאני יודעת לעשות."

"את צריכה לדעת איך להשתמש בתאונה, כיצד לזהות אותה, כיצד לשלוט בה, כיצד להסתיר אותה , כך שכל משטח הצבע יראה שטוח וכאילו נולד בבת אחת."

"לאמנות יש רצון מעצמה, ואין לזה קשר לאופנה העכשווית באמנות, או למה שמצופה ממך. זוהי הנוסחה לאמנות מתה, או לאופנה אומנותית."

"ציור טוב באמת נראה כאילו נוצר ברגע אחד. זהו דמוי מידי, תמונה טובה. לגבי הציורים שלי, כאשר ציור נראה מתאמץ מידיי, או כסובל מעבודת יתר, ואפשר לראות את זה, היא עשתה את זה ואז את זה, יש בזה משהו שלא מתחבר עם עבודת אמנות טובה , ואני זורקת את העבודה הזו בדרך כלל, למרות שאני חושבת שצריך עשר עבודות יתר כאלו כדי ליצור ציור אחד כזה שנוצר בתנופת יד, ונמצא בתאום מוחלט עם הראש והלב. וכשזה מצליח זה נראה כאילו זה נולד ברגע אחד."-הלן פרנקנטלר

מרק רותקו-מרכז לבן (צהוב, ורוד, לוונדר, על ורד) 1950

זה לא הציור האהוב עלי של מרק רותקו, אבל ציור זה-הפך לדימוי, המזוהה אתו ביותר לאחר שנמכר במאי 2007 במכירה פומבית ב73 מיליון דולר. (ככה זה, הערך של ציור נמדד במחיר שהשיג והמחיר לא בהכרח קשור בערך האמנותי.) ב1950 מתחיל רותקו לצייר, על ידי חלוקת הקנבס למשטחים מאוזנים של צבע, מה שגורם להם להראות כאילו הם צפים על פני משטח הצבע. בתקופה זו, הוא מצליח להעביר מנעד רגשות ומצבי רוח על ידי מערכות של צבעים וגוונים והיחסים ביניהם. עבודתו של רותקו מאופיינת  בתשומת לב קפדנית יחסים בן צבע, צורה, איזון ומתח, עומק , קומפוזיציה וקנה מידה. הוא פיתח והמשיך את המגמה של הקבוצה הניו יורקית של ציור האבסטרקט שמצד אחד המשיכה את העניין האקדמי, בחקר היחסים בן צורות וצבעים מופשטים, ומאידך הפכה את הציור המופשט לציור רגשי ואמוציונלי- המתרחק מניתוח רציונלי. ומנסה לגעת בבטן של הצופה ללא מעבר דרך הראש. "אני מדבר על תחושה שיש לציירים רבים, זה לא משנה מה אתה מצייר כל עוד זה מצויר טוב. ...אין דבר כזה ציור טוב העוסק בכלום."

גרהרד ריכטר, ציור מופשט 599, 1986.

גרהרד ריכטר (יליד 1932- וחי ופעיל עד היום) הוא אמן גרמני, מולטי דיציפלינרי, שעסק לא רק בציור מופשט אלא גם בציור ריאליסטי, צילום, ועבודות זכוכית ופיסול. הוא נחשב לאחד האמנים החשובים, והמצליחים ביותר בחצי השני של המאה העשרים והשפיע על התפתחות האמנות המודרנית גם כמורה והוגה.

הוא החל לצייר בסגנון המופשט המזוהה אתו בשנות השבעים תוך שהוא מגדיר אותו " מודלים בדיוניים, כיוון שהם הופכים לנראית את המציאות שאין אנו יכולים לראות או לתאר, אולם שאת קיומה, אנו יכולים לשער."

"אני סוריאליסט... העניין שלי הוא לא האמנות, אלא מה אפשר לעשות אתה, איך להשתמש בה."

