(חוג הציור בכפר סבא מתחפש דרך חדשה,צורת פעילות אחרת-אעדכן בהמשך-אולי לכן בחרתי לעסוק בתסכול)

אני מאמין שתחושת התקיעות היא חוויה אוניברסלית-איזו אחינית קרובה של תחושת הכישלון , ובתחום האומנות אני לא מאמין באומנים שלא מתמודדים עם התחושה הזו
(שעליה יכולתי לדבר שנים,על התחושה שזו שמנקודת המבט שלך אתה אותו סיבוב, את אותה מערכה בפעם האלף, שלא ניצחת שום מערכה ואם נצחת זהו ניצחון קטן ולא משמעותי ואתה למעשה נצא בסיבובו ספירלי של אותו מהלך)

"כבר ימים קודם לכן הרגשתי את סוף דרכי בהפשטה. הרגשתי כמעלה גירה אנוכית,הרגשתי גועל, כי לפתע פתאום התחוור לי שמה שצפיתי כ"שחרור צורות," מנקודת המבט שלי,לא היה אלא צורה אחת שחזרה על עצמה."
(אביגדור אריכה בן שמונים-מאמר בהארץ1.05.09)

כמו כולם אני מפרק עבור התלמידים שלי ,עבור הבנות שלי (ואני לא משתתף בתחרות האבא המושלם-בשום קטגוריה) את המערכה לקרבות בודדים, את הקרב הבודד למס' מהלכים, בסופו של דבר זה מתמצא בזה -עכשיו את תנסי להזיז את הרגל-צעד אחד קטן את מוכרחה.ואפילו אותו צעד בודד קשה כל כך ובעייתי כלכך(איך אתעורר משנתי ואין בליבי אמונה), בכל כוחי (ולהפך בכל סבלנותיואמונתי) אני מנסה ליצור אצל התלמיד דינמיקה של תנועה,של אמונה (איך אתעורר משנתי ואין בליבי אמונה).(כרגע אני אאמין בשבילך) (חוגים לילדים)

סיפרתי לך על קטע בחדשות שראיתי מזמן על ילדי שוליים שנפלטו מהמערכת -המראינת שאלה שוב ושוב -
"אבל למה אתם לא עובדים, למה אתם לא עוזרים לעצמכם ואני דווקא יכולתי להבין אותם לחלוטין -את משבר האמונה, את התחושה שמה שאני לא יעשה זה לא ישנה באמת -לא את העולם המחורבן, ולא באמת את המקום שלי בו.שמעתי את המראינת מתקוממת על הרפיסות הזו- ושמעתי את עצמי מתקומם נגד חוסר היכולת שלה להבין ולהכיל את הרפיסות הזו- בסופו של דבר להבין את הכאב שבתוכו הם נמצאים, אני לא עובד סוציאלי ואני לא יודע מה נכון לעשות כדי לעזור להם. החיים לימדו אותי שלפעמים יש קולות שאתה לא צריך לשמוע- לטובתו של הזולת שמשמיע אותם ולטובתך(אולי זה גם המקרה הפעם).

"תיאוריות שונות מנסות להסביר את ההבדלים בין המינים בשיעורי הדיכאון. שתי תיאוריות, הלקוחות מתחום הטיפול הקוגניטיבי בדיכאון (ניסיון לשנות את דפוסי החשיבה האופייניים לאדם הדכאוני מתוך אמונה שהדבר יגרום לשינוי במצב רוחו), מסייעות להבין את ההבדלים בין המינים: תיאוריית חוסר האונים הנלמד ותיאוריית חוסר התקווה הנלמד. אבי התיאוריות הללו הוא אהרון בק, שפיתח את המודל הקוגניטיבי לטיפול בדיכאון. התיאוריה שלו נבעה מתצפיתו בחשיבה השלילית המופיעה אצל מטופלים מדוכאים. חוסר אונים נלמד נצפה לראשונה בבעלי חיים. בסוף שנות השישים מצאו זליגמן וחבריו שכלבי מעבדה, שנחשפו תחילה להלם חשמלי בלתי נשלט, הראו אחר כך ליקויי למידה רציניים במצב שונה, שבו יכלו לשלוט בהלם. אצל בעלי חיים שנחשפו תחילה לכמויות שוות של הלם חשמלי נשלט לא נמצאו ליקויים כאלה. למעשה, כאשר בעלי החיים הוכנסו למצב החדש, שבו יכלו לשלוט בהלם, נראה כי אפילו אינם מנסים ללמוד אם יש דרך כלשהי לשלוט בהלם, אלא מקבלים אותו בפסיביות גמורה."
(דר' גידי רובינשטין)

ולמי שעוסק באומנות, תסכול הוא חדשות יום יומיות ולא בהכרח רעות (רויטל) הספר של יאלום

למה אף אחד לא כותב על הרשת החברתית כדרך לבזבז זמן,לא לעשות דבר,להתמכר לנרקסיזם,לבריחה מאינטימיות, ולפעמים מעבודה-משהו כתב כאן פעם  "דה ממכר קפה"

אבל  באומנות הכישלון  הוא מרבץ מופלא של חומרי גלם -האומנות של של המאה האחרונה היא לפעמים נדמה לי סך כל המבואות הסתומים והתקועים,איך שלא צריך לצייר הופך להיות הדרך לצייר(ציור)

"היום אין לי צורך בספרים ובהתקדמות ,יש לי צורך בגורל וביגון כבד כאלמוגים אדומים."ויקטור שקלובסקי-גן חיות או מכתבים לא על אהבה".

