המציאות לחוד,והחיים לחוד"- יעל
פיסול בחוט ברזל
(תומס- פיסול בחוט ברזל)
קל יותר לקבור מציאות מאשר להפטר מחלומות"-דון דלילו.

חוג ציור לנוער וילדים

רונית ברזילי-חוג ציור לנוער וילדים
המציאות היא בשביל מי שלא יכול להתמודד עם סמים (באדיבות הדר)

האמנות תמיד שאלה שאלות על תפיסת המציאות, בעצם בזה היא עוסקת-בדרך שבה נקלטת המציאות החיצונית בתוכנו, וככל שזו גרסה מודרנית יותר  של האמנות, כך  המיקוד שלה עוסק יותר בחוויית המשתמש ופחות במציאות כמשהו אובייקטיבי.הסורייליסטים למשל העמידו במרכז את היחס שבן המציאות לחלום. בן המציאות למילים ולסמלים. מאגריט מצייר מקטרת וכותב תחתיה "זו לא מקטרת"

מרסל דושן מכריז על אוטונומיה של האמנות- האמנות לא עוסקת יותר בתאור מציאות, ולא פועלת על פי החוקיות של המציאות-היא ממציאה חוקיות משלה, חוקיות -לא עקבית.

אם ניט'שה הכריז על מות האלוהים, האמנות הכריזה על מות המציאות עוד לפני פייסבוק וביבי נתניהו.

אבל לא רק האמנות, החיים שלנו מתפרקים מתחושת המציאות המוצקה, אנחנו חיים בעולם עם מציאות נוזלית יותר ויותר.  לאט לאט אנחנו משתכנעים שכל מה שאנחנו צריכים זה יחסי ציבור טובים , אין שום דבר אמתיי,
מדהים מחדש כל פעם לגלות אפילו ברמה הפיזית כמה שברירית היא תחושת המציאות שלנו, על זה יכול להעיד כל מי שעבר תאונה, או מחלה קשה או פשוט כאבי גב-ומבין פתאום שכל תחושת הביטחון שלנו במוצקות ובהמשכיות של העולם. בנויה על חוויה פיזית שיכולה להשתנות כהרף עיין. המציאות פתאום מתבררת כנגזרת מיכולת התנועה שלנו, או ממוצקות הגוף, או מתחושת שווי המשקל.  שלא לדבר על טראומות נפשיות או יקומיות כמו מירי רגב.
לאוליבר סקס יש ספרון קטן בשם "מקרה רגל" ובו הוא מתאר ומצייר כיצד אירוע לכאורה קטן של שבירת רגל -מערער עבורו את תחושת האחדות של העולם, ואת תחושת המציאות והשליטה בה.
לא פחות מזה דן הספר במציאויות השונות , זו של המטופל שעבר פגיעה, לעומת זו של הרופא העסוק בהסתכלות במדדים טכניים, צילומים, בדיקות רפואיות וכ'
וכמה קשה לגשר על הפער ביניהם.
 


העיוורון-ההתעלמות מהמציאות -מפחידים אותנו, . הפסיכולוגיה המודרנית עסקה בעיוורון הזה כמוקד-מצד אחד ה"לא מודע" המקום החשוך הזה שמנהל אותנו-שעושה לצחוק את היכולת שלנו לראות את המציאות הן הפנימית והן החיצונית, ומאידך עצם הגדרת השפיות כקשר למציאות.

יותר מידי מציאות תהרוג אותך, תבטל את העולם הפנימי והאת הגמישות ואת היצירתיות-תהפוך אותך ל"נורמופט"  פחות מידי מציאות תהרוג אותך,  תשקע בעולם פרטי, תשמע קולות, תראה מפלצות, יהיו לך כל הנתונים להפוך לראש מדינה. או להתאשפז.

מייקל איגן-הגדיר את השפיות כמרחק הנכון- המרחק הנכון מהמציאות הפנימית, ומהמציאות החיצונית.

כמי שמלמד ציור ורישום עיוותי התפיסה של המציאות נוכחים כמשהו ממשי מאוד, , תלמידי רישום מוכיחים יכולת מרשימה להתמיד באמונותהם על מה שהם רואים, למרות שאתה מנסה להראות להם את העיוות. ביחסים למשל, אני שם לוח זכוכית בינם לבן האובייקט ומבקש מהם לצייר עליו בטוש את מה שהם רואים. ומצביע על ההבדל , הם בטוחים שהרישום על לוח הזכוכית הוא ששגוי. אני לא מדבר על ציורים של תווי פנים או אנשים שנגועים עוד יותר בעיוותים רגשיים. לראות כרוך במאמץ, מאמץ  של ביטול של מציאות ישנה, מאמץ של אימוץ מציאות חדשה, 

 

 

 


ר.ד.לאנג( "the politics of expererience" למשל) מעלה את הטענה שחווית הסכיזופרניה בנויה על מסרים סותרים לגבי המציאות שחווה החולה, פערים שאי אפשר לגשר בניהם בן מה שהוא חווה כמציאות לבן מה שנאמר לו שהיא המציאות.וליאנט במחקר הארוך בן שישים השנה שלו על מהות האושר כותב -"הדרך הטובה להתמודד עם המציאות היא לסלף אותה "העיוות המתמיד של המציאות הוא אחד מסימני היכר של האדם המסתגל .ישנן אין ספור עבודות סוציולוגיות המדברות על הבניית המציאות כהסכם חברתי("הצגת האני בחיי היום יום" של ארווינג גופמן למשל) .גופמן מדבר אפילו על חווית המוות כסוג של הבניית מציאות בהסכם חברתי. שלא לדבר על חווית האושר,או חוויות אחרות שברור שמעצם טיבן הן נתונות יותר לפרשנות חברתית. כל מי שהיה לבד תקופות ארוכות  לבד ,מכיר את התחושה הלא מציאותית שיוצרת הבדידות( במובן שאתה פיקציה,שהמצאת את עצמך-ריליקה) ואת התקפות המציאותית שיוצר הדיבור ולו עם עם נפש אחרת אחת.

 

 

 

 

פיסול בחמר
(פטר ואנבקברגר-פיסול בחמר רחובות)
 
 
פיסול ילדים ונוער
תומס היל-חוג פיסול לילדים ונוער

אין ספק שההבנה של כמה המציאות נוזלית קיימת בליבתם של כל תפיסות  העידן החדש ולעתים מובילה לאבסורד(כל פעם שאני שומע את ההטפה לראיה של המחלות כסוג של מטפורות נפשיות אני חושב על תמי שלא רק שחלתה בסרטן אלא שצריכה גם להרגיש אשמה שבהנהלותיה הרגשית הביאה על עצמה ועל הסובבים אותה את הכאב הזה"(את פשוט אוכלת את עצמך-זה לא פלא" אמרה לה בפניה אחת המרפאות הטבעוניות .).בכלל יש אגף שלם של העידן החדש שמשתמש ברעיון שהמציאות מובנית מבפנים-מתוך האדם כדי לנטרל אשמה אמפתיה,ומחויבות חברתית(העניים יצרו את המציאות שלהם). כשאני עומד לעתים מול הטיעונים הללו בצורתם הקיצונית אני שואל אם הכל מבפנים -בשביל מה אנחנו צריכים ידיים .

ולעיתים המציאות אפילו מנחמת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

©כל הזכויות שמורות - הסדנא לימודי אומנות ציור פיסול צילום עיצוב
לימודי אומנות | פיסול | ציור | צילום | עיצוב | אומנות שימושית | ימי כיף וגיבוש | עיצוב הבית