"צילום הוא התמונה המושלמת ביותר, היא אינה משתנה, היא מוחלטת, ולפיכך עצמאית, לא מותנית, נקייה מסגנון. הן בדרך שבה היא היא מוסרת מידע, והן בתוכן שהיא מוסרת, היא המקור שלי."

"אני לא מנסה לחקות צילום, אני מנסה ליצור כזה. ואני מורד בהנחה שצילום הוא חשיפת פיסת נייר לאור, לכן אני עוסק בצילום בדרכים אחרות."

אני מטשטש דברים כדי לעשות את הכל חשוב ולא חשוב באותה מידה, אני מטשטש דברים כדי שלא יראו 'אמנותיים' או עשויים במיומנות, אלא תעשייתיים חלקים ומושלמים.  אני מטשטש דברים כדי שכל הדברים הקרובים יתאימו, אני מטשטש החוצה את ההגזמה של אינפורמציה- לא חשובה."

רוברט מאתרוול-קינה לרפובליקה הספרדית 1965-67

מאתרוול שהיה פילוסוף בהכשרתו הפך לאחד הדוברים הרהוטים ביותר של הזרם האבסטרקטי. הציורים שלו נוגעים בנושאים רחבים-פוליטיקה, פילוסופיה, ספרות. ולא רק ציורים -הדפסים, קולג'ים, רישומי דיו, ועוד. מאתרוול צייר את העולם הפנימי שלו, אבל עולם פנימי שאינו עוסק רק ברגש ,אלא גם באינטלקט. זהו דיאלוג פנימי בצבע. הסדרה המזוהה איתו ביותר  היא סדרת הציורים וההדפסים  העוסקת  במחאה על  מות הרפובליקה הספרדית . 'אלגיה לרפובליקה הספרדית' כמו הגרניקה של פיקאסו היא מצבה לסבל האנושי, כמו גם "סמלים מופשטים, פואטיים למעגל הבלתי נמנע של חיים ומוות."

על האלגיות הוא אמר- " בתקופת הציור גיליתי את השחור כאחד מכלי הביטוי שלי, ועם השחור והניגוד שלו, הלבן, עסקתי במתח בן החיים והמוות שבעיני מיוחד לתרבות הספרדית. השחור של המוות, בניגוד לצהוב של אור השמש בו עסק מאטיס.

"האמנות הרבה פחות חשובה מהחיים, אבל אלו חיים עלובים היו לנו ללא האמנות."

"כשהמכחול עושה את מה שהוא עושה, הוא נתקל במגבלות של מה שהאדם יכול לעשות עם עצמו."

סיי טוומבלי-לדה והברבור -1962.

המיתולוגיה היוונית והרומית היוותה השראה נרחבת לאורך תקופה ארוכה לציוריו של טוומבלי. סיפור לדה והברבור , בו זאוס חושק באשתו של מלך ספרטה, ומעבר אותה כשהוא הופך את עצמו לברבור- הוא אחד הנושאים הקלסיים באמנות הרומית, היוונית והרנסנס. בניגוד לציור הקלסי של הנושא (כפי שהוצא לפועל על ידי אמנים כמו לאונרדו ומיכלאנג'לו). ניסה טוומבלי לתאר מבפנים , לחיות מבפנים, את זאוס המאוהב ומלא התשוקה אל האישה. כאמן עשה טוומבלי שימוש בקולג'ים, בהדבקות, במדיה מעורבת, בפיסול וצילום-כדי להעביר את תחושתיו. אלו ציורים שמחים, מלאי אור והומור, עם זיקה לתרבות הפופ ועם זאת רוחניים.

"כל קו שאתה מצייר הוא התנסות אמתית בפעולת הסיפור של חייך."

זהו סוג ציור אינסטינקטיבי... זה כמו מערכת העצבים. זה לא תיאור, זה קורה, זו הוויה. ההרגשה זורמת עם העשייה. הקו הוא הרגש, והוא עובר מדבר מה -רך, חלומי, לקו קשה, יבש, צחיח, לעיתים בודד, לפעמים סוף של דברים, לפעמים התחלה."