באמנות הכישלון בדרך כלל מענייין יותר מההצלחה,ההצלחה משכפלת,-המוטציות הן התקווה שלנו לעתיד טוב יותר(בכל פעם שאני נפגש ב"כוכב נולד " אני מתוסכל מהדרך שהם לוקחים את פיסות הכישרון נלא מעובד הזה, שיש בו גם קולות מקוריים והופכים אותם "לפרפורמרים" ששרים "נכון"  ומשעמם.

"הכל התבלבל לי ריצ'רד.אני כותבת על הדבר השני כדי לא לכתוב על הראשון,וגם אני זןכרת מה שלא היה כדי לא לזכור מה שהיה,הכל הולך לי בכיוון הלא נכון.

פשוט תמשיכי כאן ברלין,כאן הכיוון הלא נכון הוא הנכון,מנחם אותי ריצרד"

כולם רוצילם להצליח ,אני שומע את הנהמה הזאת מסביבילא משנה במה,לא משנה איך,הפכה הצלחה לחזות הכל,מול הנהמה הזאת יש לי צורך להפוך להיות מאמן אישי לכישלון,אצלי תבואו להיכשל אני רוצה להגיד זה אותכם אמנים טובים יותר-אולי גם אנשים טובים יותר,אני אכניס לכם צללים לתןרק האור -מוארים שלי.

נקודת מבט חדשה על,פיקאסו-אומנות לא לינארית לא עוסקת רק בהתקדמות ,מה שעליו דיבר פקאסו,החזרה של אומנות המאה העשרים ואחת לצורות ביטוי אוטיסטיות -בעלות הגיון פנימי נוירוטי-אבל הגיון חיצוני,התנועה אל הדהקונסטרוקציה, היא גם תנועה במישור של של ההצלחה -כישלון,הכישלון הפך (או תמיד היה )המקום שבו האומנות חשה בטוב(זה בסך הכל הגיוני הסתכלו סביבכם כשהתרבות החיצונית מקדשת את ההצלחה-חייב להיות זרם נגד היכן שהוא,זרם שיבין את ההישג שבכישלון,(כמו יונג שהבין את המהות של הצל -ככה גם )תפיסת המזרח.הסטת נקודת המבט ממה שרציתי לעשות אומנות חוזרת אל המקום שבו אתה קפוא,ומשותק,ועושה ממנו את היניין -קפקא הטירה-או הגללגוך,להיכן שאני נמצא באמת.באמנות לפעמים צריך לצייר את המטרה מסביב לחץ((יצירתיות היא לעשות טעויות,אומנות היא לדעת אלו מהן לשמר)ויותר מזה ,להתעורר בבוקר עם הכישלון,לחבק אותו יש שם חתיכות ממה שאני צריך,אין לי שום עינין עם יצורים מואריםהניסיון הקצר שלי לימד אותי שרוב מי שעעוזר לאחרים הם אנשים חצויים,מלאי סדקים שמבלבלים את הפנים והחוץ שלהם,אני לא מצייר דברים אני מצייר הבדל בן דברים(ללכת עם מגהץ על הראש,הצורך בצל,הופר כל ימי ניסיתי לצייר צל,הגיוס של הקיר(הגב אל הקיר גדי להיות יצירתי-בזמן אמת.בלזק).ומכיון שאני שוחה-שמצאתי את עצמי בסוג הפעילות האוטיסטיטית ביותר-שמשאירה אותך עטוף בקולות הנשימה שלךאני בא ממשפחה של קוצר נשימה,קוצא הנשימה תחושת החנק נמצאים אצלנו באש כמו שלאחרים ,שאפילו הראיה הופכת מוגבלת וותאמת לתנועות המוסדרות שאתה עושה.צורות של התקדמות בנוזל,לפעמיפ לשהות במקום של התסכןל זה לא פחות חשוב,להתחיל להכיר אותו לא מתוך קור נשימה להסתכל שיש דלת.סיבולת הלב ריאה שלך משתפרת.
ימי גיבוש וכיף לחברות

 

©כל הזכויות שמורות - הסדנא לימודי אומנות ציור פיסול צילום עיצוב
לימודי אומנות | פיסול | ציור | צילום | עיצוב | אומנות שימושית | ימי כיף וגיבוש | עיצוב הבית