זה יותר מידי ולא מספיק בעת ובעונה אחת
(אנחנו נעשים מודעים לתהום רק כשאנחנו מביטים למטה, או מנסים למלא אותה-
סרט הדרכה לדמויות מצוירות שמנסות להמשיך לרוץ מעבר לראש הצוק)

ללמוד לראות -

הבסיס לרישום וציור הוא הראיה, ולהפך ציור כאמנות מלמד אותנו לראות אחרת, למעשה תולדות האמנות כמו תולדות המדע הן תולדות שינוי הראייה.

 לראות היא  פעולה פשוטה, כולנו רואים,  ראיה היא לכאורה משהו ביולוגי -לא נרכש, אבל כל מי שעוסק בציור יודע , שראיה היא פעילות נרכשת פרשנית,  לא פחות מפעילות שהבסיס שלה ביולוגי,למעשה הקושי בללמד רישום וציור נעוץ בקושי ללמד ראיה חדשה.

לימוד ציור פרספקטיבה

השיטה של דה לה פרנצ'סקה לציור וראיית פרספקטיבה-הצייר מסתכל דרך לוח זכוכית מחולק לריבועים על הדמות-דרך נקודת מבט אחת קבועה. ומצייר בדיוק את מה שהוא רואה על דף מחולק לריבועים זהים. פרספקטיבה ותחושת עומק הם מושגים שהמוח צריך לרכוש, תרבויות מפוארות ומתוחכמות כמו התרבות המצרית-לא פיתחו פרספקטיבה

 

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות על ילדים עיוורים שניתוחים תיקנו קטרט מלידה הראיה שבה אליהם , מעידים על המרכיב הנלמד  בראייה.

" המראות הראשונים של העולם מעורפלים וחסרי צורה, העולם מוצף בצבעים , המתערבבים אלה באלה, וחודרים זה לתוך זה, יותר מאשר המונה ליזה, , העולם נראה כמו ציור של ג'קסון פולק. משולש שחופף לריבוע נראה כמו כתם אחד גדול-יותר מאשר כשתי צורות נפרדות, המוח חייב ללמוד להבחין בגבולות של חפצים, למצוא עומק, לאבחן דפוסים......המוח אינו לוח ריק, מכיוון שכולנו חולקים את אותם התפקודים,  אבל בלידה אנחנו דומים הרבה יותר לגוש סלע פראי מאשר לפסל 'אדם החושב' של רודן"

רישום-ללמוד לראות
ציור ללמוד לראות
 
 
ללמוד לראות

דיויד הוקני-"joiners,"-קולאז'ים של צילומי פוליראויד , בהם חקר הוקני את הדרך בה אנחנו רואים, הקולאז'ים מורכבים מצילומים ממרחקים שונים ומזוייות שונות של אותו עצם. אם היה אפשר להוסיף לצילום גם מימד זמן, זיכרון, ומטענים רגשיים אולי היינו מקבלים את הדרך שבה אנחנו רואים באמת

 

 

"היחסים בן מה שאנחנו רואים לבן מה שאנחנו יודעים הם תמיד מורכבים, כל ערב אנחנו רואים את השמש שוקעת,אנחנו יודעים שכדור הארץ מסתובב, אבל הידע -ההסבר- אף פעם לא מצליח לשנות את המראה"

 

"הנראה, (הוויזואלי) היה ונשאר המרכיב העיקרי שדרכו אנחנו מקבלים אינפורמציה על העולם,  הראייה היא היסוד  של התמצאות במציאות, אפילו התפיסה המגיעה מחושים אחרים מתרגמת לא פעם למושגי ראייה. (ורטיגו הוא דוגמה פתולוגית-למרות שמקורו באוזן-אנחנו חווים אותו כבלבול ויזואלי, סחרחורת).

תודות לראייה -אנחנו יכולים לתפוס את החלל , את העומק, את תלת המימדיות,כתנאי לקיום פיזי.

הראייה מביאה את העולם אלינו, אך באותו זמן, מזכירה לנו באופן מתמיד, שאנחנו נתונים בסכנה של הליכה לאיבוד, מגלה לנו את התהום בכל מקום, הראייה גם לוקחת את העולם מאיתנו, שום דבר יותר אינו דו מימדי"

John Berger, from “Distance,” And Our Faces, My Heart

 

 

©כל הזכויות שמורות - הסדנא לימודי אומנות ציור פיסול צילום עיצוב
לימודי אומנות | פיסול | ציור | צילום | עיצוב | אומנות שימושית | ימי כיף וגיבוש | עיצוב הבית